סיימתי את התפילה בתחושה של הקלה, וכמה דקות אחר כך תפסו עיני את הספר "כוחו של התת מודע" של ד"ר מרפי. קניתי את הספר כשנתיים לפני כן בעקבות המלצה של ידיד ומעולם לא עיינתי בו. הפעם הרגשתי צורך לפתוח אותו מתוך תחושה שזה המענה של אלוהים לתפילה שלי.
מאז ועד היום אני עושה מדיטציה מידי יום, וחיי השתנו לבלי הכר. החוויה הקיומית של בלבול וחוסר אונים פינתה עם הזמן את מקומה לתחושה של שמחה ובטחון. נכון, מדיטציה היא לא הגורם היחיד שבזכותו השתנו חיי, אבל היא בהחלט אחד הכלים המשמעותיים ביותר לכך.
מהי מדיטציה?
יש מאות אם לא אלפי סוגים של מדיטציה. יש טכניקות של מדיטציה שאורכן הוא כ- 60 שניות (כן, כן), ויש טכניקות שנרכשות תחת השגחה קפדנית וימים של דממה. מדיטציה יכולה להיות בישיבה או בתנועה, יצירה אישית או טכניקה מובנית שעברה מדור לדור זה מאות בשנים.
יחד עם זאת, לכל הטכניקות השונות של מדיטציה יש מכנה משותף, והוא מצב של מודעות רגועה.
שני המצבים, של רגיעה ושל מודעות, אינם יוצאים מגדר הרגיל כשהם עומדים בפני עצמם. המיוחד הוא האיחוד של שני מצבים אלו. באופן רגיל אנו חווים רגיעה ללא מודעות (מצב השינה הוא הקיצוני ביותר), או מודעות ללא רגיעה, כשאנו נמצאים במצב שוקק- האדרנלין של המודעות היומיומית (קבלת החלטות, ביצוע משימות).
האיחוד של מודעות רגועה מופק באותם רגעים יקרים בהם אנו מאזינים למוזיקה, צופים בשקיעה, או עוסקים בכל פעילות מרגיעה אחרת של שעות הפנאי. מדיטציה, לפחות ברמה הראשונית שלה, דומה לפעילויות הללו. היא מרגיעה, מרעננת ומטעינה את הגוף והנפש בכוחות מחודשים. אם אתם חשים עייפות ואין לכם זמן ללכת לישון מומלץ לעשות כמה דקות של מדיטציה. זה עוזר להטעין מחדש את הבטריות ולהרגיש כמו חדשים.
בפשטות, מדיטציה היא מצב של התבוננות. כל מצב בו אנו מרוכזים לחלוטין בהווה הוא מצב של מדיטציה. לדוגמא, הולכים בפארק וחשים את משב הרוח, מתבוננים בעלים הנעים, מריחים את ריחות הפריחה ומקשיבים לקולות הילדים, נוכחים לחלוטין ברגע מבלי להקשיב למחשבות הפנימיות.
מדיטציה ולחץ
כדי להבין יותר טוב איך פועלת המדיטציה אתמקד כאן במצב ההפוך למדיטציה: תחושה של לחץ (stress).
המוח שלנו בנוי משלושה חלקים הבנויים זה על גבי זה:
החלק התחתון- מוח הזוחלים (גזע המוח)- אחראי על תפקודים חיוניים כמו נשימה, מערכת העצבים המרכזית.
במרכז- המוח הלימבי- המרכז הרגשי שלנו.
החלק העליון- המוח היונקי, האחראי על הקוגניציה והחשיבה.
החלקים העליונים יותר במוח הם החלקים השכליים, היצירתיים והמודעים יותר. לעומת זאת, החלקים הבסיסיים יותר במוח מאכסנים מידע ותהליכים רגשיים או גופניים שפעמים רבות איננו מודעים להם כלל והם באים לידי ביטוי בתגובות ותהליכים אוטומטיים.
לדוגמא, אם כלב גדול יסתער לעברנו סביר להניח שזרם של אדרנלין ישתחרר אוטומטית למערכת הדם, והגוף שלנו יהיה דרוך ומוכן לאחת משתי התגובות ההשרדותיות הבאות: להלחם או לברוח (Fight or Flight).
המנגנון של בריחה או מלחמה הוא מנגנון שעשוי להיות אפקטיבי מאוד מול כלב גדול, אבל קצת פחות אפקטיבי במצבי הלחץ המודרניים: דייט ראשון... ראיון עבודה... עמידה בפני קהל...
