מהות הידע האנושי ואופן רכישתו-מושג ומוצג(א')
מהו בכלל המוצג הנוצר במוחנו,ומהו תהליך ההמשגה?
ההנחה הראשונית היא שהאובייקט מטביע את חותמו במוחנו דרך מגעו הישיר עם גופנו,דרך ריחו או דרך גלי קרינה של אור או קול המוחזרים או נובעים ממנו. האימפקטים מן האובייקט נקלטים על ידי אברי החישה,מקודדים לקוד עצבי מסוים ומועברים למוח המקדד אותם ,כאמור,על בסיס מיקומי,עוצמתי,תדרי או הנגדתי. כאשר אנו מדברים על מוצג הנוצר במוחנו אנו מתכוונים לייצוג החושי שיש לאובייקט כלשהו בתודעתנו,ברור כי גם חיות למיניהן יוצרות במוחן מוצגים. חישת האובייקט ועיבודו הראשוני במרכזי הקליטה במוח מתגלמת אם כן בתהליך שהוא ברובו מולד ובחלקו הגדול אינו דורש למידה אשר אותו נכנה מיצוג.
אם כן,באשר לתהליך המיצוג הרי שמדובר כאן בתהליך שבו אימפקט ישיר או קרינה מאובייקט נקלטת על ידי קולטנים המצויים בתוך אברי החושים שלנו. קולטנים אילו בתגובה מייצרים מסר עצבי המועבר לאזורי קליטה במוח,ואילו מציירים לנו תמונה חושית של האובייקט,הן בהיפוקמפוס והן במרכז הראייה בקורטקס. בפרק העוסק בהבנת פעולת המוח עסקנו באב המושג הגורם להגבה אינסטינקטיבית,נראה לנו יחד עם זאת כי כל מוצג יוצר מוכנות מולדת להגבה,התכוונות,דריכות מסוימת וכיו"ב שהיא הבסיס לעיבודו הנרחב יותר,משמע קישורו לאפיונים וסמלים והפיכתו למושג.
הכרת וידיעת תכונותיו של האובייקט מתאפשרת דרך תהליך אותו נכנה המשגה. ההמשגה היא אותו התהליך שבו ייצוגו התחושתי של אובייקט מתחבר למכלול תכונותיו ומאפייניו ומתקשר גם לסמלים וכך הוא הופך להיות מוכר וידוע כמושג בשל. נראה כי בבסיסו וליבתו של תהליך ההמשגה עומד מרכיב אינסטינקטיבי ודחפי,אנו,למשל, וגם בעלי חיים נוספים נרתעים באופן טבעי מלחישת הנחש,מנהמת האריה או ממראה שיניו הלטושות של הנמר,אנו גם נרתעים באופן כללי מלהתנגש או לנסות לעבור דרך אובייקט אשר נקלט בחושינו כמוצק,חד,בוער באש וכיו"ב. הדבר מעיד על משמעויות מסוימות שהן מולדות ולאו דווקא נלמדות הקשורות למוצגים שונים ולאימפקטים תחושתיים שונים,דבר המובלט בהגבה האינסטינקטיבית לאב המושג. מעבר לכך קיימת בכולנו גם מוכנות מולדת הגורמת לנו לנטייה חקרנית מתמדת כלפי העולם,אנו מדענים טבעיים השואפים בכל רגע ורגע לעבות את המושגים שלנו ולהעמיק את משמעותם הן בהיבט מאפיינים והן בהיבט תכונות. עיבוי המושגים יוצר בנו תחושת מוכרות ,ידיעה ,שליטה וקומפטנטיות. לעומת זאת חוסר ידיעה מתקשרת אצלנו לתחושת מוזרות,איום מתח וחוסר נוחות. וזאת בדומה לאי זיהוי,ערפול תודעתי,קושי בהיזכרות וכיו"ב.
