לגלוש על גלי האור /רונלי פלד
"המציאות" היא מילה פשוטה המגדירה עולם ומלואו, עולם שתחום בגבולות התפיסה.
"המציאות" היא הנמצא, היש, אותו עולם הנתפס בעיני המתבונן.
המציאות אינה קיימת בזכות עצמה, אלא היא אוסף של רצפים הנעים כמארג, שלובים זה בזה, זה לצד זה, וביניהם...?
מה הם הרצפים?
כדי להבין את המושג 'רצף', אפשר לבחון את המושג 'תדר'. כמו גלי הרדיו, שלהם תדר אליו הם מכוונים, וכך אפשר לשמוע כל תחנה שאליה נכוון את הכפתור, כך רוחו של האדם המתכוון אל תדר מסוים: תדר של אהבה, תדר של זוגיות, תדר של עושר, תדר של שמחה וכדומה. כך אדם השואף להיות במצב כלשהו של הוויה, מכוון עצמו אל התדר שיבחר, ומוצא עצמו מצמצם את הפער בינו לבין המצב. למשל, אדם ביום חופשי מהעבודה אליו חיכה הרבה זמן, יהיה שמח. מה נשתנה היום החופשי משאר הימים? השמש זורחת כבכל יום, הציפורים מצייצות, והעננים שטים בשמיים. אולי מבעד לחלון המשרד קצת קשה יותר לראות...
כך התדרים נעים בגלים, צפופים, יותר או פחות, באורכים שונים, ובאיכות שונה של עידון.
כך אפשר להסביר גם את המושג רצף. הרצף נוצר כשתדר מסוים אליו התכוונו, מייצר רצף של אירועים, של התממשויות במציאות, שבה אנחנו על אותו התדר. אם התדר הוא טוב, אנחנו מאושרים, אם עלינו על תדר של ביטולים למשל: שיעור שהתבטל, משמרת בעבודה שהתבטלה וחבר שהבריז, כדאי לשאוף ולרדת מהתדר אל תדר טוב יותר.
נשמע קצת כמו משחק מחשב, לא?
בסרט "מטריקס", נאמר "דז'ה וו הוא טעות של המטריקס", כלומר, שינוי ברצף שיוצר הרגשה של מציאות שכבר חווינו. אכן?
המציאות היא החלק הבא במגע איתנו, ואם כך, מה יש מעבר?
העולם שמעבר
בעולם היום, ובמדע בפרט, נוהגים להגדיר את המציאות בגבולות החומר, מה שניתן להוכיח ש"קיים". ואם כך, הרגשות, הדמיון והמחשבה אינם חלק מהמציאות, אכן?
אפשר להסתכל על הרצפים במבחן המציאות. למשל, אדם שיש לו יום טוב, ומצליח בכול: מגיע בזמן לעבודה, סוגר את עסקת חייו, זוכר את יום ההולדת של אשתו, מספיק לקנות לה פרחים בדרך הביתה, הילדים אצל הסבתא, הבית פנוי... הכול טוב.
לעומת זאת, מישהי שקמה בבוקר בהרגשה לא טובה, עם כאב ראש, שורפת את הדייסה שהכינה, ממהרת רעבה ללימודים, נכשלת במבחן, נשפך לה הקפה על החולצה הלבנה...
המציאות מורכבת מרצפים, שבאורם אנו חיים.
אם נתפוס את קצה החוט, ונבין שאפשר לשנות את המציאות סביבנו באופן פשוט, נכוון עצמנו אל המציאות הטובה לנו ביותר, מדי יום ביומו.
הדרכים לעשות זאת הן פשוטות
• בנשימה עמוקה אנחנו מתנתקים מהמציאות אליה נקלענו, ויוצרים מציאות חדשה. מכוונים עצמנו אל תדר אחר. האוויר אותו אנו נושמים פנימה, נכנס אל הריאות, המסמלות ברפואה הסינית את האיבר האחראי על הקבלה, קבלת המציאות והשינויים בסביבה, והן האחראיות לפזר את הקונג-צ'י, צ'י הריאות, אל הגוף כולו, ולהזין בחמצן את רקמות הגוף. החמצן מייצר, ביחד עם חומרים נוספים, אנרגיה בגופנו, שמסייעת לנו להתכוון על תדר אחר, וכל זאת בפן הפיזי. בפן הרוחני אנחנו מאווררים את גופנו, נושמים אור טהור, ומכוונים עצמנו אל התדר שאליו נשאף.