במצבים של לחץ רגשי המוח הלימבי (הרגשי) משדר אותות מצוקה, אורות האזהרה הפנימיים שלנו נדלקים, האזעקה מתחילה לפעול, הגוף שלנו נדרך ו...מתחיל להפעיל דפוסים אוטומטיים, לא מודעים, שפעמים רבות מעצימים את תחושת המצוקה וחוסר האונים שלנו. במצבים כאלה דווקא חשיבה יצירתית, פוקוס, שלווה והקשבה יכולים להיות הרבה יותר יעילים. מדיטציה היא אחת הדרכים להפעיל חלקים בקליפת המוח ולתת מנוחה לאזורים הרגשיים והאוטומטיים, על מנת להתרכז, להתחבר למשאבים היצירתיים, הקוגנטיביים והרוחניים שלנו, ולפעול מתוך חופש ולא על "טייס אוטומטי".
כשאני מוצאת את עצמי בעבודה במצב שבו אני מוטרדת, לחוצה ופועלת בבהילות אני משתדלת לקחת הפסקה של כמה דקות, לנשום עמוק, להירגע ולהשקיט את המחשבות, על מנת לפעול ממקום אחר, אפקטיבי יותר. לפני כשנה יצא לי לראות דוגמא דרמטית לאופן שבו חיבור לחלקים גבוהים במוח יכול לייצר שינוי מוחלט בתיפקוד: בחדשות הערב בטלוויזיה הוקרן משחק טניס של שחר פאר. מתחילת המשחק שחר הפסידה כדור אחר כדור והיה נראה שהיא נלחצת והולכת לקראת הפסד בטוח. בשלב כלשהו של המשחק שחר פרשה הצידה. המצלמות הראו אותה מרוכזת, נושמת, מתחברת פנימה וחוזרת למשחק. והיא אכן חזרה למשחק, ובגדול. חזקה, נוכחת, בטוחה בעצמה, חובטת בכדור אחרי כדור עד לנצחון!
מדיטציה מאפשרת לנו מיקוד וחיבור למשאבים גבוהים של יצירתיות ותעצומות נפש שאינם זמינים עבורנו כשאנו במעגל של מצוקה - תגובה - תוצאה.
הכלל הוא שככל שאנו לחוצים יותר ויש לנו כביכול פחות זמן לקחת הפסקה, כך חשוב יותר לקחת הפסקה על מנת להתרכז ולחזור לפעולה.
אבל מדיטציה יכולה להיות הרבה יותר מזה... בנוסף ליתרונות הפיזיים של רגיעה, ומעבר ליתרון הנפשי של שקט פנימי ויציאה ממצבי לחץ, המדיטציה יכולה להיות כלי לחוויה רוחנית של צלילות ובהירות, קבלת הכוונה וחוויות של הארה.
מבנה נפש האדם על פי תורת החסידות
מבנה הנפש האנושית על פי החסידות דומה מאוד לאופן שבו המוח שלנו בנוי.
על מודע- החלק שמעבר לחווית הקיום האנושי, המקום שבו אנחנו שלמים וחלק מהאחדות הכוללת של האינסוף.
מוחין- כוחות השכל והמחשבה.
מורגש- כוחות הרגש.
מוטבע- חושים, אינסטינקטים.
רובד מתבטא- הרובד החיצוני ביותר, בו אנו חווים את תחושת העצמיות, ה"אני" שלנו.
(החלקים הללו מקבילים לעשר הספירות, אך לא כאן המקום להרחיב).
חווית ההשתלמות האנושית והרצון להגשמה עצמית קשורים בגילוי של ה"על מודע", שמייצג את "צלם האלוהים" שבתוכנו. זהו חלק שמבטא שלמות פנימית שאינה תלויה בנסיבות החיים שלנו או בהתנסויות שעברנו.
יש סיפור על מרצה באוניברסיטה שבתחילת שיעור שולף שטר של 100$ מהכיס. הוא מציג את השטר בפני הכיתה ושואל: "מי רוצה את השטר הזה?". כל הידיים מורמות באולם. המרצה לוקח את השטר שבידיו ומקמט אותו. הוא שוב מרים את השטר ושואל: "מי רוצה את השטר"? גם הפעם מורמות כל הידיים באולם. המרצה לוקח את השטר המקומט ומשליך אותו על הרצפה, ועכשיו הוא דורך עליו וטוחן אותו בנעליו. גם הפעם הוא מרים את השטר ועדיין כל התלמידים מעוניינים בו. המרצה שואל את תלמידיו: "למה אתם רוצים את השטר אם הוא מקומט ומלוכלך?" עונה אחד התלמידים: "זה לא משנה, השטר עדיין שווה 100$". המרצה מחייך ואומר לכיתה: "למדתם עכשיו שיעור חשוב. לא משנה מה עשיתי לכסף, עדיין רציתם אותו מפני שכל מה שעשיתי לא הוריד מערכו. הרבה פעמים אנו מרגישים חסרי ערך ונחותים, אבל זכרו שלא משנה מה קרה או יקרה, אף פעם לא תאבדו את ערככם. לכל אחד יש ערך ייחודי, לעולם אל תשכחו זאת".
