רבים מאיתנו הם "בוגרי" רוברט קיוסאקי. גם אני. היום כבר אפשר להכריז שבועת הנדל"ן של האבא העשיר התפוצצה. הרווחים הקלים שהושגו בהלוואות זולות שמימנו נדל"ן שמימן עוד הלוואות זולות שקנו נדל"ן יקר, התפוצצו לכולנו בפרצוף. אני כותב "לכולנו" כי כולנו משלמים את המחיר - גם מי מאיתנו שאינו כריש נדל"ן.
אני מתפרנס ממסחר במניות. כסוחר מניות מקצועי, הרווחתי מהמשבר. בחודש אוקטובר שילשתי את חשבון המסחר שלי בשורטים (מכירה בחסר) על מניות מתרסקות. מחוץ לחשבון המסחר שלי, אני מפסיד מהמשבר בדיוק כמו כל אחד אחר, ולכן החלטתי לעשות קצת סדר בהיסטוריה של המשבר הנוכחי.
הכל התחיל בקלינטון, נמשך בבוש והסתיים במספר ימים היסטוריים שבהם נמכרה בר סטרנס לג'י פי מורגן וליהמן ברדרס השיבה את נשמתה לבורא וול סטריט - מספר ימים שהותירו את כולנו עשירים פחות או עניים יותר. בשנת 2000, בימים הקשים של פיצוץ בועת ההייטק, נוצר צורך דחוף לעורר את הכלכלה השוקעת והפתרון הפשוט - אז כמו היום - היה כסף זול. הריבית על המשכנתאות ירדה לאחוז בודד וכסף זול הוצנח ממטוסים. יעד ההצנחה היה ברור. קלינטון סימן את היעד ובוש קיבע אותו - מימוש החלום האמריקאי בדמות רכישת בית חדש. ההערכה שהתבררה כנכונה, לפחות לפרק זמן של מספר שנים, הייתה שעידוד ההוצאה הפרטית יעורר את הכלכלה. בנאום שבמקור נראה מתאים והיום נראה תלוש מהמציאות קרא הנשיא בוש: “We want more people owning their own home”. אמר ועשה.
כמו כל אלמנט חיובי שנדחף לקיצוניות, כך נסללה הדרך להתפוצצות הנוכחית. פאני ופרדי, חברות המשכנתאות הפדרליות, קיבלו שיק פתוח ועידוד פדרלי להלוות כספים לציבור, והציבור לווה. כמו בכל שוק של קונים, כאשר הביקוש גובר על ההיצע, המחיר של הבתים עלה. פאני ופרדי עשו על הנייר הרבה כסף ובנקים אחרים שרצו להשתתף בחגיגה, אולם חסרו את התמיכה הפדרלית, היו חייבים למצוא דרך יצירתית להצטרף לתחרות.
עכשיו כבר לא ניתן היה לסגת. הלחץ הפוליטי להשתתף בחגיגת הנדל"ן והכסף הזול דחף את הבנקים האיזוריים להשתתף גם הם בתהליך. בנקים קטנים היו צריכים למצוא דרך להתחרות בפאני ובפרדי ואז הומצא הקונספט המבריק של הסאב פריים. כל מי שידע לחתום את שמו על פיסת נייר קיבל מאות אלפי דולרים לקניית בית. החלום האמריקאי התממש לגאוות המדינה. עד סוף 2006 הם עוד קנו.
הצורך במזומנים גבר על ההיגיון
כאן נכנסה לתמונה וול סטריט שבלעדיה שום דבר לא היה מצליח. עם הזמן, בנקאי השקעות של וול סטריט נהיו יותר ויותר תלויים במימון חוזר של העסקים שלהם. הצורך במזומנים גבר על ההיגיון. הם היו חייבים להישאר במשחק ולהצליח לפחות כמו המתחרים. הם נאלצו למצוא מקורות הכנסה נוספים והפתרון היה הסאב פריים. נכתבו מודלים ממוחשבים לחישוב סיכוני משכנתאות ונמצאו דרכים לארוז ולמכור חבילות של משכנתאות סאב פריים בצורה שלקונה התמים לא היה מושג מה הוא קונה. בסיס הרעיון היה פיזור הסיכון. המודלים של וול סטריט גרסו שבחבילה של משכנתאות רבות הפיזור גדול ולכן הסיכון קטן. הם הכניסו את כל הלקוחות הבעייתיים למסגרת אחת וגרסו שאם רק חלק קטן מהם לא יעמוד בתשלומים אז הכל בסדר. מכאן ועד למינוף חבילת החובות הדרך הייתה קצרה שהרי אם המודל המתמטי גורס שהסיכון זניח, מדוע לא למנף את החוב פי כמה ולהרוויח בהתאם? האנשים שקנו את הגלגולים הממונפים של החובות לא ממש הבינו מה הם קנו. בנקים המשיכו להלוות לכל אדם ולאף אחד לא היה אכפת אם המשכנתא תשולם כי וול סטריט דאגה להכניס אותה לחבילה חדשה ולמכור אותה הלאה.
