בולמוסי אכילה והטיפול בהם /
רינה בלום- עו"ס, מומחית בטיפול בהפרעות אכילה,"הקליניקה לטיפול נרטיבי", תל-אביב.
המאמר נישען על ניסיון קליני בטיפול במקרים רבים של אנשים הסובלים מבעיה זו.
הכותבת היא עובדת סוציאלית, מנהלת "הקליניקה לטיפול נרטיבי" בתל-אביב,מומחית בטיפול בהפרעות אכילה.
בולמוסי אכילה מהם?
אנשים הסובלים מבעיה זו מדווחים על התקפי אכילה בלתי נשלטת, רצון לאכול הרבה ומסוגים שונים ורבים של מזון (גם מזינים ובריאים וגם מאכלי "ג'נק"), וכל זאת מבלי שמגיעים לתחושת שובע, אלא לאחר כמות גדולה מאד של מזון וזמן רב של אכילה.
לאחר שנסתיים בולמוס האכילה, מדווחים אנשים אלה מבחינה גופנית, על תחושת כובד, אי יכולת לזוז ובחילה , ומבחינה רגשית, על תחושת גועל עצמי, אשמה, כישלון וייסורים עצמיים.
מתי אנשים נתקפים בבלמוסי אכילה?
כאשר שואלים את הסובלים מהתופעה מתי הם נתקפים בבולמוסי אכילה, התשובות מגוונות למדי אך בעלות מכנה משותף: תמיד בסמוך לעוררות רגשית או מתח רגשי:
לפני אירוע מרגש, אחרי אירוע מרגש, בזמן מצוקה הקשורה ביחסים בינאישיים בעבודה או במשפחה, קושי חברתי והתמודדות עם קונפליקט רגשי כלשהוא.. גם תחושת פורקן לאחר מתח , יכולה להביא לבולמוס אכילה.
מי סובל מבולמוסי אכילה?
אצל אדם הסובל מבולמוסי אכילה, קיים קשר שנוצר בשלב כלשהוא בעברו, בין אכילה לבין מצב של קושי רגשי או מצוקה. אצל כולנו האכילה קשורה באופן לא מבוטל עם תחושות רגיעה והנאה, אך במקרים מסוימים נוצר דפוס התנהגות או הרגל בו תפסה האכילה את התפקיד של "ניקוז מצוקה אוטומטי", מעין מענה מיידי שנועד להקל או לפתור את הקושי או להסיח את הדעת מן המצוקה הרגשית.
כמו כל הרגל, בולמוס האכילה מתחזק בכל פעם שהוא מתרחש. האדם ממשיך לענות על הכל באכילה בלתי נשלטת, ועל ידי כך נחלשת עוד יותר הידיעה או היכולת להשתמש באמצעי התמודדות אחרים, בריאים ויעילים יותר . ככל שנמשכים בולמוסי האכילה, האדם מתרחק עוד יותר מ"החיבור" שיש לו עם כוחותיו ויכולויות ההתמודדות האחרים.
כיצד לטפל בבולמוסי אכילה?
לכל אדם הסובל מהפרעת אכילה כלשהיא, ישנם "בורות רגשיים": הכוונה לצרכים או קשיים רגשיים הזקוקים למענה ולתשומת לב, אשר לא זכו למענה מתאים עד כה .בורות אלה מקבלים כפי שאמרנו "מענה אוטומטי" בצורת בולמוס אכילה. בטיפול רגשי נכון , חושף המטופל ומגלה את ה"בורות" הללו, ויחד עם המטפל לומד לתת לכל אחד מהם בנפרד את המענה המתאים ולהתמודד באופן יעיל עם אותו קושי, מבלי "לברוח" לאכילה כפיתרון.
שלב מאד מרגש בטיפול שכזה, הוא כאשר מטופלים רואים איך בולמוסי האכילה הולכים ופוחתים "באורח פלא" כאשר מתחילים לתת מענה לצרכים רגשיים שלא טופלו בעבר, וזאת מבלי שדובר בטיפול ולו פעם אחת על מה צריך לאכול וכמה.
