זה מספר שנים נמצאת האנושות בעיצומה של מהפיכה, העתידה לשנות את אורח חיינו, כפי שהוא מוכר לנו היום, מיסודו. בין היתר, צפויים שינויים בבסיסים אתיים (מוסריים) ואפיסטמולוגיים (אפיסטמולוגיה - עניין ערכו ותקפותו של הידע שברשותנו) של חיינו, בתרבות העבודה, ובאירגון ושילוב בין דפוסי צריכה ויצור. המהפיכה המדוברת היא מהפיכת המידע.
ברוס להמן, לשעבר תת המזכיר לעניני סחר ונציב משרד הפטנטים האמריקני, עשה שימוש במילים דרמטיות לתיאור המהפיכה ההיסטורית, שהמצאותנו בתוכה מטשטשת בעינינו את מלוא משמעותה: "אנו עדים כיום ל'שגשוג מוחות' (Brain boom). התקופה בה אנו חיים היא ברת השוואה למעבר בין העידן החקלאי לעידן התעשייתי. שיעור הולך וגדל מכוח העבודה שלנו פשוט מתפרנס מפעילות מנטלית" (AP, 22 אוקטובר, 1997).
דומה שהתשתית הכלכלית, החברתית והערכית העומדת ביסוד מהפיכת המידע, מחדדת את ההבחנה בין אקט יצירתי, יצרני ומקדם פיתוח בר-קיימא, לבין גישות בוסר שרווחו בשנות ה-60 וה-70, שראו בכל גחמה אנושית ובכל עוגת בוץ ש"בונה" מישהו את ביטויו של הפוטנציאל היצירתי החבוי לכאורה באדם. לעומת זאת, בסיסים כלכליים וחברתיים חדשים אלה מציבים בהכרח שיפוט ערך לגבי איכות ומצויינות, שיפוט שמטבע הדברים אינו שוויוני.
העובדה שמדובר במאמץ קשבי עילאי, תכופות רב שלבי, ולא ברפיון תשומת הלב תוך כניעה להצפה באסוסיאציות אקראיות, מובלטת כיום בעניין המחודש בניסוייהם של האחים רייט, לאחר מלאת 100 שנה לטיסה הראשונה בהיסטוריה.
בניגוד לאחרים שניסו לבנות כלי טיס שהתבררו כמכונות קטל גרוטסקיות, הרי שהאחים רייט פעלו כמדענים שיטתיים ויסודיים ביותר בניסוייהם; זאת, בניגוד למיתוס אודות היותם זוג מכונאי אופניים חסרי השכלה, שפשוט שיחק להם המזל.
כך, בתוך 4 שנים, יצרו השניים מטוס יש מאין. חלקים מסויימים מעבודתם, כמו עיצוב המדחפים, אינם ניתנים כמעט לשיפור נוסף, גם כעבור 100 שנים.
ב-1899, בתחילת עבודתם, בנו האחים עפיפון משוכלל וקבעו כי אחד המרכיבים של פנייה נשלטת היא גילגול הכלי, שאותו אפשר להשיג בעזרת עיקום מכני של הכנפיים בכוונים מנוגדים.
ואולם, הדאונים שניסו השניים בשנים 1900 ו-1901 לא היו בעלי העילוי שהבטיחו החישובים של נסיינים קודמים באירופה.
החורף של 1901-2 היה נקודת מפנה עבור האחים שהחליטו לבדוק מחדש 100 שנות חישובים כדי לברר מדוע לדאון שבנו יש התנגדות רבה ועילוי מועט.
במסגרת זאת יצרו את מנהרת הרוח הראשונה בעולם. תחילה עיצבו מכשיר שהותקן על גבי אופנים כדי למדוד את השפעת האוויר הנע על גבי כנפיים מצורות שונות, אך השיטה התבררה כלא מדוייקת.