החיים מלאי הספקות, הביקורת העצמית, החסרונות והצרכים שלנו משכיחים מאתנו את הערך הייחודי שלנו שאף פעם לא נעלם ותמיד נכסף לגילוי. מימוש עצמי הוא ביטוי של השאיפה לבטא ולגלם בפועל את מי שאנחנו באמת, אותו חלק אלוהי, שלם, מלא שפע, מואר, חיובי, מעניק ומיטיב.
מדיטציה מתרחשת ברמה של ה"מוחין", שהיא הרמה הגבוהה ביותר של החוויה האנושית, הקרובה ביותר לחלק האלוהי, הרוחני והשלם שהוא מחוץ לטווח המודעות שלנו.
חיבור לרמת המוחין מאפשר לנו לחוות את תחושת השלמות שלנו ולהיות כלי קיבול לחלק העל- מודע, המואר והשלם שלנו.
החיבור לשלמות שלנו כרוך בהרפיה ממחשבות טורדניות ומדפוסי החשיבה הרגילים שלנו, ולאפשר מקום לשקט, לאנרגיות גבוהות, לאלוהי, לנשגב ולשלם לחלחל אל תוך ההוויה היומיומית שלנו, ולפתוח כיוונים ואפשרויות התפתחות חדשים.
בספר "דמיון מודרך" מתאר ד"ר ג'רלד אפשטיין, פסיכיאטר בהכשרתו שהפך להיות חלוץ בטיפול בדמיון מודרך, את נקודת המפנה המקצועית שלו, כאשר נפגש עם מורה לדמיון מודרך בשם קולט אבולקר- מוסקט.
להלן ציטוט מהספר:
"לאחר שהחלפנו כמה משפטים על ההדמיה הנפשית, נזכרתי ואמרתי לגב' אבולקר- מוסקט שההסבר של פרויד לאנליטיקאים על השימוש ב"אסוציאציות חופשיות" הוא שבמהותו זה תרגול בהדמיה. על פי פרויד, האנליטיקן אומר למטופל לדמיין את שניהם נוסעים ברכבת, כשהמטופל מסתכל החוצה מבעד לחלון ומתאר מה הוא רואה.
גב' אבולקר- מוסקט הגיבה בשאלה: "באיזה כיוון נוסעת הרכבת"? הופתעתי משאלה זו שנראתה לא קשורה לעניין. כשאני מודאג שמא אשיב את התשובה "הלא נכונה" אמרתי בזהירות שרכבות נוסעות במאוזן, והוריתי בידי כוון מאוזן. גברת אבולקר- מוסקט הורתה בידה ובזרועה כיוון של תנועה אנכית מעלה ושאלה: "ומה אם הכיוון היה משתנה לציר הזה?"...זה היה רגע שיא מבחינה רגשית. נראה שהתנועה האנכית חילצה אותי מהאחיזה המאוזנת בדפוסים הנתונים והרגילים של הסיבה והתוצאה. יצאתי לחופשי וראיתי שמטרת הטיפול היא לעזור להגשים את החופש, להתקדם אל מעבר לנתון, אל החדש".
לסיכום: מדיטציה קשורה בשבירה של מסגרות החשיבה הרגילות, "יציאה מהקופסא", יציאה ממעגל הגירוי - תגובה - תוצאה, המוכר לנו כל כך.
החוויה היומיומית שלנו היא בדרך כלל תנועה של חוץ כלפי פנים: העולם החיצוני מעורר בנו תגובות כאלה ואחרות. לעומת זאת, מדיטציה היא תנועה הפוכה של פנים כלפי חוץ: האמת הפנימית, אותו "חלק אלוה ממעל", לא נודע, שלם, שלנו מעצב את עולם החוויה ומשפיע על עולם המעשה. זאת, כמובן, רק אם נהיה פתוחים לשינוי ולהקשבה לקול הפנימי שלנו.
מיכל פישר- מנחת קבוצות, עתונאית, מודטת וסקרנית בלתי נלאית.
