\\חידוש העולם \\המשך שני 

[ההשגחה על מין האדם בלבד]

והוא, אני בדעה71 כי ההשגחה האלוהית אינה בעולם הזה השפל כלומר: מתחת גלגל הירח אלא באישי 72 מין האדם בלבד. והמין הזה לבדו הוא אשר כל מצבי אישיו ומה שמגיעם מן הטוב והרע הוא כפי הראוי לו, כמו שאמר כי כל דרכיו משפט 72.

אבל שאר בעלי החיים, [שיב] וכל שכן הצומח וזולתו, הרי השקפתי בו כהשקפת אריסטו. איני סבור כלל כי העלה הזה נשר בהשגחה בו, ולא שהעכביש הזה טרף את הזבוב הזה בגזרת ה' וחפצו עתה על פרט זה, ולא שהרוק הזה אשר ירק ראובן נתעורר 74 עד שנפל על הרחש הזה במקום מיוחד והרגו במשפט וגזרה, ולא שהדג הזה כאשר קלט את התולעת הזו מעל פני המים, עשה זה ברצון אלוהי לפרט זה.

אלא כל זה לדעתי על פי המקרה המוחלט כמו שסובר אריסטו.

אלא ההשגחה האלוהית לדעתי כפי שנראה לי נספחת לשפע האלוהי, *74 והמין אשר נצמד בו אותו השפע השכלי עד שנעשה בעל שכל, ונתגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל השכל, הוא אשר נתלוותה אליו ההשגחה האלוהית, וכולכלו 75 כל מעשיו על דרך השכר והעונש.

כי טביעת הספינה בכל מי שבה כפי שנזכר, וכריעת 76 התקרה על מי שהיה בבית, אם היה זה במקרה המוחלט, הרי אין כניסת אותם [האנשים] 77 לאותה הספינה וישיבת האחרים בבית במקרה לפי השקפתנו, אלא בחפץ אלוהי כפי הראוי במשפטו אשר אין שכלינו מגיעים לידיעת קנה המידה בהם 78.

ואשר הביאני לדעה זו, לפי שלא מצאתי כלל לשון ספר נביא שמזכיר שיש לה' השגחה באיש מאישי 79 בעלי החיים זולתי באישי האדם בלבד, וכבר תמהו הנביאים גם על שיש השגחה באישי האדם, ושהוא פחות מכדי להשגיח עליו, כל שכן מה שזולתו מבעלי החיים. אמר מה אדם ותדעהו וגו' 80, מה אנוש כי תזכרנו וגו' 81.

וכבר נאמרו מקראות מפורשים שההשגחה על כל אישי בני האדם, ושכל מעשייהם מבוקרים:

היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשייהם 82,

ואמר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו 83,

ואמר עוד כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה 84.

וכבר נאמרה בתורה ההשגחה באישי האדם וביקורת מעשיהם, אמר, וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם 85,

ואמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי 86,

ואמר והאבדתי את הנפש ההיא 87,

ואמר ונחתי את פני בנפש ההיא 88,

ואלה רבים.

וכל מה שנאמר בפרשות אברהם ויצחק ויעקב ראיה גמורה על ההשגחה האישית. אבל שאר אישי בעלי החיים הרי המצב בהם כפי שסובר אריסטו בלי ספק, לפיכך נעשית שחיטתם מותרת, 89 ואף מצווים עליה90, והשימוש בהם בכל הצרכים כפי שנרצה.

והראיה ששאר בעלי החיים בלתי מושגחים כי אם באופן ההשגחה אשר הזכיר אריסטו, מה שאמר הנביא כאשר ראה מהשתלטות נבוכדנצר והריגתו בני אדם, אמר, ה' הנה כאילו כבר הוזנחו בני אדם והופקרו כדגים ורמש מארץ, משמע מלשון זה כי אותם המינים מוזנחים. והוא אומרו: ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כלה בחכה העלה וגו' 91, ואחר כך ביאר הנביא שאין הדבר כך, ואינו על דרך ההזנחה וסילוק ההשגחה, אלא על דרך העונש להם, בהיותם ראויים למה שחל בהם, אמר: ה' למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו 92.

ואל תחשוב כי השקפה זו נסתרת לי 93 [שיג] באומרו נותן לבהמה לחמה וגו' 94, ובאומרו הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם וגו' 95, ובאומרו פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון 96, ואף במאמר חכמים יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים 97, והרבה תמצא כיוצא בלשונות הללו, ואין בהן מאומה הסותר השקפתי זו.

לפי שכל אלה השגחה מינית לא אישית, וכאילו הוא מתאר חסדיו 98 יתעלה בזמנו לכל מין מזונו ההכרחי וחומר קיומו, וזה פשוט וברור. וכך סובר אריסטו, כי סוג זה של השגחה הכרחי מצוי, וכבר הזכיר את זה גם אלאסכנדר בשם אריסטו, כלומר: זימון מציאות מזון כל מין לאישיו, ואלמלי כן היה כלה 99 המין בלי ספק, וזה פשוט בעיון קל.

[צער בעלי חיים]

אבל אמרם צער בעלי חיים דאורייתא 1 ממה שנאמר על מה הכית את אתנך 2, הנה זה על דרך הבאת השלמות לנו כדי שלא נתנהג במידות האכזריות 3, ולא נצער לבטלה ללא תועלת, אלא נפעל בעדינות ורחמנות ואפילו באישי איזה בעל חי שיהיה זולתי בעת הצורך, כי תאווה נפשך לאכול בשר 4, לא שנשחט על דרך האכזריות או השחוק 5.

ואינה מחייבת אותי לפי השקפה זו השאלה שיאמרו לי, ומדוע השגיח על אישי האדם ולא השגיח כיוצא באותה ההשגחה בשאר אישי בעלי החיים? כי השאלה הזו ראוי שישאל את עצמו ויאמר מדוע נתן את השכל לאדם ולא נתנו לשאר מיני בעלי החיים.

והרי תשובת שאלה זו האחרונה כך רצה, או כך חייבה חכמתו, או כך חייב הטבע, לפי שלוש ההשקפות שקדמו 6, ובאותם התשובות עצמן יש לענות על השאלה הראשונה.

והבן השקפתי עד סופה, כי איני סובר שהוא יתעלה נעלם ממנו דבר, או שאני מייחס לו אי יכולת, אלא אני בדעה כי ההשגחה נספחת לשכל 7 וחיובית לו, כיון שההשגחה אינה אלא ממשכיל 8, ואשר הוא שכל 7 שלם שלמות שאין שלמות אחריה, והרי כל מי שנצמד בו משהו מאותו השפע כפי ערך מה שהגיע לו מן השכל יגיע לו מן ההשגחה 9. זוהי ההשקפה התואמת לדעתי את המושכל ולשונות התורה.

אבל אותן ההשקפות שקדמו יש בהם תוספת וגירעון, התוספת מביאה לידי ערבוביא מוחלטת והכחשת המושכל וההתנגדות למוחש. או גירעון חמור מביא לידי דעות רעות מאוד ביחס לה' והפסד סדירות מציאות האדם, ומחיית כל זכויות האדם המידותיות וההגיוניות, כלומר: השקפת מי שסילק את ההשגחה מאישי האדם, והשווה ביניהם לבין אישי 10 שאר מיני בעלי החיים.                                                                                                                                                                                                                                ועוד

[ההשגחה היא לפי דרגת האדם]

ואחר מה שהקדמתי מייחוד ההשגחה במין האדם לבדו משאר מיני בעלי החיים, אומר: [שיד]

כבר נודע כי אין חוץ למחשבה 1 מין מצוי, אלא המין ושאר ההכללות - עניינים מחשבתיים 1 כפי שידעת.

וכל מצוי מחוץ למחשבה - 1 אינו אלא איש או אישים 2.

וכאשר נודע זה, הרי נודע כי השפע האלוהי המצוי, צמוד במין האדם, כלומר השכל האנושי אינו אלא מה שנמצא מן השכלים האישיים, והוא מה ששפע על ראובן ושמעון ולוי ויהודה. וכיון שהדבר כן, מתחייב כפי שאמרתי בפרק הקודם, שכל אחד מאישי בני אדם, אשר השיג מאותו השפע מנה יתרה כפי עתוד החומר שלו והכשרתו, 8 תהיה ההשגחה בו יותר בהכרח, אם הייתה ההשגחה נספחת לשכל כפי שהזכרתי. ואם כן לא תהיה ההשגחה האלוהית באישי כל מין האדם באופן שווה, אלא יהיו להם יתרונות זה על זה בהשגחה, כיתרונות שלמותם האנושית.

ולפי העיון הזה מתחייב בהחלט שתהא השגחתו יתעלה בנביאים גדולה יותר וכפי מעלותיהם בנבואה 4, ותהיה השגחתו בחסידים ובצדיקים כפי חסידותם וצדקתם, כי אותו הערך 5 משפע השכל האלוהי הוא אשר ניבא 6 את הנביאים, ויישר מעשי הצדיקים, והביא לשלמות מדעי החסידים במה שידעו.