התפנית חלה כאשר לקחו מאוורר מתקרת מפעל האופניים והתקינו אותו על קצה אחד של קופסא ארוכה ופתוחה מצד אחד, ובמנהרה זו מדדו במדוייק כיצד נע האויר על גבי יותר מ-200 משטחים בעלי עקמומיות מדרגות שונות. הם מצאו בין היתר שחישוביהם הקודמים היו מוטעים ב-50%.
תוצאות ניסוייהם הניבו ב-1902 דאון משופר שביצועי ההיגוי שלו חוזקו על ידי הגה מיוחד שנועד לשלוט בסיבוב במישור האופקי.
בשנה שלאחר מכן פיתחו מערכת היגוי שפעלה על כל שלושת הצירים במרחב - כלי לנסיקה ונחיתה בקדמת המטוס, מערכת להטיית הכנפיים לשליטה בגלגול, והגה כוון נוסף לשליטה בסיבוב האופקי. למכונה היה גם מנוע בעל הספק של 12 כוחות סוס. זה הניע שני מדחפים שפעלו בכיוונים הפוכים כדי למנוע את פיתול הכלי שנגרם כתוצאה משימוש במדחף יחיד.
המדחפים העשויים עץ, שעוצבו גם הם לפי החישובים ממנהרת הרוח נפלו, אגב, ביעילותם (המרת כוח סוס לדחף) רק ב-3% ממדחפים הקיימים כיום. כך, האחים ידעו בדיוק מהי צורת הכנפיים והמהירות הנדרשת להרמת הכלי, שמשקלו היה 320 ק"ג.
ב-17 בדצמבר 1903, באיזור החולות שליד העיירה קיטי הוק בצפון קרוליינה, יצאו האחים רייט לטיסה הראשונה בתולדות האנושות.
כתוצאה מהטלת מטבע, נבחר אורוויל לשכב על הכנף התחתית ליד מוטות ההיגוי והמנוע. כדי לאזן את המטוס בהאצה לקראת הנסיקה, רץ וילבור לצד המטוס כשהוא מחזיק את קצה הכנף. כפי שמציין דיוויד ארנולד במאמרו ב"בוסטון גלוב" ממארס 2002, וילבור רייט לא נראה כמו אדם החוגג את מזלו הטוב, בהתאם למיתוס הרווח.
ארשת פניו, שכאילו אומרת "כל המערכות תקינות" מתאימה למהנדס עקשן שבדק את כל המספרים, בנה את הניסוי ומאמת בשטח את דיוק החישובים.
היו שניסו לגזול מהאחים רייט את פרי עמלם וגאוניותם וגררו אותם למאבק וויכוח מר בסוגיית הפטנטים, שבו ניצחו האחים בסופו של דבר. ברם, הדבר עשוי להצביע גם על הבעייתיות הנוצרת עבור היוצר כתוצאה מאמביציה חסרת מעצורים של אחרים, שאינה פרי חמדנות גרידא. שכן למרות שקיימים אנשים מיומנים רבים מאד בכל תחום, הרי שחשיבה המצאתית, רעיונות חדשים בעלי סובסטנס וייזום כיוונים חדשים לא רק שאינם שכיחים, אלא שהם מצטיירים באופן רווח כאיזה נס ומשאב לא טבעי הכרוך בתועלות ענק מכיוונים שונים ומגוונים. זאת, הרבה מכדי שהדבר ישאר מחוץ לטווח אופקיהם של אנשים וקולקטיבים כוחניים.
המעש היצירתי הינו פונקציה אנושית בסיסית ביותר, וכרוך בהערכתו העצמית ותחושת משקלו האונטולוגי (אונטולוגי - מידת הממשות במציאות) של הפרט.
כך, הוויתור על תפקוד זה, תכופות למען רדיפת כוח ומשיגנות מצד בעלי אמביציה גורפת וחסרת מעצורים, עשוי לעמתם עם הערכה עצמית ירודה שלהם עצמם עקב בגידה זו בצלם האדם (שכן מהות האדם הינה הפעולה היוצרת והבונה כלים ומכשירים), ולהביאם לנקוט באופן ספונטני במהלכים הרסניים כלפי אנשים בעלי יצירתיות איכותית וגבוהה, בשירות הקנאה הקיומית ובשירות שיקום תחושת משקלם האונטולוגי הנמוך (משקל אונטולוגי: תחושת הממשות והערך הטמון בעצמיותם).