טיפול נרטיבי ספציפי בבולמוסי אכילה
על פי הגישה הנרטיבית, כל בעיה המטרידה את האדם, יכולה להמשיך ולהתקיים רק כאשר האדם ממשיך לספק לה את "חומרי הדלק" הדרושים לפעולה. כלומר- הקושי הרגשי הלא מטופל, מאפשר לבולמוס האכילה להמשיך ולקרות. אם טיפלנו בקשיים הרגשיים, הרי שלבולמוסי האכילה לא תהיה עוד קרקע פורייה להמשיך ולפעול.
בטיפול נרטיבי מתייחסים אל הבולמוס כאל דמות חיצונית המטרידה את האדם, תהליך שנקרא "החצנת הבעיה". תהליך זה נחשב לעיקרון חשוב מאד בגישה הנרטיבית, ומקל מאד על יכולתו של המטופל להתייחס לבעיה שלו כאל משהו שניתן לפתרון, שהרי הבעיה איננה חלק בלתי נפרד מגופו ונפשו, אלא חיצונית לו.
חוץ מתהליך החצנה , בולמוס האכילה עובר תהליך "האנשה": בטיפול ניתנים לו צורה, צבע, קול, כוונות, מטרות ואסטרטגיות פעולה. האדם לומד בהדרגה להבין איך הבולמוס פועל עליו ומשפיע על התנהגותו, מתי ובאילו מצבים הוא משפיע עליו יותר ומתי פחות, אילו מצבים או תכונות התנהגות אצלו מסייעות לבולמוס האכילה לפעול ועוד. כתוצאה מתובנות אלה, המטופל מצליח לזהות אילו מצבים הוא צריך ליצור או להגביר כדי שלא לאפשר לבולמוס האכילה להתרחש.
המלצות חשובות לסובלים מבולמוסי אכילה
? אל תיפנו לטיפולים או מסגרות שמתמקדות באוכל ובאכילה: בדיאטות למיניהן, פיקוח על האכילה, קבוצות של אכלנים כפייתיים ועוד. ההתעסקות בסוגי מזון וכמויות מזון, לא יביא פתרון לבעייתכם. רק טיפול ב"בורות הרגשיים" והתמודדות יעילה עימם, יתיר את הקשר שבין האכילה לבין הקושי הרגשי, ויפסיק את בולמוסי האכילה שיוותרו ללא "חומר דלק". העיסוק באוכל ובדיאטות, רק מגביר את התסכול ואת תחושת הכישלון, אשר מגבירים את בולמוסי האכילה. כתוצאה מכך, רואים אנשים רבים מאד אשר סובלים במשך שנים מבולמוסי אכילה או מהפרעות אכילה אחרות, אשר אינם מוצאים פתרון לבעייתם, למרות ניסיונות רבים ומגוונים, שפשוט אינם מכוונים לבעיה האמיתית הדורשת טיפול.
? לאחר שנתקפתם בולמוס אכילה, השתדלו שלא לייסר את עצמכם. הייסורים העצמיים רק יוצרים את המצוקה הרגשית הבאה, אשר מביאה את הבולמוס הבא. נסו לומר לעצמכם: "אכלתי, שבעתי, ועכשיו אני ממשיך/ה הלאה כאילו לא קרה דבר". כדי לנצח את בולמוסי האכילה, יש לתת להם מקום קטן יותר בחייכם, כלומר לגמד אותם למימדים סבירים ולא להפכם למרכז חייכם.
? דעו כי הבעייה ממנה אתם סובלים, במקרה זה בולמוסי האכילה, אינה מגדירה אתכם באופן כללי כבני אדם. הגידו לעצמכם שאתם סובלים מבולמוסי אכילה שמטרידים אתכם, אך היזהרו מלהגדיר את עצמכם כבעייתיים . יש בכם המון צדדים נוספים ודפוסי התנהגות אחרים מלבד הנטייה לבולמוסי אכילה.
המאמר נכתב על ידי רינה בלום,על פי ידע וניסיון קליני אישי.
רינה בלום- עובדת סוציאלית, עוסקת בפסיכותרפיה נרטיבית, מומחית בהפרעות אכילה והפרעות חרדה.
טלפון נייד: 052-4491234
דואר אלקטרוני: narrativi@gmail.com
אתר אישי: www.hebpsy.net/narrativi
קליניקה: רח' ראול ולנברג 6, רמת החייל, תל-אביב.