אבל הסכלים הרשעים, הרי כפי מה שנעדר להם מאותו השפע ירד מעמדם ונכללו במערכת שאר אישי 7 מיני בעלי החיים 8, נמשל כבהמות נדמו 9, ולפיכך הוקלה הריגתם, ואף נצטווינו בכך לשם התועלת 10.

ועניין זה הוא יסוד מיסודות התורה ועליו היא בנויה, כלומר: על שההשגחה באיש איש מאישי האדם כפי שמגיע לו. התבונן היאך לשון הכתוב בהשגחה בפרטי מצבי האבות בהתעסקויותיהם, ואפילו בקנייניהם 11, ומה שהובטחו בו מלווי ההשגחה להם,

נאמר לאברהם אנכי מגן לך 12,

ונאמר ליצחק ואהיה עמך ואברכך 13,

ונאמר ליעקב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך 14,

ונאמר לאדון הנביאים כי אהיה עמך 15

ונאמר ליהושע כאשר הייתי עם משה אהיה עמך 16,

כל אלה בפירוש כי ההשגחה בהם כפי ערך שלמותם.

ונאמר בהשגחה על החסידים והזנחת הסכלים: רגלי חסידיו ישמר ורשעים בחושך ידמו כי לא בכוח יגבר איש 17, אמר כי שלום מקצת אישי בני האדם מן הפגעים, ונפול מקצתם 18 בהם, אין זה כפי כוחם הגופני ועתודם הטבעי, הוא אמרו כי לא בכוח יגבר איש 17, אלא הוא כפי השלמות והחיסרון, כלומר: קרבתם לפני ה' או ריחוקם 19. ולפיכך יהיו הקרובים אליו בתכלית ההגנה: רגלי חסידיו ישמור 17, והרחוקים ממנו מסורים [שטו] למקרים שיפגעו בהם, ואין שם מה שיגן עליהם מן המאורעות, כהולך בחושך אשר אבדנו 20 בטוח.

ונאמר עוד בהשגחה בחסידים שומר כל עצמותיו וגו' 21, עיני ה' אל צדיקים וגו' 22, יקראני ואענהו וגו' 23.

והלשונות 24 שנאמרו בעניין זה רבו מלספור, כלומר: בהשגחה באישי בני אדם כפי שלמותם וחסידותם.

וכבר הזכירו גם הפילוסופים עניין זה, אמר אבו נצר בהקדמת פירושו לספר ניקומאכ'יא לאריסטו 25, אמר:

אבל אשר יש להם יכולת לשנות עצמם ממידה למידה אלה הם אשר אמר עליהם אפלטון כי השגחת ה' בהם יותר 26.

התבונן היאך הביא אותנו אופן זה של הבחנה לידיעת אמתת מה שנאמר על ידי כל הנביאים עליהם השלום מן ההשגחה האישית המיוחדת בכל אחד ואחד כפי ערך שלמותו, והיאך זה מתחייב מצד העיון, אם הייתה ההשגחה נספחת לשכל כפי שאמרנו.

ולא יתכן לומר שההשגחה מינית לא אישית כפי שנתפרסם במקצת שיטות הפילוסופים 27, כיון שאין שם מצוי מחוץ למחשבה 28 זולת האישים, ובאישים הללו נצמד השכל האלוהי, נמצא כי ההשגחה אינה אלא באישים הללו.

התבונן נא בפרק זה כפי שראוי להתבונן בו, יהיו לך בו כל יסודות התורה שלמים, ויהיו לך תואמים להשקפות עיוניות פילוסופיות, ויסתלקו הזרויות, ותתברר לך צורת ההשגחה היאך היא.

ואחרי מה שהזכרנו מהשקפות בעלי העיון בהשגחה, והנהגת ה' את העולם היאך היא, אסכם לך גם השקפת בני אומתנו בידיעה, ודברים שיש לי בכך.                                        ועוד

אין ספק כי מושכל ראשון 1 הוא, שה' יתעלה ראוי שימצאו לו כל השלמויות 2, וישללו ממנו כל המגרעות, וקרוב הדבר שיהא מושכל ראשון כי אי הידיעה באיזה דבר שיהיה מגרעת, ושהוא יתעלה לא נעלם ממנו מאומה.

[הטענה שה' אינו יודע מבוססת על אי הצדק הנראה בעולם]

אבל מה שגרם למקצת בעלי העיון כפי שהזכרתי לך 3 להעיז 4 ולומר יודע כך ואינו יודע כך, הוא מה שנדמה לו מהעדר סדירות מצבי אישי האדם, אשר רוב אותם המצבים אינם מצבים טבעיים בלבד, אלא גם תוצאה למה שהאדם בעל יכולת ומחשבה 5.

וכבר הזכירו הנביאים כי למידת הסכלים על העדר ידיעת ה' את מעשינו, אינה אלא ממה שרואים אנשי הרשע בטובה ושלווה, ושזה מביא את החסיד להרהר כי התמדתו לעשות טוב ומה שסבל על כך מן הצער בהתקומם אחרים נגדו 6 בלתי מועיל.

ואחר כך אמר הנביא כי הוא שוטט במחשבתו בכך, עד שנתברר לו [שטז] שהדברים נבחנים בסופם לא בראשיתם, וזה הוא תיאורו בסדר כל העניינים הללו. אמר:

ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון, הנה אלה רשעים ושלווי עולם השיגו חיל, אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי. 7

וסוף הדיבור:

ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני, עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם, אך בחלקות וגו', איך היו לשמה כרגע וגו' 8.

ועניינים אלה עצמם הזכירם מלאכי, אמר:

חזקו עלי דבריכם אמר ה' וגו', אמרתם שווא עבוד אלוהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קודרנית מפני ה' צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים וגו', אז נדברו יראי ה' וגו', ושבתם וראיתם וגו' 9.

[תשובת דוד: הנוטע אזן הלא ישמע]

וכבר ביאר עוד דוד פרסום השקפה זו בזמנו, ומה שגרמה מרשעות בני אדם ועשקם זה את זה 10, ובא להוכיח 11 ביטול אותה ההשקפה, ולהודיע שהוא יתעלה יודע כל זה, אמר:

אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו, ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלוהי יעקב, בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו, הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט 12.

והנני מבאר לך עניין ההוכחה 11 הזו אחרי שאזכיר לך רוע הבנת המתפרצים כלפי דברי הנביאים את הדברים הללו.

אמרו לי לפני כמה שנים אנשים מנכבדי אומתנו הרופאים דרך תמה מצדם על דבר דוד, אמרו כך: ראוי היה לפי ההיקש הזה שלו, שבורא הפה יאכל, ובורא הריאה ישמיע קול, וכך יתר האברים.

והתבונן נא אתה המעיין במאמרי זה כמה רחקו מן הנכון בהבנת הוכחה 11 זה ושמע עניינה.

פשוט הוא שכל עושה כלי מן הכלים, אלמלי שהמעשה אשר ייעשה באותו הכלי מצוייר מדעתו לא היה יכול לעשות לו כלי, המשל בכך, שאם לא יצייר הנפח בדעתו עניין התפירה ויבין אותו, לא היה עושה את המחט בצורה זו אשר לא יתכן לתפור כי אם בה, וכך שאר הכלים.

וכיון שחשב מי שחשב מן הפילוסופים שאין ה' משיג את הפרטים הללו, מפני שהם ממושגי החושים, והוא יתעלה אינו משיג בחוש אלא השגה שכלית 13, הוכיח11 להם במציאות החושים, ואמר, אם הייתה השגת הראות נעלמת ממנו ואינו יודעה, היאך המציא את האברים הללו המיועדים להשגה בראיה, האם אפשר לחשוב כי במקרה אירע שתתחדש 14 לחה מסוימת זכה, ותחתיה לחה אחרת כך, ותחתיה שכבה מסוימת, קרה שניקב בה חור ובאה כנגד אותו החור שכבה זכה קשה, כללו של דבר לחיות העין ושכבותיה ועצביה שהם בתכלית השכלול כפי שכבר ידוע, וכולם המטרה בהם תכלית הפעולה הזו 15, היחשוב משכיל שזה נעשה במקרה - לא, אלא הוא בכוונה מצד הטבע בהחלט כמו שבאר כל רופא וכל פילוסוף.

ואין הטבע בעל דעה וניהול, וזה מוסכם מכל הפילוסופים, אלא הניהול האומנותי הזה נעשה לפי השקפת הפילוסופים על ידי מוצא שכלי 16, והוא ממעשה בעל שכל לפי השקפתנו, והוא אשר הטביע הכוחות הללו בכל דבר שימצא בו כה טבעי.

