המיתון ואנחנו 

אז יש מיתון. העולם מסתובב ומסתחרר סביב עצמו והשמועות, שהוא מייצר חדשות לבקרים, ואנשים מאבדים מקור פרנסה רק בגלל "שמועה", והאמת היא- שלי, זה נשמע כל כך הגיוני.

אמא אדמה זועקת כבר שנים והאדם רק מלמל "כן", "כן" וממשיך.
המיתון הזה הוא התשובה לחטא הצרכנות, שכולנו לוקים בו.
קונים הכל מהכל בלי קשר לצורך האמיתי, בלי קשר לחשיבה האם זה אקולוגי או לא אקולוגי, מה ניתן לעשות עם הדברים לאחר השימוש בהם. מייצרים-קונים- זורקים, ובינתיים, על הדרך פוגעים באדמה, באוזון, וגם פוגעים, כן, כן- בכלכלה (כי כדי שנקנה יותר, הכל צריך להיות זול יותר).
יש בו משהו, במיתון, שעבורי מייצג רוחות של שינוי. מהלך, שמבחינה אנרגטית היה מתוכנן כבר הרבה זמן והנה סוף סוף יוצא לדרך.

למה הוא כל כך אנרגטי המיתון הזה?
מכיוון שהוא בא ללמד אותנו ענווה. הוא בא להחזיר לנו את שיקול הדעת לחיים, הוא בא להחזיר אותנו לחיים בהם ידענו להבדיל בין עיקר לטפל והוא בא להחזיר אותנו לעצמנו- לדברים החשובים והבסיסיים בחיים.
במאמר, שקראתי באחת השבתות במדור 7 ימים של ידיעות אחרונות, היה ריאיון עם איש שעוסק בעתידנות (סטטיסטית, לא תיקשור), והוא כתב, שהמיתון הזה נחזה כבר לפני הרבה שנים ושהוא יהיה הארוך שהיה ב- 50 השנה האחרונות (ואם אני טועה לכאן או לכאן אני מתנצלת מראש, קראתי את הכתבה מזמן...). משהו בדבריו הרגיש לי נכון.
כמו הגוף שלנו כך גם הכלכלה. כשאנחנו אוכלים משהו מקולקל, הגוף עובר קילקול קיבה ועל פי רוב תוך 24 ושעות אנחנו מחלימים. כך גם היה עם בועת ההיי-טק. ניפחנו את החיים במהירות וכשם שהיא התפוצצה, כך גם המיתון היה קצר (באופן יחסי). אבל מה קורה כשאנחנו ממלאים את עצמנו על בסיס יום יומי ברעלים, בזיהומים, בתרופות ובכל מיני דברים מזיקים אחרים? הגוף בדר"כ סופג וסופג ובסופו של דבר, אחרי 20, 30 ואולי אף יותר- קורס. בבת אחת- חד, עמוק וכואב, אלא אם אנחנו עושים לפני כן תהליכים מניעתיים, ורובינו לא עושים את התהליכים האלו.

כך גם המיתון. הוא חד, הוא עמוק והוא כואב והוא ימשיך ויתעצם ובמקביל כל הרבה דברים טובים יקרו ממנו, שכשאני מתבוננת (כן, כאן זה תקשור נטו), אני מתמלאת אושר. החזרה לפשטות של הדברים, החזרה לחסכון, החזרה לשיקול הדעת ולהתמודד עם הסמכות האישית הנמצאת בפנים (ובכלל, הצורך להתמודד עם התא המשפחתי באופן שונה, ממה שהתמודדנו איתו קודם). במקום לפוצץ את הילדים בממתקים ובקניות, נחזור להיות שקולים ולחשוב על הכל. לא כי הפכנו פתאום לאוהבי הסביבה, אלא כי זה כואב בכיס.
והאמת היא, שלאמא אדמה לא באמת איכפת מה הסיבה, היא פשוט רוצה לנשום. היא רוצה שנמחזר יותר, היא רוצה שנעריך יותר את החיים, שאנחנו חיים ושנהנה מהם יותר (ולא, קניות זה לא הנאה מהחיים על פי רוב), היא רוצה שנעריך את עצמנו ואת גופנו.
הרבה אנשים יוצאים עכשיו לחיפוש רוחני, בעקבות המיתון. אני צופה בשנים הקרובות עלייה בחזרה בתשובה ויחד עם זאת גם עליה ברוחניות ה"ניו-אייג'ית" (שהיא לא תמיד אקולוגית, אבל היא מתקרבת לזה ובכל מקרה, היא משנה את תהליכי התודעה של הפלנטה).
כל עשייה שלנו, ברגע שהיא שקולה ומתחשבת במשאב האנושי בצורה לוגית ומצמצמת את מידת הצרכנות, היא מעצם הוויתה - אקולוגית.
כשיש מיתון צורכים פחות והופכים להיות יותר יצירתיים (= על פי רוב- מיחזור) וכך האדם, גם מבלי שהתבקש הפך להיות אקולוגי יותר.

אני לא אומרת שזה יהיה קל, זורם ונעים. נהפוך הוא, במפגש תיקשור, שערכתי ב- 18 בדצמבר, חזיתי, לצערי הרב, כי 2009 תיהיה אחת השנים היותר אלימות בחיים שלנו (לאו-דווקא מלחמות), אבל עושק ומצוקה יוצרים מרידות. והאש, שתתלקח, תביא לשינויים אירגוניים, מינהליים, חוקתיים וחשיבתיים בעולם כולו- ומכאן תצמחה הדרך לצמיחה אירגונית, מדינית, חוקתית מחודשת.

במיתון, התייעלות זה שם הקוד, אבל מעבר להתייעלות מגיע גם הצורך בפתרונות יצירתיים, בניהול ובהתנהלות אחרת ובהתסכלות אחרת על המבנה האירגוני והחברתי.
חברה ואנשים, שידעו לנצל את המיתון לפיתוח היצירתיות, ליציאה מהקופסה ולחשיבה יצירתית, הם יהיו אלו, שישרדו את המיתון והם יהיו אלו, שבסופו של דבר, יוציאו אותנו מהמיתון.