חיי היער 

דוב היה בעל חיים מכוער, מגושם ומלוכלך. מצד שני, לא היה בכל היער מישהו טוב לב יותר ממנו. אמנם שוכני היער הבחינו רק בחיצוניותו וזה מאד העליב את דוב והוא נהג לתפוס אותם ולבעוט בהם באכזריות. לכן החיות לא אהבו אותו. למרות, שהוא היה מאד טוב. וגם עליז. הוא אהב להשתובב בצחוק. בגלל זה החיות שנאו אותו שנאה עזה והכו אותו. כן, קשה לחיות בעולם אם אתה טוב ועליז.

גם זאב היה מכוער ומלוכלך. הוא גם היה רע ואכזר. אבל החיות לא חשו כלפיו שנאה ולא הכו אותו. מפני שזאב נפטר בגיל צעיר. כי דוב נולד לפני זאב. כן, זה טוב כאשר הטוב מנצח את הרע.

גם שפן היה מרושע, אכזר ומלוכלך. הוא היה גם פחדן. שפן מעולם לא עשה רע לאף אחד. כי הוא פחד. בכל זאת הכו אותו. כי הכלל מלמד, שהרע חייב לבוא על ענשו.

גם נקר היה מרושע ואכזר. הוא לא הכה חיות אחרות, כי לא היו לו ידיים. לכן הוא הוציא את רוע לבו על העצים. אחרים לא הכו אותו, כי לא יכלו להגיע אליו. פעם הוא נמחץ על ידי העץ שנפל. דיברו על זה, שהעץ נקם בו. אחרי כן החיות חששו להשתין על העצים משך חודש שלם. הם השתינו על שפן. שפן הצטנן ומת. לכולם היה ברור, שנקר אשם. אבל לא נגעו בן. כי לא יכלו לחלץ אותו מתחת העץ הנפול. כן, לעתים הרע נשאר ללא עונש.

חפרפרת הייתה קטנה ועיוורת. היא לא הייתה מרושעת. היא פשוט ידעה לעבוד. זאת הייתה היא, שכרסמה את העץ, שנפל על נקר. אף אחד לא גילה את זה, לכן לא הכו אותה. בכלל, לא היו מכים את חפרפרת אלא לעתים נדירות. בדרך כלל הפחידו אותה. אבל היה קשה להפחיד אותה, כי הייתה עיוורת ולא ראתה, שמפחידים אותה. כאשר החיות לא הצליחו להפחיד את חפרפרת, הם התעצבו. אז היו מכים את דוב, כי הם חשו עלבון. פעם אחת גם דוב רצה להפחיד את החפרפרת. אבל חפרפרת לא נבהלה. כי דוב הרג אותה. לא בכוונה. פשוט דוב היה מאד מגושם. החיות הכו אותו באכזריות. אף אל פי שדוב אמר להם, שזה היה בצחוק. לא טוב, כאשר לא צוחקים על הבדיחות שלך.

שועל היה מאד ערמומי. הוא יכול היה להערים על כל אחד. כשהוא היה מצליח, לא הכו אותו. אבל לפעמים לא היה לו מזל ואז הכו אותו. כל חיות היער ביחד. אז הוא כבר לא היה יכול להערים על אף אחד. כי קשה מאד להערים על מישהו כשאתה תחת מכות. פעם הכו אותו עד מוות. האמת תמיד תנצח את הנכלולים.

חזיר היה גדול, חזק ומפחיד. כולם פחדו ממנו. לכן הכו אותו רק כל חיות היער ביחד. או פשוט השליכו בו אבנים. חזיר מאד לא אהב את זה. לילה אחד הוא החביא את כל האבנים ביער. בגלל זה הכו אותו קשה מאד. יותר חזיר לא החביא את האבנים. אמת אומרים - עת לאסוף אבנים ועת לא לגעת בהן לעולם.

תיש היה לא מרושע ולא טוב. הוא היה פשוט תיש. הוא היה תיש כל כך טיפש, שזה היה מעצבן, אבל אותו פחדו להכות. בסוף הוא התיש את כולם עם האופי התישי שלו. אז הכו אותו עד מוות. כי אחרת הוא היה מת מזקנה. מתישהו. כשהתיש מת, דב בכה בכי מר. כי הוא אהב את תיש בסתר. קורה, שהאהבה מטשטשת את החושים.

קיפוד היה קטן ודוקר. הוא לא היה מרושע, טבעו היה לדקור. לכן היו מכים אותו רק בבטן. קיפוד לא אהב את זה והתחיל להתגלח קצר. אז התחילו להכותו אותו כמו את כולם. החיים קשים, כשאתה לא כמו כולם.