מציאות זו, העשוייה להיות שכיחה יותר מכפי שאנו סוברים, מתועדת באופן דק ורגיש במחזהו של הסופר הסקוטי פיטר שאפר "אמדאוס". במחזה זה מתוארים מעלליו ההרסניים של המלחין בעל הכשרון הירוד אנטוניו סאליירי כלפי הקומפוזיטור בעל הרעיונות המוזיקליים הקסומים המופקים בשטף שאינו נדלה, וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756).
סאליירי - כפי שהוא מתואר ב"אמדאוס" - מנסה באופן כמעט מיסיונרי, להמחיש את יתרונה המעשי של הכוחניות הצרופה המלווה בתחבולות שונות, על מצויינות היוצר הרב-גוני.
זאת, תוך היסחפות הולכת וגוברת, החל מהשמטת מקורות עבודתו היוצרת, דרך בידוד חברתי והשפלה, וכלה בהשמדתו בפועל של מייצגה המובהק של המגמה להפקת ערכי יופי צרוף - מוצרט. "מיסיונריות" זאת, הקשורה הדוקות לדימוי ולהערכה העצמית הנמוכים של סאליירי (מפאת תחושת נחיתותו היוצרת לעומת מוצרט), מתבטאת גם בחשיפה מתריסה ומתפארת בפומבי בזיקנתו של מעללי פגיעתו במוצרט.
להלן יובא מערך מושגי המבהיר, בהקשר מהפכת העידן החדש - שהוא עידן המידע היצרני, עידן האפקטיביות ההמצאתית המואצת (Pec במונחי: Production-effective creativity (מבהיר הן את מקומה ההישרדותי (מבחינת המין האנושי) של הפונקצייה היוצרת והן את הבעייתיות הקיומית הכרוכה בה עבור האינדיבידואל היוצר ועבור החברה.
בעייתיות זו, המועצמת והמובנית לתוך שלבים היסטוריים מסויימים ולעצם המבנים החברתיים המאפיינים שלבי התפתחות אנושית אלה -
- עשוייה להפוך תופעה הפונה לכל מה שמרומם באדם, למקור הסתאבות חברתית עמוקה.
הנחות יסוד:
התפקוד האנושי הבסיסי ביותר - הינו רעיוני/אינטלקטואלי:
כל התקדמות אנושית מתחילה ברעיון יסוד.
זאת, החל מרעיון השימוש בגלגל להעברת משאות כבדים, או השימוש בעצמות משוננות ככלי ציד, וכלה בריקוד או שיר פולקלוריסטי, או שימוש בכיסוי ראש להגנה מהשמש (והאופן המקומי בתקופות שונות של מימוש רעיון זה - כאפייה עם שתי קשירות בקודקוד, מגבעות, קובע קש רחב שוליים כמו במקסיקו וכד').
וכך גם לגבי הרחבת מושג, כגון "כיסוי הראש", לשימושים נוספים: הגנה בקרב (הקסדות האשוריות או היווניות על עיצובן הספציפי). וכזו הינה התובנה על שימוש בצמחים מסויימים למרפא לפצעים או לחוליים (ולא רק למאכל אדם ובהמה); וכך לגבי בדיחה כלשהי, פתגם עממי או מטבע לשון, רעיון דתי כלשהו או מתווה לעריכת טכס דתי או מיסדרי מסויים על סדרת פעולותיו.
כל אלה מתחילים ברעיון יסוד.
ותמיד רעיון זה הינו של אדם יחיד, פורה וטבעי להפליא, המתואר תכופות כ"מקור" או כעין מעיין נובע.
לעולם לא של קבוצה, של "פולקלור עממי" ערטילאי, "רוח העם ושורשיו", "ערכי המסדר הנשגבים" וכיוצא בזה.
