עפ"א 190/08, עודד המאירי ואח' נ' מדינת ישראל
כב' השופטים: א' הלמן, ש' אטרש, א' קולה
30.12.2008
העובדות:
1. מדובר בשלושה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט השלום בו הרשיע בית המשפט קמא את המערערים במתן ובקבלת שוחד.
2. ערעור המערערים נסוב על שאלה אחת ויחידה, והיא החלטת בית המשפט קמא שלא להתיר להם לחזור בהם מהודייתם.
3. המאירי היה במשך שנים רבות, ועד לחודש אפריל 1999 אחד מבעליה של חברת "שקד בתי עץ בע"מ" ובמקביל היה פעיל במפלגת הליכוד בצפת. ביטון היה מנהלה ואחד משני בעליה של חברת "סביוני כנען" שעסקה ביזמות ובניין.
4. שני המערערים נדברו ביניהם בעניין הקמת מבנה ציבורי על שטח אדמה אשר נרכש ע"י ביטון סמוך לצפת והידוע כ"הר כנען".
5. בחודש אפריל 1999 נבחר המאירי לתפקיד סגן ראש עיריית צפת וממלא מקומו.
ההכרעה:
1. בהתאם לסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 על נאשם המבקש לחזור בו מהודייתו לשכנע את בית המשפט שיש שיקולים מיוחדים על מנת לחזור בו מהודייתו.
2. מקום בו מדובר "ברצונו הכן והנחוש להוציא לאור את צדקתו ..." יהיה בכך משום נימוק מיוחד, המאפשר חזרה מהודאה.
3. לא נמצא ה"תמרון הפסול", או, "בלון הניסוי"; שהרי, המערערים ביקשו לחזור בהם מיד לאחר שהודו במסגרת הסדר טיעון, שכלל הסדר לגבי העונש, בית המשפט טרם אמר את דברו, ולא ברור מה השיגה הודאתם באורח פסול.
4. ניתן היה לקבל עמדה של "תמרון פסול", לו היו ממתינים המערערים עד לאחר גזר דינם, ואזי, היו בוחרים לחזור בם מהודייתם, לו גזר הדין היה חמור מדי לטעמם.
5. המערערים הודו לפני שנגזר דינם, כך מחד, ומאידך, גם כיום לאחר מתן גזר דינם, לא מדובר בגזר דין חמור, והלא צפויים הם, והדבר ידוע להם היטב, לגזר דין חמור פי כמה, לו יורשעו בעובדות כתב האישום המקורי.
6. האינטרס היחידי, זה הגלוי לעין על כל פנים, נעוץ בכך שאכן, שני המערערים מבקשים לנסות ולהוציא לאור את צדקתם, זאת ותו לא.
7. על בתי המשפט לשאוף לעשיית צדק בכלל, וצדק עם נאשמים בפרט, זוהי מטרתו העליונה של המשפט.
8. מקום בו מערערים עומדים על טענתם לחפות, ועל רצונם לנסות ולהוכיח חפות זו, מקום בו ברור, כי המשך המשפט והרשעה חלילה, מבחינתם, יביא לתוצאה חמורה הרבה יותר, מקום בו, הסנגור עצמו, מייעץ לנאשמים לחזור בהם מערעורם, שכן מדובר בעסקת טיעון מיטיבה, ובסיכון גדול בניהול משפט, ובהינתן כל האמור, בחרו המערערים במודע, לעמוד על טענתם לחזרה מהודיה, ולנהל משפט מתחילתו ועד סופו, על כל המשמעות שבכך, הרי שתחושת הצדק, וכאמור זהו לב ליבה של המערכת המשפטית, מחייבת מתן אפשרות למערערים לעשות כן.
9. מקום בו החזרה מהודיה, נעשית לאחר ההודיה עצמה ובטרם מתן גזר דין, מתעמעם, חשש זה.
10. יש לקבל את הערעור, במובן זה, שיותר למערערים לחזור בהם מהודייתם, וממילא, הכרעת הדין של בית משפט קמא, כמו גם גזר הדין, יבוטלו.