ומהו התהליך האחראי ליצירת מושגים? פירוט התהליך ברמה הפיזיולוגית נמצא בפרק העוסק בהסבר פעולת המוח ומנגנוניו,כאן נציין רק שישנה בנו נטייה מולדת ליצירת גשטאלט,ברמה הפיזיולוגית מדובר במסלולים עצביים הנוצרים באופן סימולטאני במוח באזורים שונים מתוכו,אזורי עיבוד הביניים במוח הקוגניטיבי ,למשל,וכוללים הן את הייצוג החושי ,הן את הייצוג הרגשי, הן זיכרונות אישיים מקושרים והן סמלים,תכונות ומאפיינים קוגניטיביים של האובייקט. בכל פעם שאנו קולטים בחושינו את האובייקט ויוצרים מוצג שלו,אנו יכולים לעורר באופן יזום מסלולים של מוצגים דומים שנוצרו בעבר במוחנו והוטבעו בקורטקס,מוצגים שקושרו כבר לקומפלקס מאפייניהם והפכו למושגים,שלהם יש גם סימול מתאים המגדיר אותם. מושגים אילו מקושרים כבר לקומפלקס של תכונות ומשמעויות אשר נוצר בעבר ואנו יכולים גם להחליט מי מתוכם זהה או דומה מספיק לגירוי המקור כך שנוכל לבצע תהליך התאמה בינו למקור ולהציב את שניהם תחת הכותרת של אותו המושג. הדבר מאפשר לנו למעשה לבצע תהליך זיהוי שבו אנו משווים את הייצוג הנקלט לייצוגים שכבר נצרבו קודם לכן בתודעתנו,אם תהליך זיהוי זה הצליח והתגבשה אצלנו תחושת הזיהוי הרי שבמקום מוצג יש בידינו מושג מוכר על כל משמעויותיו שנלמדו עוד קודם לכן,ואנו מרגישים שתפסנו את המוצג שקלטנו בחושינו. באשר למנגנון המדויק דרכו מתאפשר התהליך,והתחושות המתלוות המאפשרות הכרה שלו הרי שהדבר מפורט במאמרים העוסקים במנגנון יצירת החוויה האנושית.
כיצד אנו מזהים מוצג כמושג? נשאלת השאלה האם הפעולה של זיהוי מוצג כמושג כרוכה בהבניה מחודשת של רשמי חושים עם המשמעויות המתלוות אשר מתרחשת ככל פעם מחדש ורק אז מזוהה המוצג על ידנו כמושג? או האם יש לנו כבר מראש תבניות פנימיות ומגובשות יחסית של מושגים אשר מושוות ואז מקושרות לתבניות המוצג המוערות במרכזי הקליטה במוחנו? מהירות תהליך ההיזכרות ,הזיהוי וההכרה מעידים על כך כי אנו שולפים מהזיכרון מושגים שהתגבשו כבר בתוכו ובשעת ההיזכרות הם נמצאים בתהליך בדיקה מתמשך האם הם אכן דומים מספיק לגירוי הנקלט או המדומיין . אם הערכנו שרמת הדמיון היא מספיקה מבחינתנו הרי שאז נוצרת בנו חווית ההכרה, התפיסה ,הזיהוי וההיזכרות. שיטה זו היא חסכונית יותר ומאפשרת לנו להסתמך על זיכרונות העבר והלמידה שכבר ביצענו ולא להזדקק לצורך תפיסת מוצג להמציא בכל פעם את הגלגל מחדש.
מהו מבנה המושג?(ברמת התוכן) יש לזכור כי לכל מילה המהווה שם עצם כללי וקונקרטי ישנה אקסטנסיה ואינטנסיה. מושג האינטנסיה מתאים למונח של המשמעות.זוהי קבוצת התכונות אשר הן מהותיות לכל האובייקטים אשר שייכים לאקסטנסיה.(מהותיות =במובן מסוים ,להכרחיות ומספיקות). ככל שהאינטנסיה גדלה(כלב שחור,למשל לעומת רק כלב)האקסטנסיה בדרך כלל קטנה(מספר הכלבים השחורים קטן לעומת מספר הכלבים בכלל). כדי ללמוד באופן מדויק את משמעות המושג יש ,אם כן ,לעשות הבחנה בין עיקר וטפל בתכונותיו,בין תכונות אשר הן שוליות ולא מאפיינות לבין תכונות מהותיות,כפי שנראה בהמשך מתבצע כאן בתחילה לימוד המתבצע באמצעות תהליך של ניסוי וטעייה ולאחר מכן אנו נעזרים גם בהגדרות של מושגים המתייחסות למהותם. לימוד זה מאפשר הן את בחינת האקסטנסיה של המושג והן את העמקת הבנת האינטנסיה.
