ביקורת: קומדיה של טעויות (תיאטרון באר שבע) - שייקספיר הזוי ומבדר בסגנון מקסיקני
מאת חיים נוי
"קומדיה של טעויות " בביצוע המחודש של תיאטרון באר שבע הוא מחזה הזוי, קליל, מבדר שאפילו ויליאם שייקספיר, אין ספק, היה מגרגר בהנאה למראה הבלילה בסגנון מקסיקו שמעלה ההפקה.
ההצגה הזו היא כנראה המחזה הראשון שכתב שייקספיר הצעיר והיא אחת ההפקות המוצגות ביותר ברפרטואר הבינלאומי והפופולארית מבין מחזותיו. כל הפקה מתירה לעצמה דרור ליצירתיות ומעלה את ההצגה בסגנונות שונים, בלבוש מודרני, כמיוזיקל או כשעטנז המורכב מרבדים משונים ובאתרים רבים ומגוונים.
להקת השחקנים בבימויו של נתן דטנר מגישה לנו הצגה מהנה ומבדרת וזה בעצם מה שהקהל רוצה ומצפה. הצגות שייקספיריות כבדות ואינטלקטואליות ובמבטא אנגלי מהוקצע, אתם יכולים לראות בלונדון. התרגום הקולח והעכשווי של דן אלמגור הוא ענוג ומלבב - והתמונות המרצדות של הבילבולציה השייקספירית עם צוות השחקנים המוכשר, בהחלט מהנה.
העלילה מתמקדת בחילופי זהויות בין שני זוגות תאומים, שניהם בשם אנטיפולוס. השניים נפרדו כתינוקות בעת סערה בים, וכל אחד מהזוגות נקלע לעיר אחרת. הסיפור מסתבך לאחר שכל אחד מהם מוצא לעצמו משרת בשם דרומיו שגם הוא אחד מתאומים שנסחפו באותה סערה. כמובן ששני הזוגות אינם יודעים זה על זה, והבלבול מתחיל כאשר הם נקלעים לאותה עיר. התסבוכת מתחילה כאשר כל צמד נקלע לתרחישים שונים ומשונים בבית המשפחה עד לסוף הטוב והכול בא במקומו בשלום.
קומדיה של טעויות היה המחזה השייקספירי הראשון שהוצג בארץ. הוא הוצג בעברית לפני 104 שנים בבית הספר לבנים של אגודת כל ישראל חברים בירושלים וכמו בימי שייקספיר, לוהקו להצגה בנים בלבד. הבמה המקצועית הראשונה שבה הועלתה ההצגה הייתה ב-1964 בתיאטרון הבימה, בתרגום של דן אלמגור שאף זכה מאז לפרסים רבים על התרגום.
ההצגה הועלתה מאז בתיאטרונים ובהפקות רבות וכל פעם מיקמו אותה הבמאים באתר שונה ובתקופה שונה ובסגנון חדש.
ההפקה החדשה של תיאטרון באר שבע נדדה הפעם לדרום אמריקה והיא משובצת שירים במקצב סוער ומקסיקני. ההצגה מלווה בשירים ובריקודים ובתלבושות צבעוניות וססגוניות והגיבורים מוצבים בתקופתנו, פחות או יותר, והחדווה והקצב שורים על כולם.
אם נשוב לתרגום המופלא של דן אלמגור שסוגנן לרוח הימים האלה, הרי שנוכל לשמוע בו ביטויים עסיסיים ואפילו קצת גידופים ברומנית ואם תרצו ביטויים תיאטרונים , השונים וחוזרים בהצגות, כמו "צא דיבוק צא", המוטח כלפי אחד הגיבורים.
נתן דטנר הבמאי נטל חבורת שחקנים מוכשרת ולהטט עימה בשעשועי במה וקצב והתוצאה היא בהחלט מבדרת ומהנה ואם תרצו גם הזויה .
שניים מבכירי השחקנים לוהקו להצגה ומגישים לנו משחק ראוי ומשובח. יהודה עפרוני הוותיק כאגאון , אביהם של שני התאומים, וחנה רוט כאם המנזר שבו מצא מפלט אחד מהם. בתפקידה הקצר הוכיחה חנה רוט שאין תפקידים קטנים וכי שחקנית ותיקה כמוה היא נמרת תיאטרון מוצלחת .
אייל רוזאלס כאנטיפולוס מאפזוס משחק בצורה מהנה ומבדרת ומשלים אותו ברוב טעם וכישרון רון ביטרמן כתאומו, אנטיפולוס מסירקוז.