רינה בלום- עו"ס, מומחית בטיפול בהפרעות אכילה,"הקליניקה לטיפול נרטיבי", תל-אביב.
המאמר נישען על ניסיון קליני בטיפול במקרים רבים של אנשים הסובלים מבעיה זו.
הכותבת היא עובדת סוציאלית, מנהלת "הקליניקה לטיפול נרטיבי" בתל-אביב,מומחית בטיפול בהפרעות אכילה.
בולמוסי אכילה מהם?
אנשים הסובלים מבעיה זו מדווחים על התקפי אכילה בלתי נשלטת, רצון לאכול הרבה ומסוגים שונים ורבים של מזון (גם מזינים ובריאים וגם מאכלי "ג'נק"), וכל זאת מבלי שמגיעים לתחושת שובע, אלא לאחר כמות גדולה מאד של מזון וזמן רב של אכילה.
לאחר שנסתיים בולמוס האכילה, מדווחים אנשים אלה מבחינה גופנית, על תחושת כובד, אי יכולת לזוז ובחילה , ומבחינה רגשית, על תחושת גועל עצמי, אשמה, כישלון וייסורים עצמיים.
מתי אנשים נתקפים בבלמוסי אכילה?
כאשר שואלים את הסובלים מהתופעה מתי הם נתקפים בבולמוסי אכילה, התשובות מגוונות למדי אך בעלות מכנה משותף: תמיד בסמוך לעוררות רגשית או מתח רגשי:
לפני אירוע מרגש, אחרי אירוע מרגש, בזמן מצוקה הקשורה ביחסים בינאישיים בעבודה או במשפחה, קושי חברתי והתמודדות עם קונפליקט רגשי כלשהוא.. גם תחושת פורקן לאחר מתח , יכולה להביא לבולמוס אכילה.
מי סובל מבולמוסי אכילה?
אצל אדם הסובל מבולמוסי אכילה, קיים קשר שנוצר בשלב כלשהוא בעברו, בין אכילה לבין מצב של קושי רגשי או מצוקה. אצל כולנו האכילה קשורה באופן לא מבוטל עם תחושות רגיעה והנאה, אך במקרים מסוימים נוצר דפוס התנהגות או הרגל בו תפסה האכילה את התפקיד של "ניקוז מצוקה אוטומטי", מעין מענה מיידי שנועד להקל או לפתור את הקושי או להסיח את הדעת מן המצוקה הרגשית.
כמו כל הרגל, בולמוס האכילה מתחזק בכל פעם שהוא מתרחש. האדם ממשיך לענות על הכל באכילה בלתי נשלטת, ועל ידי כך נחלשת עוד יותר הידיעה או היכולת להשתמש באמצעי התמודדות אחרים, בריאים ויעילים יותר . ככל שנמשכים בולמוסי האכילה, האדם מתרחק עוד יותר מ"החיבור" שיש לו עם כוחותיו ויכולויות ההתמודדות האחרים.
כיצד לטפל בבולמוסי אכילה?
לכל אדם הסובל מהפרעת אכילה כלשהיא, ישנם "בורות רגשיים": הכוונה לצרכים או קשיים רגשיים הזקוקים למענה ולתשומת לב, אשר לא זכו למענה מתאים עד כה .בורות אלה מקבלים כפי שאמרנו "מענה אוטומטי" בצורת בולמוס אכילה. בטיפול רגשי נכון , חושף המטופל ומגלה את ה"בורות" הללו, ויחד עם המטפל לומד לתת לכל אחד מהם בנפרד את המענה המתאים ולהתמודד באופן יעיל עם אותו קושי, מבלי "לברוח" לאכילה כפיתרון.
שלב מאד מרגש בטיפול שכזה, הוא כאשר מטופלים רואים איך בולמוסי האכילה הולכים ופוחתים "באורח פלא" כאשר מתחילים לתת מענה לצרכים רגשיים שלא טופלו בעבר, וזאת מבלי שדובר בטיפול ולו פעם אחת על מה צריך לאכול וכמה.
