ת"א 69051/06, נרקיס שלמה נ' כראדי אשר ואח'
כבוד השופט מנחם (מריו) קליין
31.12.2008
העובדות:
1. התובע אוחז בשיק בסך 645,000 ש"ח (קרן) בעוד סכום התביעה בעת הגשתה נאמד בסך של 1,003,989.2 ש"ח. השיק האמור חולל בהעדר פירעון ומשכך הגיש התובע בקשה לביצוע שטר בהתאם לסעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967.
2. ביום 19/09/06 הגישו הנתבעים 1-2 התנגדות מטעמם בה העלו מספר טענות בהם: החתימות הנחזות להיות שלהם הינן מזויפות, אינם מכירים את התובע ומעולם לא קיבלו כל תמורה, השיק מעולם לא ניתן לתובע מאת הנתבעים וככל הנראה הוצא במרמה, התובע לא שלח הודעת חילול בהתאם לקבוע בפקודת השטרות לנתבע 2.
החלטה:
3. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם השיק אשר הגיש התובע לביצוע אכן נחתם ע"י הנתבעים וכן האם נתקבלה תמורה בעדו. הנתבעים טוענים כי חתימתם זויפה אולם לא שוללים את האפשרות כי אחיהם שנפטר הוא אשר מסר את השיק. לגישתם במידה ויתברר כי אחיהם הוא שהעביר את השיק הרי שעשה זאת ללא הרשאתם, ומשכך אין הם חייבים בגינו.
4. על פי סעיפים 22, ו - 23 של פקודת השטרות, אין מקום לחייב אדם לפרוע שיק אשר חתימתו עליו זויפה, כך שתנאי מוקדם לקבלת התביעה היא הוכחה כי חתימתם של הנתבעים מתנוססת על השיקים ורק אז יש מקום לחייבים בפירעון השיקים. נטל ההוכחה בשאלת אמיתותה של חתימת הנתבעים על השיק מוטלת על התובע. התובע הרים את הנטל להוכיח את חיובם של הנתבעים על פי השטר.
5. סע' 28(א)(2) לפקודה קובע כי אוחז עשוי להיחשב כאוחז כשורה אם זה נטל את השטר תוך שנתן בעדו תמורה בעל ערך. תמורה זו השתוותה בפסיקה ובספרות המשפטית לערכה של תמורה המועילה לשכלולה של תקנת השוק הקניינית ולא מסתפקת בתמורה החוזית שאין בה ממש. התובע טוען כי בעד השקים ניתנה תמורה אולם לטענה זו לא צירף התובע כל מסמך אשר יכול אשר זאת.
6. התובע מחזיק פיזית בשיק. הנתבעים לא סיפקו כל הסבר המניח את הדעת כיצד הגיע לידי התובע שיק המשוך מחשבונו של הנתבע 1 לפקודת הנתבע 2 וכן בגבו קיימת הסבה של הנתבע 2 בצירוף מספר תעודת הזהות שלו וכן חתימה נוספת של אבי כראדי ז"ל בצירוף מספר הטלפון הסלולארי שלו. לאור כל הנסיבות האמורות נראה כי השטר ניתן בהרשאה על ידי הנתבע 2 או לחילופין אבי כראדי וזאת בתמורה להלוואה שניתנה. מכל מקום הנטל להוכיח שלא ניתנה תמורה בעד השטר מוטלת על הנתבעים. הנתבעים לא הצליחו להרים נטל זה.
7. הנתבעים ואחיו המנוח שלחו ידם בעסקים שונים ומשונים. לא מן הנמנע כי בחלק מעסקים אלו היו זקוקים לתובע בכדי לגלגל כספים ולקבל אשראי זמין, נוח וללא צורך ברישום.
8. מלבד השיק לא הוצג כל הסכם הלוואה אשר היה יכול להבהיר את המחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הסכום אשר הנתבעים יהיו חייבים בגינו וכן באשר לגובה הריבית אשר סוכמה בין הצדדים אם בכלל. בכך גרם התובע ל"נזק ראייתי" לנתבעים. לאור כל האמור לעיל התקבלה התביעה בכל הקשור לגובה השיק בסך 645,000 ש"ח בלבד כשסכום זה צמוד ונושא ריבית, לא מהוצאת השיק, אלא מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
כבוד השופט מנחם (מריו) קליין
31.12.2008
העובדות:
1. התובע אוחז בשיק בסך 645,000 ש"ח (קרן) בעוד סכום התביעה בעת הגשתה נאמד בסך של 1,003,989.2 ש"ח. השיק האמור חולל בהעדר פירעון ומשכך הגיש התובע בקשה לביצוע שטר בהתאם לסעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967.
