גיל ההתבגרות - שעור חיים למתבגרים ולהוריהם 

גיל ההתבגרות - שעור חיים למתבגרים ולהוריהם

גיל ההתבגרות הוא שלב משמעותי וחשוב בתהליך התפתחותו של כל אדם, לקראת הפיכתו לאדם בוגר.
בגיל זה עובר המתבגר תהליך של הפרדות מהוריו ומסטאטוס של ילד אל עבר גיבוש והגדרת זהות עצמית בעולם המבוגרים. האנשים הקרובים ביותר אליו, אשר באמצעותם הוא ירשה לעצמו לעבור תהליך התבגרות זה יהיו בדרך כלל הוריו. זוהי טעות נפוצה ומתסכלת מצד ההורים כאשר הם חוששים מכך שהילד נפרד מהם, מתרחק ומתמרד. זוהי דרכו להגיע לשלב של אינדיבידואציה - הגדרת זהות אישית.
ילדים אשר אינם עוברים את שלבי ההתבגרות, לרוב נתקלים בקשיים אישיים רבים יותר בחייהם הבוגרים.
בגיל זה מתחוללים אצל המתבגר מספר שינויים אשר באים לידי ביטוי בשלושה היבטים עיקריים :
התפתחות גופנית והתבגרות מינית
שינוי בסטאטוס החברתי מילד למבוגר
התפתחות פוטנציאלית של יכולות חשיבה מתוחכמות יותר

התפתחות גופנית והתבגרות מינית
לאור השינויים המהפכנים המתחוללים בו זמנית אצל המתבגרים, הם עשויים להיראות קצת חשאיים או עוינים, לכן גיל ההתבגרות מתאפיין בקונפליקטים והסתייגות מההורים. המתבגרים חווים בלבול ופחד כתוצאה מההתבגרות הפיזית והמינית ובנוסף לכך הם נתונים התפרצות תת קרקעית של הורמונים. מערכות כימיות שונות משפיעות על התנהגותם ועל אופן חשיבתם. חוסר האיזון ההורמונאלי - כימי, מערער את יציבותם והתוצאה היא: תנודות רגשיות במצבי הרוח, בכי ולעיתים היסטריה, בנות עשויות להיות מרושעות ובנים אגרסיביים.

גילוי האני
שינוי הסטאטוס החברתי דורש מהם לחוות מעבר מתפקיד הילד לתפקיד הבוגר, מתלות לעצמאות - מעברים אלו מלווים בזעזועים, מאבקי כוח והתמקחויות שכן השגת העצמאות הוא תהליך של ניסוי וטעייה.
רבים נכנסים לתקופה של עימותים, העלולה לכלול חילופי דברים כעוסים, ויכוחים, הסתרת חייהם, טיפול של שתיקה בהורים,או ביטויי זלזול כמו "מה אתם בכלל מבינים?"
רצוי שהורים יהיו ערוכים לכך שהמבגרים:
ידחו את מאמציכם לעזור, לתמוך או להעניק חיבה
יהיו ביקורתיים ביותר לחולשות שלכם
יעדיפו את חבריהם על פני המשפחה
יהפכו החלטות יומיומיות למבחנים באשר לאמונכם בהם, ובאשר ליכולותיהם
ינסו להתנהל כ"חסרי הורים" על מנת להיראות בוגרים ועצמאיים יותר

שינוי בסטאטוס החברתי מילד למבוגר
השפעה חברתית
בזמן שהם דוחקים את ההורים בהתמדה מחייהם,הם גם חיים בעולם חסר זהות. הם הופכים אז שבטיים ומאמצים את זהותה של החבורה עימה הם מסתובבים, הם רואים בכל חבר קבוצה ידיד אינטימי ומודל באמצעותו יוכלו ללמוד להגדיר את זהותם וגבולותיהם האישיים.
החיים עבורם הם חוויה של לחיות בפנים או להיות בחוץ חברתית., עצם המחשבה על דחייה חברתית יוצרת רמות פחד וחרדה בלתי נתפסות ,לכן לא פעם ישנם מתבגרים אשר עלולים להיכנע ללחץ חברתי ולעשות דברים שהם אינם רוצים. דחייה חברתית גורמת הרס רגשי והם עלולים לאבד שליטה.תופעה זו נחלשת לקראת אמצע גיל ההתבגרות.