בטרם נעבור לשאר השחקנים ראוי לציין שלושה , כל אחד מסקלה שונה, שהתבלטו בתפקידם.
רועי הורוביץ כצורף אנג'לו הוא שחקן מצוין. למרות המבטא הצרפתי שכביכול אינו רלבנטי להצגה והדימוי ההומואי שהוא מגיש, רועי מבדר ומצחיק ומלמד אותנו איך בונים תפקיד שאותו יזכרו אחרי רדת המסך.
יונית טובי , בוגרת צעירה מבית צבי, שזכורה כזמרת מוכשרת, היא לוציאנה. היא נעימה וקלילה ומהנה.
קובי אדרת כשוטר אהבל, הוא בכלל סטודנט למשחק ותפקידו זוטר. אבל, היוצמכיות שלו היא טובה ובולטת על הבמה.
נילי צרוייה כאדריאנה, אשת אחד התאומים, מפגינה משחק משובח וכמוה ירמי רייך ואורן כהן המצטיינים כמשרתים התאומים דרומיו. פולי רשף המגלם 3 תפקידים מתבלט דווקא כרופא האליל . כל שאר השחקנים והרקדנים רותי אסראסי, לירון בן שושן, צבי סהר, ניר סעדון,יעל רינגל, צביקה היזיאקיס, לילך ארגוב, תמיר סוברוב, - מחוללים ומשחקים כהלכה.
בנו פרידל עיצב תפאורה פרקטית ואינגה ברבה עיצבה תלבושות ראויות וססגוניות.אביב בן ישי אחראי לתנועה ולמחול העסיסיים ויוסי בן נון למוזיקה התוססת, למעט -כמובן- קטעים מקסיקנים פופולאריים.
שייקספיר בהחלט היה נהנה לצפות בהצגה. בכלל, בחודשים האחרונים יש עדנה למחזותיו ונזכיר את הלילה ה-12 המוצלח מאוד בסגנון ג'אז של תיאטרון גשר וסדרת הצגות בבית צבי ברמת גן.
קומדיה של טעויות נחשבת להצגה המצחיקה ביותר של שייקספיר. ההפקה שלפנינו היא גם מצחיקה וגם מבדרת ואם תרצו, גם שייקספיר וגם ליצנות בכרטיס אחד.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
מאת חיים נוי
"קומדיה של טעויות " בביצוע המחודש של תיאטרון באר שבע הוא מחזה הזוי, קליל, מבדר שאפילו ויליאם שייקספיר, אין ספק, היה מגרגר בהנאה למראה הבלילה בסגנון מקסיקו שמעלה ההפקה.
ההצגה הזו היא כנראה המחזה הראשון שכתב שייקספיר הצעיר והיא אחת ההפקות המוצגות ביותר ברפרטואר הבינלאומי והפופולארית מבין מחזותיו. כל הפקה מתירה לעצמה דרור ליצירתיות ומעלה את ההצגה בסגנונות שונים, בלבוש מודרני, כמיוזיקל או כשעטנז המורכב מרבדים משונים ובאתרים רבים ומגוונים.
להקת השחקנים בבימויו של נתן דטנר מגישה לנו הצגה מהנה ומבדרת וזה בעצם מה שהקהל רוצה ומצפה. הצגות שייקספיריות כבדות ואינטלקטואליות ובמבטא אנגלי מהוקצע, אתם יכולים לראות בלונדון. התרגום הקולח והעכשווי של דן אלמגור הוא ענוג ומלבב - והתמונות המרצדות של הבילבולציה השייקספירית עם צוות השחקנים המוכשר, בהחלט מהנה.
העלילה מתמקדת בחילופי זהויות בין שני זוגות תאומים, שניהם בשם אנטיפולוס. השניים נפרדו כתינוקות בעת סערה בים, וכל אחד מהזוגות נקלע לעיר אחרת. הסיפור מסתבך לאחר שכל אחד מהם מוצא לעצמו משרת בשם דרומיו שגם הוא אחד מתאומים שנסחפו באותה סערה. כמובן ששני הזוגות אינם יודעים זה על זה, והבלבול מתחיל כאשר הם נקלעים לאותה עיר. התסבוכת מתחילה כאשר כל צמד נקלע לתרחישים שונים ומשונים בבית המשפחה עד לסוף הטוב והכול בא במקומו בשלום.