ואילו היה שאין אותו השכל משיג את העניין הזה ולא יודעו, היאך המציא, או נמצא ממנו לפי אותה ההשקפה17, טבע המכוון כלפי מטרה זו שאין לו ידיעה בה? ובצדק קראם בוערים וכסילים.

ואחר כך בא לבאר כי זה חיסרון בהשגתנו, ושה' יתהדר ויתרומם הוא אשר נתן לנו את השכל הזה אשר בו נשיג, ומחמת קוצר יכולתנו להשיג אמתתו יתעלה נוצרו לנו השיבושים הגדולים הללו, וידוע לפניו יתעלה אותו החיסרון שלנו, ושבינתנו זו המוגבלת אין להתחשב במה [שיז] שגרמה מן ההעזה. אמר: המלמד אדם דעת, ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל 18.

וכל מטרתי בפרק זה לבאר כי זה עיון קדום מאוד, כלומר: מה שנראה לסכלים מהעדר השגת ה' בגלל שמצבי אישי בני האדם האפשריים בטבעם בלתי סדירים, אמר: ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' 19, ובמדרש, מה אמרו, אמרו העמוד הזה אינו רואה ואינו שומע ואינו מדבר 20. כוונתם בכך מה שדימו שאין ה' משיג את המצבים הללו, ואינו מגיע ממנו ציווי ולא אזהרה אל הנביאים, וסיבת כל זה וראייתו לדעתם, מפני שמצבי אישי בני האדם אינם נוהגים כפי מה שנראה לכל אחד ממנו שכך ראויים להיות. וכאשר ראו שאין הדברים כפי שהם רוצים, אמרו אין ה' רואה אותנו. 21 ואמר צפניה על אלה, האומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע 22.

אבל מה שראוי לומר על ידיעתו יתעלה את כל הדברים, אשמיעך השקפתי בכך אחר שאודיעך דברים המוסכמים לדברי הכל, אשר אי אפשר לבעל שכל לחלוק בדבר מהם.                 ועוד .

[ידיעת ה']

דבר מוסכם לדברי הכל, שהוא יתעלה לא יתכן שתתחדש לו ידיעה, עד שידע עתה מה שלא ידע אותו מקודם 1, ולא יתכן שיהו לו ידיעות רבות חלוקות 2 ואפילו לדעת סוברי התארים 3.

וכיון שהוכח דבר זה, אמרנו אנו קהל התורתיים, כי בידיעה האחת יודע הדברים הרבים החלוקים 2, ובשינויי הנודעים אין הידיעות משתנות ביחס אליו יתעלה כפי שהדבר ביחס אלינו 4.

וכן אמרנו, שכל הדברים הללו המתחדשים ידעם לפני היותם, ולא חדל להיות יודע אותם, ולפיכך לא תתחדש לו ידיעה כלל, כי ידיעתו שפלוני הוא עתה נעדר ועתיד להמצא בזמן פלוני וישאר מצוי משך כך ואחר כך יעדר, הרי כאשר נמצא אותו האיש כפי שקדמה ידיעתו אותו לא נוספה שם ידיעה ולא נתחדש מה שלא היה ידוע לפניו, אלא נתחדש מה שלא חדל להיות ידוע שיתחדש כפי שנמצא עתה.

ומתחייב לפי דעה זו, שתהא הידיעה שייכת בהעדרים ומקיפה גם מה שאין לו סוף, ולכן באנו לידי דעה זו ואמרנו, כי ההעדרים אשר קדם בידיעתו להמציאם והוא יכול להמציאם, אין מן הנמנע שתהא ידיעתו שייכה בהם.

אבל מה שלא ימצא כלל, זהו ההעדר המוחלט כלפי ידיעתו אשר אין ידיעתו שייכה בו, כמו שאין ידיעתנו אנו שייכה במה שהוא נעדר אצלנו.

אבל ההיקף 5 במה שאין לו סוף יש בו קושי 6, ונטו מקצת בעלי העיון לומר כי הידיעה שייכה במין, ומתרחבת על שאר אישי המין מבחינה מסוימת, זוהי השקפת כל תורני כפי מה שמביא אליו לחץ העיון.

אבל הפילוסופים החליטו בדבר ואמרו, שאין ידיעתו שייכה בהעדר, ואין ידיעתו מקפת מה שאין לו סוף, וכיון שאינה מתחדשת לו ידיעה, בטל הוא שידע דבר מן המתחדשים. נמצא אם כן שאינו יודע כי אם הדבר הקיים שאינו משתנה. [שיח]

ומקצתם נתעורר לו ספק אחר ואמר, ואפילו הדברים היציבים, אם ידעם הרי נעשו לו ידיעות רבות כי בריבוי המודעים 7 יתרבו הידיעות, כי לכל ידוע ידיעה מיוחדת לו, ואם כן אינו יודע כי אם עצמו.

ואשר אני אומר שכל מה שנכשלו בו כולם, סיבתו מפני שעשו בין ידיעתנו וידיעתו יתעלה יחס, ורואה 8 כל כת בדברים הנמנעים בידיעתנו, ומדמים כי כך מתחייב בידיעתו, או יקשה עליו הדבר.

וראוי מאוד להוכיח את הפילוסופים בשאלה זו יותר על כל אדם, כי הם אשר הוכיחו כי עצמו יתעלה אין בו רבוי, ואין לו תואר מחוץ לעצמו, אלא ידיעתו הוא, והוא ידיעתו.

והם אשר הוכיחו כי תקצרנה דעותינו מלהשיג אמיתת עצמותו כפי שהיא כמו שביארנו 9. והיאך חשבו שישיגו ידיעתו, וידיעתו אינה דבר מחוץ לעצמותו - אלא אותו קוצר היכולת עצמו אשר תקצרנה דעותינו מלהשיג עצמותו, הוא הקוצר מלהשיג ידיעתו את הדברים היאך היא, ואין אותה הידיעה מסוג ידיעתנו שנקיש אליה, אלא דבר נבדל בתכלית ההבדל.

וכשם שיש שם עצמות מחויבת המציאות, ממנה נתחייב כל נמצא לפי השקפתם 10, או היא העושה כל שזולתה אחרי ההעדר לפי השקפתנו11, כך אנו אומרים, כי אותה העצמות משיגה כל מה שזולתה, ולא נעלם ממנה דבר כלל מכל מה שימצא, ואין שיתוף בין ידיעתנו וידיעתו, כשם שאין שיתוף בין עצמותינו ועצמותו.

אבל הטעה כאן שיתוף שם ה'ידיעה'. כי השיתוף הוא בשמות בלבד, וההבדל באמתתו. ומחמת כך מתחייבים הזרויות, כיון שדמו שהדברים המתחייבים לידיעתנו מתחייבים לידיעתו 12.

[ידיעת ה' אינה מונעת טבע האפשר]

וממה שנתברר לי עוד מפסוקי התורה, כי ידיעתו יתעלה במציאות אפשרי מסוים שיהיה, אינה מוציאה אותו האפשרי מטבע האפשרות כלל, אלא טבע האפשרות נשאר בו, ושאין הידיעה במה שיהיה מדברים האפשריים מחייבת הווייתו בהכרח על אחת משתי האפשרויות.

וגם זה יסוד מיסודות תורת משה אין בו ספק ולא ויכוח. ואלמלי כן לא אמר ועשית מעקה לגגך 13, וכן אמרו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה 14.

וכך התורה כולה והציווי והאזהרה חוזרים אל היסוד הזה, והוא שידיעתו במה שיהיה אינה מוציאה אותו האפשרי מטבעו, וזה קושי גדול לפי השגת שכלינו המצומצמים.

[בין ידיעת ה' וידיעתנו]

ולכן התבונן בכמה נקודות נבדלת ידיעתו מידיעתנו לפי השקפת כל בעל דת.

תחילתן, שהידיעה האחת אוטרת 16 ידועים רבים שונים במינן.

והשני, שייכותה במה שאינו מצוי 16.

והשלישי, שייכותה במה שאין לו סוף.

והרביעי, במה שאין ידיעתו משתנה בהשגת המתחדשות, ונראה 17 כי הידיעה שהדבר ימצא אינה אותה הידיעה בו שהוא כבר נמצא אלא יש כאן תוספת מסוימת, והיא שמה שהיה בכה נעשה בפועל 18.

והחמישי, כפי השקפת תורתנו שהוא יתעלה אין ידיעתו - יתעלה - מוציאה מכלל אחת משתי האפשרויות, ואף על פי שכבר ידע יתעלה תכלית אחת מהן בבירור.

ומי יתן איפוא וידעתי באיזה דבר דמתה ידיעתנו לידיעתו לפי השקפת מי שסובר [שיט] שהידיעה תואר נוסף *18 האם אין כאן אלא שיתוף בשם בלבד.

אבל לפי השקפתנו, שאנו אומרים שאין ידיעתו דבר נוסף על עצמותו, הרי באמת חיובי שתהא נבדלת ידיעתו מידיעתנו ההבדל העצמי הזה, כהבדל עצם השמים מעצם הארץ 19.

