אל תירא עבדי יעקב 

צורת החשיבה המערבית הקלאסית מגדירה את האדם כיצור חושב. כפי שאמר דקארט "אני חושב משמע אני קיים". לפי גישה זו האני קשור למחשבות בעוד הגוף הינו רק כלי שאין לו שייכות למהות העצמית. נקודת מבט זאת מתוארת בצורה משעשעת בספר אליס בארץ הפלאות. בסיטואציה שבה אליס הפכה מאוד גבוהה לאחר שאכלה עוגה. היא אומרת לרגליה
"כמה מגוחך זה יראה כשמישהו ישלח מתנות לרגליו"
אליס משקפת את הגישה שבה הרגליים שלה והיא הינן כביכול שתי ישויות שונות ונפרדות.

לעומת זאת היום מקובלת הגישה האומרת שהאדם מורכב משילוב של גוף ונפש. גישה זאת נמצאת בבסיס התפיסה האינטואיטיבית בה אנו מאפיינים אדם כשאנו פוגשים בו לראשונה על פי תווי פניו ועל פי שפת הגוף שלו. כי הגוף הוא מראה של הנשמה. אין בגוף אלא מה שיש בנשמה.

את הקשר בין גוף לנפש מבטא הסיפור בגמרא על הפגישה בין רבן יוחנן בן זכאי לבין אספסיאנוס המצביא הרומאי. אספסיאנוס לא הבין מדוע אינו מצליח לנעול את נעלו השנייה לאחר שרק דקות אחדות לפני כן נעל ללא בעיות את הנעל הראשונה. רבן יוחנן בן זכאי הסביר לו את מה שארע על פי הפסוק במשלי - "שמועה טובה תדשן עצם" ( משלי טו,ל ). הוא מסביר לו כי כיון שבין נעילת הנעל הראשונה לשנייה התבשר כי התמנה לקיסר התרחבה כף רגלו, השמחה הגדולה על השמועה הטובה השפיעה על גופו עד כי גרמה להרחבת כף רגלו. ( גיטין נו עב) .

בשיטת מוח אחד למשל, משתמשים בתובנות שמקורן בגישת פרסנו לוגיה - הקשר בין צורת הגוף ובעיקר תווי הפנים לתגובות אופייניות לאדם ולרגשותיו בסיטואציות שונות. כך למשל, לפי שיטת מוח אחד, יש קשר בין אורך האגודל לבין האנרגיה של עשייה והוצאה לפועל של האדם. לאנשים השונים באורך היחסי של אגודלם ישנן רמות שונות של אנרגיה של הוצאה לפועל, ובהתאם גם צורת ההתנהגות שונה. בעל האנרגיה הוולקנית פועל בצורה אימפולסיבית ולאחר מכן הוא יכול להרגיש לא פעם, לא מוערך ודחוי. על כן הוא מצטער על כי פעל בלי שיקול דעת ועל כי הלהט שלו השתלט עליו. כנגדו בצד השני נמצא מי שחסר מוטיבציה לפעול ומפחד ליזום ולעשות עד שאינו בטוח שיקבל תמיכה ואשור מהסביבה.

לרגשות עמוקים ולתפיסת עולם, יש כוחות גדולים המתבטאים בדחפים או ברתיעה בנפש. יש להם משמעות והשפעה על הרגלים ועל תוצאות עשייה בצורה הרבה יותר משמעותית מאשר להחלטות מודעות.

אני מבקשת להדגים את הדרך בה אמונה נסתרת יכולה להשפיע על כל מהלך החיים, דרך התבוננות בדמותו של יעקב אבינו, (בראשית פרקים כה- מו ) כפי שהיא משתקפת במשקפי מטפל. בקריאה רגילה עולות תמיהות רבות על התנהגותו של יעקב בהרבה אירועים בחייו. אמנה בקצור את הבולטות בהן.
כיצד אישיות שמתוארת כאיש תם פועלת ברמאות כלפי אח תאום ולא פעם אחת כי אם פעמיים? מדוע הנדר שהוא נודר הוא בלשון של ספקנות חוסר אמון כמעט? נדר שנאמר כתגובה לחלום הסולם שבו הובטחה לו שמירה ועזרה אלוהית; "אם יהיה אלוהים עמדי... ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש... והיה ה' לי לאלוקים."
מדוע הוא בורח מלבן אבי נשותיו ולא נפרד ממנו כיאות למרות שזו היתה זכותו המלאה? מדוע הוא נותן ללבן לחפש בכל אוהליו ורכושו? מדוע הוא מתרפס לפני עשו בחזרתו ארצה, וקורא לו אדוני ונותן לו רכוש רב? הרי עשו עשיר ומבוסס, כפי שמעיד הכתוב, ואין מקום להרגשת קיפוח מצידו על שניזוק בגלל הברכה שקבל יעקב. מדוע סרב לשלוח את בנימין למצרים גם בשעה שזו הייתה האפשרות היחידה להתקיים בזמן הרעב? מדוע ה' היה צריך להבטיחו שאין מה לפחד לרדת למצרים שם נמצא בנו המשנה לפרעה כשבכנען היה צפוי רק לרעב עד מוות?