האם אנו חייבים לבצע תהליך של המשגה בכדי שנוכל להגיב כלפי אובייקט מסוים? נראה שלא! ישנם קולות,תחושות ואף מראות שאנו קולטים בחדות,מתכוונים כלפיהם, ולעיתים אף מגיבים אליהם גם אם טרם הבנו את פשר משמעותם. אנו יכולים להירתע מחום גם אם לא הבנו עדיין את מקורו וטיבו,לזעוק מכאב גם אם לא זיהינו את מקור הכאב וכיו"ב. אנו גם נרתעים מיידית ממראות מסוימים ומקולות מסוימים כגון לחישת נחש,נהמת אריה. אנו לעומת זאת נמשכים למראות ,ריחות,או קולות: התינוק נמשך לפטמת האם,מגיב בחיוך אוטומאטי ומכאני על חיוכה,הצבים הקטנים נמשכים אל נצנוצי הגלים וכיו"ב. ההנחה במקרים אילו היא שישנם במוח ייצוגים מולדים של מוצגים,משמע אובייקטים, אשר חלקם מקושרים מלידה לדפוסי הגבה אינסטינקטיביים שונים. הדבר נובע מתוך צורך קיומי לפעול עוד בשלב ינקותי ,טרום שפתי וטרום מושגי דרך מנגנונים מולדים המאפשרים הגבה מהירה מאוד ובהכרח מחוסרת שיקול דעת,הן הגבה רפלקסיבית והן הגבות מורכבות ומתואמות יותר כגון הפעלת המערכת הסימפתטית כולה,או הגבות אינסטינקטיביות למיניהן. בפרק "מנגנון פעולת המוח האנושי "תיארנו קומפלקס זה כאב מושג,ותיארנו את מיקום ומנגנון פעולתו העיקרית. במחשבה נוספת נראה כי כל מוצג מקושר למעשה לאפיונים מסוימים של הגבה אינסטינקטיבית של אב מושג או הגבת אוריינטציה ודריכות של אפיון מוצג מכוון במקרה שהוא לא גורר תגובה אקטיבית אינסטינקטיבית חזקה אלא גורר התכוונות חושית או שרירית או אפילו זהירות מנגיעה או התנגשות עם האובייקט המצטייר כמוצק,חד וכיו"ב.
מושגים פרימיטיביים שנוצרים בקורטקס הקדום מסתמכים על התניות ולא הגבה מולדת. מושגים בשלים יותר לעומתם מובילים בדרך כלל לפעולה המסתמכת על שיפוט ושיקול דעת,המדובר הוא בפעילות קוגניטיבית המתבצעת בקורטקס ומתנקזת כמכלול אל האזור הפר פרונטאלי והאונה הפרונטאלית ורק משם יוצאת ההנחיה אל מרכזי הפעולה. לעומת זאת ההגבות האינסטינקטיביות והדחפיות מתבצעות דרך חלקי מוח הנחשבים לנמוכים יותר מבחינה אבולוציונית מאשר האונה הפרונטאלית שאחראית על החשיבה ושיקול הדעת,הן מתבצעות דרך המוח הזוחלי או הקורטקס הקדום. הגבות למוצג המכוון ולאבות מושג ופעולות אינסטינקטיביות מתבצעות למעשה בעיקר על ידי בעלי חיים הנמוכים מאיתנו בהרבה בסולם האבולוציוני.
איך מסבירה תורת האבולוציה את הצורך ברכישת מושגים ואת אופן התפתחותם בסולם הדורות? ניתן לומר שהלמידה וההמשגה התפתחו מתוך צרכים אבולוציוניים,הם מאפשרים לנו רמת מוכרות גבוהה של המוצגים השונים ויכולת ללמוד מן הניסיון כיצד להגיב אליהם כולל לימוד מניסיונם של אחרים. על פי הרחבת רעיונותיו של צ'רלס דרווין (1809-1882)לחיות שתפסו ,הכירו נכון את הסביבה והגיבו אליה בהתאם היה ניצחון תחרותי ויתרון קיומי על פני אילו שלא היו מסוגלות לכך,יתרון שהתבטא בסופו של דבר ברמת קיום איכותית ומצליחה יותר שהביאה עימה שרידה ורביה עדיפים. בשלבים מאוחרים יותר ,כאשר התעבה הניאו קורטקס מתוך הקורטקס הקדום בעקבות מוטאציה שהוכיחה עצמה כמועילה לפני כ300,000 שנים הפכנו במשך מאת אלפי השנים שלאחר מכן להומו ספיינס ,והשגנו הכרה מיוחדת של מושגים מסומלים . הכרה זו אפשרה לאבותינו הקדומים(הקרו מניונים) להפיץ ולשמר ידע נרחב,להכין מכשירים מורכבים יותר ולשפר את התקשורת ושיתוף הפעולה בדרכים שאפשרו לצוד,להתגונן או להשיג מזון צמחוני או מצרכים שונים ולהשתמש בהם באופן יותר יעיל.