וכבר פירשו הנביאים בכך, אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה' כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם 20.

כללו של עניין אשר אני אומר וממצה, כי כמו שאין אנו משיגים אמתת עצמותו, אך עם זאת ידענו כי מציאותו המציאות השלמה ביותר, ולא יבואנה חיסרון ולא שינוי ולא התפעלות בשום אופן, כך עם היותנו בלתי יודעים אמתת ידיעתו כיון שהיא עצמו, יודעים אנו שהוא אינו פעמים משיג ופעמים בלתי משיג, כלומר: שאינה מתחדשת לו ידיעה כלל, ולא תתרבה, ואין סוף לידיעתו, ולא ייעלם ממנו מאומה מכל הנמצאים, ואין ידיעתו אותם מבטלת את טבעיהם.

אלא האפשרי נשאר עם טבע האפשרות, וכל הסתירות הנראות בכל הדברים הללו הם כפי בחינת ידיעתנו, אשר אין לה שיתוף עם ידיעתו כי אם בשם בלבד.

כך הכוונה נאמרת כפי שאנחנו מתכוונים, וכפי שאומרים שכך כוונתו יתעלה בשיתוף. וכך ההשגחה אמורה בשיתוף על מה שאנו משגיחים עליו, ועל מה שאומרים שהוא יתעלה משגיח בו.

נמצא כי הנכון איפוא, שעניין הידיעה ועניין הכוונה ועניין ההשגחה המתיחסים אלינו זולת ענייני אותם המתייחסים אליו, וכל זמן שתופשים שתי ההשגחות או הידיעות או הכוונות מתוך הנחה שעניין אחד כוללם, אז יבואו הקושיות, ויתעוררו הספקות האמורים.

וכל זמן שידוע שכל מה שמתייחס אלינו נבדל מכל מה שמתייחס אליו, יתברר האמת.

וכבר ביאר שיש הבדל בין אלה המתייחסים אליו והמתייחסים אלינו באומרו, ולא דרכיכם דרכי 20 כפי שכבר הזכרנו את זה לעיל                                                                            ועוד 

[בין ידיעת ה' לידיעתנו]

הבדל גדול בין ידיעת העושה במה שעשה, לידיעת זולתו באותו העשוי.

והוא, שהדבר העשוי, אם נעשה בהתאם לידיעת עושהו, הרי עושהו אם כן אין עשייתו מה שעשה אלא תוצאה של ידיעתו, אבל הזולת אשר יתבונן בעשוי הזה, ותקיף ידיעתו אותו, תהיה ידיעתו תוצאה של העשוי.

המשל בכך, האומן אשר עשה את התיבה הזו אשר ינועו בה גרגרים 1 בהגרת המים ומורים על שעות שעברו מן היום או הלילה, הרי כל מה שניגר בה מן המים ושינוי מקום נזילתו, וכל חוט הנמשך וכל גרגר 2 היורד, כל זה מושג וידוע אצל האומן שעשאה. ולא ידע אותן התנודות מחמת התבוננו בתנודות הללו המתחדשות עתה, אלא הדבר להפך, כלומר: שאותן התנודות המתחדשות עתה לא נתחדשו אלא בהתאם לידיעתו. לא כן המתבונן באותו הכלי, אלא המתבונן כל זמן שרואה תנודה מסוימת מתחדשת לו ידיעה, וכל זמן שאינו חדל להתבונן, מתווספות ידיעותיו ומתחדשות אחת לאחת, עד שיקנה ידיעת כל הכלי מהם. ואם תתאר שאין סוף לתנודות אותו הכלי, כי אז לא הייתה ידיעת [שכ] המתבונן מקפת אותו לעולם. וגם אי אפשר למתבונן לדעת תנודה מאותן התנודות לפני היווצרה, כי הרי לא ידע מה שידע אלא ממה שנוצר.

וכך הוא המצב בכללות המציאות והידחסותה לידיעתנו וידיעתו יתעלה, כלומר:

שאנחנו לא ידענו מה שידענו 8 אלא מחמת ההתבוננות בנמצאים, ולפיכך אין קשר לידיעתנו במה שיהיה ולא במה שאין לו סוף, וידיעותינו מתחדשות מתרבות כפי הדברים אשר מהם אנו רוכשים את ידיעתם.

והוא יתעלה אינו כן, כלומר: שאינו יודע הדברים מחמתם שאז יחול הריבוי וההתחדשות, אלא אותם הדברים תוצאה של ידיעתו שקדמה והיא שהניחתם כפי שהם, בין מציאות נבדל 4, או מציאות דבר בעל חומר יציב 5, או מציאות בעל חומר אשר אישיו 6 משתנים בהתאם לסדירות שאין בה חריגה 7 ולא שינוי, ולפיכך לא יהיה לפניו יתעלה ריבוי ידיעות ולא התחדשות ושינוי ידיעה, כי בידיעתו אמיתת עצמוהו הבלתי משתנית ידע כל מה שמתחייב לכל מעשיו.

ומחשבתנו שאנחנו נשכיל 8 היאך הוא, היא כמחשבתנו שנהיה אנחנו הוא והשגתנו השגתו.

ולכן הראוי לדורש האמת ואיש הצדק שיהא בדעה 9 שהוא יתעלה לא נעלם ממנו מאומה כלל, אלא הכל גלוי לידיעתו שהיא עצמו 10, ושסוג זה של השגה לא יתכן שנדעהו אנחנו כלל, ואילו ידענוהו היאך הוא, כי אז הייתה לנו אותה הדעה אשר בה יושג סוג זה של השגה, וזה דבר שאינו נמצא במציאות כי אם לו יתעלה והיא עצמו 10.

והבן את זה, לפי שאני אומר שהוא נפלא מאוד והשקפה נכונה, אם תתחקה עליה לא תמצא בה מאומה מן הטעות ולא מן ההטעיה, ולא ישיגוה זרויות, ולא יחסנו בה לה' חיסרון 11.

כי העניינים הללו הנכבדים והנעלים אי אפשר להביא עליהן הוכחה כלל, לא כפי השקפתנו אנו קהל התורתיים 12 ולא כפי השקפת הפילוסופים כפי מחלוקותיהם בשאלה זו, וכל החקירות אשר לא תתכן בהן הוכחה ראוי ללכת בהם בדרך הזו אשר הלכנו בה אנו בשאלה זו, כלומר: שאלת ידיעת ה' את זולתו, והבינהו.                                                                        ועוד 

[משל הארמון]

פרק זה אשר נחל בו עתה, אינו כולל עניין נוסף על מה שכבר נכלל בפרקי מאמר זה, אלא הוא כעין חתימה, עם ביאור עבודת משיג האמיתיות המיוחדות בו1 אחרי השגתו איזה דבר הוא 2, ולהנחותו להשיג אותה העבודה שהיא התכלית האנושית 3, ולהודיעו היאך תהיה ההשגחה בו בעולם הזה עד שיעבור לצרור החיים 4.

והנני פותח את הדברים בפרק זה במשל אשר אשא לך, ואומר:

כי המלך בארמונו, וכל אנשי משמעתו, מהם אנשים בעיר ומהם מחוץ לעיר.

ואותם אשר בעיר -

מהם אשר אחוריו אל חצר 5 המלך ופניו מופנים 6 לדרך אחרת,

ומהם אשר מטרתו לחצר המלך ופניו כלפיו ומבקש להיכנס לחצרו ולעמוד לפניו, אלא שעד כה לא ראה כלל חומת החצר,

ויש מן הפונים 7 מי שהגיע עד החצר, והוא מקיף סביבה מחפש את פתחה,

ומהם מי שנכנס מן [תג] השער והוא מהלך בפרוזדורים,

ומהם מי שהגיע עד כדי שנכנס לרחבת החצר ונמצא עם המלך במקום אחד והוא חצר המלך, ובהימצאו בתוך החצר עדיין אינו רואה את המלך או מדבר עמו, אלא אחר הימצאו בתוך החצר עדין מוטל עליו תהליך אחר לסעות 8 בו ואחר כך ימצא לפני המלך ויראהו מרחוק או מקרוב, או ישמע דברי המלך, או ידבר עמו.

ואני אבאר לך משל זה אשר נשאתי ואומר:

אותם אשר הם מחוץ לעיר, הם כל אחד מבני אדם שאין לו דעה בשיטה 9, לא עיונית ולא מקובלת, כגון נידחי התורכים הנחתים בצפון, והכושים הנחתים בדרום 10 וכל הדומים להם מאלה שאצלנו באקלימים הללו, ודין אלה כדין החי הבלתי הוגה 11 ואין אלה לדעתי בדרגת האדם, והם מן דרגות הנמצאות למטה מדרגת האדם ומעל לדרגת הקופים, כיון שכבר הושג להם תיאר האדם ותבניתו והבחנה למעלה מהבחנת הקוף.

