\\חידוש העולם \\ 

W  הלכות יסודי התורה פרק ב ב,א  האל הנכבד והנורא הזה--מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" (דברים ו,ה; דברים יא,א) ונאמר "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ).  [ב] והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו:  בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ--מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דויד "צמאה נפשי, לאלוהים--לאל חי" (תהילים מב,ג). ב,ב  וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דויד "כי אראה שמיך . . . מה אנוש, כי תזכרנו" (תהילים ח,ד-ה). ב,ג  ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. ב,ד  [ג] כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, נחלק לשלושה חלקים:  מהם ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה--והם נהווים ונפסדים תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות.  ומהם ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה, אבל אינם משתנים מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים, אלא צורתם קבועה בגולמם לעולם, ואינם משתנים כמו אלו--והם הגלגלים והכוכבים שבהן, ואין גולמם כשאר גלמים ולא צורתם כשאר צורות. ב,ה  ומהם ברואים צורה בלא גולם כלל--והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגווייה, אלא צורות נפרדות זו מזו.  [ד] ומה הוא זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפיים--הכול במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר "כי ה' אלוהיך, אש אוכלה הוא" (דברים ד,כד), ואינו אש אלא משל.  וכמו שנאמר "עושה מלאכיו, רוחות" (תהילים קד,ד). ב,ו  [ה] ובמה ייפרדו הצורות זו מזו, והרי אינן גופין--לפי שאינן שווין במציאתן, אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חברו והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה; והכול נמצאים מכוחו של הקדוש ברוך הוא וטובו.  וזה הוא שרמז שלמה בחכמתו ואמר "כי גבוה מעל גבוה, שומר, וגבוהים, עליהם" (קוהלת ה,ז). ב,ז  [ו] זה שאמרנו למטה ממעלתו, אינה מעלת מקום כמו אדם שיושב למעלה מחברו; אלא כמו שאומרין בשני חכמים שאחד גדול מחברו בחכמה, שהוא למעלה ממעלתו של זה, וכמו שאומרין בעילה, שהיא למעלה מן העלול. ב,ח  [ז] שינוי שמות המלאכים, על שם מעלותם היא; ולפיכך נקראים חיות הקודש והם למעלה מן הכול, אופנים, ואראלים, וחשמלים, ושרפים, ומלאכים, ואלוהים, ובני אלוהים, וכרובים, ואישים. ב,ט  כל אלו עשרה השמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם הם.  ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא, היא מעלת הצורות שנקראת חיות; לפיכך נאמר בנבואה, שהן תחת הכיסא.  ומעלה עשירית, היא מעלת הצורה שנקראת אישים, והם המלאכים שמדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה; לפיכך נקראו אישים, שמעלתם קרובה ממעלת דעת האדם. ב,י  [ח] וכל הצורות האלו חיים ומכירים את הבורא, ויודעין אותו דעה גדולה עד למאוד.  כל צורה וצורה לפי מעלתה, לא לפי גודלו.  אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמיתת הבורא כמה שהיא, אלא דעתה קצרה להשיג. ב,יא  אבל משגת ויודעת יתר, ממה שמשגת ויודעת צורה שלמטה ממנה; וכן כל מעלה ומעלה, עד מעלה עשירית.  ומעלה עשירית גם היא יודעת הבורא, דעה שאין כוח בני אדם המחוברין מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותה.  והכול אינן יודעין את הבורא, כמו שהוא יודע עצמו. ב,יב  [ט] כל הנמצאים חוץ מן הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ--הכול מכוח אמיתו נמצאו.  ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גודלו ותפארתו ואמיתו, הוא יודע הכול ואין דבר נעלם ממנו. ב,יג  [י] הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו, ויודע אותה כמות שהיא.  ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד.  אבל הבורא--הוא ודעתו וחייו אחד, מכל צד ומכל פינה:  שאלמלא היה חי בחיים ויודע בדעה, היו שם אלוהות הרבה--הוא וחייו ודעתו; ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד. ב,יד  נמצאת אומר:  הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעה עצמה--הכול אחד.  ודבר זה--אין כוח בפה לאומרו ולא באוזן לשומעו ולא בלב האדם להכירו, על בורייו.  ולפיכך אומרין "חי פרעה" (בראשית מב,טו; בראשית מב,טז) ו"חי נפשך" (שמואל א א,כו; ועוד הרבה, בצירה), ואין אומרין חי ה' אלא "חי ה'" (שופטים ח,יט; ועוד הרבה, בפתח)--שאין הבורא וחייו שניים כמו חיי הגופות החיים, או כחיי המלאכים. ב,טו  לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים, כמות שאנו יודעים אותם, אלא מחמת עצמו ידעם; לפיכך מפני שהוא יודע עצמו, ידע הכול--שהכול נסמך בהוויתו לו. ב,טז  [יא] דברים אלו שאמרנו בעניין זה בשני פרקים אלו, כמו טיפה מן הים הן ממה שצריך לבאר בעניין זה.  וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו--הוא הנקרא מעשה מרכבה. ב,יז  [יב] ציוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד, והוא שיהיה חכם ומבין מדעתו.  ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים, ומודיעין אותו שמץ מן הדבר; והוא מבין מדעתו, ויודע סוף הדבר ועומקו. ב,יח  ודברים אלו דברים עמוקים הם עד למאוד, ואין כל דעת ודעת ראויה לסובלן.  ועליהן אמר שלמה בחכמתו דרך משל, "כבשים ללבושך" (משלי כז,כו); כך אמרו חכמים בפירוש משל זה, דברים שהן כבשונו של עולם יהיו ללבושך, כלומר לך לבדך, ואל תדרוש אותן ברבים.  ועליהם אמר "יהיו לך, לבדך; ואין לזרים, איתך" (משלי ה,יז).  ועליהן אמר "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד,יא); כך פירשו חכמים הראשונים, דברים שהן כדבש וחלב, יהיו תחת לשונך.   הלכות יסודי התורה פרק ג ג,א  והגלגלים, הם הנקראים שמיים ורקיע וזבול וערבות; והם תשעה גלגלים--גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח, והשני שלמעלה ממנו גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב, וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שבו נוגה, וגלגל רביעי שבו חמה, וגלגל חמישי שבו מאדים, וגלגל שישי שבו כוכב צדק, וגלגל שביעי שבו שבתאי, וגלגל שמיני שבו שאר כל הכוכבים שנראים ברקיע, וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום ממזרח למערב. ג,ב  והוא המקיף את הכול ומסבב את הכול.  וזה שתראה כל הכוכבים כאילו הן כולן בגלגל אחד ואף על פי שיש בהם זה למעלה מזה, מפני שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר; ולפיכך רואין כוכבים שבגלגל השמיני מתחת גלגל הראשון. ג,ג  [ב] כל גלגל וגלגל משמונת הגלגלים שבהם הכוכבים, נחלק לגלגלים הרבה זה למעלה מזה כמו גלדי בצלים:  מהם גלגלים סובבים ממערב למזרח, ומהם סובבים ממזרח למערב כמו הגלגל החוזר התשיעי.  וכולם, אין ביניהן מקום פנוי. ג,ד  [ג] כל הגלגלים, אינם לא קלים ולא כבדים.  ואין להם לא עין אדום ולא עין שחור ולא שאר עיינות; וזה שאנו רואין אותן כעין התכלת, למראית העין בלבד הוא, לפי גובה האוויר.  וכן אין להם לא טעם ולא ריח, לפי שאין אלו המאורעים מצויים אלא בגופות שלמטה מהם. ג,ה  [ד] כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם כולו--הן עגולין כדור, והארץ תלויה באמצע.  ויש למקצת מן הכוכבים, גלגלים קטנים שהן קבועין בהן; ואין אותם הגלגלים מקיפין את הארץ, אלא גלגל קטן שאינו מקיף קבוע בגלגל גדול המקיף. ג,ו  [ה] מספר כל הגלגלים המקיפין את כל העולם, שמונה עשר; ומספר כל הגלגלים הקטנים שאינן מקיפין, שמונה.  וממהלך הכוכבים וידיעת שיעור סביבתן בכל יום ובכל שנה ונטייתן לרוח צפון ורוח דרום ומגובהן מעל הארץ וקריבתן, ייוודע מספר כל אלו הגלגלים, וצורת הליכתן, ודרך הקפתן.  