בשביל למכור את חבילות הרעל היו צריכים להתמלא שני תנאים נוספים. הראשון: הרגולטורים היו צריכים לשתף פעולה. הרגולטורים למעשה הביטו לכיוון ההפוך. הם היו מעוניינים יותר בהצלחה של וול סטריט מאשר בשמירה על הלקוחות שלהם - הציבור. בעדות בסנאט, הודה גרינספן שהוא הופתע מכך שמערכת בקרת הסיכונים של הבנקים קרסה. הופתע? האם לא שילמו לו משכורת כדי שידאג שלבנקים תהיה מערכת בקרת סיכונים תקינה?
הגורם השני שעליו עוד ידובר רבות בעתיד הן סוכנויות הדירוג. הסוכנויות העניקו לוול סטריט חותמת כשרות מסוג טריפל איי (AAA) על חבילות המשכנתאות הממונפות שיצרה. האבסורד הוא שהסוכנויות מקבלות כסף מוול סטריט עבור הדירוג. הפיתוי להמשיך ולהרוויח כסף היה עבורן גדול מלחשוף את האמת. עם מתן דירוג חיובי נפרץ הסכר והתפשט הווירוס. את חבילות המשכנתאות רכשו בנקים, קרנות פנסיה ולקוחות פרטיים בכל רחבי העולם. ברוב המקרים רוכשי החבילות לא הבינו את משמעותן, סמכו על סוכנויות הדירוג והתמקדו בתשואה הגבוהה.
גם אני הייתי מעורב בתהליך. בשנת 2006 הוזמנתי על ידי אחד הבנקים בישראל לתמוך בהפצת חבילות רעל ששמו CDO ללקוחות הבנק. במבט ראשון התלהבתי מהמוצר וניסיתי להבין את מקור התשואה המרשימה והסיכון הקטן. התקשיתי להבין. כל שאלה ששאלתי, נתקלה בתשובה מסובכת או במשפט המחץ: סוכנויות הדירוג העניקו ציון גבוה. ישנו שלב שבו כל אחד נשבר. במבט לאחור אני חושב שנכנעתי כי פשוט לא רציתי לעשות רושם של אידיוט שלא מבין כלום. היום אני מבין שגם בכירי הבנק שיזמו את שיווק המוצר בישראל לא הבינו את משמעותו. חברות הדירוג אמרו שהמלך אינו עירום ואנחנו הנהנו בצייתנות אחריהם.
הכל התחיל בניסיון לאושש את הכלכלה באמצעות ריבית נמוכה ובהון פוליטי זול והצליח בזכות וול סטריט ששימנה את הגלגלים של המערכת. כולם אשמים. כולם סחרו בגלולות הרעל וכולם פחדו לעצור ולהביט לאחור. הפיצוץ החל במספר ימים ב-2008. הרבה ספרים עוד ייכתבו על ימים הרי גורל אלו. ב-16 במרץ 2008, ג'י פי מורגן רכשה את בר סטרנס במחיר מציאה של 2 דולר למניה ומנעה פשיטת רגל אדירה. הממשל, אולי בטעות הגדולה מכולן, מניח לליהמן ברדרס לפשוט רגל מתוך רצון ללמד לקח את בנקאי וול סטריט, וסיטי גרופ רוכשת את מריל לינץ' מבלי להיות מודעת לחובות העצומים של הקבוצה, ורק מספר חודשים לאחר מכן מגלה שגם היא הוכנסה לרשימת נפגעי הצונאמי הפיננסי.
חלום הנדל"ן של קיוסאקי התפוצץ. מסתבר שגם נדל"ן, כמו הבורסה, לא תמיד עולה בטווח הארוך והאמרה הידועה של "תן לכסף לעבוד בשבילך" הוכחה כלא נכונה גם בנדל"ן. אבל אל דאגה משקיעים יקרים, קצת סבלנות. בתוך מספר שנים תימצא הבועה החדשה. הסקטור המועמד שלי הוא: הביוטק. בהצלחה.
