\יסוד חידוש העולם -מקורו מוזכר בשיטת הרב סעדיה גאון \ 

ספרו הפילוסופי - "ספר האמונות והדעות".יש להבין כי זהו החיבור העוסק בפילוסופיה ,הראשון מסוגו,ולא מטעם שחידש הרסג או אימץ שיטה חדשה,מאחר ובהקדמת פירושו לקהחת כתב,ולפי שנקרא ספר זה על שם ההקהל ולשונו מורה לשון נקבה לרמוז אל החכמה והפילוסופיא,נתחייב שלא ישאר שום מדע מן המדעים שאינו כלול בו בקיצור וברמז וכו' והרמבם בספר ההגיון מבאר כי שם זה הנקרא פילוסופיא שם משותף ויש קוראים אותו מלאכת ההוכחה יוש שקוראים בו המדעים והמדעים יאמרו על שני מיני פולוסופיה, האחת,הפילוסופיה המעשית,הכוללת את מדעי האדם,והמדינה,והפילוסופיה המדעית נחלקת לשלשה חלקים החלק האחד מדע הלמודים,השני מדע הטבעי, והחלק השלשי המדע האלהי,וכו'נמצא שסובר הרס'ג כי הפילוסופיה היתה קיימת עוד מנחלת ימי קדם בעם היהודי,וכפי שעולה מפירושו לספר יצירה גם דחייתו את שיטת האטומיסטים לגמרי איננה נכונה,אמנם יש להבין איפוא,כי בזמנו היתה פתיחות רבה בין הדתות ,וחיבורו זה האמונות והדעות נכתב למטרה מיוחדת זו בכדי למנוע היטמעות ,וכך יש לראות חיבור זה בהקשר התקופתי,אמנם ישנו הקשר נוסף אשר מטרתו הפוכה,[עיין במאמר סיבת הסתירות]וזאת לפי מה שהערנו משאר חיבוריו,והנראה יותר חשוב שבהן הוא פירושו הנזכר לספר קהלת ,מאחר והוא קודם לכל פירושיו לתנך ומאחר והוא כולל את כלל פירושיו באופן כללי,לכך יתכן בסבירות גבוהה כי הוא מהווה מפתח לשאר החיבורים על התנך,ונקרא כתאב אלזהד ספר הפרישות,פירושו הארוך על התורה נקראכתאב אלאזהאר,פירושו לישעיהו נקרא כתב אלאסתצלאח-ספר ההכשרה,פירושו לאיוב נקרא כתאב אלתעדיל-ספר האיזון, פירושו לתהילים נקרא כתאב אלתסאביח ספר התהילות, פירושו למשלי נקרא כתאב טלב אלחכמה-ספר דרישת החכמה,פירושו למגילת אסתר נקרא כתאב אלאינאס-ספר החברה,הרי ניכר בבירור כי שמות אלו מקבילים לעניינים הנכללים בהגדרש פילוסופיה הנזכרת מדברי הרמב'ם לעיל,בעניין ספר יצירה הדעות חלוקות באשר לשיטתו התיאלוגית ,יש הסבורים כי הסתיר בשיטתו הפילוסופית וכלל בה מחכמת הנסתר ,כדברי הבעל קול יהודה בפירושו לכוזרי שכתב ,ופליאות עדותיו של רס'ג על אמרו חוזר הגלגל פנים ואחור,שפירשו,נתן הקב'ה כח לאותיות שאדם בורא בריאה מקרקע מגובלת וקוברה בקרקע ואומר בכל היקף האלפא ביתא,וכן תמב פעמים לתמ'ב אלפא ביתות,ואם הולך לפמים הבריאה עולה לחיים עי כח אמירת האלפא ביתות שנתן בהם הקב'ה והרב ישר מקאנדיאה בספרו מצרף לחכמה כתב שמכאן נראה שהרס'ג ירד לעומק חכמת הנסתר ובא אל תכונתה, לעומת זאת נראה לר' אבראם אבולעפיה בספר אוצר עדן הגנוז כי פירוש ספר יצירה של ר' סעדיה גאון זצ"ל שחברו בערבי והועתק לעברי ודבריו בו הם משותפים קצתם על דרך המדות לפי התורה וקצתם על דרך פילוסופית.ויתכן כי ישנם כמה גירסאות לפירושו לספר יצירה [נושא המחקר: בריאה יש מאין]
אמר בעל הספר1: יש להקדים למאמר זה, שכל מי שחוקר בו, הרי הוא עוסק בדבר שלא ראוהו העיניים ולא השיגוהו החושים2, אלא שהוא חושב לקבוע אותו בדרך הלמידות במושכל, והוא: היאך היו הדברים לפנינו3.
והנה עיקר מבוקשו4 דבר עדין ודק לא ישיגהו חוש, והרי הוא מקוה5 להשיגו במחשבה. וכיון שהדבר המבוקש עצמו כך כוון מבקשו למצוא אותו, וכאשר ימצאהו בצורה6 אשר ביקש למצוא אותו בה, הרי אינו רשאי להכחישו, ולא לחפש להשיגו בצורה אחרת.