אבל אותם אשר הם בעיר אלא שאחוריהם אל חצר המלך הם בעלי השקפה 12 ועיון, וכבר הושגו להם השקפות בלתי נכונות, אם מחמת טעות חמורה שאירעה להם בזמן עיונם, או מפני שסמכו על מי שכבר טעה 13, והרי הם לעולם מחמת אותם ההשקפות כל מה שעוברים מוסיפים ריחוק מחצר המלך 14, ואלה יותר רעים מן הראשונים בהרבה 15, ואלה הם אשר גורם ההכרח במקצת הזמנים להריגתם ומחיית עקבות השקפותיהם, כדי שלא יתעו דרכי זולתם 16.

אבל הפונים לחצר המלך להיכנס אליו אלא שלא ראו כלל חצר המלך, הם המוני אנשי התורה, כלומר: עמי הארץ העוסקים במצוות.

אבל אותם שהגיעו אל החצר שהם מקיפים סביבה, הם החכמים 17 המאמינים את ההשקפות האמיתיות דרך קבלה, ועוסקים בדיני מעשה העבודות, ולא התעמקו בעיון ביסודות הדת ולא חקרו כלל על בירור אמתת דעה.

אבל אותם אשר התעסקו בעיון ביסודות הדת, כבר נכנסו אל הפרוזדורים. ובני אדם שם שונים במעלתם בלי ספק.

אבל מי שהושגה לו ההוכחה על כל מה שהוכח, ונתברר לו מן העניינים האלוהיים כל מה שאפשר לברר אותו, וקרב אל הנכון במה שאי אפשר בו אלא קירוב אל הנכון, כבר נמצא עם המלך בתוך החצר.

[דרכי לימוד האלוהות]

ודע בני, שכל זמן שאתה מתעסק במדעים ההכשרתיים ובמלאכת ההגיון 18, הרי אתה מכלל המקיפים סביב החצר ומחפשים את פתחה, כמו שאמרו ז"ל על דרך המשל עדין בן זומא מבחוץ 19,

וכאשר הבנת את הדברים הטבעיים כבר נכנסת אל החצר ואתה מהלך בפרוזדוריה 20.

וכאשר תשלים את הטבעיות ותבין את האלוהיות כבר נכנסת אל המלך אל החצר הפנימית 21 ונמצאת עמו בחצר אחד, וזו היא דרגת החכמים, והם שונים בשלמות.

אבל מי שהעסיק מחשבתו אחר שלמותו 22, באלוהיות, ונטה כולו אל ה' יתרומם ויתהדר, ופנה מכל מה שזולתו, ושם כל [תד] פעולות שכלו בחקירת הנמצאים כדי ללמוד מהם עליו 23, שידע הנהגתו אותם באיזה אופן אפשרית להיות, הרי אלה הם אשר נמשלו במושב המלך, וזו היא דרגת הנביאים.

[דרגות בנביאים ובעובדי ה']

והנה יש מהם מי שהשיג מעוצם השגתו, ופנייתו מכל מה שזולת ה' יתעלה, עד אשר נאמר בו ויהי שם עם ה' 24, שואל ונענה מדבר ומידבר באותו המעמד המקודש. ומעוצם שגייתו 25 במה שהשיג, לחם לא אכל ומים לא שתה 26, לפי שכבר נתחזק השכל עד שנתבטל כל כוח גס שבגוף, כלומר: מיני חוש המישוש.

ומן הנביאים מי שראה בלבד, מהם מי שראה מקרוב ומהם מי שראה מרחוק, כמו שאמר מרחוק ה' נראה לי 26. וכבר קדמו לנו הדברים במעלות הנבואה 27, ולכן נשוב לעניין הפרק, והיא ההדגשה בהפעלת המחשבה בה' לבדו, אחר השגת הידיעה אותו כמו שביארנו 28, וזו היא העבודה המיוחדת למשיגי האמת, וכל מה שמוסיפים לחשוב בו ולעמוד לפניו נוספת עבודתם.

אבל מי שחושב בה' ומרבה לזכרו בלי ידיעה 29, אלא שהולך אחר סתם דמיון מסוים או אחרי דעה שקבל מזולתו, הרי הוא לדעתי עם היותו מחוץ לחצר ורחוק ממנו, אינו זוכר את ה' באמת ואינו חושב בו. כי אותו הדבר אשר בדמיונו, ואשר הוא מזכיר בפיו, אינו מתאים 30 למצוי כלל, אלא הוא מוצר שיצרו דמיונו, כמו שביארנו בדברינו על התארים 31.

אלא ראוי לעסוק במין זה של עבודה אחר ההכרה השכלית, וכאשר תשיג את ה' ופעולותיו כפי שמחייב 32 השכל, אחר כך תעסוק בהתייחדות אליו, ותסעה 33 כלפי קירבתו, ויתעבה המגע אשר בינך ובינו והוא השכל -

אמר אתה הראית לדעת כי ה' וגו' 34,

ואמר וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' 35,

ואמר דעו כי ה' הוא אלוהים 36.

וכבר ביארה התורה כי העבודה הזו האחרונה 37 אשר העירונו עליה בפרק זה, לא תהיה אלא לאחר ההשגה, אמר לאהבה את ה' אלוהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם 38.

וכבר ביארנו פעמים מספר כי האהבה כפי ערך ההשגה 39, ואחר האהבה אותה העבודה אשר כבר העירו ז"ל גם עליה ואמרו, זו עבודה שבלב 40, והיא לדעתי הפעלת המחשבה במושכל הראשון 41, וההתייחדות לכך כפי היכולת. ולפיכך תמצא דוד שציווה את שלמה בנו והדגיש לו לסעות 33 בהשגתו ולמסות 33 בעבודתו אחר ההשגה, לכך אמר ואתה שלמה בני דע את אלוהי אביך ועבדהו וגו' אם תדרשנו ימצא לך וגו' 42.

הזירוז תמיד על ההשגות השכליות לא על הדמיונות, כי המחשבה בדמיונות אינה נקראת דעה, אלא נקראת העולה על רוחכם 43.

הנה נתבאר כי המטרה אחר ההשגה, ההתייחדות אליו, והפעלת המחשבה השכלית בחשקתו תמיד, וזה נעשה יותר בהתבודדות וההתייחדות, ולפיכך מרבה כל חסיד להתבודד ולא ייפגש עם אדם אלא להכרח. [תה]

הערה

כבר ביארנו לך כי השכל הזה אשר שפע עלינו מאתו יתעלה, הוא המגע אשר בינינו לבינו 44, והבחירה בידך, אם תרצה לחזק את המגע הזה ולעבותו - עשה, ואם תרצה להחלישו ולדקקו 45 לאט לאט עד שתפסקהו - עשה.

ואין המגע הזה מתחזק אלא בהפעלתו באהבתו וההליכה בכוון זה כמו שביארנו, והחלשתו ודקותו תהיה בהתעסק מחשבתך במה שזולתו.

ודע, כי אף אם היית החכם בבני אדם באמיתת המדע האלוהי, הרי בשעה שאתה מרוקן את מחשבתך מה' ומתעסק בכל ישותך באכילה הכרחית 46 או בעסק הכרחי, הנך מפסיק אותו המגע אשר בינך ובין ה', ואינך עמו אז, וכן אין הוא עמך, כי אותו היחס אשר בינך ובינו כבר נפסק בפועל באותה השעה.

ולפיכך היו החסידים מקפידים על הזמנים שהם מעסיקים אותם שלא בו47, והזהירו על כך ואמרו אל תפנו - אל מדעתכם 48, ואמר דוד שוויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט 49, אומר: אני לא רוקנתי מחשבתי ממנו, וכאלו הוא יד ימיני אשר לא אתעלם ממנה הרף עין בגלל מהירות תנועתה, ולפיכך לא אמוט, כלומר: לא אפול.

[תכלית התפילה והמצוות]

ודע כי כל מעשה העבודות הללו, כקריאת התורה והתפלה ועשיית שאר המצוות, אין תכליתן אלא שתוכשר 50 בהתעסקות במצוותיו יתעלה מלעסוק בענייני העולם, כאלו התעסקת בו יתעלה לא בזולתו 51.

ולכן אם אתה מתפלל בנענוע שפתיך ופניך אל הקיר ומחשב בממכרך ומקחך, וקורא את התורה בלשונך ולבך בבניין ביתך מבלי להתבונן במה שאתה קורא, וכן כל זמן שאתה עושה מצווה אתה עושה אותה באבריך, כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה ולא ממי בא 52 ולא מה תכליתו, אל תחשוב שהגעת אל תכלית, 53 אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר בהם 'קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם' 54.

[דרך ההכשרה להשגת התכלית]

ומכאן אחל להנחותך על אופן ההכשרה כדי שתשיג את התכלית הגדולה הזו.

וראשית מה שאתה צריך להרגיל את עצמך בו, הוא שתפנה מחשבתך מכל דבר בזמן שאתה קורא קריאת שמע ומתפלל, ואל תסתפק בכוונה בקריאת שמע בפסוק ראשון 55 ובתפלה בברכה ראשונה 56.

