נהל נכון את הקונפליקטים בחייך 

נהל נכון את הקונפליקטים בחייך


מצבי קונפליקט הם חלק מהמציאות היומיומית שלנו. הם יכולים לצוץ כמעט בכל מקום:
בבנק, בסופר, בעבודה - עם בוס או עם עמיתים, בזוגיות, בין הורים לילדים וכיו"ב. אמנם כולנו חווים מצבים קונפליקטואליים בחיים, אבל נשאלת השאלה עד כמה אנחנו באמת מבינים מהו קונפליקט? מתי אנו מרגישים במצבי קונפליקט ומה גורם לנו להרגיש כך? והכי חשוב: איך להתמודד עם מצבי קונפליקט.

מצבי קונפליקט מוגדרים כמצבים בהם יש התנגשות בין שני כוחות, או יותר, הפועלים
בכיוונים מנוגדים ותלויים זה בזה.

מאפייני הקונפליקט:
1. מתרחש בסביבה של תלות הדדית, מפר את האיזון ופוגם ביעילות תפקוד המערכת (שני אנשים, קבוצה, ארגון וכו').
2. נוצר בשל מחסור במשאבים אל מול צרכי האנשים/הקבוצות.
3. מתעורר כשעולה על פני השטח שונות בהגדרת המטרה.
4. לעתים, לא השונות במטרה יוצרת את הקונפליקט אלא השוני ברצונות לגבי דרכי השגתה.

קונפליקט יכול להתנהל בכמה רמות:

1. קונפליקט אישי - ביני לבין עצמי
2. קונפליקט בין-אישי - ביני לבין מישהו אחר
3. קונפליקט ארגוני - בתוך הארגון
4. קונפליקט בין-ארגוני - בין שני ארגונים או יותר
5. קונפליקט תרבותי-לאומי

במצב קונפליקט, בו אנו מתנגשים באחר, אנו מרגישים מאוימים. הסיטואציה יוצרת עלינו איום. אנו חוששים, גם אם לא תמיד מודעים לכך, שמשהו "יתקלקל" כתוצאה מהקונפליקט. לכן, חלק מהאנשים כל כך נלחצים ממצבי עימות ומעדיפים להימנע מהם בכל מחיר, במקרים קיצוניים אפילו במחיר ויתור על זכויות בסיסיות, כבוד עצמי וכדומה.
לרוב, הצורך להימנע מעימותים קשור לחרדת נטישה. ככל שרמת חרדת הנטישה של האדם גדולה יותר, כך הפחד שלו להיכנס לעימות וההימנעות שלו מכך יהיו גבוהים יותר. דבר נוסף שמלחיץ בקונפליקטים זה להיות חסר שליטה על המצב, על האחר ועל מה שעלול לקרות לי.

הרבה פעמים אנו חשים במצב של קונפליקט גם כאשר לא באמת יש שם קונפליקט. זה מה
שנקרא 'קונפליקט מדומה'. קונפליקט מדומה יכול להתעורר כתוצאה מהבנה לקויה של
הזולת וכתוצאה מכך שאיננו מלבנים או מבררים האם יש ניגוד אינטרסים אמיתי או ניגוד
שאינו שייך לנושא שבמרכז הקונפליקט. ואז, אנו מגיבים כאילו היינו במצב של עימות.
וכשאנחנו מרגישים במצב של עימות, אנו ישר נכנסים למוד מלחמתי ופועלים מתוך רגש שלא
משרת את המטרה שלנו.


סגנונות התמודדות במצבי קונפליקט:

לא כל קונפליקט חשוב באותה מידה. האם יש דרך לדעת מתי כדאי לנו להתעמת או פשוט
לוותר? התשובה היא כן! על מנת לדעת מה הדרך היותר טובה, ניתן לבחון כל סיטואציה
על פי שני ממדים הנמצאים על רצפים שונים: הנושא והאדם שניצבים בפנינו. בעזרת שני
מדדים אלה ניתן לתאר חמישה סגנונות לטיפול במצבי קונפליקט, כפי שמראה המודל שלהלן:

סגנון הישגי - כאשר האדם לא חשוב אך הנושא חשוב, הרי שהסגנון המועדף יהיה הסגנון
ההישגי. סגנון זה מכוון להשגת כוח על מנת לנצח במאבק. משמעות התחרות יכולה להיות
"עמידה על זכויות", "הגנה על עמדה שנראית מוצדקת", וכו'.
מבטא אסרטיביות גבוהה, האדם דואג לאינטרסים של עצמו מבלי לפגוע בזכויות הזולת.


סגנון ותרני - כשהאדם חשוב והנושא לא חשוב, נוכל לבחור בסגנון הוותרני מבלי להרגיש רע עם עצמנו. זאת, מאחר שכאשר אנו מדברים על ויתור אנו מדברים למעשה על כך שאדם מוותר על האינטרסים שלו כדי לענות על האינטרסים של אחר. אבל כאשר האדם שעומד מולנו חשוב לנו יותר מאשר הנושא שמעורר את הקונפליקט וכשהנושא חשוב לאדם האחר הרבה יותר מאשר לנו, הרי שיש נכונות לעשות מחווה של רצון טוב כדי לסייע בשמירת מערכת היחסים.


סגנון נמנע - כאשר גם האדם לא חשוב וגם הנושא לא חשוב, לא פעם נעדיף להימנע מלהיכנס כלל לעימות. זה פשוט לא מצדיק את האנרגיות שדורשת התמודדות עם קונפליקט, באף אחד משני הממדים. במצב כזה האדם אינו מגלה דאגה מיידית לאינטרסים שלו או של מישהו אחר, הוא אינו מטפל בקונפליקט. הימנעות יכולה להופיע בצורה של הסטת העניין באופן דיפלומטי, דחייה ל"זמן מתאים יותר" או נסיגה מוחלטת מהמצב המאיים.
מבטא אסרטיביות ושיתופיות ברמה נמוכה.


סגנון מלבן - כאשר גם הנושא חשוב וגם האדם חשוב, הרי שהסגנון המועדף הוא הסגנון
המלבן. ליבון פירושו ניסיון לעבוד יחד עם הצד שכנגד, כך שהוא מצריך דיון לשם זיהוי
האינטרסים של שני הצדדים. רצוי, כמובן, למצוא פתרון שיענה על האינטרסים של שניהם, אך העניין בליבון הוא שגם אם פתרון כזה לא נמצא, וגם אם אף אחד מן הצדדים לא השתכנע בצדקת טענותיו של השני, הרי שלאחר ליבון כל אחד מהצדדים מרגיש טוב יותר, גם אם עמדתו לא התקבלה.
מבטא שיתוף פעולה ואסרטיביות גבוהים.


סגנון פשרן - זהו מעין סגנון ביניים, בין נמנע למלבן. בסגנון הפשרן מתייחסים לנושא בצורה ישירה יותר מאשר בסגנון הנמנע, אך לא נכנסים לעומק הבעיה כמו בסגנון המלבן. מדובר במצב בו הנושא חשוב למדי, אך לא עד כדי הפעלת סגנון הישגי. מטרת סגנון החלטה זה היא למצוא פתרון שיתקבל על שני הצדדים ויספק באופן חלקי את האינטרסים של שניהם. הפשרה כרוכה בוויתור יותר מאשר בתחרות.