אני מבקשת לטעון כי יעקב נדחף ע"י הרגשת אשמה שגררה בעקבותיה תחושה של חשש מאסון וענש על התנהגותו בפרשת מכירת הבכורה.
טענתי היא כי בדעת יעקב לא עלתה כלל כי קניית הבכורה היא אפשרות ריאלית. הוא העלה הצעה זו כדי להקניט את עשו. הסכמתו המהירה של עשו הייתה עבורו פיתוי והוא הזדרז לקיים את העסקה ונכשל בקניית הבכורה. מאז ואילך היות ומעשה זה היה בסתירה לתפיסת עולמו נוצרה אצלו תחושת אשמה כבדה וחשש מתמיד מאסון ומאבוד כל אשר לו.
התגובות של יעקב נקבעו לא ע"י המציאות הריאלית אלא ע"י האמונה שלו, שהוא אשם וראוי לעונש. לכן חי בהרגשה של חוסר בטחון מתמיד. הרגשת האשמה השפיעה על המהלכים שלו עוד עשרות שנים לאחר פרשת הקנייה של הבכורה והיא לא הטשטשה לא ע"י ההבטחות האלוהיות שקבל, לא ע"י הצלחתו הכלכלית ולא ע"י הצלחתו בהקמת משפחה גדולה ומשגשגת. גם אחרי שחזר לארץ ופייס את אחיו הרגשת האשמה ממשיכה לנהל את חייו.

אני מבקשת על ידי הסתכלות בספור המקראי להדגים את העובדה שמוטלת עלינו אחריות לחיים שלנו. רגש אשמה מתמשך למשל, אינו פותר את הדילמה המוסרית שעומדת בשורשו, אבל הוא פוגע בתיפקוד הנאות של אדם שחי בצילו ומשפיע לרעה עליו, על גופו ועל משפחתו.
בידענו כי מחלות ומשברים מתפקדים כתמרורים, כאיתותי אזהרה - קריאה לחיים נכונים עלינו להקשיב להם לראות אותם כשיחה של הגוף איתנו. לכל אדם יש נקודות תורפה שמהן נמשכים מרבית קלקוליו ונפתוליו. מקור הקושי -עקב אכילס שלו, הוא גם מקור כוחו. במקום תורפתו שם תרופתו. במקום ניתוקו שם תיקונו. מי שיתבונן על מקור מחלתו ויבין את שורשה יוכל ל"תקן" את עצמו ויותר מכך כיון שהעבודה על עצמנו היא צורך גבוה היא מהווה גם תיקון העולם.


פגישה טיפולית מיועדת להחזיר לאדם את יכולת הריפוי העצמי הטמונה בגופו. באמצעות מודעות עצמית איזוןושלווה. במהלך הפגישה חושף המטופל את מקורם של כאביו, פחדיו הכמוסים, תבניות האמונה והמחשבות השגויות שלו, מתוך הלא-מודע אל המודע. במקביל בטכניקות שונות של הילינג בינהם סמלים, אותיות, איזון מרכזי וערוצי אנרגיה, המטפל מביא את המטופל לאיזון. מתבצע שחרור של אנרגיות שליליות, כמו מתח חרדה ופחד, ומנגד חיזוק של אנרגיות של מוטיבציה תקוה שמחה ואמון עצמי. כך האדם מסוגל לצאת מדפוסי מחלה ומדפוסי מחשבה והתנהגות בלתי רצויים לצמיחה ושינוי חיוביים. ככל שאנו משתנים אנו מאפשרים לעוד ועוד שינויים להתרחש, להגיע לסיפוק אמיתי בחיים ולשמחה פנימית.