הערכה של כל הקיים בעולמנו הוא הכוח שמניע ומניב עוד שפע כדומה ובעוצמה גדולה יותר לזה ומזה שקיים.
חוק ההגשמה מתבסס על "דומה מושך דומה" משמע, כל מה שאנחנו משדרים חוזר אלינו כפול ומכופל. למזלנו, לחשיבה חיובית יש יותר כוח ותהודה מאשר לחשיבה שלילית.
הבחירה היא בידיים שלנו.
החל מרגע ההשכמה בבוקר וכלה במשך היום.
על כך נכתבה התפילה: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים על שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".
עוד בזמן צחצוח השיניים אנו כבר יכולים לשגר את ההודיה לגבי המציאות בה יש לנו כיור, ברז, מים זורמים, מברשת ומשחת שיניים שבזכותם ניתן לקיים פעולה זו. מיטה לישון בה, שמיכה להתחמם איתה, בגדים להתעטף ולהתיפייף בהם, נעליים לנעול, ספל שמקנה את הכנת הקפה "על הבוקר" שרובנו כמהים לפעולה זו.
נעלה וחשוב יותר הוא מלאכת ההערכה והאהבה לעצמנו.
להפוך את הוקרת-תודה להרגל מן המניין. בתחילה בכתיבה אישית, מול המראה וכלה במשך היום בכל מיני פעולות "קטנות" שאנחנו לא מייחסים להם חשיבות ולעיתים נוהגים בהם כמובן מאליו. כגון, הוקרת-תודה על שיש רכב לנהוג בו, עבודה לעבוד בה, כסף לממן את הצרכים והרצונות, ילדים לאהוב אותם, בן-זוג לחלוק איתו את החוויות של החיים, תמיכה בזמנים מאתגרים.
להזכיר לעצמנו כמה טוב לנו במצבנו ובחיים אשר בחרנו.
תופעה שמוגדרת על-פי הכוח של "זכוכית מגדלת" שמתמקדת במה שטוב, שיש, שחיובי ומעצימה את השפע הזה.
מתפקידנו האנושי להכיר את חוקי היקום ולזמן את כל מה שאנחנו מאמינים בו. "משאלתך היא לי פקודה", כך אומר לנו היקום. "מה שתבקש אגשים לך. אם תאמין, תחשוב, תרגיש ותעריך."
תורת "הסוד" מגלה לנו את עוצמות הטבע.
כאשר שורש הפרח נובט מן האדמה לכיוון הצמיחה, אינני שומעת אותו מתלונן על מזג האוויר, מקונן בחוסר סבלנות על זמן הצמיחה, או כאשר לצידו כבר צמח לו פרח זהוב יפהפיה הוא אינו מנסה להידמות לו אלא הוא עסוק בלזרום עם מה שהטבע מקנה לו, וכאשר מגיע הזמן לנבול הוא מקבל זאת בהבנה ולא מתווכח כחלק מן חוקי הטבע ותהליכי הבריאה.
מתפקידנו לקבל את כל מה שבא כפי שהוא ולמצוא בתוך כל חוויה את הלמידה, הצמיחה, האהבה והכוח להאמין ולחשוב באופן חיובי.
"להפוך את הלימון ללימונדה" - להמתיק את ימינו בחסד, בטוב, בהוקרת תודה ובאהבה.
רוויה שפירא - מפתחת הגישה "אמנות הלב", אמנית, מרצה, מנחה קבוצות וייעוץ אישי.