וזו היא חכמת חשבון תקופות ומזלות, וספרים רבים חיברו בה חכמי יוון. ג,ז  [ו] גלגל התשיעי שהוא מקיף את הכול--חילקוהו החכמים הקדמונים לשנים עשר חלק, כל חלק וחלק העלו לו שם על שם צורה שתיראה בו מן הכוכבים שלמטה ממנו שהם מכוונים תחתיו; והם המזלות--ששמותם טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים. ג,ח  [ז] גלגל התשיעי עצמו, אין בו לא חלוקה ולא צורה מכל הצורות האלו ולא כוכב, אלא בחיבור הכוכבים שבגלגל שמיני הוא שייראה בכוכבים גדולים שבו תבנית הצורות האלו, או קרוב מהן. ג,ט  ואלו השתים עשרה צורות, לא היו מכוונות כנגד אותן החלקים אלא בזמן המבול, שבו העלו להן שמות אלו; אבל בזמן הזה, כבר סבבו מעט, לפי שכל הכוכבים שבגלגל שמיני כולם סובבים כמו השמש והירח, אלא שהן סובבין בכבדות.  וחלק שתהלך השמש כנגדו ביום אחד, ילך כנגדו כל כוכב מהן בקרוב משבעים שנה. ג,י  [ח] כל הכוכבים הנראים--יש מהן כוכבים קטנים שהארץ גדולה מאחד מהן, ויש מהן כוכבים שכל אחד מהן גדול מן הארץ כמה פעמים.  והארץ גדולה מן הירח כמו ארבעים פעמים, והשמש גדולה מן הארץ כמו מאה ושבעים פעמים; נמצא הירח אחד מששת אלפים ושמונה מאות מן השמש בקירוב.  ואין בכל הכוכבים, כוכב גדול מן השמש ולא קטן מכוכב שבגלגל שני. ג,יא  [ט] כל הכוכבים והגלגלים, כולם בעלי נפש ודעה והשכל הם; והם חיים ועומדים ומכירים את מי שאמר והיה העולם, כל אחד ואחד לפי גודלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים.  וכשם שמכירים את הקדוש ברוך הוא, כך מכירים את עצמן ומכירים את המלאכים שלמעלה מהן.  ודעת הכוכבים והגלגלים, מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני האדם. ג,יב  [י] ברא האל למטה מגלגל הירח, גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים; וברא ארבע צורות לגולם זה, ואינם כצורת הגלגלים.  ונקבעה כל צורה וצורה במקצת גולם זה. ג,יג  צורה ראשונה, צורת האש נתחברה במקצת גולם זה ונהיה משניהם גוף האש; וצורה שנייה, צורת הרוח נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף הרוח; וצורה שלישית, צורת המים נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף המים; וצורה רביעית, צורת הארץ נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף הארץ. ג,יד  נמצא למטה מן הרקיע, ארבעה גופין מוחלקין זה למעלה מזה, וכל אחד ואחד מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל.  הגוף הראשון הסמוך לגלגל הירח, הוא גוף האש; למטה ממנו, גוף הרוח; למטה ממנו, גוף המים; למטה ממנו, גוף הארץ.  ואין ביניהם מקום פנוי בלא גוף, כלל. ג,טו  [יא] ארבעה גופות האלו--אינם בעלי נפש ואינם יודעין ולא מכירין, אלא כגופים מתים; ויש לכל אחד ואחד מהם, מנהג שאינו יודעו ולא משיגו ואינו יכול לשנותו.  וזה שאמר דויד "הללו את ה', מן הארץ--תנינים, וכל תהומות.  אש וברד" (תהילים קמח,ז-ח)--עניין הדברים, הללוהו בני אדם מגבורותיו שתראו באש וברד ובשאר ברואים שתראו למטה מן הרקיע, שגבורתם תמיד ניכרת, לקטן ולגדול.   הלכות יסודי התורה פרק ד ד,א  ארבעה גופים האלו שהן אש ורוח ומים וארץ, הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע; וכל שיהיה מאדם ובהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות ומרגלייות ושאר אבני בניין והרים וגושי עפר--הכול, גולמו מחובר מארבע יסודות האלו. ד,ב  נמצאו כל הגופים שלמטה מן הרקיע, חוץ מארבע יסודות האלו, מחוברים מגולם וצורה, וגולם שלהם מחובר מארבע יסודות אלו; אבל כל אחד מארבע יסודות, אינו מחובר אלא מגולם וצורה בלבד. ד,ג  [ב] דרך האש והרוח, להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע; ודרך המים והארץ, להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה לאמצע--שאמצע הרקיע, הוא המטה שאין למטה ממנו.  ואין הילוכם בדעתם ולא בחפצם, אלא מנהג שנקבע בהם וטבע שנטבע בהם. ד,ד  טבע האש חם יבש, והוא קל מכולם; והרוח חם לח; והמים קרים לחים; והארץ יבשה קרה, והיא כבדה מכולם.  והמים קל ממנה, לפיכך נמצא למעלה מן הארץ; והרוח קל מן המים, לפיכך הוא מרחף על פני המים; והאש קל מן הרוח. ד,ה  ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע, יימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן, גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר; וארבעתן יתערבו ביחד וישתנה כל אחד מהם בעת העירוב, עד שיימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו.  ואין במעורב מהן, אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמה או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמה; אלא הכול נשתנו, ונעשו גוף אחד. ד,ו  וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן, יימצא בו קור וחום ליח ויובש כאחד.  אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חוזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה, לפיכך ייראה בהם החום יתר; ויש מהם גופים שיהיה בהם חוזקה מיסוד הארץ כמו האבנים, לפיכך ייראה בהם היובש הרבה. ד,ז  ועל הדרך הזה, יימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם, וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש.  וכן יימצא גופים, ייראה בהם הקור בלבד; וגופים, ייראה בהם הליח בלבד.  וגופים, ייראה בהם הקור והיובש כאחד בשווה, או הקור והליח כאחד בשווה, או החום והיובש כאחד בשווה, או החום והליח כאחד בשווה.  לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת, ייראו מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב. ד,ח  [ג] וכל המחובר מארבע יסודות אלו, להם הוא נפרד בסוף.  יש שהוא נפרד לאחר ימים אחדים, ויש שהוא נפרד לאחר שנים רבים; וכל שנתחבר מהם--אי אפשר שלא ייפרד להם, אפילו הזהב והאודם:  אי אפשר שלא ייפסד ויחזור ליסודותיו, ויחזור מקצתו לאש ומקצתו למים ומקצתו לרוח ומקצתו לארץ. ד,ט  [ד] הואיל וכל הנפרד לאלו ייפרד, למה נאמר לאדם "ואל עפר תשוב" (בראשית ג,יט)--לפי שרוב בניינו מן העפר.  ולא כל הנפסד, כשייפסד, מיד יחזור לארבע היסודות; אלא ייפסד ויחזור לדבר אחר, ודבר אחר לדבר אחר, וסוף הדברים יחזור ליסודות.  ונמצאו כל הדברים חוזרין חלילה. ד,י  [ה] ארבעה יסודות אלו, משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה--מקצתן, לא כל גופן.  כיצד:  מקצת הארץ הקרובה מן המים, משתנית ומתפוררת ונעשית מים; וכן מקצת המים הסמוכין לרוח, משתנים ומתמסמסין והווין רוח; וכן הרוח, מקצתו הסמוך לאש משתנה ומתחולל ונעשה אש.  וכן האש, מקצתה הסמוך לרוח משתנה ומתכנס ונעשה רוח; וכן הרוח, מקצתו הסמוך למים משתנה ומתכנס ונעשה מים; וכן המים, מקצתן הסמוך לארץ משתנה ומתכנס ונעשה ארץ. ד,יא  ושינוי זה, מעט מעט ולפי אורך הימים; ואין כל היסוד משתנה עד שייעשה כל המים רוח או כל הרוח אש, שאי אפשר שייבטל אחד מן היסודות הארבעה.  אלא מקצת ישתנה מאש לרוח ומקצת מרוח לאש; וכן בין כל אחד וחברו, יימצא השינוי בין ארבעתם וחוזרות חלילה. ד,יב  [ו] ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל, ומסביבתו יתחברו ארבעתם ויהיה מהם שאר גולמי בני אדם ונפש חיה וצמח ואבן ומתכת.  והאל נותן לכל גולם וגולם צורה הראויה לו, על ידי המלאך העשירי שהיא הצורה הנקראת אישים. ד,יג  [ז] לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה, או צורה בלא גולם.  אלא לב האדם--הוא שמחלק הגוף הנמצא בדעתו, ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה, ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבע יסודות, וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר מגולם אחר.  והצורות שאין להם גולם, אינן נראין לעין, אלא בעין הלב הם ידועים, כמו שידענו אדון הכול בלא ראיית עין. ד,יד  [ח] נפש כל בשר, היא צורתו שנתן לו האל.  והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם, היא צורת האדם השלם בדעתו; ועל צורה זו נאמר בתורה "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א,כו), כלומר שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם, עד שיידמה להן.  ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעיניים, שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף, שזו תואר שמה. ד,טו  ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה, שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר.  אלא הדעה--שהיא צורת הנפש, ובצורת הנפש הכתוב מדבר.  