• לעצום עיניים. באותה דרך של הפרדה מהמציאות המתחוללת לנגד עינינו הפיזיות, מראה העיניים אליו אנו נוטים להאמין יותר מכל, אנו עוצמים לרגע את עינינו, ומרגישים את האשליה שבדבר. מכאן אפשר להמשיך, להחזיר ללב את הפיקוד, ולהתכוון אל התדר אליו נשאף.
• שתיית כוס מים מנטרלת את היצר. מעברים חדים במציאות, רגעים שבהם אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לשנות תדר, נשטפים בזרימת המים כנהר המגיע אל הים בסופו של דבר. היצר משחרר אחיזה במציאות הקיימת, ואנחנו יכולים להמשיך וליצור מציאות חדשה.
• לדחות את הדברים למחרת, או לזמן אחר. בכל לילה אנחנו משנים תדר, או שישנה האפשרות... נדמה כי למחרת הרצף יישבר ויהיה אפשר לעלות על הרצף הנכון.
• לישון למספר רגעים או שעה, כך שהתדר ישתנה.
• בכל בוקר, לפני היציאה מהבית, אפשר להתכוון אל היום שאליו אנחנו יוצאים, כדברי ד"ר סוס: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". חמש דקות של ישיבה שקטה בעיניים עצומות, רגע של התבוננות אל תוך היום והתכוונות אל שאיפת הלב תביא אותנו אל התדר הטוב ביותר בשבילנו ליום הזה.
וכך, באווירה זו, אפשר לשאוף למלא את המציאות שלנו רק בטוב, באמת, באור ובאהבה. ולדעת שכשדבר נהיה פלונטר, אפשר פשוט לרדת מהגל... לגלוש אל הגל הבא של האור.
"המציאות" היא מילה פשוטה המגדירה עולם ומלואו, עולם שתחום בגבולות התפיסה.
"המציאות" היא הנמצא, היש, אותו עולם הנתפס בעיני המתבונן.
המציאות אינה קיימת בזכות עצמה, אלא היא אוסף של רצפים הנעים כמארג, שלובים זה בזה, זה לצד זה, וביניהם...?
מה הם הרצפים?
כדי להבין את המושג 'רצף', אפשר לבחון את המושג 'תדר'. כמו גלי הרדיו, שלהם תדר אליו הם מכוונים, וכך אפשר לשמוע כל תחנה שאליה נכוון את הכפתור, כך רוחו של האדם המתכוון אל תדר מסוים: תדר של אהבה, תדר של זוגיות, תדר של עושר, תדר של שמחה וכדומה. כך אדם השואף להיות במצב כלשהו של הוויה, מכוון עצמו אל התדר שיבחר, ומוצא עצמו מצמצם את הפער בינו לבין המצב. למשל, אדם ביום חופשי מהעבודה אליו חיכה הרבה זמן, יהיה שמח. מה נשתנה היום החופשי משאר הימים? השמש זורחת כבכל יום, הציפורים מצייצות, והעננים שטים בשמיים. אולי מבעד לחלון המשרד קצת קשה יותר לראות...
כך התדרים נעים בגלים, צפופים, יותר או פחות, באורכים שונים, ובאיכות שונה של עידון.
כך אפשר להסביר גם את המושג רצף. הרצף נוצר כשתדר מסוים אליו התכוונו, מייצר רצף של אירועים, של התממשויות במציאות, שבה אנחנו על אותו התדר. אם התדר הוא טוב, אנחנו מאושרים, אם עלינו על תדר של ביטולים למשל: שיעור שהתבטל, משמרת בעבודה שהתבטלה וחבר שהבריז, כדאי לשאוף ולרדת מהתדר אל תדר טוב יותר.
נשמע קצת כמו משחק מחשב, לא?