בואש היה כמעט כמו שפן. רק מאד מסריח. הוא הדיף ריח נורא. אותו היו מכים רק בשקית ניילון. אז הריח היה לא כל כך חזק. פעם אחת לבואש היה יום הולדת. הוא הזמין את כל החיות, כי הוא היה חמדן ואהב לקבל מתנות. אז החיות הביאו לו שקית ניילון חדשה והכו אותו עד אבדן הכרה. בואש נחנק בשקית. ככה גם קברו אותו. בשקית. ביער מאד רחוק. מפני שבואש המת הסריח עוד יותר. אחר כך באו שוכני היער הרחוק מאד והכו את כולם קשה מאד. הם לא אהבו את הריח של בואש המת. כן, עם השכנים צריך לחיות בשלום.

גם אוגר היה חמדן גדול. גם עשיר. אילו היה חולק את עשרו עם אחרים, לא היו מכים אותו כל כך חזק. אבל הוא היה חמדן גדול. בגלל זה הכו אותו חזק. אז הוא נאלץ לחלק את רכושו. הוא בכה בכי מר. כן, גם העשירים בוכים.

גם ינשוף חי ביער. הוא היה חכם מאד והחיות כיבדו אותו ובאו להתייעץ איתו. לאחר מכן הם הכו אותו כי הוא היה חרש והחיות לא אהבו, שהוא ביקש לחזור על כל שאלה. היה לו קשה לגור על עץ משותף אחד עם נקר, הוא התחרש מהנקישות. הוא היה זה, שלחש לחפרפרת לחפור מתחת לעץ. אבל הוא היה חרש ולא שמע איך העץ נופל גם עליו.

פעם, כשאריה עוד היה חי, בלט ביער נמר. הוא לא פחד מאיש ויכול היה להכות את כל מי שהוא רוצה, כי הוא היה חבר טוב של אריה. אבל לאחר מותו של אריה, נמר נהיה פחדן והתחבא מפני החיות. כשנזכרו החיות בקיומו, כעסו שהוא מתחבא וחיפשו אותו. קודם הם בעטו בראשו, אחר כך הלבישו על פרצופו את השקית עם בואש המת והכריחו אותו לנשום. אבל הוא שרד ושיפר את כושר מציאת המחבואים שלו. הוא היה צריך להתאמן בההתחבאות כשעוד היה קטן.

בעלת הלב הטוב ביותר בכל היער הייתה אנטילופה. אבל החיות לא אהבו, שדוב שומר עליה. דוב התאהב בה לאחר מות תיש. היא לא אהבה את דוב. היא אהבה את נמר, אבל נמר כל הזמן היה במחבואים. לכן אנטילופה הייתה בודדה ודחתה בכל הכוח את הניסיונות של דוב. לפעמים היא הכתה אותו. אבל לא חזק מדי, כי היא הייתה טובה. רק עד אבדן ההכרה.

לא מזמן קנגורו הגיע ליער. ביער שלו פרצה מלחמה. הוא שמע, שביער הזה מקבלים פליטים ובא. בהתחלה החיות לא הבינו את משמעות הכיס, שהיה לו על הבטן והכו אותו, רק עם הרגליים ורק בראש. אחר כך, כשירד להם האסימון, הפסיקו את המכות. הם התחילו להכניס את כל האשפה לכיס הזה. בערב הוא היה צריך לאכול אותה. לפעמים, כשהאשפה הייתה לא טעימה במיוחד, הוא ניער אותה לתוך המחילה של הסנאי.

סנאי שנא את קנגורו, אבל אהב את נקר, כי הוא עשה לו מחילה בעץ. כשהחיות מצאו אצל סנאי אשפה, הם הכו אותו. החיות לא אהבו מלוכלכים. התירוצים, שקנגורו הכניס את האשפה לא הועילו. החיות לא הקשיבו לתירוצים, אבל בכל זאת הכו גם את קנגורו.

בערב, לכיס של קנגורו הכניסו את חולד. לפני זמן ארוך חולד אכל בטעות פסולת רדיואקטיבית ולכן זהר בלילה. החיות לא אהבו את זה, כי זה הפריע להם לישון. בערב הם הכו אותו והכניסו לכיס של קנגורו, כדי שלא יזהר בחוץ. בבוקר היו מוציאים אותו, מכים ומשחררים עד הערב.

תנין נראה כמו טנק - גדול, ירוק ושטוח. בגלל זה החיות אהבו לדרוך עליו ואייל היה הכי חרוץ בזה. פעם אחת אייל התבלבל איפה נמצא איזה קצה של תנין ודרך לו על הפרצוף. תנין פיהק ומספר רגליו של אייל הצטמצם לחצי. אחרי זה התחיל אייל ללכת על שתיים, אז החיות שברו לו את הקרניים והתחילו לקרוא לו בן-אדם.

אריה היה מלך החיות. הוא שלט ביער. לא מן המנהג להכות מלכים. זהו חוק. אבל החיות מזמן השתינו על החוק. החיות הכו גם את אריה. לא בגלל סיבה כלשהי. כי ככה נהוג כאן.