כאשר אנו חוקרים את האדם הקדום הרי שעדיף שנביט בעמי הציד והלקט של ימינו אשר משמרים מסורות מאוד עתיקות ורבות שנים,אילו יספקו לנו יותר ידע על שהתרחש בתקופת האבן מאשר שרידי מאובנים. מסתבר שבהיסטוריה האנושית אכן היה מעין גירוש מגן העדן ,קופי העל שהיו אבות אבותינו הקדומים נאלצו לצאת מהיערות שופעי העצים והפרי שהידלדלו מאוד בעקבות תקופת חום ויובש שפקדה את כדור הארץ ,ונראה ששיתוף פעולה וסיוע הדדי היו גורמים מאוד הכרחיים לשוכני העצים לשעבר בכדי להתגונן במישורים הגדולים(הסוואנות)בפני חיות הטרף,שעלו על אבותינו הקדומים בכוחן ובמהירותן. ,הם נאלצו להשתמש בכלים ובתקשורת ברורה שהעמיקה את שיתוף הפעולה בכדי לצוד חיות גדולות,להתגונן בפניהן, לקטול מכרסמים קטנים ובכדי לחפור שורשים. אחד האמצעים היעילים ביותר לשיתוף פעולה בתוך שבטי הלקט והציד היה הדיבור, מטרתו הייתה ועודנה ליצור קשר בין אדם לחברו. ההנחה העומדת ביסוד הדיבור היא שישנם לפחות שני אנשים המוכנים לשוחח מבלי לשסע זה את זה בגילויי אלימות או איבה,וזאת למרות שהאדם נחשב לאחת מהחיות התוקפניות ביותר בעולם הן כלפי בני מינו,הן כלפי שאר החיות והן כלפי הטבע בכללותו. הצורך לשתף פעולה ולשרוד מול תנאים עוינים וקשים ,צורך שלא עלה כמותו בעבר כאשר היו ביערות הקדומים מספיק עצים ופירות הוביל בסופו של דבר להתפתחות אבולוציונית מרשימה של יכולות דיבור ,תקשורת ,סימול וטכנולוגיה. תפיסה אבולוציונית זו עולה בקנה אחד עם התפיסה הפרגמאטי סטית שטענה כי כיוון שהיצור האנושי עוסק בבעיות קיום ייחודיות לנישה שלו ,הרי שהאבולוציה שלו גרמה לכך שיבנה שדות תפיסה והמשגה אילו ולא אחרים. אנו בונים שדה או תיאוריה כלשהי בצורה מסוימת כיוון שהדבר נותן לנו יתרון הישרדותי. ייתכן שחיות אחרות או בכלל יצורים אחרים יבנו את השדה התפיסתי והמושגי שלהן בצורה אחרת,וזאת בהתאם לנישה האבולוציונית אשר בה הן מצויות. כאשר ישנה בחירה בין שתי קטגוריות(תבניות),דבר הקורה בצמתי התפתחות מסוימים,הרי שהאבולוציה תעדיף את זו הפורה,המקדמת והיעילה יותר,בדיוק כמו שמכונה יעילה יותר תימכר יותר בשוק,או תיאוריה טובה יותר תכבוש את עולם המדע. לפחות בתקופות הקדומות לא היה כל צורך או היגיון לפתח תפיסה והגבה לגבי אובייקטים שלפחות אז לא היו רלוונטיים לעצם קיומו של הסובייקט(גלקסיות רחוקות ,למשל.) מסתבר שגם לגבי אובייקטים, שהיו למעשה רלוונטיים ,לא תמיד התאפשרה תפיסה והמשגה מספיקות והדבר הוביל לעיתים למחיר כבד במובן ההישרדות. למשל,לאורך רוב רובה של ההיסטוריה שלנו לא הייתה לנו כל תפיסה והבנה מספקות לגבי בעלי חיים אשר הם מאוד רלוונטיים לקיומנו –החיידקים והוירוסים,הדבר הוביל לעיתים למגפות אשר קטלו מיליונים בלי שניתן היה להיאבק בהן או בהשלכותיהן. רק המצאת המיקרוסקופ,כולל האלקטרוני, והתפתחות תיאורטית במדעי הביולוגיה והרפואה כולל גילוי הפניצילין והנסיובים השונים אפשרה לנו להבחין בהם,להכיר אותם(בבחינת דע את האויב)ולהיאבק בהם ביתר יעילות. כיום אנו מתקרבים בצעדי ענק לנקודה בה יידרש כתוצאה מהתחממות כדור הארץ שיתוף פעולה כלל עולמי בפני שינויים אקולוגיים רבי עוצמה שלפחות לגבי חלקם אנו אחראים.