טיפול נרטיבי ספציפי בבולמוסי אכילה
על פי הגישה הנרטיבית, כל בעיה המטרידה את האדם, יכולה להמשיך ולהתקיים רק כאשר האדם ממשיך לספק לה את "חומרי הדלק" הדרושים לפעולה. כלומר- הקושי הרגשי הלא מטופל, מאפשר לבולמוס האכילה להמשיך ולקרות. אם טיפלנו בקשיים הרגשיים, הרי שלבולמוסי האכילה לא תהיה עוד קרקע פורייה להמשיך ולפעול.
בטיפול נרטיבי מתייחסים אל הבולמוס כאל דמות חיצונית המטרידה את האדם, תהליך שנקרא "החצנת הבעיה". תהליך זה נחשב לעיקרון חשוב מאד בגישה הנרטיבית, ומקל מאד על יכולתו של המטופל להתייחס לבעיה שלו כאל משהו שניתן לפתרון, שהרי הבעיה איננה חלק בלתי נפרד מגופו ונפשו, אלא חיצונית לו.
חוץ מתהליך החצנה , בולמוס האכילה עובר תהליך "האנשה": בטיפול ניתנים לו צורה, צבע, קול, כוונות, מטרות ואסטרטגיות פעולה. האדם לומד בהדרגה להבין איך הבולמוס פועל עליו ומשפיע על התנהגותו, מתי ובאילו מצבים הוא משפיע עליו יותר ומתי פחות, אילו מצבים או תכונות התנהגות אצלו מסייעות לבולמוס האכילה לפעול ועוד. כתוצאה מתובנות אלה, המטופל מצליח לזהות אילו מצבים הוא צריך ליצור או להגביר כדי שלא לאפשר לבולמוס האכילה להתרחש.
המלצות חשובות לסובלים מבולמוסי אכילה
? אל תיפנו לטיפולים או מסגרות שמתמקדות באוכל ובאכילה: בדיאטות למיניהן, פיקוח על האכילה, קבוצות של אכלנים כפייתיים ועוד. ההתעסקות בסוגי מזון וכמויות מזון, לא יביא פתרון לבעייתכם. רק טיפול ב"בורות הרגשיים" והתמודדות יעילה עימם, יתיר את הקשר שבין האכילה לבין הקושי הרגשי, ויפסיק את בולמוסי האכילה שיוותרו ללא "חומר דלק". העיסוק באוכל ובדיאטות, רק מגביר את התסכול ואת תחושת הכישלון, אשר מגבירים את בולמוסי האכילה. כתוצאה מכך, רואים אנשים רבים מאד אשר סובלים במשך שנים מבולמוסי אכילה או מהפרעות אכילה אחרות, אשר אינם מוצאים פתרון לבעייתם, למרות ניסיונות רבים ומגוונים, שפשוט אינם מכוונים לבעיה האמיתית הדורשת טיפול.
? לאחר שנתקפתם בולמוס אכילה, השתדלו שלא לייסר את עצמכם. הייסורים העצמיים רק יוצרים את המצוקה הרגשית הבאה, אשר מביאה את הבולמוס הבא. נסו לומר לעצמכם: "אכלתי, שבעתי, ועכשיו אני ממשיך/ה הלאה כאילו לא קרה דבר". כדי לנצח את בולמוסי האכילה, יש לתת להם מקום קטן יותר בחייכם, כלומר לגמד אותם למימדים סבירים ולא להפכם למרכז חייכם.
? דעו כי הבעייה ממנה אתם סובלים, במקרה זה בולמוסי האכילה, אינה מגדירה אתכם באופן כללי כבני אדם. הגידו לעצמכם שאתם סובלים מבולמוסי אכילה שמטרידים אתכם, אך היזהרו מלהגדיר את עצמכם כבעייתיים . יש בכם המון צדדים נוספים ודפוסי התנהגות אחרים מלבד הנטייה לבולמוסי אכילה.
המאמר נכתב על ידי רינה בלום,על פי ידע וניסיון קליני אישי.
רינה בלום- עובדת סוציאלית, עוסקת בפסיכותרפיה נרטיבית, מומחית בהפרעות אכילה והפרעות חרדה.
טלפון נייד: 052-4491234
דואר אלקטרוני: narrativi@gmail.com
אתר אישי: www.hebpsy.net/narrativi
קליניקה: רח' ראול ולנברג 6, רמת החייל, תל-אביב.