וכאשר יצלח בידך הדבר ויתחזק במשך שנים, הנהג עצמך אחרי כן שתהא כל זמן שקראת בתורה או שמעת אותה, לא תחדל בכל ישותך ובכל מחשבתך מלהתרכז בהבנת מה שאתה שומע או קורא.

וכאשר יעלה בידך זה במשך זמן, תרגיל את עצמך שתהא מחשבתך תמיד שלמה 57 בכל מה שאתה קורא משאר דברי הנביאים, ואפילו בכל הברכות, תתכוון בו. להבין מה שאתה מבטא ולהתבונן בעניינו.

וכאשר יושגו לך בשלמות עבודות הללו, ותהיה מחשבתך בהן בעת עשייתן נקייה מלחשוב בשום דבר מענייני העולם, הרגל את עצמך אחרי כן להעסיק את מחשבתך בצרכיך או במותרות כלכלתך58 ובכלל תעשה מחשבתך [תו] במילי דעלמא בעת אכילתך או שתייתך או בעת היותך במרחץ או בעת שיחתך עם קרוביך 59 או בניך הקטנים או בעת שיחתך עם המוני בני אדם.

והנה אלה זמנים מרובים רחבים, המצאתי לך אותם תחשוב בהם בכל מה שאתה צריך לו בענייני הרכוש והנהגת הבית וההטבות הגופניות.

אבל בעתות המעשים התורתיים אל תעסיק את המחשבה אלא במה שאתה עושהו כמו שביארנו. אבל בעת בדידותך לבדך בלי אף אחד.

ובעת התעוררך על מיטתך, היזהר והישמר מלהפנות המחשבה באותם העיתים היקרים בשום דבר אחר פרט לאותה העבודה השכלית 60, והיא ההתקרבות לפני ה' וההמצאות לפניו על הדרך האמיתית אשר הודעתיך, לא על דרך ההתפעלויות הדמיוניות 61.

והנה התכלית הזו לדעתי יכול להשיגה מי שאילף את עצמו לה מבעלי המדע כפי סדר זה של הכשרה.

אבל שיהא האחד מבני אדם יהיה בידו מהשגת האמת והחשק במה שהשיג, מצב שבו יהיה מדבר עם בני אדם ומתעסק בדברים ההכרחיים לגופו, וכל דעתו באותה שעה מופנית אליו יתעלה והוא לפניו יתעלה תמיד בלבו, והוא עם בני אדם בנגלה, על דרך מה שנאמר במשלים הפיוטיים אשר נאמרו לעניינים הללו, אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק וגו' 62, הרי דרגה זו איני אומר שהיא דרגת כל הנביאים, אלא אומר אני שהיא דרגת משה רבנו:

שנאמר בו וניגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו 63,

ונאמר בו ויהי שם עם ה' 64,

ונאמר לו ואתה פה עמד עמדי 65

כמו שביארנו מענייני פסוקים הללו 66.

וזו גם דרגת האבות אשר הושג מקירבתם לפניו יתעלה עד כדי שהודיע שמו בהם לעולם, אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב זה שמי לעלם 67.

והושג מהתייחדות דעתם בהשגתו, שכרת עם כל אחד מהם ברית לעולם, וזכרתי את בריתי יעקב וגו' 68. כי ארבעה אלו, כלומר האבות ומשה רבנו, נתבארה בהם ההתאחדות בה', כלומר השגתו ואהבתו כפי שהעידו בכך הכתובים.

וכן השגחת ה' בהם ובזרעם אחריהם גדולה, והיו עם זאת פעמים מתעסקים בהנהגת בני אדם והגדלת הממון והטיפול ברכוש, וזה לדעתי ראיה שהם בשעת אותם המעשים היו עושים אותם באבריהם לא יותר, ודעתם לפניו יתעלה לא תסור.

ונראה לי עוד, כי אשר גרם הישארות ארבעה אלה כפי תכלית השלמות לפני ה', והשגחתו בהם תמידית ואפילו בעת התעסקם בהגדלת הממון, כלומר בעת הרעייה ועבודת האדמה והנהגת הבית, מפני שכל תכליתם הייתה בכל אותם הפעולות להתקרב לפניו יתעלה קרבה כל שהיא, 69 מפני שהייתה תכלית סעייתם 33 במציאותם, המצאת אומה אשר תדע את ה' ותעבדהו: כי ידעתיו למען אשר יצווה וגו' 70.

הנה נתבאר לך כי כל סעייתם 33 הייתה תכליתה מופנית כלפי הפצת ייחוד השם בעולם, והנחיית בני אדם לאהבתו יתעלה, ולפיכך נתקיימה בידם הדרגה הזו. [תז] כי אותם ההתעסקויות עבודה גדולה בהחלט, ואין דרגה זו דרגה שאפשר שיחשוב איש אשר כמוני 71 להדריך בני אדם להשיגה.

אבל אותה הדרגה אשר הזכרנו לעיל לפני זו, הרי יש לשאוף להגיע אליה על ידי אותה ההכשרה אשר הזכרנו, ולפני ה' התחינה לסילוק המעצורים המבדילים בינינו ובינו 72, ואף על פי שרוב אותם המעצורים ממנו, כמו שביארנו בפרקי מאמר זה 73, עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם 74.

[דרגות ההשגחה על בני אדם]

והנה נראה לי עתה 75 אופן עיוני נפלא מאוד, שבו מתפרקים ספקות ויתגלו בו סודות אלוהיים, והוא, אנו כבר ביארנו בפרקי ההשגחה 76 כי לפי ערך דעת כל בעל דעה תהיה ההשגחה בו. והנה האדם השלם בהשגתו אשר לא תחדל דעתו מהי תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד. והאדם השלם בהשגתו, אשר רוקן את מחשבתו מה' בעת מסוים, הרי תהית ההשגחה עליו בעת מחשבתו בה' בלבד, ותתרוקן ההשגחה ממנו בזמן עסקיו. ואין התרוקנותה ממנו אז כהתרוקנותה ממי שלא השכיל כלל, אלא תתמעט אותה ההשגחה, כיון שאין לאותו שלם ההשגה77 בזמן עסקיו שכל 78 בפועל, אלא הוא אותו השלם אז משיג בכוח קרוב 79, והרי הוא דומה אז ללבלר מהיר בעת שאינו כותב.

ויהיה מי שלא השכיל את ה' כלל, כמי שהוא בחושך ולא ראה אור כלל, כמו שביארנו באומרו ורשעים בחושך ידמו 80.

ואשר השיג והוא הולך בכל ישותו כפי מושכלו כמי שהוא באור השמש הבהיר.

ואשר כבר השיג, והוא מתעסק, הרי הוא דומה בעת עסקיו כמי שהוא ביום ענן לא זרחה בו השמש מחמת העננים המבדילים בינה לבינו.

ולפיכך נראה לי, כי כל מי שפגעה בו רעה מרעות העולם מן הנביאים או החסידים השלמים, שלא פגעה בו אותה הרעה אלא בעת ההעלם, ולפי ערך אורך אותו ההעלם או פחיתות הדבר אשר הייתה בו ההתעסקות 81, יהיה עוצם הפגע.

ואם היה הדבר כן, הרי הותר הספק 82 הגדול אשר הביא את הפילוסופים לשלול את ההשגחה האלוהית מכל אחד ואחד מבני אדם, והשוו ביניהם ובין פרטי שאר מיני בעלי החיים, והייתה ראייתם על כך שחסידיהם הטובים יארעו בהם פגעים גדולים, ונתברר הסוד בכך אפילו כפי הכרע השקפותיהם.

ותהיה השגחת ה' יתעלה תמידית במי שהושג לו אותו השפע העומד לרשות כל מי שהשתדל להשיגו.

ושבעת שלמות מחשבת האדם והשגתו את ה' יתעלה בדרכים האמיתיים וחשקתו במה שהשיג, לא יתכן אז כלל שיפגע באותו האדם מין ממיני הרעות, לפי שהוא עם ה' וה' עמו.

אבל בעת פנותו ממנו יתעלה, אשר הוא אז מוסתר מה', הרי ה' מוסתר ממנו, והרי הוא אז מזומן לכל רע שיארע 83 שיפגע בו.

כי העניין הגורם את ההשגחה וההצלה מים 84 המאורעות הוא אותו השפע השכלי, וכבר נסתר זמן מה מאותו החסיד הכשר, או לא הושג כלל לאותו החסר הרשע, ולפיכך אירע להם מה שאירע.

וכן נתבררה לי דעה זו גם מלשון התורה, אמר [תח] יתעלה והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה 85, וביאר כי הסתרת פנים זו אנחנו סיבתה, ואנחנו העושים את המסך הזה, והוא אומרו: ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה 86, ואין ספק כי דין היחיד כדין הצבור.