התפתחות פוטנציאלית של יכולות חשיבה מתוחכמות יותר
מה הם חושבים?
גיל ההתבגרות הוא המשכו של תהליך שינוי ביכולת חשיבה מורכבת. למעשה, יכולתם האינטלקטואלית הבסיסית אינה משתנה, מה שמשתנה הוא האופן בו הם חושבים ופועלים.
הם מסוגלים לחשוב על בעיה במרב האפשרויות, ומסוגלים לחשוב בהגיון אודות דברים מופשטים, כתוצאה מכך מתרחש שינוי בכושר השיפוט המוסרי שלהם. יש להם יכולת למצוא יותר פתרונות ולהגיע להחלטות מופשטות אשר לא בהכרח מיושמות.
הם מפתחים יכולות זיכרון משופרות, אסטרטגיות לפתרון בעיות ויכולת מילולית טובה יותר,יכולת הלמידה הכללית משתפרת. אך על ההורים להיזהר שכן הם עלולים לחשוב שחשיבה הגיונית יותר , פירושה שיפוט טוב יותר, אלא שבפועל אין זהות בין השניים.
אי היכולת להבין את השינויים החלים בחשיבת המתבגרים היא הסיבה המרכזית לקונפליקטים בין הורים למתבגרים,לכן רצוי ש:
לא יבלבלו בין דיון לוויכוח
לא ייקחו את זה אישית
יעודדו סקרנות חקרנות ועצמאות
יהיו מוכנים לטעויות
הם חושבים שהם יודעים הכול ושהוריהם לא כל יכולים ובוודאי אינם יודעים הכול. הם מאמינים שאילו ניתנה להם הזדמנות הם היו יכולים להפוך את העולם למקום טוב יותר. הם חושבים שאילו רק הבנתם אותם...קיים פער בין מה שהם חושבים לבין מה שהם יכולים באמת לעשות, לכן על ההורים לקחת נשימה ארוכה...
רק כשהם מתקרבים לתחילת הבגרות הם חושבים שאולי ההורים אינם כה גרועים,שאולי הם אינם רק ספקי שירותים, שלמשפחה אותה חשיבות כמו לחברים ולעיתים הם אפילו יותר.
בכל משפחה גיל ההתבגרות מתבטא באופן ובעוצמה אחרים.