ופעמים רבות, תיקרא זו הצורה נפש ורוח; ולפיכך צריך להיזהר בשמות, שלא תטעה:  וכל שם ושם, יילמד מעניינו. ד,טז  [ט] אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות, כדי שתיפרד להם, ואינה מכוח הנשמה, עד שתהא צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף; אלא מאת ה', מן השמיים היא.  לפיכך כשייפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות, ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה, לא תיכרת הצורה הזאת, לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה--אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגלמים, ויודעת בורא הכול, ועומדת לעולם, ולעולמי עולמים.  הוא שאמר שלמה בחכמתו, "וישוב העפר על הארץ, כשהיה; והרוח תשוב, אל האלוהים אשר נתנה" (קוהלת יב,ז). ד,יז  [י] כל הדברים האלו שדיברנו בעניין זה, כמר מדלי הם; ודברים עמוקים הם, אבל אינם כעומק עניין פרק ראשון ושני.  וביאור כל אלו הדברים שבפרק שלישי ורביעי, הוא הנקרא מעשה בראשית.  וכך ציוו חכמים הראשונים, שאין דורשין גם בדברים האלו ברבים, אלא לאדם אחד בלבד מודיעים דברים אלו ומלמדין אותו. ד,יח  [יא] ומה בין עניין מעשה מרכבה לעניין מעשה בראשית--שעניין מעשה מרכבה, אפילו לאחד אין דורשין בו, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, נותנין לו ראשי הפרקים; ועניין מעשה בראשית, מלמדין אותו ליחיד, אף על פי שאינו מבין אותו מדעתו, ומודיעין אותו כל שיכול לידע מדברים אלו.  ולמה אין מלמדין אותו ברבים, לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פירוש וביאור כל הדברים על בוריין. ד,יט  [יב] בזמן שאדם מתבונן בדברים אלו, ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם וכיוצא בו, ויראה חכמתו של הקדוש ברוך הוא בכל היצורים וכל הברואים--מוסיף אהבה למקום, ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא; ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו, כשיערוך עצמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים, וכל שכן לאחד מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגלמים, שלא נתחברו בגולם כלל.  וימצא עצמו, שהוא ככלי מלא בושה וכלימה, ריק וחסר. ד,כ  [יג] וענייני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצוות האלו--הם שחכמים הראשונים קוראין אותן פרדס, כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס:  ואף על פי שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו, לא כולם היה בהן כוח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין. ד,כא  ואני אומר שאין ראוי להיטייל בפרדס, אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר; ולחם ובשר זה, הוא לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצוות.  ואף על פי שדברים אלו, דבר קטן קראו אותם חכמים, שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה, ודבר קטן הוויה דאביי ורבא; אף על פי כן, ראויין הן להקדימן:  שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה, ועוד שהן הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה, כדי לנחול חיי העולם הבא.  ואפשר שיידעם הכול--גדול וקטן, איש ואישה, בעל לב רחב ובעל לב קצר.                                                      .ונתחיל בעניין חידו''ש העול''ם והנה הוא נודע מששה פרקים מחלק הא' מן המורה נבוכים ומחלק השני בכללו ומן קצת פרקים מיוחדים אף הם ששה,ומחלק שלישי.מפרקי המרכבהומפרקי ההשגחהומפרק נ' .ואציע הפרקים לפי הסדר ראשון ראשון ואחרון אחרון ,ולבסוף נבאר,ו 1]אחורשם משותף, הוא שם הגב 1:אחורי המשכן 2, ותצא החנית מאחריו 3, והוא גם פעל זמן 4 בעניין אחרי:ואחריו לא קם כמוהו 5, אחר הדברים האלה 6,וזה הרבה.  ויהיה בעניין ההמשכות וההליכה בעקבות בהתנהגות במנהגות מי שהוא:אחרי ה' אלהיכם תלכו 7, [נט] אחרי ה' ילכו 8,כלומר: ההליכה במשמעתו וההמשכות בעקבות פעליו ולנהוג בדרכיו,הלך אחרי צו 9.ולפי העניין הזה נאמר:וראית את אחורי 10,תשיג מה שנמשך אחרי ונתדמה לי ונעשה חיובי בהתאם לרצוני 11, כלומר: כל ברואי, כמו שאבאר במקצת פרקי מאמר זה                                                                .2][המושג שביתה אצל הבורא]כיון שהושאלה האמירה לרצון בכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ונאמר 'ויאמר' 'ויאמר' 1, הושאלה לו השביתה ביום השבת, כיון שלא הייתה שם בריאה. ונאמר:וישבת [קי] ביום השביעי 2,לפי שגם ההפסק מן הדיבור נקרא שביתה, כמו שנאמר:וישבתו שלושת האנשים האלה מענות את איוב 3.וכן נאמר בהפסקה מן הדיבור לשון ניחה, והוא אמרו:וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו 4.עניינו לדעתי, ופסקו מלדבר עד שישמעו התשובה 5. לפי שלא נזכרה להם לפני כן יגיעה כלל. ואפילו אילו הייתה להם יגיעה, 6 היה אומרו 'וינוחו' מוזר מאוד בשיחה. אלא תיאר שהם הסדירו כל אותו הלשון, אשר יש בו מן העדינות והרוך 7 מה שבו, ושתקו. כלומר: שלא הוסיפו על אותם הדברים עניין אחר, ולא פעולה הגורמת שתהא תשובתו 8 כפי שאמר להם, לפי שמטרת אותה השיחה תיאור ציקנותו 9 שהוא היה ציקן 9 בתכלית, ולפי העניין הזה נאמר גם:וינח ביום השביעי 10.אבל חכמים וזולתם מן המפרשים 11 עשאוהו מעניין המנוחה, ועשאוהו פעל יוצא 12, אמרו חכמים ז"ל: וינח לעולמו ביום השביעי 13, כלומר: פסקה הבריאה בו.  ואפשר שהוא מנחי הפא או מנחי הלמד 14. ויהיה עניינו הניח 15 או התמיד את המציאות במצב שהיא בו ביום השביעי. כלומר: כי בכל יום מן הששה היו מתחדשים בו חדשות מחוץ לטבע הזה היציב המצוי עתה במציאות בכללותה, וביום השביעי התמיד הדבר ונתייצב כפי שהוא עתה. ואין סתירה לדברינו מה שאין הטייתו כהטיית נחי הפא או הלמד 16, מפני שיש נטיות יוצאות מן הכלל, ונאמרים שלא כפי הכלל, ובפרט בפעלים הללו הנחים 17. ואין לבטל סילוק משמעות מטעה מכגון עניין 18 זה בכללי דקדוקים לשוניים, כל שכן עם סייעתינו שאין אנו יודעים היום הקף לשוננו, ושכללי כל לשון הם אחרי הרוב. וכבר מצאנו גם בשורש הזה נח העין, עניין הנתינה וההנחה והוא אמרו:והניחה שם 19,וכן:ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם 20.ומן העניין הזה לדעתי גם:אשר אנוח ליום צרה 21.אבל אמרו וינפש 22 הוא נפעל מן נפש, וכבר ביארנו שתוף נפש, 23 ושעניינו המטרה והרצון, ויהיה עניינו השלמת חפצו ויציאה לפעל של כל רצונו                                                   3]. [כינויי ה' בפי הפילוסופים והמתכלמין]הפילוסופים, 1 כפי שידעת, קוראים את ה' יתעלה "העילה הראשונה" ו"הסיבה הראשונה". ואלה הידועים בשם "מתכלמין" מתרחקים מאוד מן השמות הללו 2, וקוראים אותו "הפועל", וחושבים 3 שיש הבדל עצום בין אמרנו סיבה ועילה, לבין אמרנו פועל.  לפי שאמרו, אם נאמר שהוא עילה, נחייב מציאות העלול, וזה יביא לקדמות העולם, ושהעולם לו 4 על דרך החיוב 5. ואם נאמר "פועל", לא יתחייב מזה מציאות הנפעל עמו, כי הפועל אפשר שיקדם את פעלו. אלא שאינם מציירים לעצמם עניין 6 שאין הפועל פועל כי אם לאחר שיקדם פעלו. ואלה דברי מי שאינו מבחין בין מה שבכוח למה שבפועל 7.  ואשר תדע אתה, שאין הבדל בין אמרך "עילה" או "פועל" בעניין זה. והוא, שכאשר תחשוב גם על העילה בכוח, הרי היא קודמת לעלולה בזמן 8, אבל אם הייתה עילה בפועל, הרי עלולה מצוי במציאותה עילה בפועל בהכרח. וכן כאשר תחשוב את הפועל פועל בפועל, יתחייב מציאות פעלו בהכרה, כי הבנאי לפני שיבנה את הבית אינו בנאי בפועל, אבל הוא בנאי בכוח, כמו שחומר אותו הבית, לפני שיבנה בית -בכוח, וכאשר יבנה, אז הוא בנין בפועל, [קיד] ויתחייב מציאות דבר בנוי אז בהכרח 9.  ואם כן לא הרווחנו מאומה בהעדפת 10 שם "פועל" על שם "עילה וסיבה".  והכוונה כאן אינה אלא ההשוואה בין שני השמות הללו, ושכמו שאנו קוראים אותו פועל, ואף על פי שפעלו נעדר,. הואיל ואין מניעה ואין מעצור לפניו 11 מלפעול מתי שירצה, כך אפשר שנקראהו עילה וסיבה בעניין זה עצמו, ואף על פי שהעלול נעדר. ואשר הביא את הפילוסופים לקראו יתעלה עילה וסיבה, ולא קראוהו פועל, אינו מחמת השקפתם הידועה בקדמות העולם, אלא מחמת עניינים אחרים, הנני מזכירם לך דרך אגב 12.  [מדוע העדיפו הפילוסופים את המונח עילה וסיבה?]