כב' השופטים: א' הלמן, ש' אטרש, א' קולה
30.12.2008
העובדות:
1. מדובר בשלושה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט השלום בו הרשיע בית המשפט קמא את המערערים במתן ובקבלת שוחד.
2. ערעור המערערים נסוב על שאלה אחת ויחידה, והיא החלטת בית המשפט קמא שלא להתיר להם לחזור בהם מהודייתם.
3. המאירי היה במשך שנים רבות, ועד לחודש אפריל 1999 אחד מבעליה של חברת "שקד בתי עץ בע"מ" ובמקביל היה פעיל במפלגת הליכוד בצפת. ביטון היה מנהלה ואחד משני בעליה של חברת "סביוני כנען" שעסקה ביזמות ובניין.
4. שני המערערים נדברו ביניהם בעניין הקמת מבנה ציבורי על שטח אדמה אשר נרכש ע"י ביטון סמוך לצפת והידוע כ"הר כנען".
5. בחודש אפריל 1999 נבחר המאירי לתפקיד סגן ראש עיריית צפת וממלא מקומו.
ההכרעה:
1. בהתאם לסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 על נאשם המבקש לחזור בו מהודייתו לשכנע את בית המשפט שיש שיקולים מיוחדים על מנת לחזור בו מהודייתו.
2. מקום בו מדובר "ברצונו הכן והנחוש להוציא לאור את צדקתו ..." יהיה בכך משום נימוק מיוחד, המאפשר חזרה מהודאה.
3. לא נמצא ה"תמרון הפסול", או, "בלון הניסוי"; שהרי, המערערים ביקשו לחזור בהם מיד לאחר שהודו במסגרת הסדר טיעון, שכלל הסדר לגבי העונש, בית המשפט טרם אמר את דברו, ולא ברור מה השיגה הודאתם באורח פסול.
4. ניתן היה לקבל עמדה של "תמרון פסול", לו היו ממתינים המערערים עד לאחר גזר דינם, ואזי, היו בוחרים לחזור בם מהודייתם, לו גזר הדין היה חמור מדי לטעמם.
5. המערערים הודו לפני שנגזר דינם, כך מחד, ומאידך, גם כיום לאחר מתן גזר דינם, לא מדובר בגזר דין חמור, והלא צפויים הם, והדבר ידוע להם היטב, לגזר דין חמור פי כמה, לו יורשעו בעובדות כתב האישום המקורי.
6. האינטרס היחידי, זה הגלוי לעין על כל פנים, נעוץ בכך שאכן, שני המערערים מבקשים לנסות ולהוציא לאור את צדקתם, זאת ותו לא.
7. על בתי המשפט לשאוף לעשיית צדק בכלל, וצדק עם נאשמים בפרט, זוהי מטרתו העליונה של המשפט.
8. מקום בו מערערים עומדים על טענתם לחפות, ועל רצונם לנסות ולהוכיח חפות זו, מקום בו ברור, כי המשך המשפט והרשעה חלילה, מבחינתם, יביא לתוצאה חמורה הרבה יותר, מקום בו, הסנגור עצמו, מייעץ לנאשמים לחזור בהם מערעורם, שכן מדובר בעסקת טיעון מיטיבה, ובסיכון גדול בניהול משפט, ובהינתן כל האמור, בחרו המערערים במודע, לעמוד על טענתם לחזרה מהודיה, ולנהל משפט מתחילתו ועד סופו, על כל המשמעות שבכך, הרי שתחושת הצדק, וכאמור זהו לב ליבה של המערכת המשפטית, מחייבת מתן אפשרות למערערים לעשות כן.
9. מקום בו החזרה מהודיה, נעשית לאחר ההודיה עצמה ובטרם מתן גזר דין, מתעמעם, חשש זה.
10. יש לקבל את הערעור, במובן זה, שיותר למערערים לחזור בהם מהודייתם, וממילא, הכרעת הדין של בית משפט קמא, כמו גם גזר הדין, יבוטלו.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