בכל מקרה גישה אבולוציונית לגבי התפתחות השבטים והקבוצות תטען שחייבת להתקיים הסכמה אינטר סובייקטיבית(=עולם מושגים כולל מופשטים משותף ומוסכם) בין האנשים לגבי מושגים שונים,והסכמה זו היא הבסיס לגוף הידע שנמצא בידם. הסכמה זו כנראה תקפה ואמינה לגבי סוג וטווח נתונים מסוים לפחות,שכן לא הופרכה ובכך לא גרמה נזק או פגיעה בסיכויי ההישרדות של המחזיקים בה,אלא אפילו שיפרה את סיכויי הישרדותם, תהליך הצבירה אינו שונה מהותית מכל תהליך מחקרי אמפירי. קיים תהליך למידה מתמיד של האנושות והפרטים האנושיים,בין השאר קיימת למידה אישית מן הניסיון או מתוך חשיבה עמוקה ויצירתית,אך עיקר תהליך הלמידה של כל אחד מאיתנו היא למידה תרבותית המוקנית דרך תקשורת ושיתוף בסמלים . מכיוון שהמושגים הקיימים הם אילו שהוכיחו את עצמם כמשפרי יכולת שרידה וקיום, משמע כמנבאים היטב,תקפים ומהימנים חשוב מאוד לכל תרבות השואפת לשגשג שלמידה זו תתבצע ביעילות ובאופן מדויק וזמין דרך תהליכים של חניכה ,חינוך והעברת מידע. לצורך כך נוצרה המדיה הכתובה והאלקטרונית,בייחוד האינטרנט בימינו וגם מערכת חינוך והורות מתקדמת באמצעותה אנו משקיעים בילדינו ומלווים אותם לאורך חייהם יותר מכל יצור אחר המוכר לנו,אנו נמצאים בתקופה בה מידע הוא אחד המצרכים החשובים מכל. מן הצד שני,הפרכה של תיאוריות או מתן משמעויות שגויות למושגים הובילו כמעט תמיד לעמדת כישלון ואיתה במקרה הטוב צער,תסכול ורצון ללמוד מן הניסיון. במקרים בהם כושר הסקת המסקנות והלמידה מהניסיון של הפרט או הקבוצה היו ירודים ולא אפשרו תיקון , הדבר הוביל לכישלון מתמשך בפועל,משמע הפסדים כלכליים,ירידה במעמד,כוח או משאבים לעיתים פגיעה גופנית או נפשית ואולי גם מחלה ומוות . המשמעות בסופו של דבר הייתה בדרך כלל נחיתות במונחי כוח ההישרדות וההתרבות. לעומת זאת אישוש של תיאוריות,ידע או מושגים התקשר בדרך כלל לניצחון-משמע עלייה בהיבטים של כוח,רכוש,מעמד,בריאות, שרידה ורביה. אם כן גם המושגים ואיתם המציאות האינטר סובייקטיבית בכלל(הכוללת את כל הידע התקף והמקובל) עברו תהליך אבולוציוני יחד איתנו הפונדקאים שלהם. כמו שפיתחנו את מגוון הכלים והמכשירים הקונקרטיים שברשותנו בכדי לשלוט בסובב אותנו כך גם פיתחנו את הידע והמושגים שלנו ככלים אבסטרקטיים רבי תועלת. לסיכום,המושגים נוצרו מתוך תהליך אבולוציוני מורכב שכלל תהליך למידה של אינדיבידואלים,שרידה והתרבות יחסית של יוצרי המושגים המוצלחים,הנחלת הידע המצטבר לקבוצה הקטנה(השבט) יתרון הישרדותי לכל בני השבט,ולבסוף הנחלה תרבותית של המושגים לכל בני הקבוצות הגדולות יותר(מה שקורה כיום מיידית). הסבר תהליך היווצרות המושגים והתיאוריות המשרתות אותנו במונחים אבולוציוניים יוביל לכך שנצליח להסביר את יכולת הדיוק ויכולת הניבוי המופלאה של המושגים והתיאוריות שלנו כחלק מאותה התפתחות אבולוציונית מנטאלית שאפשרה לנו להשיג יתרון על כל הסובב אותנו(הם הפכו מדויקים יותר ויותר בדרך הדומה לפיתוח אמפירי). ניתן לשאול בהקשר זה גם שאלות ספציפיות יותר לגבי האבולוציה של מושגים,מדוע מושגים מסוימים נוצרו והשתמרו,מה ההבדלים בנושא זה בין התרבויות השונות?