כבר נתבאר במדעי הטבע 13 מציאות הסיבות לכל דבר שיש לו סיבה, ושהם ארבעה:החומר והצורה, והפועל והתכלית 14.ושיש מהם קרובים ומהם רחוקים 15, וכל אחד מארבעה אלו נקרא סיבה ועילה.  ומהשקפותיהם 16 אשר איני חולק עליהם, שה' יתהדר ויתרומם הוא הפועל והוא הצורה והוא התכלית, ולפיכך אמרו שהוא יתעלה סיבה ועילה, כדי לכלול שלושת הסיבות הללו, והם שיהא הוא פועל העולם וצורתו ותכליתו.  ומטרתי בפרק זה לבאר לך באיזה אופן נאמר בו יתעלה שהוא הפועל והוא צורת העולם, והוא גם תכליתו. ואל תטריד את מחשבתך כאן בעניין חידושו את העולם או חיובו ממנו לפי דעתם, כי ידובר בכך הרבה כראוי לעניין זה 17. והכוונה כאן שהוא יתעלה פועל את פרטי הפעלים הנמצאים בעולם, כמו שהוא פועל העולם בכללותו 18.  ואומר: כבר נתבאר במדעי הטבע 19 כי ארבעת מיני סיבות הללו, ראוי לחקור לכל סיבה מהן גם סיבה אחרת, ואז ימצא לדבר המתהווה ארבעת הסיבות הללו הקרובות אליו 20, וימצאו גם להם סיבות, ולסיבות סיבות, עד שמסתיים אל הסיבות הראשונות.  כגון: שהדבר הזה העשוי פועלו הוא כך, ולאותו הפועל פועל, ולא יחדל מכך עד שיגיע אל מניע ראשון, הוא הפועל באמת לכל האמצעיים הללו. והוא, שאם היה אות אלף מניעו אות בית, ובית מניעו גימל, וגימל מניעו דלת, ודלת מניעו הא, וזה מה שלא יעבור עד ללא תכלית 21, אם כן נעמוד אצל ההא דרך משל 22. הרי אין ספק כי ההא הוא המניע את האלף והבית והגימל והדלת, ובצדק נאמר על תנועת האלף כי ההא פעל אותה. ועל דרך זו מתייחסת כל פעולה במציאות אל ה'. ואפילו פעלו מי שפעלו מן הפועלים הקרובים, *23 כמו שנבאר, הרי הוא הסיבה הרחוקה מצד היותו פועל 23. [קטו]  [לכל צורה קדמה צורה אחרת, והאחרונה - ה']וכך הצורות הטבעיות 24 ההוות הנפסדות 25, נמצאם אם נתחקה אחריהם, שבהכרח קדמה להם צורה אחרת המעתדת את החומר הזה לקבל את הצורה הזו, וגם אותה הצורה השניה קדמה לה אחרת, עד שיסתיים 26 לצורה האחרונה, שהיא הכרחית במציאות הצורות האמצעיות הללו, אשר אותן האמצעיות הם סיבת הצורה הזו הקרובה, ואותה הצורה האחרונה בכל המציאות הוא ה' יתעלה.  ואל תחשוב 3 כי אמרנו בו שהוא הצורה האחרונה לכל העולם, הוא רמז לצורה האחרונה אשר עליה אומר ארסטו במה שאחר הטבע, שהיא בלתי הוה ולא נפסדת *26. כי אותה הצורה האמורה שם, טבעית, לא שכל נבדל. לפי שאין אמרנו עליו יתעלה, שהוא צורת העולם האחרונה, כעניין הוית הצורה בעלת החומר צורה לאותו החומר, עד שיהא הוא יתעלה צורה לגוף 27. לא על דרך זו נאמר! אלא כמו שכל מצוי בעל צורה אינו מה שהוא כי אם בצורתו, ואם נפסדה צורתו נפסדה הווייתו ובטל; כך, כיחס הזה עצמו, יחס ה' לכל תחילות 28 המציאות הרחוקות. כי במציאות הבורא הכל 29 מצוי, והוא מקור 30 קיומו, בעניין שמכנים אותו "שפע", כמו שנבאר באחד מפרקי מאמר זה 31.  ואם יעלה על הדעת 32 העדר הבורא - תעדר כל המציאות, ותבטל מהות הסיבות הרחוקות ממנו, והמסובבים האחרונים, ומה שביניהם.  והרי הוא אפוא לו במעלת הצורה לדבר שיש לו צורה, אשר בה הוא מה שהוא, ובצורה תתקיים אמיתתו ומהותו. כך יחס ה' לעולם, ובדרך זו נאמר בו שהוא הצורה האחרונה, ושהוא צורת הצורות. כלומר: שהוא אשר מציאות כל צורה בעולם וקיומה 33 נשען בסופו של דבר אליו, ובו קיומה 33, כשם שהדברים בעלי הצורות קיומם 33 על ידי צורתם. ומחמת עניין זה נקרא בלשוננו חי העולמים, 34 עניינו שהוא חיות העולם, כמו שיתבאר.  [לכל תכלית יש תכלית קודמת]וכך הוא הדבר גם בכל תכלית. הרי הדבר שיש לו תכלית, יש לך לחקור 35 לאותה התכלית תכלית. כאלו תאמר דרך משל, שהכסא חומרו העץ, ופועלו הנגר, וצורתו הריבוע בתבנית כך, ותכליתו לשבת עליו. הרי יש לך לשאול ומה תכלית הישיבה על הכסא? ואז ייאמר שיורם היושב עליו ויגבה מעל הארץ. ותשאל עוד ותאמר ומה תכלית ההרמה מעל הארץ, ויענו לך לכבד את היושב בעיני רואהו. ותשאל ומה תכלית כבודו בעיני רואהו, ויענו לך כדי [קטז] שייראוהו וירהו ממנו. ותשאל ותאמר ומה תכלית היותו ירוי, ויענו לך כדי שתהא פקודתו נשמעת 36. ותדרוש עוד ומה התכלית ההשמעות 37 לפקודתו. ותיענה למנוע בני אדם מלהזיק זה את זה 38. ותדרוש עוד התכלית לכך, ותיענה כדי להתמיד תקינות מציאותם 39.  וכך צריך תמיד בכל תכלית שתופיע, עד שיסתיים הדבר אל רצונו יתעלה בלבד לפי השקפה מסוימת כפי שיתבאר 40, עד שתהא התשובה האחרונה 41 "כך רצה יתעלה", או אל גזרת חכמתו כפי השקפת אחרים כפי שאבאר 42, עד שתהא התשובה בסוף "כך גזרה חכמתו".  [תכלית הכל - רצון ה' וחכמתו]ולזה יסתיים משפט כל תכלית אל רצונו וחכמתו כפי שתי השקפות אלו, אשר נתבאר לפי שיטתנו שהם עצמו, ושאין חפצו ורצונו או חכמתו דברים מחוץ לעצמותו, כלומר: שהם זולת עצמותו. נמצא אפוא כי הוא יתעלה התכלית הסופית של הכל, וגם תכלית הכל להתדמות בשלמותו כפי היכולת 43, והוא עניין חפצו, אשר הוא עצמותו כמו שיתבאר 44. לפי זה 45 נאמר בו שהוא תכלית התכליות 46. הנה ביארתי לך באיזה אופן נאמר בו יתעלה שהוא פועל וצורה ותכלית, ולפיכך קראוהו סיבה 47 ולא קראוהו פועל בלבד.  [האם יתקיים העולם ללא הבורא?]ודע, כי אחד מבעלי העיון מן ה"מתכלמין" האלה, הגיעה בו הסכלות וההעזה 48 עד שאמר, כי אלו יעלה על הדעת 49 העדר הבורא, לא יתחייב מכך העדר הדבר הזה שהמציא הבורא, כלומר: העולם, לפי שאין הכרח שיבטל הפעול אם נעדר הפועל אחר שעשאו. ומה שאמרו נכון, אלו היה פועל בלבד, ולא היה אותו הדבר הפעול זקוק לו בהתמדת קיומו, כמו שאם מת הנגר, לא יבטל הארון, כיון שאינו מספק לו את הקיום. אבל בהיותו יתעלה גם צורת העולם, כמו שביארנו, והוא מספק לו את הקיום והתמידיות, לכן מוכחש שייעדר המקיים וישאר מקבל הקיום, אשר אין לו קיום כי אם במה שמסופק לו. עד כדי שיבוש זה הביאה האמירה שהוא פועל בלבד, לא תכלית ולא צורה                                                                                                                                                 4] רכבמלה זו משותפת, משמעה 1 הראשון עניינו רכיבת האדם על הבהמות כפי הרגיל:והוא רכב על אתונו 2. והושאל לשליטה על הדבר, כי הרוכב שולט ומושל על רכבו, וזהו אמרו:ירכיבהו על במתי ארץ 3, והרכבתיך על במתי ארץ 4,עניינו שאתם תמשלו על מרומי 5 הארץ.ארכיב אפרים 6,אמשילהו ואשליטהו.  וכפי העניין הזה נאמר בה' יתעלה: [קיז]רכב שמים בעזרך 7,פירושו המושל על השמים. וכן:לרוכב בערבות 8עניינו המושל על ערבות והוא הגלגל העליון המקיף את הכל 9. לשון חכמים ז"ל החוזר בכל מקום 10 שהם שבעה רקיעים, ושערבות הוא העליון המקיף את הכל. ואל תתמה על שהם מונים את הרקיעים שבעה והם יותר, לפי שפעמים מונים את העגול 11 אחד, אף על פי שיש בו מספר גלגלים, כפי שהדבר ידוע אצל המעיינים במקצוע זה, וכמו שאבאר. 12 ואין הכוונה כאן אלא אומרם בפירוש תמיד כי ערבות הוא מעל לכל, ועל ערבות נאמר:רכב שמים בעזרך 7.ולשון חגיגה 13, אמרו:ערבות רם ונשא שוכן עליו, 14 שנאמר סלו לרוכב בערבות 8. ומנא לן דאיקרי שמים? כתיב הכא 'לרוכב בערבות' וכתיב התם 'רוכב שמים' 7. הנה נתבאר כי כל הרמז לגלגל אחד, והוא המקיף את הכל, אשר תשמע מעניינו מה שתשמע 15.  והתבונן אמרם 'שוכן עליו' ולא אמרו 'שוכן בו', כי אלו אמרו 'שוכן בו', היה זה מחייב לו מקום, או שיהיה כוח בו כמו שדימו כתות ה"צאבה", שה' רוח הגלגל 16. והרי באמרם 'שוכן עליו' בארו שהוא יתעלה נבדל מן הגלגל, ואינו כוח בו 17.  ודע שהושאל לו יתעלה רכב שמים לדימוי המופלא 18 והנפלא, והוא: שהרוכב יותר נעלה מן הרכוב. ולא אמרנו יותר נעלה, אלא דרך אי הקפדה בדיבור 19, כי אין הרוכב ממין הרכוב; ועוד, שהרוכב הוא המניע 20 את הבהמה ומוליכה כפי שירצה, והיא כלי בידו להטותה כחפצו, והוא נקי 21 ממנה ואינו מחובר בה אלא חוץ ממנה. כך ה' יתרומם שמו. הוא מניע הגלגל העליון אשר בתנועתו ינוע כל נע בו, והוא יתעלה נבדל ממנו ואינו כוח בו. ובבראשית רבה 22 אמרו כאשר פירשו אמרו יתעלה:מעונה אלוהי קדם 23,אמרו:הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו,והסמיכו לזה ואמרו:הסוס טפלה לרוכב, ואין הרוכב טפלה לסוס. הדא הוא דכתיב 'כי תרכב על סוסיך' 24,זה לשונם.  [יחס ה' לגלגל]התבונן בו וראה היאך ביארו יחסו יתעלה לגלגל 25, ושהוא כלי שלו אשר בו מנהיג את המציאות. לפי שכל מקום שתמצא לחכמים 26 ז"ל כי שמים פלונית יש בה כך, ושמים פלונית יש בה כך, אין עניינו שיש בשמים גופים אחרים זולת השמים, אלא עניינו שהכוחות המהווים את הדבר הפלוני 27 והנוטרים את תקינותו, 28 באים מאותה השמים.  