וידיעת היאך היו הדברים לפנינו הוא דבר שלא ראהו אף אחד מבני אדם, אלא מטרת כולנו להגיע בשכלנו אל דבר רחוק עמוק מחושינו, ועל דרך מה שאמר החסיד בכך
רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו7.
וכאשר יצא לנו כי הדברים חודשו לא מדבר, וחושינו לא נפגשו בדבר דומה לכך8, הרי אין ראוי שנירתע, ולא לסגת ולומר היאך נודה במה שלא ראינו כמוהו, הואיל ומתחילת הדרישה כך בקשנו, שיצא לנו מה שלא ראינו כמוהו9, אלא נתרגל אליו ונשמח בו כיוון שהשגנו מה שביקשנו.

['יש מאין' הנו דבר שאיש לא ראהו]
ולא הוזקקתי להקדים הקדמה זו, אלא כדי שלא ישלה עצמו הקורא בספר זה שאני אמציא לו יש מן האין שיראהו10. לפיכך הקדמתי לו, שאילו היה דרך לכך, לא הוצרכנו להביא עליו הוכחה ולא עיון ולא למידות, ואף היינו אנחנו, ויתר בני אדם, שווים במציאתו ובלתי חלוקים בעניניו11. אלא הוצרכנו אל העיון, לגלותו לנו ולהוכחה שתבארהו, מפני שהוא בלתי נראה ולא מוחש.

ולא אנחנו בלבד השלמנו עם עצמנו להניח במעשה בראשית דבר שלא ראינו כמוהו, אלא כל החוקרים המחפשים הוכחות לכך השלימו עם עצמם על כיוצא בזה.
כי בעלי הקדמות12 חשבו והניחו קיום דבר שאין לו ראשית ולא אחרית, והרי לא פגעו חושיהם בדבר מוחש שבכך השיגוהו שאין לו13 ראשית ולא אחרית, אלא חשבו לקבוע את זאת בשכלם.

ובעלי השניות14 משתדלים לקבוע שני יסודות נגדיים נפרדים שנתמזגו והיה עולם, ולא ראו שני נגדיים נפרדים, ולא היאך מתמזגים ומתערבים, אלא מנסים ללמוד על כך בשכל.

ובעלי החומר הקדמון מתכוונים לקבוע שהיה היולי, דבר שאין בו לא חום ולא קור, לא לחות ולא יבשות, שנשתנה בכוח מסוים ונעשו בו ארבעה אלה15, והרי הם לא השיג חושם דבר שאין בו אחד מארבעת אלה, ולא היאך ישתנה ויתהוו בו הארבעה, אלא מטרתם לעמוד עליו מדרך הכרעת השכל.

[יתרונות המאמין בבריאת יש מאין]
וכך יתר הדעות כמו שאבאר16. וכיון שהדבר כך, שכל אחד השלים עם עצמו להניח במעשה בראשית דבר שלא השיגתו הראות, הרי גם אתה המבקש, ירחמך ה', כאשר יצא לך מדברינו בדומה לכך, והוא היות יש מן האין, אל תמהר להכחישו, כי כזה הוא מה שרצית מתחילת מבוקשך. וכל מי שיהיה זולתך כך היא דרישתו.