תמיד - אדם בודד ומפרה, אשר אמנם, מיקומו המסויים, דתו, עמו, הרקע בו צמח, כל אלה מקנים את הגוון המסויים, הרקע, הבעיה המסויימת - דהיינו את חומרי הגלם.
אך לעולם אין אלה מקנים את המבנה, הרעיון עצמו, המעצב חומרים אלה.
זאת כשם שמשחק שחמט הינו רעיון מופשט של כללים להזזת כלים, תכונות כל כלי, מבנה המצע עליו נעים הכלים, מטרות, טקטיקות ואסטרטגיות. אך הכלים יכולים להיות מורכבים מחומרים שונים ובצורות שונות, הלוח - מנייר, קרטון, פלסטיק, תמונה בצג המחשב, או אף תמונה במוח תוך העברת פתקים על כל מסע; וזאת כל זמן שהמבנה המופשט והכללים נשמרים.
מחד, הדבר עצמו - הרעיון או המבנה המופשט. ומאידך - החומרים בהם ממומש המבנה המופשט.
מקור הרעיון הינו תמיד אדם בודד, מעיין מים חיים.
הסביבה (או חלק ממנה) אם כן, מקנה את החומרים. וכן יכולה לעודד את היוצר או לבלום אותו; ואפשרות הביניים - לעודד את היוצר להפקה אך לחמוס את התוצרים ולהסתיר בכף עבה את המקור, או אף להכחיד בהדרגה את היוצר המקורי.
מדובר כאן באפשרות ביניים שאינה "על פני השטח", שכן היא נוגדת את כל העקרונות והכללים על פיהם פועלת חברה כלשהי - כולל גם חברה עבריינית. ועל כן אינה סבירה מבחינת האדם הממוצע, אלא מועברת על-ידי קומץ מפה לאוזן כנארטיב לאטנטי (סיפור מעשה נסתר) ו/או נארטיב ציני.
אפשרות ביניים זאת הינה, יש להניח, מקור המיתוסים העתיקים, אודות האנשים החכמים והמעולים שביננו, שדווקא לעצמם לא יכלו לעזור, או מקור האמירה העממית העתיקה הקיימת בכל חברה אנושית ובכל תרבות, הן באפריקה, בסין או בהודו והן במערב - אודות "הסנדלרים ההולכים יחפים".
וכן היא מקור מיתוס עתיק אולי עוד יותר -
- מיתוס הקורבן:
"המעולה - שלעצמו לעזור לא יכל".
ניתן להבחין, שבעברית וכנראה גם בשפות אחרות, מבחינה אטימולוגית (ניתוח המקור הלשוני), "מעולה" ו"מועלה" הינם מאותו שורש. קרבן תמיד "מעלים", לעולם לא "נותנים". מדובר כמובן בעבודת-אל אקטיבית ("מעלים" ממש לאלוהות ולא נותנים לה שתיבוא ותיטול, וזה ברור). אך מה פרוש "מעלים" במובן העלמה, הסתרה?
הדבר מהווה אניגמה (מיסתורין).
מבחינה אטימולוגית - "עולה" (קרבן), אך גם --
"עוולה".
מיסתורין על גבי מיסתורין.
ואגב, באמונה הרומית-קתולית קיים טקס התייחדות מיוחד ומרכזי, המיסתר (בצירה). וכמובן, ה"מיסתורין" (באופן מילולי, ליטראלית - בעברית, אך גם בלטינית), שהינו יסוד מרכזי - ולעיתים גם מוצהר מפורשות ולא רק כתשתית שברקע - בכל אמונה דתית; אך הוא גם התחושה העומדת או מלווה כל הפניית קשב (התמקדות מודעת) כלפי הבלתי מסתבר, אך המתרחש לו בכל זאת במציאות האמפירית.
ושוב, בעברית, מיסתורין משורש "הסתרה".