והראיה למה שאמרתי [קיח] לך, אמרם 29,ערבות שבו צדק וצדקה, ומשפט וגנזי חיים, וגנזי שלום וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים, ונשמות ורוחות שעתידים להבראות, וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים.ופשוט הוא, שכל מה שמנו כאן אין מהם דבר שהוא גוף, שאז יהיה במקום, כי טל אינו טל כפשוטו 30. והתבונן היאך אמרו בזה 'שבו', כלומר: שהם בערבות 31, ולא אמרו שהם עליו. והרי כאלו הודיעו, שהדברים הללו המצוים בעולם, אינם מצוים כי אם מכוחות הבאים מערבות, ה' יתעלה הוא אשר עשאו מוצא 32 להם ורכזם בו, אשר מכללם גנזי חיים.  וזהו הנכון והאמת המוחלטת, שכל חיים מצוים בחי, אינם אלא מאותם החיים, כפי שאבאר לקמן 33.  והתבונן היאך מנו נשמתן *33 של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידין להבראות, וכמה נעלה עניין זה למי שהבינו, כי הנשמות הנשארות אחר המות, אינה הנשמה ההווה באדם בזמן שמתהווה. כי זו ההווה בעת התהוותו, היא כוח ההכנה בלבד 34, והדבר הנפרד לאחר המות הוא הדבר שהושג בפועל. וגם אין הנשמה ההווה היא הרוח ההווה, ולפיכך מנו בהווים נשמות ורוחות, אבל הנבדלת 35 דבר אחד בלבד. וכבר ביארנו שתוף רוח 36. וכן ביארנו בסוף ספר מדע 37 מה שיש בשמות אלו מן השיתוף. ולכן שים לב היאך העניינים המופלאים הללו האמתיים, אשר הגיע אליהם עיונם של מובהקי הפילוסופים, מפוזרים במדרשות, שאם יראה אותם האדם החכם - שאינו מכיר צדקתם 38 - בעיון ראשון ילעג להם, בגלל מה שיראה בפשטיהם מן הזרות לאמיתת המציאות, והסיבה לכל זה שדברו 39 בחידות, מחמת עמקות עניינים אלו מתבונת ההמון כמו שהודענו כמה פעמים 40.  ואחזור להשלים הבנת מה שהתחלתי, ואומר, שהם ז"ל הביאו ראיות מלשונות הפסוקים על מציאות הדברים המנוים הללו בערבות, וכך אמרו 41:צדק ומשפט דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך 42,וכן למדו לאותן אשר מנו אותם שהם יוחסו לה' יתעלה שהם אצלו, והבן זה.  ובפרקי ר' אליעזר 43 אמרו:שבעה רקיעים ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר כסא כבוד למלכותו אלא ערבות, שנאמר סלו לרוכב בערבות 8,זה לשונו, והבן גם אותו.  [מרכבה]ודע כי קבוצת הבהמות הרכובות 44 נקראים מרבבה, ונכפל זה הרבה:ויאסף יוסף [קיט] מרכבתו 45, במרכבת המשנה 46, מרכבות פרעה 47.והראיה כי השמות הללו נאמרים על מספר בהמות אמרו:ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה 48,הרי זו ראיה כי מרכבה נאמרת על ארבעה סוסים.  ולפיכך אני אומר, שכיון שנאמר כפי שנאמר 49 שכסא הכבוד ניבאוהו ארבע חיות, 50 קראוהו חכמים ז"ל מרכבה 51, דימוי למרכבה שהיא ארבעה אחדים. 52  ועד כאן מה שנמשך 53 אליו הדיבור בפרק זה, ויבואו עוד בהכרח הערות אחרות רבות בעניין זה 54.  אבל המטרה בפרק זה, ואשר בשביל כך הודגשו הדברים, כי אומרו 'רוכב שמים' 7 עניינו מסבב 55 הגלגל המקיף, ומניעו ביכולתו וחפצו. וכן אמרו בסוף הפסוק 'ובגאותו שחקים', אשר בגאותו סבב 56 השחקים. אמר את הראשון שהוא 'ערבות', כמו שביארנו בלשון רכיבה, והשאר בלשון 'גאווה'. כי בנוע הגלגל העליון, התנועה היומית הזו ינועו כל הגלגלים כתנועת החלק בכל 57, וזו היא היכולת העצומה אשר הניעה את הכל, ולפיכך קראה גאווה.  ולכן יהיה עניין זה מזומן תמיד בדעתך למה שיבוא לקמן, כי הוא גדול הראיות שבהן נודעה מציאות ה', כלומר: סיבוב הגלגל, כמו שאוכיח 58, ולכן הבינהו.                                      5]. [אובדן המדעים מישראל]דע כי המדעים הרבים שהיו באומתנו באמיתת דברים הללו 1 אבדו במשך הזמן, ובשלטון 2 העמים הסכלים עלינו 3. ומפני שלא היו אותם הדברים מסורים לכל בני אדם כמו שביארנו 4, ולא היה הדבר המסור לכל בני אדם אלא מקראות הכתובים בלבד. וכבר ידעת כי אפילו תורה שבעל פה המקובלת לא הייתה כתובה לפנים, כפי הצווי 5 המפורסם באומה:דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב 6,והרי זו היא תכלית החכמה בתורה 7, לפי שהייתה הרחקה 8 ממה שאירע בה בסופו של דבר, כלומר: ריבוי הסברות והסתעפות השיטות, ומשפטים בלתי ברורים 9 שיארעו בהסברת המחבר, ושכחה שתארע לו, ויתחדשו מחלוקות בין בני אדם ונעשים כיתות ונבוכים במעשה. 10 אלא נמסר הדבר בכל [קכ] זה לבית דין הגדול, כמו שביארנו בחיבורינו התורתיים, 11 וכפי שמורה על כך לשון התורה 12.  ואם במשפטי ההלכה חשו לקבעם 13 בספר שיהא מסור לכל אדם, מחמת מה שיארע בסופו של דבר מן ההפסד, קל וחומר לחבר ספר בדבר מסתרי תורה הללו שיימסר לכל אדם! אלא היו נמסרים מיחידי סגולה ליחידי סגולה, כמו שביארתי לך 14 באמרם:אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ חכם חרשים וכו'. 15 וזו היא הסיבה שגרמה להעדר היסודות 16 העצומים הללו מן האומה, ולא תמצא מהם אלא הערות מעטות ורמזים נאמרו בתלמוד ובמדרשות, והם גרגרי תוך 17 מעטים שעליהם קליפות רבות, עד שנתעסקו בני אדם באותם הקליפות ודימו שאין מתחתיהם תוך כלל 18.  אבל אלה העוללות המעטות שתמצא שמדברים 19 בענייני הייחוד, וכל הקשור 20 בעניין זה למקצת הגאונים ואצל הקראים, הם דברים שלקחום מן ה"מתכלמין" המוסלמים, והם עוללות בודדות מאוד ביחס למה שחברו המוסלמים בזה.  [קליטת רעיונות המועתזילה והשערייה]ואירע עוד, כי בראשית התחלת האסלאם בדרך הזו 21, הייתה כת מסוימת והם ה"מעתזלה" 22, ולקחו מהם חברינו 23 מה שלקחו והלכו בדרכם. ואחר זמן מסוים נתחדשה באסלאם כת אחרת והם ה"אשערייה", 24 ונתחדשו להם סברות אחרות שלא תמצא אצל חברינו מאותם הסברות מאומה, לא מפני שהם בחרו 25 את הסברא הראשונה על הסברא השניה, אלא מפני שאירע שתפסו את הסברא הראשונה וקבלוה, וחשבוה 26 לדבר שהוכח. אבל הספרדים מבני עמנו 27 כולם תופשים דברי הפילוסופים ונוטים לסברותיהם כל זמן שאינם סותרים יסוד תורני, ולא תמצאם כלל הולכים במאומה מדרכי ה"מתכלמין", ולפיכך הולכים בדברים רבים בכוון שטתנו במאמר זה באותם הדברים 28 הבודדים המצוים לאחרוניהם.  [יסודות המתעזלה והאשעריה - הכלאם]ודע כי כל מה שאמרו המוסלמים באותם העניינים, ה"מתעזלה" או ה"אשעריה", הם כולם סברות בנויות על הקדמות 29, אותן ההקדמות לקוחות מספרי היונים והסורים 30 אשר דימו לחלוק על סברות הפילוסופים [קכא] ולבטל דבריהם. והייתה סיבת הדבר שכאשר הציפו העמים הנוצרים את אותם העמים, וטענת הנוצרים הרי כבר ידועה 31, והיו סברות הפילוסופים נפוצים באותן העמים ומהם נתפתחה הפילוסופיא, ועמדו מלכים המגינים על הדת 32, ראו חכמי אותן הדורות מן היוונים והסורים כי אלה 33 טענות שהסברות הפילוסופיות סותרות אותן סתירה גדולה וברורה, ואז נתפתח אצלם מדע זה של ה"כלאם" 34, והחלו לקבוע הקדמות שיועילו להם בדעותיהם, ולהשיב על אותם הסברות המנתצות יסודות תורתם.  [הפילוסופים המוסלמים]וכאשר באה אומת האסלאם, והגיעו אליהם ספרי הפילוסופים, באו אליהם גם אותם התשובות אשר נתחברו נגד ספרי הפילוסופים, ומצאו דברי יחיי אלנחוי, ואבן עדי 35, וזולתם בעניינים אלה. והחזיקו בהם, והשיגו דבר עצום 36 לפי דעתם. ובחרו עוד מסברות הפילוסופים הראשונים כל מה שנראה לו לבוחר שהוא מועיל לו, ואף על פי שהפילוסופים האחרונים כבר הוכיחו ביטול ו, כגון החלקיק 37 והחלל הריק 38, וחשבו כי אלה דברים משותפים 39, והקדמות שכל בעל דת זקוק להם.  ורחבו הדברים, והתדרדרו לדרכים אחרים מוזרים שלא תעו בהם כלל ה"מתכלמין" מן היונים וזולתם, כי אלה היו קרובים לפילוסופים 40.  ואחרי כן נוצרו באסלאם דברים 41 דתיים מיוחדים להם, והזקיקם הצורך לפרסמם 42. והייתה גם ביניהם מחלוקת בכך, וקבעה כל כת מהם הקדמות המועילות לה בפרסום 43 סברתה.  [יהדות נצרות ואיסלאם]ואין ספק שיש דברים הכוללים את שלושתנו, כלומר: היהודים והנוצרים והמוסלמים, והוא עניין חידוש העולם אשר בקיומו יתקיימו 44 האותות וזולתם 45. אבל יתר הדברים אשר הטילו על עצמם שני העמים הללו לעסוק בהם, כהתעסקות ההם 46 בעניין השלוש, והתעסקות מקצת כתות של אלה 47 ב"כלאם", עד שהוזקקו לקבוע הקדמות כדי שיבססו באותם הקדמות אשר בחרו, את הדברים אשר עסקו בהם, והדברים המיוחדים לכל עם מהם, ממה שהונח אצלם 48, אנו אין לנו צורך בהם כלל.  