בחלק א' של המאמר סיקרתי כיצד לעיתים רבות עובדים נוטים לבחור בדרך הקלה ולא להגדיל ראש במשימותיהם. להטיל את האחריות וקבלת ההחלטות על המנהל בלבד. אך לא זו צורת העבודה האופציונאלית. מנהל שרוצה לעבוד בצורה מסודרת ויעילה חייב לדאוג שקווי התקשורת שלו יהיו פתוחים ולוודא שלא כל נתון מיותר ולא חשוב מגיע אליו לידיעה או לאישור.
דיברנו על כך שקווי התקשורת של מנהל צריכים לכלול:
מידע, מינויים ופיטורין,ענייני כספים ודיווח על סיום ביצוע משימה.
במאמר זה בחרתי לעסוק בסוגי התקשורות שמנהל לא צריך לקבל:
1. דרישות להחלטות
2. תגובות לא נאותות ותגובות של " לא יכול"
3. סיבות ל"למה אי אפשר"
דרישות להחלטות - כאשר עובד לא מצליח להחליט ופונה למנהל להחליט בכל עניין בין אם קטן ובין אם גדול - הדבר מעיד על חוסר אחריות.
אנשים מעדיפים שהמנהל יהיה זה שעושה את הטעויות ומנהל בהחלט עלול לעשות טעויות כאשר הוא מתבקש לקבל החלטות בעניינים המרוחקים מאזור הפעולה שלו.
תגובות לא נאותות של "לא יכול"-
תגובה לא נאותה היא על פי הגדרה, תגובה לא נחוצה להוראה.
כאשר אתה כמנהל חווה באופן שיטתי וגורף התנגדות לביצוע המטלות וביצוע העבודה עליך לפעול בהתאם.
עפ"י רוב נוטים העובדים לספק תירוצים וסיבות לאי ביצוע המשימה. אתה כמנהל צריך לדעת להפריד בין המוצדקות ללא מוצדקות, צריך לדרוש לא לקבל הסברים מיותרים אלא דיווח אמיתי ומדויק לגבי תוצאות ו"סייקלים" סגורים.
תגובה עקבית של " לא ניתן לעשות זאת", משמעה כמו "איני מוכן".
לפעמים בתור מנהל אתה מקבל "דיווחים מקושטים". צריך וחשוב לעשות את ההבחנה.
נתונים הם נתונים! הם לא דעה או מחשבה על איך אולי אפשר לעשות.
חדשות רעות-
רוב הלחצים, צרות וכאבי הראש נובעים מחדשות רעות. למנהל אין צורך בחדשות רעות שאינן תורמות לו דבר אלא רק מפריעות לו בעבודתו. העובד צריך להעביר מידע שיכלול אך ורק נתונים שיסייעו למנהל לקבל החלטה או לבצע פעולה.
חסימת קווי התקשורת של מנהל היא מעשה חמור והתוצאה של זה היא צוואר בקבוק אשר נוצר על ידי חברי הצוות.
עסק מורכב מתפקידים מסוימים, כדי שיהיה סדר וכל תחום יקבל את הטיפול המקצועי המקסימאלי, מנהל צריך להגיע למצב בו תפקידו רק לאשר דברים ולא להתעסק בפיתרון בעיות. אז נכון שהמילה האחרונה תינתן ע"י המנהל אבל המילה האחרונה צריכה להוות אישור על פעולה מוצלחת שבוצעה מאשר תיקון טעויות של עובד לא מיומן.
לכתיבת מאמר זה נסתייעתי בכתבה של הפילוסוף ל.רון הבארד.
דיברנו על כך שקווי התקשורת של מנהל צריכים לכלול:
מידע, מינויים ופיטורין,ענייני כספים ודיווח על סיום ביצוע משימה.
במאמר זה בחרתי לעסוק בסוגי התקשורות שמנהל לא צריך לקבל:
1. דרישות להחלטות
2. תגובות לא נאותות ותגובות של " לא יכול"
3. סיבות ל"למה אי אפשר"
דרישות להחלטות - כאשר עובד לא מצליח להחליט ופונה למנהל להחליט בכל עניין בין אם קטן ובין אם גדול - הדבר מעיד על חוסר אחריות.
אנשים מעדיפים שהמנהל יהיה זה שעושה את הטעויות ומנהל בהחלט עלול לעשות טעויות כאשר הוא מתבקש לקבל החלטות בעניינים המרוחקים מאזור הפעולה שלו.
תגובות לא נאותות של "לא יכול"-
תגובה לא נאותה היא על פי הגדרה, תגובה לא נחוצה להוראה.
כאשר אתה כמנהל חווה באופן שיטתי וגורף התנגדות לביצוע המטלות וביצוע העבודה עליך לפעול בהתאם.
עפ"י רוב נוטים העובדים לספק תירוצים וסיבות לאי ביצוע המשימה. אתה כמנהל צריך לדעת להפריד בין המוצדקות ללא מוצדקות, צריך לדרוש לא לקבל הסברים מיותרים אלא דיווח אמיתי ומדויק לגבי תוצאות ו"סייקלים" סגורים.
תגובה עקבית של " לא ניתן לעשות זאת", משמעה כמו "איני מוכן".
לפעמים בתור מנהל אתה מקבל "דיווחים מקושטים". צריך וחשוב לעשות את ההבחנה.
נתונים הם נתונים! הם לא דעה או מחשבה על איך אולי אפשר לעשות.
חדשות רעות-
רוב הלחצים, צרות וכאבי הראש נובעים מחדשות רעות. למנהל אין צורך בחדשות רעות שאינן תורמות לו דבר אלא רק מפריעות לו בעבודתו. העובד צריך להעביר מידע שיכלול אך ורק נתונים שיסייעו למנהל לקבל החלטה או לבצע פעולה.
חסימת קווי התקשורת של מנהל היא מעשה חמור והתוצאה של זה היא צוואר בקבוק אשר נוצר על ידי חברי הצוות.
עסק מורכב מתפקידים מסוימים, כדי שיהיה סדר וכל תחום יקבל את הטיפול המקצועי המקסימאלי, מנהל צריך להגיע למצב בו תפקידו רק לאשר דברים ולא להתעסק בפיתרון בעיות. אז נכון שהמילה האחרונה תינתן ע"י המנהל אבל המילה האחרונה צריכה להוות אישור על פעולה מוצלחת שבוצעה מאשר תיקון טעויות של עובד לא מיומן.
לכתיבת מאמר זה נסתייעתי בכתבה של הפילוסוף ל.רון הבארד.