אך שמע והבן, כי ראיותיך חזקות מראיותיהם, ויש לך הוכחות להשיב בהם על כל פלג מהם, ואחרי כל זה הרי יש לך יתרון17 עליהם באותות ובמופתים שנעשו לך. ולכן החזק בשלשה דברים אלו בכל שער מספר זה, והם:
- שראיותיך יותר חזקות,
- ויש לך תשובות לחולקים עליך,
- ושאותות נביאיך מכריעות.

ואחרי אשר ביארתי הקדמה זו אומר, כי אלהינו יתעלה הודיענו שכל הדברים מחודשים, ושהוא חידשם לא מדבר.
כמו שאמר:
בראשית ברא אלהים וגו'18,
ואמר עוד:
אנכי ה' עשה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ מאתי19,
ואימת לנו את זה באותות ובמופתים ולכן קבלנוהו.


ואחר כך עיינתי עניין זה האם יתאמת על ידי העיון כמו שהתאמת על ידי הנבואה, ומצאתיו כן מכמה פנים, אקצר מכללם ארבע ראיות.

[דבר בעל תכלית יש תכלית לכוחו]
הראשונה מהן מן התכליתות20, והוא, שהשמים והארץ כיון שהתברר שיש להן תכלית, בהיות הארץ באמצע והשמים מקיפים סביבה, מוכרח שיהא לכחם תכלית21, כי לא יתכן שיהא כוח ללא תכלית בגוף שיש לו תכלית, ודבר זה המושכל דוחה אותו. וכיון שיש תכלית לכוח המקיימן מוכרח שיהא להם תחלה וסוף22.

ואחרי שנראית לי ראיה זו, התיישבתי לדקדק בה, ולא מיהרתי להחליט הדבר בכך עד שדקדקתי בו.
וכך אמרתי: שמא אין תכלית לארץ באורך וברוחב ובעומק?
ואמרתי אילו היה הדבר כך לא הייתה השמש מקיפה אותה ומסיימת סיבובה בכל יום ולילה פעם אחת, ושוב חוזרת לזרוח ממקום שזרחה ושוקעת ממקום ששקעה, וכך הירח ויתר הכוכבים.
ואחר כך אמרתי שמא השמים היא אשר אין לה תכלית?
ואמרתי היאך יתכן זה והרי היא בכללותה נעה ומקיפה סביב הארץ תמיד, כי לא יתכן לחשוב שרק שיכבתה23 הקרובה אלינו היא הסובבת והשאר גדול מכדי שיסוב, מפני שאין אנו מכירים בשם שמים כי אם הדבר הזה הסובב24, ואין אנו מכירים אחריו דבר אחר, כל שכן שנהיה בדעה שהוא שמים ונחשוב שאינו סובב25.
ושוב דקדקתי יותר ואמרתי, ושמא יש כאן ארצות רבות ושמים רבות וכל שמים מהם מקיפה ארץ שלה, ויהיו אם כן עולמות שאין להם סוף26?
ונראה לי שזה נמנע מצד הטבע, כי לא יתכן בטבע שיהא עפר מעל האש27, ולא אוויר מתחת למים באופן טבעי, כי האש והאוויר קלים, והעפר והמים כבדים, אז ידעתי שאלו היה במציאות גושי עפר מחוץ לארץ הזאת כי אז היו בוקעים כל אוויר וכל אש עד שיתאחדו עם עפר הארץ הזאת, וכן אלו היו נאדות מים זולת הימים הללו, היו בוקעים את האוויר והאוהל עד שיגיעו למימות הללו.

לכן הסקתי מסקנה גמורה28 שאין שמים זולת השמים הזאת, ואין ארץ זולת הארץ הלזו, ושהשמים האלה יש לה תכלית, והארץ הלזו יש לה תכלית, וכיון שגופותיהם מוגבלים כך כוחם מוגבל, יגיע עד גבול מסוים ונעצר שם, ולא יתכן שיתקיימו אחר כלות אותו הכוח, ולא שימצאו לפני היותו.
ומצאתי הכתוב העיד עליהם שיש להם תכלית באמרו:
מקצה הארץ ועד קצה הארץ29,
ואומר:
ולמקצה השמים ועד קצה השמים30.
והעיד כי השמש מקיפה סביב הארץ וחוזרת בכל יום באמרו
וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם31.