כללו של דבר, כל ה"מתכלמין" הראשונים מן היונים שהתנצרו, ומן המוסלמים, לא הלכו בהקדמותיהם תחלה אחרי הגלוי הנראה מענייני המציאות, אלא התבוננו היאך ראוי שתהיה המציאות, כדי שתהא ממנה ראיה על אמיתת הסברא הזו, או שלא תהיה סותרת אותה. וכאשר התברר להם אותו הדמיון, הניחו כי המציאות היא בצורה זו וזו 49, ואז החלו להוכיח את קיום אותן הטענות המהוות בסיס לאותן ההקדמות אשר בהן מאמתים את השיטות, או לא יסתרום.  ככה עשו הנבונים [קכב] אשר הניחו את ההנחיות האלה תחילה, והניחום 50 בספרים, וטענו כי העיון המוחלט הביאם לכך ללא נטייה לאיזו שיטה ולא סברא קדומה. אבל האחרונים אשר עיינו באותם הספרים אינם יודעים מאומה מכל זה 51, עד שכאשר מוצאים באותם הספרים הקדומים למידויות מרובות והתאמצות גדולה לקיים דבר מה או לבטל דבר מה, יחשבו כי אותו הדבר אין צורך כלל לקיימו או לבטלו במה שצריך לו ביסודות הדת, ושהקדמונים לא עשו זאת אלא כדי לבלבל סברות הפילוסופים בלבד ולהכניס ספקות במה שחשבוהו הוכחה. ואלה האומרים דבר זה, לא העלו על לבם ולא ידעו שאין הדבר כפי שחשבו, אלא הייתה יגיעת הקדמונים לקיים מה שדימו לקיימו ולבטל מה שדימו לבטלו, בגלל התוצאה הנובעת ממנו ב ביטול סברא שהם רוצים לקיימה, ואפילו על ידי מאה הקדמות, ולכן עקרו אותם הקדמונים מן ה"מתכלמין" את המחלה מעיקרה 52.  וכלל אני אומר לך: כי הדבר כמו שאמר תאמסטיוס. אמר:אין המציאות נמשכת אחרי הסברות, אלא הסברות הנכונות נמשכות אחר המציאות 53. [שיטת המתכלמין - העיון קובע את המציאות]וכאשר עיינתי בספרי ה"מתכלמין" הללו כפי מה שנזדמן לי 54, כמו שעיינתי גם בספרי הפילוסופים כפי יכולתי, מצאתי דרך ה"מתכלמין" כולם דרך אחת בסוג, אף על פי שהן שונות במין, והיא, שבסיס הכל שאין להתחשב במציאות כפי שהיא, מפני שהוא נוהג שמתקבל על הדעת הפכו, ועוד שהם במקומות רבים הולכים אחרי הדמיון, וקוראים אותו שכל 55.  [שיטתם: בסיס הכל - חידוש העולם]וכאשר הקדימו אותן ההקדמות אשר נשמיעך אותם 56, חרצו משפט על פי הוכחותיהם שהעולם מחודש. וכאשר נתקיים שהעולם מחודש, נתקיים בלי ספק שיש לו עושה שחידשו. ואחר כך מביאים ראיות שאותו העושה אחד, ואחר כך יקבעו בהיותו אחד שאינו גוף, זוהי דרך כל "מתכלם" מן המוסלמים בכל פרט מן העניין הזה. וכך המחקים אותם מבני עמינו אשר הלכו בדרכיהם 57. אבל אופני למידויותיהם והקדמותיהם בקיום חידוש העולם או ב ביטול קדמותו שונים הם, אלא שהדבר הכללי לכולם קיום חידוש העולם תחלה, ובחידושו יתקיים כי ה' מצוי.  וכאשר התבוננתי בדרך הזו נקעה נפשי ממנה נקיעה רבה מאוד. ובצדק נקעה, לפי שכל מה שמדמים שהוא הוכחה על חידוש העולם, יש בו ספקות, ואינו הוכחה החלטית 58 אלא אצל מי שאינו יודע להבחין בין ההוכחה לבין הויכוח 59 לבין ההטעיה 60. אבל אצל מי שיודע את המלאכות הללו, הרי הדבר ברור ומבואר שכל אותם הראיות יש בהם ספקות, ונשתמשו להן בהקדמות שלא הוכחו.  ולדעתי, כל יכולת איש האמת מבעלי הדת היא לבטל ראיות הפילוסופים על הקדמות 61, וכמה נעלה דבר זה אם יש יכולת לכך. וכבר ידע כל מעיין נבון איש אמת, שאינו מטעה את עצמו, כי השאלה הזו, כלומר: קדמות העולם או חידושו, אין להגיע אליה בהוכחה החלטית, ושהיא דבר [קכג] שהשכל נעצר אצלו, ועוד נדבר בזה הרבה 62. ודי לך בשאלה זו שפילוסופי הדורות חלוקים בה מאז שלושת אלפים שנה ועד זמננו זה, 63 במה שאנו מוצאים בחיבוריהם והמובא בשמם 64. וכיון שהדבר בשאלה זו כך הוא, היאך נעשה אותה הקדמה ונבנה עליה מציאות ה', ויהיה אם כן מציאות ה' דבר מסופק: 65 אם העולם מחודש, הרי יש שם אלוה, ואם קדום הוא הרי אין אלוה. או באופן זה: 66 או נטען שהוכח חידוש העולם, וניאבק על כך בכל כוחנו, 67 כדי שנטען שאנו ידענו את ה' בהוכחה. וכל זה התרחקות מן האמת.  [הדרך הנכונה: להתחיל בהוכחות למציאות ה']אלא האופן הנכון לדעתי, והיא דרך ההוכחה אשר אין בה פקפוק, לקיים מציאות ה' ואחדותו ושלילת הגשמות בדרכי הפילוסופים, אשר אותם הדרכים בנוים על קדמות העולם 68. לא שאני בדעה שהעולם קדמון, או שאני מודה להם בכך, אלא מפני שבאותו הדרך תתברר ההוכחה ויושג הנכון המוחלט בשלושת הדברים הללו, כלומר: במציאות ה', ושהוא אחד, ושאינו גוף - מבלי לחרוץ משפט על העולם אם הוא קדום או מחודש. וכאשר יתקיימו לנו שלוש הדרישות הנעלות והגדולות הללו בהוכחה אמיתית, נשוב אחר כך לחידוש העולם, ונאמר בו כל מה שאפשר להוכיח בו. 69 ואם אתה ממי שמספיק לו מה שאמרו ה"מתכלמין", ואתה בדעה שכבר נתבררה ההוכחה על חידוש העולם - יערב לך 70. ואם לא הוכח לך, אלא אתה תופש שהוא מחודש, סומך על דברי הנביאים אין נזק בכך. ואל תאמר היאך תתקיים הנבואה אם היה העולם קדמון, עד שתשמע דברינו בנבואה במאמר זה 71, ואין אנו עתה בעניין זה.  וממה שאתה צריך לדעת כי ההקדמות אשר הניחום ה"אצוליין" 72 כלומר: ה"מתכלמין" לקיום חידוש העולם, יש בהן מהיפוך העולם 73 ומשינוי סדרי בראשית 74 מה שתשמע, לפי שאני בכל אופן אזכיר לך את הקדמותיהם ודרך למידותם. אבל דרכי זו היא כפי שאתאר לך את כולה עתה.  והוא, שאני אומר, העולם לא יבצר משיהיה קדמון או מחודש. - אם היה מחודש הרי יש לו מחדש בלי ספק, וזה מושכל ראשון, כי המחודש לא יחדש את עצמו אלא מחדשו זולתו, אם כן מחדש העולם הוא ה'. - ואם היה שהעולם קדמון, הרי חיובי בהכרח בראיה זו וראיה זו שיש שם מצוי - זולת כל גופי העולם - שאינו גוף ולא כוח בגוף, והוא אחד, תמידי, נצחי, אין לו עילה ולא יתכן שינויו, והוא האלוה. הנה נתבאר לך, כי ראיות מציאות ה', ואחדותו, ושאינו גוף - ראוי לקחתם לפי הנחת הקדמות, שאז תושג ההוכחה בשלמות, יהיה העולם קדמון או מחודש.  [עדיף להוכיח מציאות ה' על בסיס הקדמות]ולפיכך תמצא שאני תמיד בכל מה שחברתי בספרי ההלכות 75, אם נזדמן לי [קכד] הזכרת יסודות, אז אעסוק בקיום מציאות ה', הריני מקיימו בדברים הנוטים לצד הקדמות. לא שאני סובר את הקדמות, אלא שאני רוצה לקיים מציאותו יתעלה בדעתנו 76 בדרך מוכחת, שאין בה ויכוח כלל, ולא נניח את ההשקפה הזו הנכונה 77 רמת המעלה 78 נשענת על בסיס שכל אדם יזעזעהו ויחשוב לנתצו, ואחר יחשוב כי לא נבנה מעולם כלל. ובפרט כאשר אותן הראיות הפילוסופיות על שלושת הדרישות הללו לקוחות מטבע המציאות הנראית לעין, אשר אין להכחישן אלא מחמת התחשבות בהשקפות מסוימות. אבל ראיות ה"מתכלמין" לקוחות הן מהקדמות שהן הפך טבעי המציאות הנראית לעין, עד שנזקקו לקבוע שאין טבע לשום דבר כלל.  ואני אייחד לך במאמר זה פרק, כאשר אדבר על חידוש העולם, אבאר לך בו ראיה מסוימת על חידוש העולם 79, ואגיע אל התכלית אשר חשב עליה כל "מתכלם", בלי שאבטל טבע המציאות. ולא אחלוק על ארסטו במאומה ממה שהוכיח, כי הראיה שלומד בה מקצת ה"מתכלמין" על חידוש העולם, והיא החזקה שכדאיותיהם, אשר לא הונחה להם עד שביטלו טבע כל המציאות, וחלקו על כל מה שבארו הפילוסופים, הרי אני אגיע לכמו אותה הראיה, ולא אחלוק על טבע המציאות, ולא אזדקק להכחשת המוחשות 80.  וראיתי להזכיר לך הקדמות ה"מתכלמין" הכלליות אשר בהם מקיימים חידוש העולם ומציאות ה' ואחדותו ושלילת הגשמות ממנו, ואראה לך את דרכם בכך, ואבאר לך תוצאות כל הקדמה מהן 81. ואחר כך אזכיר לך הקדמות הפילוסופים הקרובות 82 בעניין זה, ואראך את דרכם 83. ואל תבקשני במאמר זה לברר נכונות אותם ההקדמות הפילוסופיות אשר אסקור לך אותם, כי זהו המדע הטבעי והאלוהי ברובם, כשם שלא תשאף שאשמיעך במאמר זה הוכחות 84 ה"מתכלמין" על אימות הקדמותיהם, כי בכך כלו ימי חייהם ויכלו ימי הבאים, ורבו ספריהם. כי כל הקדמה מהם, פרט לאחדים, יסתרם הנראה מטבע המציאות, ויחולו עליהם הספקות 85, ויזדקקו לחיבורים וויכוחים בקיום אותה ההקדמה, ופירוק הספקות החלים עליה, ודחיית המוחש הסותר אותה, אם לא תהיה בכך עצה. וההקדמות הפילוסופיות הללו אשר אסקור לך להוכיח על שלוש הדרישות הללו כלומר: מציאות ה' ואחדותו ושלילת הגשמות, רובם הקדמות יושג לך בהם הנכון 86 מראשית שמיעתם והבנת עניינם, ומקצתם יורוך על נקודת ההוכחה שבהם מספרי הטבע, או מה שאחר הטבע 87, ואז תעיין עליו במקומו ותברר מה שאולי טעון בירור.  