שמן זה יקר 

שמן זה יקר
על פי דו"ח שפורסם לאחרונה בטקסס, למעביד לא כדאי להעסיק עובד הסובל מהשמנת יתר, מכיוון שהדבר יגדיל את הוצאותיו. אפליית השמנים תופסת תאוצה, אבל גורמת בעיקר לנזקים גדולים יותר. בקרוב גם אצלנו?

כאב בטן, כאב גרון ושיעול יבש הם סיבות סטנדרטיות כדי לצלצל למקום העבודה ולהודיע שאתה חולה, אולם דו"ח שפורסם לאחרונה על ידי חשב החשבונות הציבוריים בטקסס מרמז על כך שהשמנת יתר (obesity) של העובדים תיכלל אף היא בקרוב ברשימה זו.
"סופרים עלויות וקלוריות", כך נקרא הדו"ח המיוחד שהתפרסם במארס האחרון בטקסס, ומדד את עלות ההשמנה למעביד. ממצאי הדוח מצביעים על כך שעלות ההוצאות על ההשמנה הסתכמה ב-2005 ב-3.3 מיליארד דולר. בחישוב זה נכללו חשבונות טיפול רפואי, היעדרויות מהעבודה וירידה בתפוקה וביכולת העבודה.
רוב ביטוחי הבריאות של העובדים בארצות-הברית ממומנים על ידי המעביד, ומשנת 2001 עלו פרמיות הביטוח ב-68.2%. לפי ממצאי הדו"ח, העלייה הכבדה במגפת ההשמנה היא אחת הגורמים העיקריים לכך. הנתונים נעשים מפחידים יותר, כאשר בודקים את נתוני הדו"ח על ילדים. בין 2004 ל-2005 היו 42% אחוזים מהילדים בכיתה ד' בעודף משקל או בסיכון לעודף משקל, וכך גם 39% מהילדים בכיתה ח' ו-36% מהילדים בכיתה י"א. עד 2025 רבים מאותם ילדים שייכנסו למעגל העבודה יהיו בוגרים בעודף משקל או פשוט שמנים. אם שכיחות ההשמנה תהיה כפי שהיא כיום, תעלה ההשמנה למשק ב-2025 15.8 מיליארד דולר.
המחברת הראשית של המאמר, סוזן קומבס, נציבת החקלאות לשעבר בטקסס, אחראית בין היתר ליוזמות מדיניות כמו "חרם על מאפינס בכל בתי הספר" ו"קנסות על צ'יפס". "הצארית של המזון", כך היא נקראת. מחלקת החקלאות של מדינת טקסס נתנה לה יד חופשית לנהל את ציד המכשפות בתחום השמנת יתר. דו"ח זה הוא עוד אחד משורת היוזמות שלה. תוך שהוא מציג בליל של נתונים סטטיסטיים מגמתיים (יש הטוענים שהוא לעולם לא יעבור את ביקורת הקהילייה המדעית) ולא ממש קשורים. הוא גורם לקוראים להיות משוכנעים באופן חד חד ערכי בעלות הכלכלית של השמנת יתר.
ומה השלב הבא? לא לקבל לעבודה אנשים שמנים כי העלות הכלכלית שלהם למעביד לא כדאית? או שמא יהיו היתרי עבודה רק לרזים? ואם זה שם, בטקסס, מה תהיה המניעה שזה לא יהיה מחר כאן אצלנו? האם יש הבדל בין אפליית השמנים לבין אפליה אחרת על רקע מיני, דתי, כלכלי, תרבותי וגזעני?
האבסורד הוא שמחקרים רבים מראים שאפליית השמנים דווקא מעצימה את השמנתם ופוגעת ביכולותיהם.
בארצות-הברית קיימים כמה ארגונים העוסקים בהגנה ובקבלת השמנים. ארגונים אלה מנסים לאפשר חיים בריאים עד כמה שאפשר לאותם אנשים הסובלים מהשמנה קיצונית מבלי שיהיו חשופים להתעללויות ולאפליה.
אבל היות שארגונים אלה מאגדים בעיקר את אותם שמנים בעלי BMI הגדול מ-35 (השמנה תחלואתית), הם מעוררים הרבה דחייה, תוקפנות וכעס בעיקר בשל האיום במתן לגיטימציה לעצם קיומם.
הצגת כל אותם שמנים כאילו "הם אשמים" במצבם שמה ללעג ציני את הראייה האמיתית של בעיית ההשמנה. כאילו האדם "בוחר" להיות "שמן", כאילו זה רק עניין של כוח רצון והחלטה.
אפליית השמנים לא תעלים את קיומם ולא תועיל לעצם הורדת המשקל. מחקרים רבים מצביעים על כך שהפחדה ואיום אינם מהווים טריגר אמיתי לשינוי אורחות חיים לאורך זמן.