גיל ההתבגרות - שעור גדול להורים

המפגש הורה - מתבגר הינו לרוב טעון לשני הצדדים. גיל ההתבגרות, כידוע מאתגר מאוד את המתבגרים, אך לא פחות מכך גם את ההורים.
לעיתים ניתן להרחיק לכת ולשאול: מי נדרש לעבור תהליך התבגרות? המתבגר או אולי גם ההורה?
מערכת היחסים מורכבת ומעוררת שאלות מורכבות. היא תובעת מן ההורה להיערך מחדש במספר היבטים: תפקידו כהורה, משמעותו בחיי המתבגר, תחושת ערך עצמי, אובדן תחושת שליטה, יכולת לקבל את המתבגר ואת צרכיו מבלי לחשוש למעמדו.
ניתן לומר שהשיעורים הגדולים ביותר של ההורה מתמקדים בשני נושאים:
ערך עצמי - העצמה אישית
אהבה וקבלה
המתבגר חש צורך לבדוק גבולות, למרוד ולהתנתק לשם הגדרת זהות עצמית, נשאלת השאלה איך ההורה יבחר לפרש את התנהגות לילדו? האם ירגיש פגוע וכועס? או יבחר להתייחס למצב כשלב חולף בחיי המתבגר ועל כן עליו לאפשר לו לעבור את התהליכים במינימום מלחמות ופגיעות.
כאמור, מבחינה מנטאלית המתבגר עובר שינוי משמעותי, כך שההורה מאבד את מעמדו "כשולט וכל יודע", והוא נאלץ להתעמת עם מתבגר בעל דעות חדשניות ואף הפוכות , אשר מעוגנות ברציונל מבוסס היטב.
המתבגר מנסה לשדר עצמאות מנטאלית וחוסר תלות רגשית אשר גורמת להורה להרגיש שאיבד את המשמעות בחיי ילדו כיוון שהוא איננו זקוק לו יותר.
אחד מדפוסי ההתנהגות האופייניים לגיל ההתבגרות הוא "מאבקי כוח" בין שני הצדדים, על אף המחיר הכבד של פגיעה הדדית ההורה יעדיף סמכות ושליטה על מנת שלא ירגיש חסר ערך או חלש במחיר פגיעה במערכת היחסים , מאידך, הוא עלול להגיב באופן קיצוני והפוך - לוותר לגמרי על שליטה ואפילו על הקשר עם המתבגר.
הורה אשר מכיר היטב בערך עצמו ינסה למצוא דרכי תקשורת חדשות ואפקטיביות יותר, ללא תחושת נחיתות או כשלון אלא מתוך הבנה והכרה בצרכי המתבגר. רק הורה בעל עוצמה ושלמות פנימית יוכל להעדיף הערכות מחודשת עם המצב על פני מאבקי כוח ושליטה.
גיל זה מעניק להורים שעור בהתבגרות אישית תוך ניסיון להתמודד עם הקשיים באמצעות "הורות מודעת", אשר בהכרח הופכת את ההורה לאדם מודע ומפותח יותר.
ההורים נדרשים בגיל זה לפתח יכולות אהבה וקבלת ילדיהם, למרות האתגרים שהמתבגרים מערימים בדרך. רק הורה אשר מעריך ומקבל את עצמו, יוכל לפתח סובלנות, הבנה וקבלת ההתנהגויות ילדו מבלי שאיש ייפגע רגשית.
הורה אשר סומך על עצמו, על מקומו בחיי ילדו ועל יכולת ההתמודדות שלו, יאפשר למתבגר שלו לעבור שלב זה בבטחה, תוך הבנה שזהו לב חיוני בתהליך ההתבגרות של כל אדם.
האם ההורה יכול לבחור להתייחס אל ההתמרדות כאל ביטוי של אמון כלפיו מצד ילדו?
שכן, רק מתבגר אשר סומך על הוריו, על יכולת ההתמודדות שלהם , יכולתם לקבלו ועל אהבתם ללא תנאי ירשה לעצמו ליצור תהליך "התנתקות זמנית" לצורך בדיקת גבולות היכולת האישית שלו.
מתבגר אשר חושש להוריו או לאהבתם אליו יבחר להישאר ילד מרצה וטוב, אשר יהפוך להיות מבוגר תלותי, חסר בטחון עצמי ומרצה, יתרה מזאת, סביר מאוד להניח שיתקל בקשיים רבים במערכות יחסיו כאדם מבוגר.
הורים אשר סומכים על מקומם בחיי ילדיהם כמו גם על מערכת היחסים אשר נבנתה לאורך כל שנות הילדות, יודעים שהעניקו לילדם את הכלים הנדרשים להתמודדות ועל כן יאפשרו לילדיהם ללמוד את עצמם, על מנת לעבור שלב התפתחותי זה ללא צורך להתמודד גם עם שעורי הוריהם.
בעולם הרוח מוכר המושג: "חוק המראות", אשר משמעו - כל מציאות חיצונית היא מראה של מציאות חיי הפנימית. העברה של חוק המראות ליחסי מתבגר - הורה, משמעה, ככל שאיני סומך על ילדי המתבגר, משמעו שאיני סומך על עצמי כאדם מתמודד או כהורה אשר הכין היטב את ילדו לחיים.
דוגמה נוספת: עוצמת מאבקו של הילד בהוריו, משקפת את עומק מאבקו הפנימי של ההורה בין תחושות החולשה או העוצמה האישיים.
הורה אשר בוחר בשינוי תפישות לשם הערכות מתאימה עם גיל ההתבגרות של ילדו, אינו פועל ממקום של חולשה, אלא, ממקום של עוצמה אישית אשר אינה מאוימת על ידי תהליך השינוי הזמני אשר עובר על ילדו.
לסיכום, הורים יכולים להתייחס לגיל ההתבגרות של ילדם כאל תקופה מתישה וכואבת או לבחור להיות מודעים לכך שגיל ההתבגרות, הוא הזדמנות נפלאה עבורם לעבור שעורי חיים בהעצמה אישית, אמון עצמי ויכולת לקבל בהבנה תהליכי שינוי אצל אחרים.