אך גם בארמית (שפה שמית קרובה, המשקפת התהוות תרבותית והתנסות משותפת בת אלפי שנים שצמחה באותה סביבה אנושית) -"סתרא" (ושוב, הדמיון ל"סתר", "הסתרה") - הכרוכה באחר, בשונה, בזר, תוך קישור מושגי עם הרשע והטומאה - ה"סתרא אחרא"; "דבר אחר" (בהשאלה לעברית או ההפך, אך תוך שאיבה מאותו בסיס מושגי).
ה"השונה", או ה"אחר" מצידם כרוכים מושגית ב"לא מובן" והבלתי סביר, שרצוי, למען שפיותנו, לא לחשוב עליהם, חלילה (כגון "מיתה משונה").
ובכן, כאן לפנינו מצבורים או מערכות מושגים המקושרים זה עם זה, ומשקפים נסיון אנושי וידע עתיק יומין.
מה מקורו של ניסיון אנושי עתיק יומין זה?
מצד ה"מעולים" (או המועלים) אין כאן איוולת או חולשה וכיוצא בזה. "זה פשוט כך".
ובשפה האנגלית, שגור ביטוי מיוחד ומינורי, נטול כל דרמה, המורה, תוך משיכת כתף, על סוג אותם דברים העולים כביכול על הבנתנו אך המתרחשים להם בכל זאת - והנפוצים כנראה יותר מאשר אנו נכונים להודות, חרף חריגותן מבחינת הסבירות הבסיסית: "One of those things".
אותם דברים 'אחרים' עליהם מצביעה החוכמה העממית, זו המשקפת נסיון מצטבר עתיק-יומין אודות המציאות והפרדוקסים-לכאורה הלא צפויים והלא סבירים המתרחשים בה.
פרדוקסים אלה מתרחשים באופן "מוסתר" ומיסתורי (במובן של "בלתי מתקבל על הדעת"), אך גם באופן תכוף יותר משאנו נוטים להניח, חרף אי קבילותם.
"כך הם הדברים, מה לעשות?"
- שזו אמירה המשקפת הבנת-בסיס שהיא מקורה של כל ציניות.
ומאחורי מעשי העוולה והעושק המכוונים פעמים לא מעטות - כאשר מופעל עושק של זכויות יוצרים - "לקבור" ולהסתיר את היוצר המקורי קורבן החמס; אותם מעשי הפרע הקשים ותכופות המוסתרים מעיני-הציבור, המועדים להתרחש בנושאי קניין אינטלקטואלי, מאחוריהם קיימים תכופות גם הצידוקים, ולעיתים גם ההבנה והחרטה מצד המעורבים העקיפים המתועלים לעניין על-ידי בעלי האמביצייה והכוחניות - היוזמים את שורשי ועשבי הרע. תכופות, הראשונים, מבצעי החמס בפועל, מתועלים על ידי קומץ בעלי העניין האמיתי, המוצנעים, שלרוב "אינם שם" ברגע שמטרתם מבוצעת.
הצידוקים ואולי החרטה וההתמרקות מצד אלה הנרתמים לעניין בלא ש"ידעו באמת" - אלה נמצאים תמיד לאחר המעשה, לעיתים כצידוק לצעד הבא, שרשרת של פעולות ו"צידוקים" - כשדבר גורר דבר, עד הצעד הסופי, במעין גילגול אירוני של "נעשה ונשמע".
"המעולים".
"מעולים" במובן כלשהו. איזה?
האם במובן הפשוט והבסיסי של פוריות רעיונית באופן שמקדם את סביבתנו בפסיק או יותר, מובן פשוט ובסיסי משום שזה ורק זה הינו הפונקציה האנושית המייחדת אותנו בעולם החי, המייחדת את האדם בסימפוניה הכבירה של התפתחות תהליכי החיים?
ואם אמנם מדובר בדבר הבסיסי ביותר -
- בסיסי כשיבה הביתה לאחר מסע מפרך, או כהתעוררות ליד אישה אהובה לאחר חלום רע -
-האם אומנם ה"מעולים"-לכאורה הינם נדירים במספרם?