הנה נתבאר לך כי סיבת היות כל אחד מבני אדם מופקר למקרים ויהיה מסור לאכול כמו הבהמות, הוא היותו מוסתר מה', אבל אם היה אלוהיו בקרבו לא יגע בו רע כלל.

אמר יתעלה אל תירא כי אתך אני אל תשתע כי אני אלוהיך וגו' 87,

ואמר כי תעבר במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך וגו' 88,

עניינו - כי תעבר במים ואני אתך הנהרות לא ישטפוך 89, לפי שכל שאולף עד ששפע עליו אותו השכל, נצמדת לו ההשגחה ונמנעים ממנו כל הרעות. אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם 90, ואמר הסכן נא עמו ושלם 91, אומר פנה אליו ותנצל מכל רע.

[שיר של פגעים]

התבונן שיר של פגעים 92 תמצאהו מתאר אותה ההשגחה הגדולה וההגנה והנצירה מכל הפגעים הגופניים 93 הכלליים והפרטיים באדם זה ולא באחר, בין אותם מהן שהן תוצאה מטבע המציאות ובין אותן מהן שהן מפגעי 94 בני אדם 95, אמר

כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צינה וסוחרה אמיתו לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים 96,

והמשיך לתאר את הנצירה מפגעי בני אדם ואמר, כי אפילו יארע שתעבור במערכות מלחמה שפרצה ואתה הולך בדרכך 97, אפילו אם יהרגו אלף הרוגים משמאלך ועשרת אלפים מימינך לא יגע בך רע כלל, אלא תביט ותראה בעיניך גזרת ה' ושילומו לאותם הרשעים אשר נהרגו ואתה שלם, והוא אומרו:

יפול מצידך אלף ורבבה מימיניך אליך לא ייגש רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה 98.

ואחר כך הסמיך לזה מה שהסמיך מן השמירה 99, ואחר כך נתן את הסיבה לנצירה הגדולה הזו ואמר, כי סיבת ההשגחה הגדולה הזו באדם הזה היא,

כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי 100.

וכבר ביארנו בפרקים שקדמו 1 כי עניין ידיעת השם היא השגתו, וכאלו יאמר הנצירה הזו לאדם הזה כיוון שידעני וחשקני אחרי כן.

וכבר ידעת ההבדל בין אוהב וחושק, כי האהבה המופלגת עד שלא תישאר מחשבה בדבר אחר זולת אותו האהוב, הוא החשק 2.

[הכחות הגופניים עוצרים רוב מעלות המידות]

וכבר ביארו הפילוסופים כי הכוחות הגופניים בזמן הבחרות עוצרים בעד רוב המעלות המידותיות 3, כל שכן בעד המחשבה הזו הזכה הנישגת על ידי שלמות המושכלות המביאה לחשוק בו יתעלה, שמן המוכחש שיושגו עם רתיחת ההרכבה 4 הגופנית.

אבל כל מה שנחלשים כוחות הגוף ועממה אש התאווה, מתחזק השכל ומתפשטים אורותיו ומזדככת השגתו ויחשוק במה שהשיג 5, עד שכאשר בא השלם בימים וקרב למות מוסיפה אותה ההשגה תוספת גדולה, ויגדל הלהט 6 באותה ההשגה [תט] והחשק למושג עד אשר תיפרד הנפש מן הגוף אז במצב אותו העונג.

ועל עניין זה רמזו חכמים במיתת משה ואהרן ומרים כי שלושתם מתו בנשיקה 7, ואמרו, כי אמרו:

וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה' 8 מלמד שמת בנשיקה,

וכך נאמר באהרן על פי ה' וימת שם 9,

וכך אמרו במרים אף היא בנשיקה מתה, אלא שלא נזכר בה על פי ה' מפני שהיא אשה ואין ראוי להזכיר בה משל זה.

הכוונה כי שלושתם מתו במצב עונג אותה ההשגה מעוצם החשק. והמשיכו חכמים ז"ל בדבר זה על הדרך הפיוטית המפורסמת הקוראת את ההשגה שהושגה בעת עוצם חשקתו יתעלה נשיקה, כמו שאמר ישקני מנשיקות פיהו וגו'10.

והנה אופן זה של מוות שהוא התנצלות 11 מן המוות באמת, הזכירו ז"ל שהוא הושג למשה ואהרן ומרים.

אבל שאר הנביאים והחסידים הם למטה מזה, אלא שכולם בדרך כלל מתחזקת השגת שכליהם בזמן הפרידה, כמו שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך 12.

וישאר אותו השכל לאחר מכן אותה ההישארות הנצחית במצב אחיד 13, כיון שכבר נסתלק המעצור שהיה חוסמו 14 במקצת העתים, ויהיה קיומו באותו העונג העצום אשר אינו ממין תענוגי הגוף כמו שביארנו בחיבורינו 15, וביאר זולתינו לפנינו 16.

תן דעתך להבין פרק זה, ושים כל מגמתך להרבות באותם העיתים אשר אתה בהם עם ה' או בסעייה 17 אליו, ובמיעוט אותם העיתים אשר אתה בהם עם זולתו ובלתי סועה 17 אליו. ויש בהנחיה זו די כפי מטרת המאמר הזה.                                                                                                                                                                                                    פרק נ'    

[סיפורי התורה]

גם כאן דברים שהם מסתרי תורה, שכבר נכשלו בהם רבים, וראוי לבארם. והם אותם הסיפורים המסופרים בתורה אשר חושבים שאין תועלת בהזכרתם, כגון תוארו הסתעפות העמים מנח, ושמותם ומקומותיהם 1, וכן בני שעיר החורי 2, ותיאור המלכים אשר מלכו בארץ אדום 3, וכיוצא באלה.

וכבר ידעת אמרם כי מנשה הרשע 4 היה מעסיק 5 את מושבו השפל בביקורת על המקומות הללו, אמרו6 היה יושב ודורש בהגדות של דופי, היה אומר לא היה לו למשה לכתוב ואחות לוטן תמנע וגו' 7. ואני אמסור לך כלל, אחרי כן אשוב לפירוט, כדרך שעשיתי בטעמי המצוות.

דע שכל סיפור שתמצא מוזכר בתורה הוא לתועלת הכרחית בתורה, אם לאימות השקפה שהיא יסוד מיסודות התורה, או לתיקון מעשה מן המעשים כדי שלא יהא בין בני אדם עוול ורשע.

והנני מסדיר לך את הדברים כסדרן 8. כיון שהיה יסוד התורה שהעולם מחודש, ושהנברא תחילה איש אחד ממין האדם והוא אדם 9, ושהזמן שעבר מקדם מאדם למשה רבנו אלפים וחמש מאות שנה בקירוב, [ת] ואילו נאמרה להם ההודעה הזו בלבד, היה האדם אז ממהר להסתפק, במצאו את בני האדם נפוצים בקצווי התבל בכללותה, ועמים שונים 10, ולשונות שונות רחוקות זו מזו מאוד.

לפיכך סילק את הספק הזה ביחסו את כולם והסתעפותם והזכרת שמות אותם המפורסמים 11 פלוני בן פלוני, וימי חייהם, והודעת מקום מגוריהם, והסיבה שגרמה להפצתם בקצווי תבל, והסיבה שגרמה לשינויי לשונותיהם 12, ושהייתה ראשיתם במקום אחד, ושפה אחת לכולם, שכך צריך להיות כיון שכולם בני איש אחד.

וכן תיאר פרשת המבול 13 ופרשת סדום ועמורה 14 ללמד על ההשקפה הנכונה 15, והיא אך פרי לצדיק אך יש אלוהים שופטים בארץ 16.

וכן תיאר אותה מלחמת תשעת המלכים 17 כדי להודיע את הנס שהוא ניצחון אברהם במתי מעט ללא מלך עמהם, על ארבעה מלכים עצומים.

וכן הודיענו הגנתו על קרובו כיון שהיה בדעה שלו 18, ומסר עצמו לסכנת המלחמה עד שהצילו.

והודיענו גם העין טובה ונפש שבעה שבו, ושאינו מחשיב את הרכושנות, חדור 19 במעלות המידותיות, והוא אומרו: אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' 20.

[תיאור שבטי בני שעיר וייחוסם]

אבל תיאור שבטי בני שעיר וייחוסם האישי 21, הוא בגלל מצווה אחת, והיא שהוא יתעלה ציווה להשמיד זרע עמלק בלבד22, ועמלק הוא בן אליפז מתמנע אחות לוטן, אבל יתר בני עשו לא ציווה להרגם. והרי עשו התחתן עם בני שעיר כפי שבאר הכתוב, והוליד מהם, ומלך עליהם, ונתערב זרעו בזרעם, ונעשת כל ארץ שעיר ואותם השבטים מתייחסים לשבט הכובש שהם בני עשו, ובפרט זרע עמלק, לפי שהוא היה המוצלח 23 שבהם. ואילו לא נתבארו הייחוסים הללו ופירוטיהן, היו כולם נהרגים בשגגה 24, לפיכך ביאר הכתוב שבטיהם ואמר כי אלה אשר אתם רואים אותם היום בשעיר ומלכות עמלק, אינם כולם בני עמלק, אלא הם בני פלוני ובני פלוני, אבל נתייחסו לעמלק מפני שאמו מהם 25.

