נגד השיטה האזורית 

הרעיון להחליף את שיטת הבחירות לכנסת לשיטת הבחירות האזוריות תמיד נשאר מעין תלוי באוויר בחלל השיח הפוליטי שלנו. נקעה נפשנו במפלגות, קצנו בנבחרים המושחתים וכאשר תחושת המחנק מנחשול השחיתות המציף אותנו עולה מחדש, אנחנו מתחילים לחפש את הפתרון בשינוי למשהו, שטרם ניסינו, בשיטת הממשל.
יש טענה חזקה בעד שיטת האזורים: במקום שהמפלגות תבחרנה את הנציגים, אנחנו נבחר את הנציגים האזוריים והודות לבחירה הישירה, יתקיים קשר הדוק בין הבוחרים לבין הנבחרים והפיקוח על מעשיהם של הנבחרים יהיה קפדני יותר.

בואו נחשוב על זה לאט: מישהו עוד זוכר את שמואל פלטו-שרון, בעל ההון, שהושג בדרכים מפוקפקות בצרפת? בעצם, הוא ברח משם לישראל מאימת החוק. בארץ הוא עשה מעשה חסד נדיר וראוי לכל שבח: פתח ארבע-עשרה מרפאות שיניים חינם. הלשונות הרעות אמרו, שלקוחות המרפאות האלה היוו את הבסיס האלקטוראלי לבחירתו לכנסת, בתקופה, שעוד ניתן היה להיבחר לכנסת לבד.
אזור בחירה: האזור המצומצם נותן את הפילוח הטוב ביותר של אוכלוסיית היעד, "שהכסף יכול לקנות" - תרתי משמע. פלטו-שרון יכול היה לעשות את זה אפילו עם פחות מרפאות. לכל אותם בעלי ההון, שהכסף כבר מספיק להם והם חשים, שהגיעה השעה לרכוש גם כוח - ייפתח כר פעולה מעולה. יש דרכים רבות לשלם לבוחרים שוחד בחירות ואין מצב, שלא תימצא עוד איזו "לקונה" בחוק, שתאפשר זאת. מה, נגיד לאנשים לא לחלק מזון ובגדים חינם באזורי הבחירה שלהם? לכאורה - התגלמות החלום "החברתי", דרך להכריח את העשירים להתחלק בעושרם עם העניים, למעשה - בל נתפלא לראות את פנינה רוזנבלום בכיסא יו"ר הכנסת...
מועמדים: בתיאוריה - אני ואת ואתה נוכל להיות נציגים עצמאיים. מעשית - הם יבואו מאותן המפלגות ואותם מרכזי המפלגות. להם יהיו התקציבים של המפלגות, לנציגים העצמאיים יהיה להט של מתקני העולם בעיניים. מי ינצח?
בחירות: סביר להניח, שבמרבית אזורי הבחירה יהיו יותר משני מועמדים ואף אחד מהם לא יקבל יותר מ-50% כבר בסיבוב הראשון, יהיה צורך לערוך סיבוב שני.
העדפת מועמדים: את מי נעדיף? - זה, שייצג את ההשקפות שלנו בשאלות הגורליות של מדינת ישראל או את זה, שידאג טוב יותר לצרכים הספציפיים של אזור הבחירה? כך אנחנו נוסיף לבעיית הסקטוריאליות הקיימת בכנסת גם את הסקטוריאליות המוניציפאלית. בעצם, יש סכנה, שהכנסת תתמלא במנהיגים מוניציפאליים, המתיימרים לפתור את הבעיות הלאומיות. (רק אל תבינו מזה, שאני סומך על אלה המתיימרים לפתור את הבעיות הלאומיות היום...)
ייצוג: ככל הנראה, עדיין הנטייה של מרבית הבוחרים בישראל היא לתמוך באלה הקרובים אליהם ביותר בדעותיהם בנושאים כלל לאומיים. אבל השיטה האזורית מתאפיינת בעיקרון "המנצח מקבל את הכול". באזורי בחירה מסוימים, מועמדים ממפלגה מסוימת אחת יכולים לנצח פעם אחרי פעם, התושבים של אותו האזור התומכים במפלגות אחרות ירגישו, שכל החיים הם מצביעים למפלגות הלא עוברות את אחוז החסימה ושהם לא מקבלים ייצוג לדעותיהם. ועוד לא דיברנו בהקשר הזה על החלוקה לאזורים: מי ואיך מחלק את המדינה לאזורים? הרי אופן החלוקה לאזורים בישראל עלול להשפיע על תוצאות הבחירות!
לכאורה, ניתן לפתור את הבעיות האלה באופן חלקי, אם נגדיל את אזורי הבחירה ונבחר בכל אזור שלושה או ארבעה נציגים, כאשר כל הנציגים הנבחרים מייצגים את כל התושבים של אותו אזור. אבל אז, עקב הגידול הדרמטי של מספר התושבים באזור, יטושטש אותו היחס ההדוק בוחרים-נבחרים, שרצינו להשיג, ואז "מה יועילו החכמים בתקנתם?"

