http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=4382
הפיסקה הבאה במאמר שבקישור למעלה הינה חשובה ביותר: "אפשר לדבר על כוח שמופעל מחוץ לחוק, במרחב העל חוקי של הכוח המוחלט. יש מגוון של הגדרות לריבונות, אולם הקיצונית ביותר היא זו של קרל שמידט הגרמני, שכתב את "התיאולוגיה הפוליטית" ב-1922. הוא מגדיר שם את הריבון "כמי שמחליט על קיומו של מצב החירום", State of Exception, למעשה המצב שבו החוק מושהה ואין הפרדה בין חוק לבין עובדה".
ביטויי המפתח כאן:
1) המרחב העל-חוקי של הכוח המוחלט [דהיינו, כוחניות שאינה מסוייגת על ידי חוקים כלשהם, ולכן שרירותית, דהיינו מתפעלת מיידית כל גחמה, יצרי דורסנות או אינטרסים הן של העצמה וכמובן - תחזוק הכוח הגס והברוטלי, תחזוק ה"מחייב" הטלת אימה וטרור]
2) הזמינות לריבון להחליט על מצב החרום [ שבישראל, בהתאמה עם 1), הינו מצב חירום מתמיד]
זו פסקה חשובה שכן היא מבהירה דבר מה מרכזי לגבי השרירותיות ההרמטית המופעלת בכל מרחב הקיום הישראלי, לא רק בדיכוי העם שנושל בכוח וערמה מאדמתו.
כך, תקנות שעת החירום המנדטוריות הושארו למעשה על כנם, עד ימינו. אלא שמרחב ה"חופש" של העריצות השרירותית, המרחב נטול החוקים וכללי הרגולצייה, עשוי להיות בעל אפקט משכר וממכר, עקב הקלות הבלתי ניסבלת של פריסת מרחב הפריעה וזמינות האמצעי הזול והפשוט לבצע זאת.
וכך, לרבים בצמתות כוח בישראל, הופכת מנטליות (והפעם יש לשים לב למעבר ממצב משפטי-מדיני למערך מנטלי שגור, ברמה הפסיכולוגית) "תקנות החירום" לסוג של טבע שני, אימוץ ראייה כוחנית ההופכת סדרי עולם וחוקיו על פיהם. כאן מדובר איפוא בערך מוסף, של פיתוח הרגלים, או מעין רפלקס מותנה המועד בכל רגע לנהום/לשאוג בפראות, להפרע ולפרוע סתם כך מתוך כל גחמה מזדמנת, צרות עין, שנאת מצויינות וכשרון או סתם קנאות (תכופות מלסתמת ומנכסת), וזאת תוך פוזה חקיינית וריקה המאמצת אוטומטית את המנטליות והלוגיקה של "תקנות החירום". אימוץ זה, שלרוב אינו לעניין, יכול למשל להתבטא בסתם נימה צדקנית המדגישה "נחיצות" כלשהיא, ללא הנמקה, או תוך הנמקה רופפת. לוגיקת תפעול המערך המנטלי של "תקנות חירום" ישלים, לכשעצמו, את מה שלא עושה ההנמקה, ומבטל למעשה את הצורך בה.
וכך איפוא, ואחשוף את המקרה הפרטי שלי כדוגמא, קיימת הקפדה גדולה כיום, מצד אלה הדואגים כיום להשתיקני, לא להעלות לאתרים ציבוריים ולו מאמר יחיד שלי מבמת מאמרים" למשל http://www.articles.co.il
זאת לאחר השתקתי ההרמטית והשרירותית בתקופה האחרונה (ותוך זמן קצר ובסמיכות, לאחר שנות כתיבה לא מעטות) ב-NFC, אתר רוטר ואתר אימאגו, והשארתי ללא במה למעשה. זאת כאשר ב-9 או 10 המאמרים שפירסמתי ברוטר בזמנו, תוך השעתיים הראשונות היו קוראים זאת מספר שיא של 11 אלף איש בקרוב. ויש גם אינדיקציות לכך שלאחר פירסום מאמר שלי ב-NFC , עלה מספר הצופים פר נקודת זמן לעיתים בכמה אלפים.
כבר כתבתי במקום אחר כי המשתיקים והפורעים כלפי, מגלים בנושא הקפדה על כל פרט זערורי, הדומה להקפדתו של סוחר סמים לשקול כל מיליגרם הרואין.
כתבה בהארץ: בעלי דעות חריגות מושתקים בגסות רוח
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=696873&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0
התופעה של השתקה אינה פרנוייה, אלא מציאות קשה בישראל הפרוטו פאשיסטית. ההשתקה כמובן חמקנית, ותכופות למושתקים, מבחינת הוספת חטא על פשע (ולעיתים זה הצד המשלים של פשעים נגד האנושות), מולבש אחד מהשניים: אם המושתק מימין, מדביקים לו בגערה בעניין קובלנתו על השתקה, תאוריית קונספירציה פרי דמיונו (מורשת הזלזול המקובל) ואם הוא משמאל, מודבק לו דימוי של עוכר ישראל. גישתי היא קצת מעבר לשמאל ולימין.
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.