(אצל האסקימואים ישנם כ20 ביטויים שונים לקרח,אצלנו גם האחד והיחיד אינו בשימוש נרחב)איך התפתחו המושגים במהלך הדורות ?וכיצד שיקפה התפתחות זו את התפתחות הגזע האנושי?,שאלות אילו הן בתחום האנתרופולוגיה האבולוציונית.
מהי המשמעות האבולוציונית של רכישת ידע ומדוע היא חשובה בהיבט הישרדותי? כאשר מדובר ברכישת ידע הרי שההנחה היא שהעולם המקיף אותנו מורכב מאובייקטים שמבנם דומה לשלנו ,משמע מורכב מאותם חלקיקי יסוד אשר מרכיבים גם אותנו ושגם הם מקובצים באותן קבוצות דומות של בעלי חיים או צמחים ודוממים: משפחות,זנים,אוכלוסיות וכיו"ב (בדומה לנו)אליהן כיוון אותם התהליך האבולוציוני ואשר ניתן להגדיר את מכניהן המשותפים מורפולוגית,דפוסית ,פונקציונאלית ,רגשית ומשמעותית דרך גיבוש ידע מדעי ומושגי-בוטאני,זואולוגי,פיזיקאלי וכיו"ב. לאובייקטים השונים המקיפים אותנו יכולות להיות השלכות שונות על קיומנו ,חלקן מיטיבות ומקיימות חיים וחלקן הרסניות ומסכנות קיום. משום כך במהלך התהליך האבולוציוני בו התפתחנו להיות מי שאנחנו,פיתחנו אמצעים לחוש ,לזהות ולהגדיר אובייקטים אילו וזאת בכדי לנבא את דפוסי התנהגותם והשלכותיהם עלינו ומתוך כך להגיב אליהם באופן המסתגל ,הקומפטנטי והאדקוואטי ביותר שבנמצא. לצורך כל אילו נדרש קודם כל לחוש ולתפוס את האובייקט(מיצוג) ולהגיב כלפיו הגבה ראשונית שהיא מולדת ולאחר מכן יש לשכלל הגבה זו ולהפוך אותה ליותר נקייה ומדויקת בהתאם ליכולת להכיר ולדעת את האובייקט על כל מאפייניו ותכונותיו קרי לגבש מושגים. לסיכום: ברור שלא עליונות פיזית פשוטה על שאר עולם החי אפשרה לנו לשלוט על כל העולם,אלא שימוש מושכל בידע מדויק ומהימן על העולם ומתוכו גם בניית כלים ומכשירים מסייעים. ידע זה התאפשר גם בזכות האחידות היחסית הקיימת בעולם הדומם,הצומח והחי המתאפיינים או במבנה מוצק קבוע או במורפולוגיה ובדפוסי התנהגות מוגדרים וקבועים יחסית,וביכולתנו ליצור מושגים שכללו בתוכם ידע הולם לגבי מאפיינים אילו. כול זאת נבע כאמור מתוך אילוצי התנהגות ומבנה אליהם כיוון אותם התהליך אבולוציוני שלהם בהתאם לנישה האקולוגית בה הם מצויים. מוחנו מאפשר לנו ידע מדויק,מפורט וטוב יותר על הסובב אותנו ויחד איתו יכולת התמודדות ,מניפולציה ושימוש גבוהות, הן לגבי החי והצומח והן לגבי הדומם ,יכולות המאפשרות לנו עליונות,ניצחון והישרדות. אם הצלחנו כל כך אבולוציונית הרי שהדבר התאפשר לא בזכות עליונות מורפולוגית או תפקודית טבעית כלשהי אלא במידה רבה