וכבר הודעתיך 88 שאין שם 89 זולת ה' יתעלה והמציאות הזו, ואין למידות עליו יתעלה כי אם מן המציאות הזו מכללותה ומפרטיה. ולכן חובה בהחלט להתבונן במציאות הזו כפי שהיא, ומניחים את ההקדמות ממה שרואים בטבעה. ולפיכך חובה לדעת צורתה וטבעה הנראים, ואז אפשר ללמוד ממנה על זולתה.  ולפיכך נראה לי 90 שראוי שאביא תחלה פרק אבאר לך בו כל המציאות על דרך ההודעה במה שכבר הוכח ונתאמת אמתות שאין בה ספק, 91 ואחר כך [קכה] אביא לך פרקים אחרים אזכיר בהם הקדמות ה"מתכלמין" ואבאר דרכיהם אשר בהם הם מבארים אותן ארבע הדרישות, ואחר כך אביא לך פרקים אחרים אבאר בהם הקדמות הפילוסופים ודרכי למידויותיהם על אותן הדרישות                                                                                                               ואחר כך אסכם לך את הדרך אשר אלך בה כפי שהודעתיך, באותן ארבע הדרישות                                               .                                                                                                                                                      6.]דע, שהמציאות הזו בכללותה היא דבר 1 אחד לא יותר 2, כלומר: כדור הגלגל הקיצוני בכל מה שיש בו, הם דבר 1 אחד בלי ספק 3, כראובן ושמעון 4 מבחינה אישית, ושנויי עצמיהם 5 כלומר: עצמי הכדור הזה בכל מה שיש בו כשנויי עצמי אברי אישי האדם דרך משל.  [מבנה היקום]כשם שראובן, דרך משל, הוא דבר אחד והוא מחובר מאברים שונים כגון הבשר והעצמות 6, ומלחיות שונות 7, ומרוחות 8, כך הכדור הזה בכללותו מחובר מן הגלגלים ומארבעת היסודות ומה שהורכב מהן, ואין בו חלל ריק כלל, אלא אטום 9 וממולא. מרכזו כדור הארץ, והמים מקיפים את הארץ, והאוויר מקיף את המים, והאש מקיפה את האוויר 10, והגוף החמישי 11 מקיף את האש, והוא כדורים רבים זה בתוך זה אין חלל ביניהם ולא ריקות כלל, אלא מדויקי העגוליות, צמודים זה לזה, כולם נעים תנועה סיבובית אחידה, אין מהירות באחדים מהם ולא איטיות, כלומר: שכל כדור מהם אינו עתים ממהר ועתים מאיט, אלא כל אחד מהם צמוד לטבעו במהירותו וכוון תנועתו 12. אלא שהכדורים הללו מקצתם מהירי תנועה יותר מאחרים, והמהיר שבכולם תנועת הגלגל המקיף את הכל, והוא הנע התנועה היומית, ומניע את כולם עמו תנועת החלק בכל 13, לפי שהם כולם חלקים בו. ומרכזי גלגלים הללו שונים: מהם שמרכזו מרכז העולם, ומהם שמרכזו מחוץ למרכז [קכו] העולם 14, ומהם שהוא נע תמיד תנועתו המיוחדת לו מן המזרח למערב, ומהם שהוא נע תמיד מן המערב למזרח. וכל כוכב בכדורים הללו הוא חלק מן הגלגל שהוא בו קבוע במקומו, אין לו תנועה מיוחדת לו, ונראה אמנם נע בתנועת הגוף אשר הוא חלק ממנו. וחומר הגוף הזה החמישי בכללותו הנע בעגול, אינו כחומר גופי ארבעת היסודות אשר בתוכו. 15 ומנין הכדורים הללו המקיפים את העולם לא יתכן בשום פנים ולא בשום אופן שיהיו פחות משמונה עשר כדורים 16, אבל אם מספרם יותר, הרי הדבר אפשרי ויש לעיין בדבר. אבל האם יש שם גלגלי סיבוב, והם אשר אינם מקיפים את העולם, יש לעיין בכך.  [ארבע צורות הכדור התחתון ומקומם הטבעי]ובתוך הכדור הזה התחתון הסמוך אלינו, חומר אחד שונה מחומר הגוף החמישי, קיבל ארבע צורות ראשוניות, ונעשה באותן הארבע ארבעה גופים: הארץ והמים והאוויר והאש 17. וכל אחד מארבעת אלה יש לו מקום טבעי מיוחד לו, לא ימצא בזולתו, והוא נתון לטבעו 18, והם גופים מתים שאין בהם לא חיים ולא השגה, ואינם נעים מצד עצמם, אלא הם נחים במקומותיהם הטבעיים 19. ואם הוצא אחד מהם ממקומו הטבעי בהכרח, הרי בהסתלק אותו המכריח ינוע לחזור למקומו הטבעי, לפי שיש בו היסוד 20 הזה אשר בו ינוע לחזור למקומו באופן ישר, ואין בו יסוד 20 שינוח בו, ולא שינוע בו שלא באופן ישר.  [התנועה]והתנועות הישרות המצויות בארבעת היסודות הללו כאשר נעים לחזור למקומותיהן שתי תנועות: תנועה כלפי המקיף 21 והיא לאש ולאוויר, ותנועה כלפי המרכז והיא למים ולארץ, וכאשר מגיע כל פרט מהן למקומו הטבעי נח. אבל אותם הגופים המקיפים 22 הרי הם חיים בעלי נפש, בה הם נעים, ואין בהם יסוד 23 התנוחה כלל, ולא ישיגם שינוי אלא בהנחה 24 בהיותם נעים בהיקף. אבל האם יש להם דעה ישכילו בה, אין זה נודע אלא לאחר עיון דק 25.  וכאשר נע הגוף החמישי בכללותו בהיקף תמיד, נוצרת ביסודות מחמת כך תנועה הכרחית שבה הם יוצאים ממקומותיהם, כלומר: באש ובאויר ונדחקים כלפי המים, ויפלוש הכל בגוף הארץ אל מעמקיה, ותיווצר ליסודות התערבות, ואחר כך יחלו לנוע לשוב למקומותיהן, ואז יצאו גם חלקים מן הארץ מחמת כך ממקומם עם 26 המים והאוויר והאש. והם בכל זה 27 משפיעים זה על זה ונשפעים זה מזה 28, ואז יתהווה השינוי במעורב, עד שמתהווה ממנו תחילה האדים לכל שינויי מיניהם, ואחר כך הדוממים 29 לשנויי מיניהן, וכל מיני הצומח, ומינים רבים מבעלי החיים, כפי מה שמחייב מזג המעורב.   וכל הוה נפסד אינו הוה אלא מן היסודות ואליהם נפסד, וכך היסודות מתהווים זה מזה ונפסדים זה לזה כי חומר הכל אחד 30. ולא תתכן מציאות חומר בלי צורה, ולא תמצא צורה טבעית מאלה ההוות הנפסדות בלי חומר 31, ונמצא הדבר בהוייתן [קכז] והפסדן והויית כל מה שמתהווה מהן ונפסד אליהן חוזר חלילה כעין סיבוב הגלגל, עד שתהא תנועת החומר הזה, אשר בו הצורה, בהתחלף 32 הצורות בו כתנועת הגלגל במרחב 33 בחזרת המקומות 34 עצמן לכל חלק ממנו.  [חלקים מנהיגים וחלקים מונהגים]וכשם שיש בגוף האדם אברים מנהיגים 35 ואברים מונהגים 36 זקוקים בקיומם להנהלת האבר המנהיג המנהלם, כך בעולם בכללותו חלקים מנהיגים והוא הגוף החמישי המקיף 37, וחלקים מונהגים זקוקים למנהל, והם היסודות וכל המורכב מהן. וכשם שהאבר המנהיג שהוא הלב נע תמיד, והוא מקור כל תנועה המצויה בגוף, ושאר אברי הגוף מונהגים על ידו, והוא המשלח להם כוחותיהם שהם זקוקים להם בפעולותיהם בתנועתו, כך הגלגל הוא המנהל לשאר חלקי העולם בתנועתו, והוא המשלח לכל מתהווה כוחותיו המצוים בו. וכל תנועה המצויה בעולם מקורה הראשון תנועת הגלגל, וכל נפש המצויה לבעל נפש בעולם מקורה נפש הגלגל.  [ארבעת כוחות העולם]ודע כי הכוחות המגיעות מן הגלגל אל העולם הזה כפי שכבר נתבאר ארבעה כוחות *37: כח הגורם את ההתערבות וההרכבה, ואין ספק כי זה מספיק בהוצרות הדומם, וכח נותן הנפש הצמחית לכל צמח, וכח נותן הנפש החיונית לכל חי, וכח נותן הכוח ההוגה לכל הוגה, וכל זה באמצעות האור והחשך שהוא תוצאה לזהרם 38 והקיפם סביב הארץ.  וכשם שאילו נח הלב הרף עין, ימות האדם ויבטלו כל תנועותיו וכל כוחותיו, כך אלו נחו הגלגלים, יהיה זה מות העולם בכללותו ו ביטול כל מה שיש בו. וכשם שהחי אינו חי כולו כי אם בתנועת לבו, ואף על פי שיש בו אברים נחים שאין בהם תחושה כגון העצמות והסחוסין 39 וזולתן, כך המציאות הזו כולה היא דבר אחד חי בתנועת הגלגל, שהוא בו כמו הלב בכל בעל לב, ואף על פי שיש בו גופים רבים נחים מתים.  [ציור היקום בהשוואה לאדם]ככה ראוי לך לצייר בדעתך כל הכדור הזה: דבר אחד חי נע בעל נפש. כי אופן זה של ציור הכרחי מאוד, או 40 מועיל מאוד, בהוכחה על שהאלוה אחד כמו שיתבאר. 41 וגם על פי ציור זה יתבאר כי האחד לא ברא כי אם אחד.  וכשם שלא יתכן שימצאו אברי האדם בודדים 42 כשהם אברי אדם באמת, כלומר: שתהא הכבד לבדה או הלב לבדו או בשר לבדו - כך לא יתכן שימצאו חלקי העולם זה בלעדי זה במציאות הזו הנחה 43 אשר דברינו בה, עד שתמצא אש בלעדי ארץ, או ארץ בלעדי שמים, או שמים בלעדי ארץ.  וכשם שבאדם האחד הזה כוח מסוים המקשר אבריו זה בזה ומנהלם ונותן לכל אבר מה שדרוש לשמור בו תועליותיו ולדחות ממנו מה שמזיקו, והוא אשר ביארוהו הרופאים ואמרו הכוח המנהל גוף החי, ופעמים רבות קוראים אותו טבע 44 - כך בעולם בכללותו כוח המקשר מקצתו [קכח] במקצתו 45, ושומר על מיניו שלא יכלו 46 ושומר גם פרטי מיניו זמן שאפשר לשמרן 47, וגם שומר מקצת פרטים בעולם 48. ויש מקום עיון בכוח זה האם הוא באמצעות הגלגל או לאו 49.  