השאלה באיזו שיטה טוב ויעיל לממש את רצון הבוחר - זו שאלת מיליון הדולר של הדמוקרטיה. היות ואין שיטה מושלמת, יש בעולם יותר משיטה אחת לכך. עובדה היא, שיש בעולם גם מדינות המשתמשות בשיטת הבחירות האזוריות: כלומר, שהשיטה איננה פסולה מכל וכל, אך גם אין לראות בה את הישועה למכאובינו הלאומיים.
מה גודלן של אותן המדינות, מה גודלו של כל אזור בחירה? האם גם מדינות קטנות כמו שלנו מפעילות את השיטה האזורית? מה מידת ההצלחה ומה הכישלונות שלהם? איך המציאות הפוליטית הספציפית של כל מדינה משפיעה על יעילות השיטה? מישהו חייב לבצע מחקר ולענות לנו על כל השאלות הקשות, לפני שניגשים לשינוי השיטה הקיימת.
פעם כבר ניסינו את זה: לרפא את השחיתות על ידי שינוי השיטה, בשנות ה-90 המוקדמות הייתה תנועה רחבה למען הבחירה הישירה לראשות הממשלה. תיכף לאחר הפעלת השיטה, הפלצות מהתוצאות הייתה כה גדולה, שמיד החלה הפעילות הקדחתנית לביטולה. יתכן ואילו הייתה עבודת מטה מתאימה, ניתן היה לצפות מראש את התוצאות האלה, אך זו הייתה תנועה ללא עבודת מטה. האם בפעם הבאה תהיה עבודת מטה?
יש גם נימוקים בעד השיטה הקיימת: כשאנחנו מצביעים למפלגות, אנחנו מצביעים למען הדרך ולא למען האישים, יש לזה משמעות עמוקה לגבי הרעיון הדמוקרטי, זה מציב את הנבחרים במצב של שליחי השקפות עולם, לא כשליטים בזכות עצמם. מידת המימוש המעשי של הדרך על ידי הנציגים מטעם המפלגות, בכל מקרה תלויה ביכולת שלנו לתבוע את זה מהם.
יש עוד רעיונות לשינוי שיטת הבחירות, כמו השילוב בין שתי השיטות: חלק מהח"כים ייבחרו באזורים, חלק אחר ייבחרו בשיטה הקיימת. האם בהכרח אנחנו נקבל את שילוב היתרונות של שתי השיטות, או אולי את שילוב חסרונותיהן? איך כל זה ישתלב עם שיטת הממשל הנשיאותית, שגם לה יש תומכים? עד כה, מצדדי השיטה האזורית גורמים ליותר שאלות מאשר נותנים תשובות.

בעצם, כל מדינתנו היא כאזור בחירה הגון אחד במדינות אחרות ולא ברור במה תעזור לנו חלוקתו לתת-אזורים. האם רק כדי שיקרה מה שכבר קרה בתחומים אחרים: "למען נוכל לומר, שניסינו..?" לדעתי, השיטה של הבחירות והממשל היא שאלה משנית במציאות שלנו, לא על ידי שיטת בחירות כזו או אחרת, ניוושע אנחנו מהשחיתות.
כשאר אנחנו, ככלל הציבור, נלמד לפקח מקרוב על הנבחרים ומערכות השלטון שלנו, דרך מעורבת מסיבית בפוליטיקה, תקשורת וקהילה - יישפך אור רב יותר על הנעשה בשלטון, השחיתות תפחת ושיטת הבחירות תהפוך לעניין של ייעול. הדמוקרטיה הנקייה נובעת מהשתתפותו של "דמוס" במערכות של "קראטוס"; כל עוד זה לא קורה - כל שיטת חדשה של ממשל רק תוליד שיטה חדשה של שחיתות.

מאמרים בעד השיטה האזורית:
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-10323-00.html?tag=0-08-21
http://www.global-report.net/a.php?c=jonas&a=2&rc=jonas