בזכות המכשירים שיצרנו והנחלנו תרבותית,גם המכשירים המושגיים המופשטים,וגם המכשירים הקונקרטיים(כלים וחפצים). אם כן,אנו כיום אדוני הארץ הזו לא משום יתרונות פיזיים בולטים ,אלא רק משום שהשכלנו להשתמש,לעצב ולהתייחס אל האובייקטים שסביבנו באופן מושכל שהוביל לרווחתנו,עליונותנו לקיומנו והישרדותנו, בין אם המדובר באובייקטים מסוג דומם,צומח או חי ובין אם המדובר באיתני הטבע. בתוך כל אחת מהתרבויות הגדולות הצטבר מאגר מידע עצום,בתחילה בתוך ספרים וכיום בייחוד במאגרי מחשב ומאגרים אלקטרוניים. אין זה אומר שהידע המצוי ברשותנו הוא אמיתי ומוחלט,זה אומר שבתחום הצר של קליטתנו את העולם ויצירת המושגים שלנו הרי שמושגים אילו הוכיחו עצמם באופן חוזר ורב שנים כתקפים ומהימנים מאוד,הצלחתם הובילה לאימוצם דרך תהליך למידה. אנו מסתמכים עליהם כידע תקף,מהימן שניתן להסתמך עליו באופן מספק מתוך ניסיוננו, התפתחותנו וניסיונם המצטבר של כל הדורות שקדמו לנו.
האם השימוש במושגים מייחד אותנו מכל שאר עולם החי? נשאלת השאלה האם הפעולות הגבוהות יותר המתווכות על ידי הקורטקס כגון תהליך ההמשגה מייחדות אותנו כבני אדם או מבוצעות גם על ידי בעלי חיים מלבדנו. בעבר היו שטענו כי רק אנחנו חושבים במושגים ואילו החיות קולטות מוצגים מכוונים בלבד ואיתם לכל היותר אבות מושג ופועלות על פי אינסטינקטים,דחפים ואימפולסים. מאידך ישנן עדויות רבות הן מחקריות והן התנהגותיות לכך שגם החיות יוצרות מושגים וגם הן מסוגלות לתהליכי למידה הקשורים למושגים אילו משמע ל"עיבוי" המושגים והקניית משמעויות נלמדות. העובדה המורפולוגית הקשורה למוח היא שלא רק לנו אלא גם לחיות ישנו קורטקס,והוא אפילו הולך ומגדיל את שטחו ומתעבה ככל שעולים בסולם הפילו גנטי עד לפרימאטים שאנו מהווים את גולת הכותרת בתוכם. אנו ביצענו אמנם קפיצה התפתחותית בעיבוי הניאו קורטקס,אך גם לחיות ישנו קורטקס. התנהגותן ודרך הגבתן של חיות מעידה גם היא על למידה והפגנת שיקול דעת החל משיקול הדעת וכושר הלמידה של כלבים המסוגלים ללמוד התנהגויות מורכבות,מעבר להם מרשימים הפרימאטים היבשתיים כגון השימפנזה והמפתיעים מכולם הם הפרימאטים הימיים ממשפחת הדולפינים ,כולל כלבי ואריות ים וכולל היונק החמוד רק לכאורה הקרוי הלוויתן הקטלן(אורקה). ניתן אם כן להניח שגם אצלם מתרחשת המשגה,אם כי ברמות פחות מסומלות,מופשטות וקומוניקטיביות מאשר אצלנו. המושגים שלהן אולי אינם ממש מילוליים או מסומלים באופן שבו אנו מסמלים,אך בהרבה מקרים הם מקושרים לסיגנאלים ואולי גם לסמלים הקשורים להשמעת קולות או מחוות גופניות,לחלק מהחיות ישנה בפירוש שפה ולו גם מצומצמת ופרימיטיבית. הפעולות המכוונות כלפי אותם מושגים גם הן אינן מקריות, עיוורות או אימפולסיביות, ובמקרים רבים הן בפירוש לא אינסטינקטיביות, במקרים רבים ניתן להבחין