[הארץ מורכבת - מכאן שהיא מחודשת]
והראיה השניה מצירוף החלקים והרכבת הפרקים32.
והוא שאני ראיתי את הגופים חלקים מחוברים ופרקים מורכבים, והתברר לי בהם עקבות עשיית העושה והחידוש33.
ואמרתי ושמא החיבור והדיבוק הללו אינם אלא בגופים הקטנים, כלומר גופות בעלי החיים34 והצמח?
ושלחתי מחשבתי אל הארץ, והנה היא כך, אינה אלא עפר ואבנים וחול וכיוצא בהם מצורפים. הרימותיה35 אל השמים, ומצאתיה שכבות36 רבות של גלגלים אחד בתוך השני, בהם גושים37 של מאורות הנקראים כוכבים, קורצו גדולים וקטנים, ושאורו מרובה ושאורו מועט, והורכבו באותן הגלגלים.
וכאשר התברר לי הצירוף והחיבור וההרכבה אשר הם מחודשים בגוף השמים, וכל שכן מה שלמטה מהם, ידעתי38 גם על פי ראיה זו כי השמים וכל אשר נכלל בה - מחודש.
ומצאתי הכתוב אומר כי פירוק אברי בעלי החיים וחיבורן מורה על חידושם, והוא אמרו באדם:
ידיך עשוני ויכוננוני39,
ואמרו בארץ:
יצר הארץ ועשה הוא כוננה40,
ואמרו בשמים:
כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה41.

[דבר הכפוף למקרים - מתהווה]
והראיה השלישית מן המקרים42, והוא שאני מצאתי כי לא ימלטו הגופים מן המקרים42 שיקרו בכל אחד מהם, אם מצד עצמו אם שלא מצד עצמו, כמו שמתהווה החי והצומח ויגדל עד שמגיע לשלמותו, ואחר כך הולך וחסר ומתפרקים חלקיו.
ושוב אמרתי: ושמא הארץ אין בה מן המאורעות הללו?
והתבוננתי בה ומצאתיה שלא יחדל ממנה הצמח ובעלי החיים שהם מתהוים בגופה, וידוע כי כל דבר שלא יחדל מן החידוש הרי הוא כמוהו.
ושוב אמרתי: ושמא השמים אין בהם כיוצא במאורעות אלה?
וחקרתים והנה הם בלתי נמלטים מן המאורעות, ותחילתם ועיקרם התנועה שהיא הכרחית לה ללא הפוגה, ואף תנועות רבות שונות, אשר אם תערוך יחס אחת אל השניה המצא להם אטיות ומהירות, ומהם זריחת אור זה על זה, ובכך יימצא בהם האור כגון הירח, ומהם התגוונות מקצת כוכביה43 במשהו מן הלובן והאודם והצהבות והירקות44.
וכאשר מצאתי כי המקרים כוללים גם אותה43 והרי היא לא קדמה להם, ידעתי נאמנה שכל מה שלא יקדם לחידוש הרי הוא כמוהו, כיון שנכנס בגבולה.
ואמר הכתוב במאורעות השמים והארץ שהם מורים שיש להם ראשית, אמרו
אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי45.

[העובדה שאנו קיימים מעידה שעבר זמן סופי]
והראיה הרביעית מן הזמן46. והוא: אנכי ידעתי כי הזמנים שלשה, עבר והוה ועתיד. ושההוה הוא הפחות מכל עת47, ולכן קבעתי את ההוה כנקודה.
ואמרתי, כיון שהאדם, אם חשב בלבו לעלות בזמן מנקודה זו למעלה לא יוכל, מפני שאין לזמן תכלית, וכל אשר אין לו תכלית לא תוכל המחשבה לצעוד בו למעלה ולעברו48, והרי סיבה זו עצמה מונעת שתלך ההוויה בו למטה ותעברם עד שתגיע אלינו. ואם לא תגיע ההוויה אלינו, הרי אנו בלתי מצויים. והרי דבר זה מחייב כי אנו קהל ההווים בלתי הווים, והמצויים בלתי מצויים. והואיל ומצאתי עצמי מצוי49 ידעתי כי ההוויות עברה את הזמן עד שהגיעה אלי. ואלמלא שיש לזמן תכלית50 לא הייתה ההוויה עוברתו.