2. ביום 19/09/06 הגישו הנתבעים 1-2 התנגדות מטעמם בה העלו מספר טענות בהם: החתימות הנחזות להיות שלהם הינן מזויפות, אינם מכירים את התובע ומעולם לא קיבלו כל תמורה, השיק מעולם לא ניתן לתובע מאת הנתבעים וככל הנראה הוצא במרמה, התובע לא שלח הודעת חילול בהתאם לקבוע בפקודת השטרות לנתבע 2.
החלטה:
3. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם השיק אשר הגיש התובע לביצוע אכן נחתם ע"י הנתבעים וכן האם נתקבלה תמורה בעדו. הנתבעים טוענים כי חתימתם זויפה אולם לא שוללים את האפשרות כי אחיהם שנפטר הוא אשר מסר את השיק. לגישתם במידה ויתברר כי אחיהם הוא שהעביר את השיק הרי שעשה זאת ללא הרשאתם, ומשכך אין הם חייבים בגינו.
4. על פי סעיפים 22, ו - 23 של פקודת השטרות, אין מקום לחייב אדם לפרוע שיק אשר חתימתו עליו זויפה, כך שתנאי מוקדם לקבלת התביעה היא הוכחה כי חתימתם של הנתבעים מתנוססת על השיקים ורק אז יש מקום לחייבים בפירעון השיקים. נטל ההוכחה בשאלת אמיתותה של חתימת הנתבעים על השיק מוטלת על התובע. התובע הרים את הנטל להוכיח את חיובם של הנתבעים על פי השטר.
5. סע' 28(א)(2) לפקודה קובע כי אוחז עשוי להיחשב כאוחז כשורה אם זה נטל את השטר תוך שנתן בעדו תמורה בעל ערך. תמורה זו השתוותה בפסיקה ובספרות המשפטית לערכה של תמורה המועילה לשכלולה של תקנת השוק הקניינית ולא מסתפקת בתמורה החוזית שאין בה ממש. התובע טוען כי בעד השקים ניתנה תמורה אולם לטענה זו לא צירף התובע כל מסמך אשר יכול אשר זאת.
6. התובע מחזיק פיזית בשיק. הנתבעים לא סיפקו כל הסבר המניח את הדעת כיצד הגיע לידי התובע שיק המשוך מחשבונו של הנתבע 1 לפקודת הנתבע 2 וכן בגבו קיימת הסבה של הנתבע 2 בצירוף מספר תעודת הזהות שלו וכן חתימה נוספת של אבי כראדי ז"ל בצירוף מספר הטלפון הסלולארי שלו. לאור כל הנסיבות האמורות נראה כי השטר ניתן בהרשאה על ידי הנתבע 2 או לחילופין אבי כראדי וזאת בתמורה להלוואה שניתנה. מכל מקום הנטל להוכיח שלא ניתנה תמורה בעד השטר מוטלת על הנתבעים. הנתבעים לא הצליחו להרים נטל זה.
7. הנתבעים ואחיו המנוח שלחו ידם בעסקים שונים ומשונים. לא מן הנמנע כי בחלק מעסקים אלו היו זקוקים לתובע בכדי לגלגל כספים ולקבל אשראי זמין, נוח וללא צורך ברישום.
8. מלבד השיק לא הוצג כל הסכם הלוואה אשר היה יכול להבהיר את המחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הסכום אשר הנתבעים יהיו חייבים בגינו וכן באשר לגובה הריבית אשר סוכמה בין הצדדים אם בכלל. בכך גרם התובע ל"נזק ראייתי" לנתבעים. לאור כל האמור לעיל התקבלה התביעה בכל הקשור לגובה השיק בסך 645,000 ש"ח בלבד כשסכום זה צמוד ונושא ריבית, לא מהוצאת השיק, אלא מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