אצל היונקים אפילו בפעולות שקולות ומחושבות היטב. הלוויתן הקטלן יכול היה למשל לאכול אותנו בנקל לארוחת בוקר ,ויש לו אינסטינקט טריפה וציד מפותח ביותר שהקנה לו את שמו הטוב ,אך הוא אינו עושה זאת ואפילו עובד למעננו במופעי בידור בהם אנו רוכבים על גבו ואפילו צוללים איתו וכל זאת מתוך הנחה שכך יזכה לתנאי חיבה וארוחות סדירות ולא יסעד את הסעודה האחרונה כמו שהיה קורה אם היה אוכל בטעות או במזיד אחד מאיתנו מתוך דחף רגעי ולא שקול. התאמת תגובה כגון זאת אינה בהכרח תוצאה של מצפון מפותח(אין לו !עיין ערך כלבי ים)אלא שהיא תוצאה של תפיסה,המשגה ,שיקול דעת ובהחלט פונקציות נפשיות מתקדמות הקיימות בפירוש גם אצל חלק מהחיות החכמות יותר ומשקלן עולה עם העלייה בסולם ההתפתחות האבולוציוני. אם כן ,מהו בכל זאת ההבדל בינינו לבין החיות? כאשר חושבים על השונות בינינו לבין החיות הרי שההבדל המרכזי הוא באיכות המושגים וקישורם לסמלים ,בכמותם ודרך שיתופם התרבותי ובדרך השימוש בסמלים ובכלים. לנו בני האדם יש כמעט בלבדית סמלים מובחנים וכמו כן כלים מושגיים מופשטים רבים. לנו הרבה יותר סמלים הן מהפרימטים היבשתיים והן מהימיים ,הן סמלים ווקאליים והן ויזואליים,שלא לדבר על הטכנולוגיה הייחודית לנו המאפשרת לנו לאגור,להפיץ ולהשתמש במידע ברמה שונה לחלוטין מאשר הפרימאטים אשר להם יש לכל היותר תורה שבעל פה. הסמלים של הפרימאטים גם אינם מובחנים לגמרי מן האובייקט או הדחף אשר אותו הם באים לציין ולכן הם עדיין בחזקת סיגנאלים,כמו שהיו גם העוויות ונהימות הציידים הקדומים,אשר היוו בשחר התפתחותנו בסיס להתפתחות השפה הקדומה. בנוסף יש לנו גם הרבה יותר מושגים מופשטים מאשר לשאר בעלי החיים. לסיכום:הפרימאטים הם לכל היותר בעלי מושגים הקשורים לרגשות שונים או דרכי פעולה וציד והם יכולים כנראה להשתמש בסיגנאלים המעידים על רגשותיהם וכוונותיהם ואילו לנו יש עולם מושגים מובחנים שצורתם שרירותית ושונה לחלוטין מן המסומל ועולם דמיון ופנטזיה עם מושגים תואמים ,החורג בהחלט מכל מה שמצוי בעולם הקונקרטי. מה שמשמש אותנו לצורך זה הוא ניאו קורטקס הבנוי מחומר אפור(עמוס דנדריטים) אשר הוא גדול בשטחו ומפותל לאין שיעור יותר מאשר לפרימאט המפותח ביותר אחרינו משמע לשימפנזה,הן ביחס לגודלו של שאר המוח והן ביחס לגודל גופנו. כאמור,קורטקס זה גדול יותר יחסית גם במסתו ביחס לגודל גופנו אך יתרונו התפקודי העיקרי מתבטא בעיקר בשטחו ,דבר המתבטא בקפלים רבים של החומר האפור. בפרק המנסה להבין את אופן פעולת המוח האנושי אנו מבהירים כיצד החומר האפור מאפשר הטבעות אשר מבחינות בין דמות לרקע,ובכך מאפשרות למעשה מושגים שאינם קונקרטיים,דמיון,הבנה,הפשטה ושימוש במושגים מופשטים או דמיוניים.
עד כאן סקירה אבולוציונית,נעבור כעת לסקירה פילוסופית כללית יותר על טבע המושג.