כל זה צדק מלפני ה' כדי שלא יהרג שבט בכלל שבט אחר, כי הגזרה לא הייתה אלא על זרע עמלק בלבד, והנה ביארנו אופן החכמה שבכך.

[המלכים אשר מלכו בארץ אדום]

אבל טעם תארו את המלכים אשר מלכו בארץ אדום 26, כי מכלל המצוות לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא 27, ואלה המלכים אשר הזכיר אין אף אחד מהם מאדום, הנך רואה שהוא מייחסם ומייחס ארצם פלוני ממקום פלוני, ופלוני ממקום פלוני.

והקרוב לדעתי שהיו מנהגיהם 28 וקורותיהם ידועים, כלומר: מנהגי 28 אותם מלכי אדום, ושהם נתגרו בבני עשו והכניעום, ולכן הזכיר אותם להם 29, כאילו יאמר למדו ממה שאירע באחיכם בני עשו שהיו מלכיהם פלוני ופלוני. ומעשה אלה היו מפורסמים, לפי שכל ששלט [תא] באומה אדם שאינו מייחוסה, הרי הוא פוגע בה איזו פגיעה, אם גדולה או קטנה.

כללו של דבר, כמו שהזכרתי לך מריחוק שיטות ה"צאבה" ממנו היום, כך דברי ימי אותם הימים נעלמים ממנו היום, ואילו ידענום וידענו אותם המאורעות אשר אירעו באותם הימים, היו מתבארים לנו בפרטות טעמי הרבה ממה שנזכר בתורה.

וממה שראוי שתדעהו, שאין בחינת הסיפורים הכתובים כבחינת המאורעות הנראים 30, כי במאורעות הנראים 30 יש פרטים שצרכים 31 גדולים גורמים אותם, שאי אפשר להזכירם או להאריך בהם. וכאשר מתבוננים באותם העניינים, יחשוב המתבונן כי הסיפור הזה יש בו אריכות או כפילות, ואילו היה רואה את מה שסופר, היה יודע הכרח מה שנאמר.

ולפיכך כאשר תראה סיפורים בתורה שלא במצוות, תחשוב שאין הכרח לתאר אותו הסיפור, או שיש בו אריכות או כפילות 32, וסיבת הדבר מפני שאתה לא ראית את הפרטים שגרמו להזכרת מה שנזכר כפי שנזכר.

[מדוע הוזכרו המסעות בתורה?]

מזה הזכרת המסעות. פשט הדבר, שהוא הזכרת מה שאין בו תועלת כלל. ומחמת חשש זה שאפשר שיעלה על הלב, אמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' 33.

ונקודת הצורך לכך גדולה מאוד, והוא, שכל הניסים אין אמתתם ברורה אלא אצל מי שראה אותם, אבל לעתיד יהיה זיכרונם סיפור, ואפשר יהיה להכחישם אצל השומע. וידוע שלא יתכן ולא יצטייר שיהא הפלא קיים ועומד למשך הדורות לכל בני אדם.

ומן הפלאים שבתורה, ואף מן הגדולים שבהם, שהיית ישראל במדבר ארבעים שנה, ומציאות המן שם בכל יום 34, ואותו המדבר הוא כמו שאמר הכתוב:

'נחש ושרף ועקרב וצימאון אשר אין מים' 35,

והם מקומות רחוקים מאוד מן הישוב בלתי טבעיים לאדם:

לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון וגו' 36,

ונאמר בהם עוד 'ארץ לא עבר בה איש' וגו' 37,

ולשון התורה: לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם וגו' 38,

ואלה כולם מופתים ברורים וגלויים.

ולפי שידוע לפני ה' יתעלה, שאפשר שיפקפקו במופתים האלה בעתיד כדרך שמפקפקים בכל הסיפורים, ויחשבו כי שהייתם הייתה במדבר קרוב לישוב שאפשר לאדם להיות בו, כמו המדברות הללו שהערבים שוכנים בהם היום,

או שהם מקומות אשר החריש והקציר אפשרי בהם,

או ליזון באחד הצמחים שהיו שם,

או שהמן טבעו לרדת באותן המקומות תמיד39,

או שיש באותן המקומות בארות מים -

לפיכך סולקו כל הפקפוקים הללו, והודגש סיפור כל הפלאים הללו על ידי ביאור אותם המסעות, כדי שיראום הבאים וידעו את גודל הפלא שיש בישיבת מין האדם באותם המקומות ארבעים שנה.

ומן הסיבה הזו עצמה החרים יהושע מי שיבנה את יריחו לעולם 40, כדי שיהא אותו הפלא קיים ועומד, שכל מי שיראה אותה החומה שקועה באדמהפ יתברר לו שאין זו צורת בנין שנהרספ אלא שקע בדרך פלא.

וכך גם אמרו 'על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו' 41, היה זה מספיק בתיאור, ונראה במחשבה ראשונה שכל מה שנאמר אחר כך בעניין זה אריכות שאין בה צורך, כלומר: אמרו ובהאריך הענן וגו' ויש אשר יהיה הענן וגו' או יומיים וגו'42.

והנני מודיעך טעם כל הפירוט הזה. וטעמו של דבר, כדי לחזק את העניין, לסלק מה שהיו האומות מדמים אז ומה שהם מדמים עד היום, שישראל תעו בדרך ולא ידעו היכן ללכת, כאומרו נבוכים הם בארץ 43, וכך קוראים אותו הערבים היום, כלומר: המדבר, קוראים אותו "אלתיה" 44, ומדמים כי ישראל [תב] תעו ונעלמה מהם הדרך.

לפיכך בא הכתוב לבאר ולהדגיש שאותן המסעות הבלתי סדירים, ומה שאירע מן החזרה במקצתם, ושינויי זמן ישיבתם בכל תחנה, עד שהייתה ישיבתם בתחנה אחת שמונה עשרה שנה 45, ובתחנה יום אחד, ובאחרת לילה אחד, כל זה בניהול אלוהי, ואין זו תעייה בדרך, אלא כפי העלות עמוד הענן, ולפיכך פירט כל אותו הפירוט.

וכבר ביאר בתורה שאותו המרחק קרוב וידוע וסלול, בלתי נעלם 46, כלומר: המרחק אשר בין חורב אשר באו אליו בכוונה, 47 כמו שציווה יתעלה תעבדון את האלוהים על ההר הזה 48, ובין קדש ברנע שהוא התחלת הישוב, כמו שנאמר בכתוב והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך 49, ואותו המרחק מהלך אחד עשר יום. כמו שאמר אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע 50, ואין בזה כדי לתעות בו ארבעים שנה! אלא טעם הדבר הסיבות האמורות בתורה 51.

וכך כל פרשה שנעלם ממך טעם הזכרתה יש לה סיבה חשובה, ונהג בכל העניין כפי היסוד אשר העירונו ז"ל עליו, כי לא דבר רק הוא מכם 52, ואם רק הוא מכם הוא . ועתה נבאר עניין עיקר סוד חידוש העולם , עניין זה הסוד המופלא הוא נעלם מאד מאד מכל החכמים שדברו בציורו מדעתם ר'ל מהדעת האנושי,ולא השיגו אדם מעולם באמתתו כי אם הנביאים לבדם ע''ה שהשיגו דבר זה כאשר הוא וקבלוהו מהשם והכירוהו,ואמנם אנחנו שמענו הדעות הרבות אשר נחשבו על הקדמות ועל החידוש,ועל כן אנחנו נכתוב תחילה על שני העניינים חלוקה אחת הכרחית, והמורה נבוכים ז'ל חלקה לשני חלקים ראשונים, ואנחנו נחלקה לארבעה חלקים בעבור צורך הכרחי,ואע'פ שהכל כוונה אחת,והחלוקה ההכרחית היא זאת שאנחנו אומרים ,יכ העולם לא ימלט מהיותו ,קדמון,או חדש,או הוא קדמון וחדש יחד,או הוא לא קמון ולא חדש ואחר זאת החלוקה המעולה למבינים נקים הקדמה אחת,ונחלוק חלוקה אחרת בדומה לזאת,ואע'פ שהיא יותא צריכה לנו מזאת,והיא שאנחנו נאמר שהתורה  לא תמלט מהיותה כולה משל קדמון או משל חדש,או משל קדמון וחדש יחד,או משל לא קדמון ולא חדשונחבר זה אל זה עוד דבר ונאמר כי התורה לא תמלט מהיותה,כולה נסתרת או כולה נגלית,או נסתירת ונגלית יחד,או לא נגלית ולא נסתרת כלל,