וכשם שבגוף אישי האדם דברים שיש בהן מטרה, מהן שהמטרה בהן קיום עצמו 50 כאברי המזון, ומהן שהמטרה בהן קיום מינו כאברי ההולדה, ומהן שהמטרה בהן צרכיו 51 שהוא זקוק להן במזונותיו וכדומה כגון הידיים והעיניים, ויש בו גם דברים שאינם מטרה כשלעצמן אלא הם הכרחיים 52 ושייכים למזג אותם האברים, אשר אותו המזג המיוחד 53 הכרחי בהויית אותה הצורה כפי שהיא, כדי שתפעל אותן הפעולות שהן המטרה, ולכן נספחו לאותן שהן המטרה כפי הכרח החומר דברים אחרים, כגון שער הגוף ומראהו 54, לפיכך אין הווייתם של אלה באופן אחיד, ופעמים רבות שמקצתם נעדרים. וכן ימצאו בהן הבדלים גדולים מאוד בין בני אדם, מה שאין כן באברים, לפי שלא תמצא אדם שיש לו כבד פי עשר מכבד של אדם אחר, ותמצא אדם נעדר הזקן או שער מקומות מסוימים בגוף, או שיהיה לו זקן פי עשר בזקנו של אדם אחר או עשרים דרך משל, וזה מצוי על הרוב במין זה כלומר: הבדלי השער והגונים. וכך במציאות בכללה דברים שהם מטרה בהוויה קבועים מתנהלים באופן סדיר, אין הבדלים ביניהם כי אם מעט כפי מקרה 55 אותו המין באיכותו וכמותו. ומינים אינם המטרה אבל הם חיוביים לטבע ההוויה וההפסד הכלליים, כגון מיני התולעים הנבראים 56 בזבלים ומיני בעלי חיים הנבראים 56 בפירות כאשר מרקיבים, ומה שנברא 56 מעפושי הלחיות, והתולעים הנבראים 56 במעיים, ודומיהם. כללו של דבר נראה לי, שכל מה שלא ימצא בו כוח להוליד כמותו הרי הוא מן הקבוצה הזו, ולפיכך לא תמצאם שומרים על סדירות ואף על פי שהם הכרחיים, כשם שהגונים השונים הכרחיים, וכן הכרחיים מיני השער באישי בני אדם.  וכשם שיש באדם גופים שהם יציבים כגון האברים היסודיים, וגופים קיימים במין לא בפרט כגון ארבע הלחיות 57 - כך בכללות המציאות 58 גופים יציבים וקיימים כל פרט והוא הגוף החמישי בכל חלקיו, וגופים קיימים במין כגון היסודות ומה שהורכב מהן 59.  וכשם שכוחות האדם המחייבות הווייתו וקיומו משך זמן קיומו הם עצמם המחייבות הפסדו וכיליונו - כך סיבות ההוויה הם עצמם סיבות ההפסד בכל עולם ההוויה וההפסד. למשל, ארבעת הכוחות הללו המצוים בגוף כל ניזון, והם המושך והמחזיק והמעכל והפולט, אלו אפשר שיהו הכוחות הללו כמו הכוחות השכליים, עד שלא יעשו אלא מה שצריך ובזמן שצריך ובשיעור שצריך, כי אז היה האדם ניצול מפגעים גדולים מאוד ומכמה מחלות. אבל כיון שאין זה אפשרי, אלא [קכט] פועלים הם פעולות טבעיות ללא הבנה וללא מחשבה, ואינם כהגיגים מה שהם פועלים כלל, הכרחי שיבואו מחמתם חולאים גדולים ופגעים, ואף על פי שהם הכלים 60 בהתהוות החי ובקיומו הזמן שהוא מתקיים. ביאור הדבר, שהכוח המושך דרך משל, אילו לא היה מושך כי אם הדבר המתאים מכל צדדיו 61 ובכמות הדרושה בלבד, היה האדם ניצול מחולאים ופגעים רבים, אבל כיוון שאין הדבר כן, אלא מושך הוא כל חומר 62 שיזדמן מסוג 63 משיכתו, ואף על פי שאותו החומר 62, מעט בלתי מתאים בכמותו ואיכותו, מתחייב מכך שתמשוך את החומר שהוא יותר חם ממה שדרוש, או יותר קר ממה שדרוש, או עבה או דליל, או רב 64, ויווצר בכך מחנק בעורקים, ויתהווה אוטם ועיפוש, ותתקלקל איכות הלחיות ותשתנה כמותן, ויתפתחו חולאים כגון הגרב והגירוד והיבלות, או פגעים רעים 65 כגון הנפיחות הסרטנית66, ומוכי שחין 67, והאיכול 68, עד שנפסדת צורת האבר או האברים, וכך הדבר גם ביתר ארבעת הכוחות . כך הדבר בעצמו בכל המציאות, הדבר המחייב הוויית מה שמתהווה והתמדת קיומו זמן מה 69, והוא התערבות היסודות על ידי הכוחות הגלגליים המניעים אותם והמתפשטים בהם, הוא עצמו הסיבה להיווצרות גורמים מזיקים במציאותן, כגון השיטפונות וגשמי הזעף והשלג והברד ורוחות הסער והרעמים והברקים ועיפוש האוויר. או היווצרות סיבות משחיתות מאוד, משמידות ארץ או ארצות או אקלים, כגון השקיעות 70 והרעש וברקי האש 71 והמימות הגואים מן הימים והתהומות.  [האדם בעל תבונה]ודע, כי כל זה אשר אמרנו בדימוי העולם בכללותו באחד האדם, לא מחמת הדברים האלה נאמר באדם שהוא "עולם קטן" 72, לפי שכל הדימוי הזה 73 ישנו בכל יחיד מיחידי בעלי החיים שלמי האברים, ולא נשמע כלל מאחד הראשונים שיאמר כי החמור או הסוס "עולם קטן", אלא נאמר זה באדם מחמת הדבר שנתייחד בו האדם, והוא הכוח ההוגה, כלומר: השכל, שהוא השכל ההיולי, 74 אשר עניין זה אינו נמצא בשום דבר ממיני החי זולתו.  וביאור הדבר, שכל פרט מיחידי בעלי החיים אינו זקוק בהתמדת מציאותו לתבונה ומחשבה וניהול, אלא הולך וסועה 75 כפי טבעו, ואוכל מה שימצא ממה שמתאים לו, ושוכן בכל מקום שיזדמן, ורובע כל נקבה שימצא בעת התעוררותו אם היו לו זמני התעוררות, [קל] ויתקיים בכך אותו הפרט משך זמן קיומו, ותימשך מציאות מינו, ואינו זקוק כלל לפרט אחר ממינו לעזור לו ולסעדו על קיומו, כדי שיעשה לו דברים שאינו עושה אותן הוא בעצמו. אבל האדם בלבד, אלו נניח כי יחיד ממנו לבדו מצוי, שאבד יכולת הניהול ונעשה כבהמות, היה אובד לשעתו, ואי אפשר שיתקיים אפילו יום אחד כי אם במקרה, כלומר: שימצא במקרה דבר ליזון בו, לפי שמזונותיו אשר בהם קיומו צריכים למלאכה והכנה ארוכה 76, שאינם נשלמים כי אם בתבונה ומחשבה ובכלים רבים. וגם באנשים רבים יעשה כל אחד מהם מלאכה מסוימת, ולפיכך יש צורך למי שינהיגם ויקבצם כדי שיהא קיבוצם באופן סדיר ותמידי, שיעזרו זה לזה. וכן הגנתו מן החום בזמן החום, ומהקור בזמן הקור, ושמירתו מן הגשמים והשלגים ומשבי הרוחות, צריכה לעתוד הכנות מרובות, שלא ישלמו כולם כי אם בתבונה ומחשבה.  ובשביל כך נמצא בו הכוח ההוגה הזה, אשר בו יתבונן ויחשוב ויעשה ויעתד במיני המלאכות את מזונותיו ומדורו 77 ולבושו, ובו ינהל כל אברי גופו, כדי שיעשה המנהיג מהן מה שיעשה, ויתנהל המונהג במה שיתנהל 78.  ולפיכך אלו תתאר אחד מבני אדם נעדר הכוח הזה 79 ועזוב עם החיוניות בלבד, היה כולה ואבד לשעתו. וכח זה נכבד מאוד, היותר נכבד בכוחות החי, והוא גם נסתר 80 מאוד, אין אמיתתו מובנת בראשית המחשבה המשותפת 81 כהבנת יתר הכוחות הטבעיים. כך במציאות, דבר מסוים הוא המנהל את כללותה, המניע את האבר המנהיג הראשון 82 אשר נתן בו כוח התנועה שבה ניהל מה שזולתו. ואם יעלה על הדעת ביטול הדבר הזה, בטלה מציאות כל הכדור הזה בכללותו המנהיג ממנו והמונהג, ובאותו הדבר מתמדת מציאות הכדור וכל חלק ממנו, ואותו הדבר הוא האלוה יתעלה שמו. ועל פי העניין הזה בלבד נאמר באדם דווקא שהוא עולם קטן, הואיל ובו מקור מסוים שהוא המנהל את כולו. ומחמת עניין זה נקרא ה' יתעלה בלשוננו חיות העולם, ונאמר: וישבע בחי העולם 83.  [במה האדם אינו דומה לעולם]ודע, כי הדימוי הזה אשר דמינו את העולם בכללותו לאחד האדם, אינו שונה במאומה ממה שהזכרנו, זולתי בשלשה דברים:  האחד שהאבר המנהיג בכל חי שיש לו לב, ייהנה באברים המונהגים ותחזור אליו תועלתם84. ואין במציאות הכללית דבר שכזה, אלא כל מי שמאציל ניהול או נותן כוח, לא תחזור אליו תועלת כלל מן המונהג 85, אלא נתינתו מה שנותן, כנתינת המטיב בתורת חסד שהוא עושה זאת נדיבות טבעית וחסד מקיף, לא לתקווה. אלא זה התדמות לה' יתעלה שמו.  והשני כי הלב בכל חי בעל לב הוא באמצעיתו, ושאר האברים המונהגים סובבים אותו כדי שתבואהו תועלתם בנצירתו ושמירתו בהם, כדי שלא בקלות יבואהו נזק מבחוץ. והדבר בעולם בכללותו בהפך, הנכבד סובב את הגרוע, מפני שאין חשש עליו 86 שיקבל [קלא] רושם 87 מזולתו, ואפילו אלו היה מתרשם הרי אין בנמצא מחוצה לו גוף אחר שיעשה בו רושם, והרי הוא משפיע על כל מה שבקרבו 88 ולא יגיעהו רושם כלל, ולא כוח מזולתו מן הגופים. ויש כאן עוד דימוי מסוים, והוא, שהאבר המנהיג בכל חי, ככל שנרחיק ממנו מן האברים הוא פחות חשוב מן הקרובים אליו. וכך הדבר בעולם בכללותו, כל שנתקרבו הגופים אל המרכז נקדרו, ונתעבה עצמם, וכבדה תנועתם, ונעלם זוהרם ושקיפותם, מחמת ריחוקם מן הגוף הנכבד הבהיר השקוף הנע העדין הפשוט, כלומר: הגלגל. וכל גוף שקרוב אליו מקבל 89 משהו מן הסגולות הללו כפי קרבתו, ותהיה לו עליונות מסוימת על מה שלמטה ממנו.  והשלישי שהכוח ההוגה הזה, הוא כוח בגוף ובלתי נפרד ממנו 90. וה' יתעלה אינו כוח בגוף העולם, אלא נבדל מכל חלקי העולם, וניהולו יתעלה והשגחתו נאצלת לעולם בכללותו אצילות שנעלם מאתנו תכליתה 91 ואמיתתה. וכוחות בני בשר חסרי אונים מלהשיגה. כי הוכח בהחלט על בדילותו יתעלה מן העולם ופרידותו 92 המוחלטת ממנו, והוכח בהחלט על מציאות עקבות 93 ניהולו והשגחתו בכל חלק מחלקיו 94 ואפילו הקטן והשפל ביותר, יתעלה מי שהאירתנו 95 שלמותו.  ודע, שהיה ראוי שנדמה יחס ה' יתעלה אל העולם יחס השכל הנקנה אל האדם, אשר אינו כוח בגוף, והוא נבדל מן הגוף בדילות אמיתית, ונאצל 96 עליו, והיה נעשה דימוי 97 הכוח ההוגה לשכלי הגלגלים שהם בגופים. אלא שעניין שכלי הגלגלים, ומציאות השכלים הנבדלים, וציור השכל הנקנה שגם הוא נבדל, הם דברים שיש