והנני בדעה שגם הזמן העתיד כמו שדעתי בזמן העבר בלי פקפוק, ומצאתי הכתוב אומר בכגון זה על הזמן הרחוק:
כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק51,
ואמר החסיד:
אשא דעי למרחוק ולפעלי יעזן צדק52.

והגיעני53 כי אחד הכופרים אשר נפגש עם זולתי מן המייחדים פקפק בראיה זו באומרו:
יתכן שיעבור האדם בהילוכו דבר שאין תכלית לחלקיו, לפי שכל מיל או אמה שהלך האדם והעלינו אותו בלבנו מצאנוהו מתחלק לחלקים שאין להם סוף.
ושאחד המעיינים הוכרח לומר שיש חלק שאינו מתחלק, ויש מהם שהודה בדילוג54, ומהם מי שהודה בהנחת חלקים רבים על חלקים רבים.

וכאשר ביררתי טענת פקפוק זו מצאתיה הטעיה, מפני שהתחלקות הדבר ללא סוף אינו יוצא לנו אלא בדמיון, ולא יתכן שיהיה בפועל, מפני שהוא דק מכדי שיונח עליו הפועל או החלוקה. וכיון שהזמן העבר לא עברה בו ההוויה כי אם בדמיון לא בפועל, הרי הוא באמת דומה לראייה זו, ואם היה שההוויה עברה את הזמן בפועל עד שהגיעה אלינו, הרי דבר זה לא יהא שום טענת פקפוק על ראייתנו, לפי שאינו אלא בדמיון.
ואחרי ארבע ראיות הללו יש לי ראיות אחרות, מהם שכתבתים בפירוש בראשית55, ומהם שנכתב בהלכות יצירה56, ומספר התשובות על חיויא הבלכי57, מלבד פרטים אחרים הנמצאים ביתר חבורי. ועם זאת הרי ההוכחות שאני משיב בהן במאמר זה על כל מי שחלק על דעה זו הם כולם מביאים לידי דעה זו, מאמצים ומחזקים אותה, ולכן ראוי לעיין בהם ולצרף מהם לדעה זו כל המתאים.


וכאשר התברר לנו בירור גמור שכל הדברים מחודשים, חקרתי אחרי כן, האם אפשר להיות שהם עשו את עצמם או שלא יתכן שיעשם אלא זולתם.
ובטל לדעתי שיהו הם בראו את עצמם מכמה פנים, שאני מצייר מהם שלשה:

[שלוש ראיות שהדבר אינו יכול לברוא את עצמו]
הפן58 האחד הוא שכל גוף אשר נצביע עליו מכל הנמצאים, ונניח שהוא עשה את עצמו, הרי אנו יודעים שהוא אחרי היותו יותר חזק יציב לעשות כמותו. ואם הוא עשה את עצמו בהיותו חלש, כל שכן שיעשה כמותו כשהוא חזק. וכיון שנבצר ממנו לעשות כמותו כשהוא חזק, בטלה אפשרות עשייתו כשהוא חלש.

והפן השני שכאשר אנו מעלים על דעתנו שהדבר עשה את עצמו, נמצא שדבר זה בטל בשני חלקי הזמן גם יחד59:
כי אם נניח אפשרות עשותו את עצמו לפני היותו, הרי אנו יודעים כי הוא היה אז נעדר, והנעדר אינו עושה מאומה.
ואם נניח אפשרות עשותו את עצמו לאחר היותו, הרי כבר קדמה הווית ו, והרי די בכך משיעשה את עצמו60, ואין כאן חלוקה שלישית61 כי אם ההוה, אשר אינו סובל פעולה62.