בסרט "מטריקס", נאמר "דז'ה וו הוא טעות של המטריקס", כלומר, שינוי ברצף שיוצר הרגשה של מציאות שכבר חווינו. אכן?
המציאות היא החלק הבא במגע איתנו, ואם כך, מה יש מעבר?
העולם שמעבר
בעולם היום, ובמדע בפרט, נוהגים להגדיר את המציאות בגבולות החומר, מה שניתן להוכיח ש"קיים". ואם כך, הרגשות, הדמיון והמחשבה אינם חלק מהמציאות, אכן?
אפשר להסתכל על הרצפים במבחן המציאות. למשל, אדם שיש לו יום טוב, ומצליח בכול: מגיע בזמן לעבודה, סוגר את עסקת חייו, זוכר את יום ההולדת של אשתו, מספיק לקנות לה פרחים בדרך הביתה, הילדים אצל הסבתא, הבית פנוי... הכול טוב.
לעומת זאת, מישהי שקמה בבוקר בהרגשה לא טובה, עם כאב ראש, שורפת את הדייסה שהכינה, ממהרת רעבה ללימודים, נכשלת במבחן, נשפך לה הקפה על החולצה הלבנה...
המציאות מורכבת מרצפים, שבאורם אנו חיים.
אם נתפוס את קצה החוט, ונבין שאפשר לשנות את המציאות סביבנו באופן פשוט, נכוון עצמנו אל המציאות הטובה לנו ביותר, מדי יום ביומו.
הדרכים לעשות זאת הן פשוטות
• בנשימה עמוקה אנחנו מתנתקים מהמציאות אליה נקלענו, ויוצרים מציאות חדשה. מכוונים עצמנו אל תדר אחר. האוויר אותו אנו נושמים פנימה, נכנס אל הריאות, המסמלות ברפואה הסינית את האיבר האחראי על הקבלה, קבלת המציאות והשינויים בסביבה, והן האחראיות לפזר את הקונג-צ'י, צ'י הריאות, אל הגוף כולו, ולהזין בחמצן את רקמות הגוף. החמצן מייצר, ביחד עם חומרים נוספים, אנרגיה בגופנו, שמסייעת לנו להתכוון על תדר אחר, וכל זאת בפן הפיזי. בפן הרוחני אנחנו מאווררים את גופנו, נושמים אור טהור, ומכוונים עצמנו אל התדר שאליו נשאף.
• לעצום עיניים. באותה דרך של הפרדה מהמציאות המתחוללת לנגד עינינו הפיזיות, מראה העיניים אליו אנו נוטים להאמין יותר מכל, אנו עוצמים לרגע את עינינו, ומרגישים את האשליה שבדבר. מכאן אפשר להמשיך, להחזיר ללב את הפיקוד, ולהתכוון אל התדר אליו נשאף.
• שתיית כוס מים מנטרלת את היצר. מעברים חדים במציאות, רגעים שבהם אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לשנות תדר, נשטפים בזרימת המים כנהר המגיע אל הים בסופו של דבר. היצר משחרר אחיזה במציאות הקיימת, ואנחנו יכולים להמשיך וליצור מציאות חדשה.
• לדחות את הדברים למחרת, או לזמן אחר. בכל לילה אנחנו משנים תדר, או שישנה האפשרות... נדמה כי למחרת הרצף יישבר ויהיה אפשר לעלות על הרצף הנכון.
• לישון למספר רגעים או שעה, כך שהתדר ישתנה.
• בכל בוקר, לפני היציאה מהבית, אפשר להתכוון אל היום שאליו אנחנו יוצאים, כדברי ד"ר סוס: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". חמש דקות של ישיבה שקטה בעיניים עצומות, רגע של התבוננות אל תוך היום והתכוונות אל שאיפת הלב תביא אותנו אל התדר הטוב ביותר בשבילנו ליום הזה.
וכך, באווירה זו, אפשר לשאוף למלא את המציאות שלנו רק בטוב, באמת, באור ובאהבה. ולדעת שכשדבר נהיה פלונטר, אפשר פשוט לרדת מהגל... לגלוש אל הגל הבא של האור.
