וטרינר - חמלה היא לא מילה גסה 

כשהייתי בת שמונה, אני ואחי הצעיר ממני בשלוש שנים מצאנו גור חתולים פצוע, מייבב יללות שפילחו את ליבנו. רגלו האחת הייתה שבורה, פרוותו הלבנה-שחורה הוכתמה בדם ועל אף גילי הצעיר, ידעתי שמצבו אנוש. בעדינות, כדי לא לפגוע ולהזיק עוד יותר, הרמנו אותו וצעדנו לעבר רופא החיות, וטרינר שגר קרוב לביתנו. פסענו אט-אט וקיווינו שכל צעד, קטן ככל שיהיה, לא יפגע בו. כשהגענו לקליניקה, שני ילדים קטנים עם גור זועק לעזרה, סירב אותו וטרינר לטפל בחתול, עד שנשלם עבור הטיפול. התחננו על נפשנו ועל נפשו של החתול, הבטחנו שנשלם וביקשנו להתקשר לאבינו, אך זה הוכח כעקשן עוד יותר וסגר את הדלת. כל שנותר לנו לעשות היה לשבת שעות ארוכות מחוץ למרפאה, מביטים בגור שהשיב לנו מבט יפה ועצוב, עד שנפרד מאיתנו.

לימים זכינו לחוויה מתקנת ובלתי נשכחת בדמותו של וטרינר אחר, מר ברוך היה שמו. בניגוד לאותו וטרינר עלום שם וטורק דלתות, מר ברוך גרם לנו להבין שאפשר גם אחרת. הוא תמיד היה שם, זמין, מחויך ונגיש - בין אם היה זה מקרה אקוטי של הקאות ושלשולים של פיסטוק כלבנו ובין אם הייתה זו רק עוד פרנויה שלנו, הילדים, שפיסטוק סובל מאנורקסיה. ובכן, הוא מעולם לא היה. או כמו שמר ברוך, וטרינר עם שק של סבלנות אמר: "פיסטוק לא אוהב סברס. תפסיקו להאכיל אותו בבקשה". מי לא אוהב סברס?

דרוש: וטרינר עם לב גדול

בשורה התחתונה, לא צריך להיות בוגר אחראי עם דיפלומה ביד ומשכנתא כדי להבין שהעולם עמוס בטיפוסים רבים: נעימים, שירותיים, חסרי סבלנות, נרקיסיסטים ומה לא. התרגלנו כמעט לכולם. בעוד שבמשרדים ממשלתיים, תור לרופא או בקופה בסופרמרקט - אנחנו סובלים בשקט את הפרצוף החמוץ, הרי שכשזה מגיע לחברים הכי טובים שלנו, בעלי-החיים שלנו, אין שום סיבה שנסכים ליחס כזה ובטח לא ממי שאמור לטפל בהם, וטרינר. כי הגיעה העת להבין שכל אדם אשר עוסק בתחום הצלת הנפשות, בין אם מדובר באנשים או בעלי-חיים, זקוק לדבר בסיסי אחד: חמלה שמו. חשוב להבין, שעם כל הכבוד להשכלה שרוכש וטרינר בשבע שנים של דם, יזע ודמעות, היא אינה שווה דבר ללא חמלה. אהבת אדם. אהבת הזולת. מלבד היחס האנושי שכל אחד מאיתנו זקוק לו בשעת צרה, אסור לשכוח שגם בעלי-החיים זקוקים ליד רכה ומטפלת, במיוחד משום שהם, בניגוד אלינו, אינם מסוגלים לומר את אשר על ליבם.