הפן השלישי הוא, שכאשר אנו מדמים שהגוף יכול לעשות את עצמו, הרי אי אפשר להניח כן אלא אם נדמה שהוא יכול לחדול מלעשות את עצמו.
וכאשר נדמה שכן, יצא לנו שהוא מצוי נעדר ביחד, כי הנחתנו שהוא יכול, לא תתכן אלא למצוי, וכאשר אנו משתפים עם זה אמירת שלא יעשה את עצמו, אנו מניחים שהוא נעדר63, וכל שמביא לידי צירוף מצוי עם נעדר לדבר אחד במצב אחד הרי הוא בטל והבל.
ומצאתי שכבר קדם הכתוב בביטול עניין זה, כלומר שיהא הדבר עושה את עצמו64, באמרו:
הוא עשנו ולא אנחנו65,
וברוגזו על מי שאמר:
לי יאורי ואני עשיתיני66,
ובעונשו אותו.

[העולם מחודש - האם מחודש מן האין?]
ואחרי פנים אלה, אשר ביטלו לדעתי שיהא הדבר מחדש את עצמו, וחייבו שיהא זולתו מחדשו, חקרתי במלאכת העיון האם חידשו עושהו מן היש, או מן האין, כמו שנאמר בכתובים.

ומצאתי שעצם הצעת דבר חידושו מן היש לפני השכל טעות, מפני שיש בדבר סתירה, כי אמרנו 'חדשו' מחייב שכל עצמו נברא ומחודש, וכאשר אנו מניחים אמירת 'מן היש', אנו מחייבים שתהא עצמותו קדומה בלתי ברואה ולא מחודשת.
וכאשר נציע לפני השכל חידושו מן האין נמצאם דברים נכונים.

ואם יאמר אדם לא חייבתה במושכל שיש לכל הדברים עושה, אלא מפני שלא ראית במוחש עשוי כי אם על ידי עושה, ולא פעול כי אם על ידי פועל. והרי גם כן לא ראית במוחש דבר ההווה מן האין, והיאך עשית ראייתך שאין פעולה אלא על ידי פועל, בלי שתעשה ראייתך שאין יש אלא מן היש, ואלה שווים הם במציאות67?!
אני אומר לו, כי היות יש מן היש או מן האין, הוא הנושא אשר אנו רוצים להביא ראיה עליו. ולא יתכן שהדבר אשר רוצים להוכיחו, יוכיח הוא על עצמו באחת משתי ההנחות, אלא יוכח עליו בזולתו. וכיון שזה שאין פעול כי אם על ידי פועל, אינו קשור בזה שאנו חוקרים אמיתותו, לקחתיו ראיה עליו, והוכח לי על ידי כך הוויית יש מן האין.

אף על פי שכבר מצאתי מקצת דברים שאפשר לומר עליהם דבר זה68, אלא שהדיבור בזה דק מאוד ויוצא מגבול ספר זה, ולכן הנחתיו, והבאתי היותר ברור.

והתברר לי עוד, שכל דבר שנדמה שהמציאות נבראת ממנו, הרי חייבנו שאותו הדבר קדום. והואיל והוא קדום, הרי הוא שווה לבורא בקדמות, ונתחייב שלא ישמע לו לברוא ממנו דבר, ולא יקבל פקודתו, ויתפעל כרצונו ויתרקם כחפצו. אלא אם כן נצרף אליהם בדמיוננו סיבה שלישית שתבדיל ביניהם, כדי שעל ידה יהיה זה עושה וזה נעשה69.

וכאשר נניח כן, הרי אנו מניחים דבר בלתי מצוי, לפי שלא מצאנו אלא עושה ועשוי בלבד.

ונזכרתי עוד, כי עיקר חקירתנו הייתה מי עשה עצם הדברים. והידוע אצלנו כי העושה צריך שיקדם למעשהו, ועל ידי קדימתו לעצם הדבר יהיה הדבר מחודש.
ואם נניח קדמות עצם הדברים, לא יקדם איפה העושה את מעשהו70, ואין אחד מהם ראוי להיות סיבה להוויית השני, יותר ממה שראוי השני להיות סיבה להווייתו הוא, וזה בטל בהחלט.