אולי נדירים יותר מכפי שניתן היה לסבור.
ואם אומנם כן, אם אכן רבים-מספור דיכאו בקרבם את הדבר האנושי ביותר המצוי -
- שהינו כה פשוט ובסיסי עד שרובנו התעלמנו מרחש המים המפכים בקרבנו תוך התרפקות על האקזוטי והדרמטי כתחליף לשממון -
-האין כאן הרתעות?
הרתעות עקב אותו נסיון היסטורי בעקבותיו הפכה המחוברות ללא סייג לאותו מעיין להיות מזוהה עם "קורבן",
- ורטוריקה צדקתנית הפכה תחליף לדברים עצמם.
________________
הפתרון האינטגרטיבי-מערכתי
הצבעתי כאן על הפיתוח הראשוני של מערכת תיפקודית (בה כל רכיב נמצא ביחסי גומלין עם כל רכיב אחר) ב*רצף* של פתרון בעיות המצאתי. איפיון של מערכת ראשונית כזאת הוא שבעתיד ניתן יהיה ממערכת זאת להפיק שכלולים נוספים (כפי שהבאת בדוגמת רשת האינטרנט למשל) ובקצב מואץ. מערכת כזאת אני מכנה, "המערכת האינטגרטיבית הראשונית".
מהו מאפיין מרכזי שלה? מאפיין ה*אינטגרטיביות* של התת מערכות או הרכיבים שבה.
למה הכוונה? אני מגדיר אינטגרציה אפקטיבית של תת המערכות המשולבות לידי יצירת מערכת-על חדשה (כמו המטוס הראשון למשל, ב-1903 ), כמצב התחלתי של הצבת מערכת חדשה, שבה לשכלול *נוסף* של תת מערכת או רכיב כלשהו נתונים, לא יהיו תוצאות לוואי משבשות של סרבול קשה של פעולת תת מערכות אחרות.
למשל, שלתוספת שריון בטנק בטווח מסויים לא יהיו תוצאות קריטיות כלפי מהירותו וכושר תמרונו, אם להשתמש בדוגמא המסברת את האוזן.
במילים אחרות, הפיתרון האינטגרטיבי, המביא להןןצרות מערכת חדשה כתוצאה מרצף של פתרונות המצאתיים, איפיונו המרכזי כאינטגרציה הוא בכך שהוא *ממזער את שיעור ה -trade-off בין התת מערכות הנמצאות ביחסי גומלין במערכת*. זהו יחודו של הפיתרון האינטגרטיבי ההמצאתי, ולכן הוא נתפס כמעין נס של הפעלת משאב אינטלקטואלי נדיר. זוהי היכולת המופלאה לבנות מערכת אינטגרטיבית, כמטוס הראשון, שתאפשר שכלול רכ-רכיבי בעתיד, בניגוד להתנסות האדם היום יומי בכל עיסוק: שכללת רכיב X , פגעת אנושות בפעולת רכיב Y .
מאפיינו של הפיתרון המערכתי האינטגרטיבי הוא שאין בו יחידנות של נקודת אופטימום אחת, אלא אפשרות שכלול מואץ במערכות שונות באופן רב כווני, כשאתה יכול להזיז את ווקטור הביצועים כולו קדימה במרווחי תוספות ביצועים גדולות. נושא זה של פתרון מערכתי אינטגרטיבי, מול פתרון חד מוקדי לא מערכתי, וכן מהותן של "פשלות" מערכתיות בכל תחום עיסוק, נדון בתת-פרק 6.11 בספרי "חלוקת קשב", העוסק ביכולות הקשביות העילאיות המאפשרות את החשיבה הרב מוקדית האינטגרטיבית וההמצאתית, המאפיינת יותר מכל דבר אחר את האדם כיצור בן מינו, יכולת אשר דוכאה בשלבים היסטוריים שונים בחברות עריצות וריכוזיות, עד המהפך בחברה במאה ה-18 .
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.