קומדיה של טעויות היה המחזה השייקספירי הראשון שהוצג בארץ. הוא הוצג בעברית לפני 104 שנים בבית הספר לבנים של אגודת כל ישראל חברים בירושלים וכמו בימי שייקספיר, לוהקו להצגה בנים בלבד. הבמה המקצועית הראשונה שבה הועלתה ההצגה הייתה ב-1964 בתיאטרון הבימה, בתרגום של דן אלמגור שאף זכה מאז לפרסים רבים על התרגום.
ההצגה הועלתה מאז בתיאטרונים ובהפקות רבות וכל פעם מיקמו אותה הבמאים באתר שונה ובתקופה שונה ובסגנון חדש.
ההפקה החדשה של תיאטרון באר שבע נדדה הפעם לדרום אמריקה והיא משובצת שירים במקצב סוער ומקסיקני. ההצגה מלווה בשירים ובריקודים ובתלבושות צבעוניות וססגוניות והגיבורים מוצבים בתקופתנו, פחות או יותר, והחדווה והקצב שורים על כולם.
אם נשוב לתרגום המופלא של דן אלמגור שסוגנן לרוח הימים האלה, הרי שנוכל לשמוע בו ביטויים עסיסיים ואפילו קצת גידופים ברומנית ואם תרצו ביטויים תיאטרונים , השונים וחוזרים בהצגות, כמו "צא דיבוק צא", המוטח כלפי אחד הגיבורים.
נתן דטנר הבמאי נטל חבורת שחקנים מוכשרת ולהטט עימה בשעשועי במה וקצב והתוצאה היא בהחלט מבדרת ומהנה ואם תרצו גם הזויה .
שניים מבכירי השחקנים לוהקו להצגה ומגישים לנו משחק ראוי ומשובח. יהודה עפרוני הוותיק כאגאון , אביהם של שני התאומים, וחנה רוט כאם המנזר שבו מצא מפלט אחד מהם. בתפקידה הקצר הוכיחה חנה רוט שאין תפקידים קטנים וכי שחקנית ותיקה כמוה היא נמרת תיאטרון מוצלחת .
אייל רוזאלס כאנטיפולוס מאפזוס משחק בצורה מהנה ומבדרת ומשלים אותו ברוב טעם וכישרון רון ביטרמן כתאומו, אנטיפולוס מסירקוז.
בטרם נעבור לשאר השחקנים ראוי לציין שלושה , כל אחד מסקלה שונה, שהתבלטו בתפקידם.
רועי הורוביץ כצורף אנג'לו הוא שחקן מצוין. למרות המבטא הצרפתי שכביכול אינו רלבנטי להצגה והדימוי ההומואי שהוא מגיש, רועי מבדר ומצחיק ומלמד אותנו איך בונים תפקיד שאותו יזכרו אחרי רדת המסך.
יונית טובי , בוגרת צעירה מבית צבי, שזכורה כזמרת מוכשרת, היא לוציאנה. היא נעימה וקלילה ומהנה.
קובי אדרת כשוטר אהבל, הוא בכלל סטודנט למשחק ותפקידו זוטר. אבל, היוצמכיות שלו היא טובה ובולטת על הבמה.
נילי צרוייה כאדריאנה, אשת אחד התאומים, מפגינה משחק משובח וכמוה ירמי רייך ואורן כהן המצטיינים כמשרתים התאומים דרומיו. פולי רשף המגלם 3 תפקידים מתבלט דווקא כרופא האליל . כל שאר השחקנים והרקדנים רותי אסראסי, לירון בן שושן, צבי סהר, ניר סעדון,יעל רינגל, צביקה היזיאקיס, לילך ארגוב, תמיר סוברוב, - מחוללים ומשחקים כהלכה.
בנו פרידל עיצב תפאורה פרקטית ואינגה ברבה עיצבה תלבושות ראויות וססגוניות.אביב בן ישי אחראי לתנועה ולמחול העסיסיים ויוסי בן נון למוזיקה התוססת, למעט -כמובן- קטעים מקסיקנים פופולאריים.
שייקספיר בהחלט היה נהנה לצפות בהצגה. בכלל, בחודשים האחרונים יש עדנה למחזותיו ונזכיר את הלילה ה-12 המוצלח מאוד בסגנון ג'אז של תיאטרון גשר וסדרת הצגות בבית צבי ברמת גן.
קומדיה של טעויות נחשבת להצגה המצחיקה ביותר של שייקספיר. ההפקה שלפנינו היא גם מצחיקה וגם מבדרת ואם תרצו, גם שייקספיר וגם ליצנות בכרטיס אחד.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