ונזכרתי עוד, כי ההנחה שברא יש מיש, אם ימשיך האדם עמה, תמשכהו עד שתביאהו לומר שהוא לא ברא מאומה כלל.
לפי שהסיבה המביאה במחשבה הוויית יש מיש, היא מפני שכך מצאנו במוחש, ואם כן נאמר גם שהמוחש כך היה, שהוא במקום ובזמן, ובצורה מצויירת, ובשיעור משוער, ובמעמד עומד, נספח לאשר הוא נספח, ויתר המצבים הדומים לאלה, כי משפט כל אלה עניין זה כמשפט יש מיש. ואם נבוא להמשיך משפטיהן, עד שנאמר שהוא ברא מן היש במקום ובזמן ובצורה ושיעור ומעמד ויחס, וכל הדומה לכך כולם קדומים, לא נשאר אז דבר להיברא, ובטלה הבריאה לגמרי.

ודקדקתי עוד, שאם לא נקבע כי הוויית היש לא היה יש לפניו, לא יתכן שימצא יש כלל, כלומר שאם נעלה בדעתנו יש מיש, הרי משפט היש השני בהנחה כמשפט הראשון, ועליו התנאי שלא יהיה אלא מיש שלישי, ומשפט השלישי בהנחה כמשפט השני, ועליו התנאי שלא יהיה אלא מיש רביעי, וכך ימשך הדבר עד בלי סוף.
וכיון שדבר שאין לו סוף לא יסתיים כדי שאז נימצא*, נתחייב שלא נמצא*, והרי אנו נמצאים! ואלמלי שהדברים שקדמונו הייתה להן תכלית, לא נסתיימו עד שנמצאנו71.

ומה שהושג לנו מן המושכל, הוא מה שנקבע בספרי הנביאים, שהגופים נבראו מאת הבורא, כאומרו:
בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל72.
ואם תדקדק תווכח לראות כי אותם ארבעה חלוקות נצאות אף כאןוהוכח לי על ידי כך הוויית יש מן האין.

אף על פי שכבר מצאתי מקצת דברים שאפשר לומר עליהם דבר זה68, אלא שהדיבור בזה דק מאוד ויוצא מגבול ספר זההגירסה הקדומה .אף עניין זה הוא במאמר ראשון פרק ב' אמר ,ולא יתכן שיהיה הדבר אשר יתעסקו להביא עד עליו שיעיד הוא על עצמו,כאשר היה אין פעל כי אם מפועל,לצד המבוקש הזה,אשר אנחנו מבקשים אמתתו לקחתיו לראיה עליו,ודן לי היות דבר לא מדבר עם שמצאתי קצת מהדברים אפשר שיאמר עליו זה אלא שהמאמר דק יוצא חוץ לעניין הספר ,והנחתיו ולקחתי הגלוי,עכ נמצא שראה חולשת הטיעון [שהרי אין להביא ראיה מן מה שאינו נמצא מאחר ואי אפשר להוכיח מציאות מה שאינו נמצא]וכפי שיסד אחר כך המורה נבוכים עיקר שיטתו הפילוסופית והואיל ומצאתי עצמי מצוי49 ידעתי כי ההוויות עברה את הזמן עד שהגיעה אלי. ואלמלא שיש לזמן תכלית50 לא הייתה ההוויה עוברתו.

והנני בדעה שגם הזמן העתיד כמו שדעתי בזמן העבר בלי פקפוקהסקתי מסקנה גמורה28 שאין שמים זולת השמים הזאת, ואין ארץ זולת הארץ הלזו, ושהשמים האלה יש לה תכלית, והארץ הלזו יש לה תכלית, וכיון שגופותיהם מוגבלים כך כוחם מוגבל, יגיע עד גבול מסוים ונעצר שם, ולא יתכן שיתקיימו אחר כלות אותו הכוח, ולא שימצאו לפני היותוואחרי כל זה הרי יש לך יתרון17 עליהם באותות ובמופתים שנעשו לך. ולכן החזק בשלשה דברים אלו בכל שער מספר זה, והם:
- שראיותיך יותר חזקות,
- ויש לך תשובות לחולקים עליך,
- ושאותות נביאיך מכריעותואף על פי שהן מסודרות באופן שונה הנה עניינם ענין אחד,להודיעך שלא תחשוב שנעלמו דברים הללו מרבותינו שקדמו למורה נבוכים