מהות הידע האנושי ואופן רכישתו-מושג ומוצג(ב') מהו הבסיס ליצירת המושג?האם יש בנו אידיאות הטבועות מלידה?מהו הויכוח הקיים בהקשר זה בין הרציונאליסטיים, האמפיריציסטים והגשטאלטיסטיים? נשאלת השאלה האם קיים במוחנו מראש עולם של מהויות ידועות מראש אשר הוא בעל קיום שאינו תלוי בלמידה במובן המזכיר את עולם האידיאות של אריסטו,או שאולי יצירת הגשטלט המרכיב את המושגים הכולל את הבנת האינטנסיות הכלולות בתוכם ,נוצר במוחנו מתוך תהליך של למידה הכוללת ניסוי וטעייה. שאלה נוספת היא האם תהליך זה הינו אסוציאטיבי אקראי או שהמדובר הוא בתהליך אשר אמנם מבוסס על למידה בעיקרו, אך יש לנו אליו נטייה מולדת המאפשרת למידה זו. התשובה שניתן בהמשך היא שכנראה יש בנו תבניות מולדות מסוימות (אבות מושג ומוצגיםמכוונים)עם הנחיות מולדות לגבי דרך ההגבה אליהם , אך מאידך יש בנו גם נטיות מולדות ליצירת מושגים שיאפשרו לנו הגבה מדויקת,שקולה ונקייה יותר. אנו נמחיש ונוכיח כיצד נוצרו המושגים מתוך תהליך אבולוציוני שיצר בנו הגבות אינסטינקטיביות ראשוניות למוצגים (קומפלקס אותו נכנה בשם אב מושג או מוצג מכוון). במקביל אותו תהליך אבולוציוני יצר בנו גם פרדיספוזיציה מולדת ליצירת גשטאלט בתוך תהליך שיש בו ניסוי וטעייה,מתוך כך נוכיח בהמשך כי איננו נזקקים למעשה למונח המטפיזי הבעייתי כל כך של עולם של אידיאות(=מושגים מופשטים המשתקפים בתוכנו). ויכוח חשוב בנושא זה היה בין הרציונליסטים לבין האמפיריציסטים. הרציונליסטים טענו כי אנו נולדים עם ידע מולד-אפריורי של אידיאות שניתן לנו מלידה על ידי האל,ובזכות ידע זה אנו מכירים מראש את כל עולם המושגים הסובב אותנו. המוצגים השונים הם מבחינתם רק השתקפויות חלקיות או הצל של האידיאות המצויות עם האלים בשמיים,ואנו מקשרים את המוצגים שאנו קולטים בחושינו לשיקוף עולם האידיאות שניתן לנו על ידי האלים וכך מכירים את מהותם גם ללא תהליך למידה כלשהו. לצורך ביסוס טענתם חסידי השקפה זו טוענים כי ישנן אידיאות אשר מתקיימות בתוכנו ובעולם ללא צורך בעדות החושים(בדומה לעולם האידיאות של אריסטו ואפלטון) למשל ,אקסיומות לוגיות כגון:"א' שווה לב' וב' שווה לג' משמע א' שווה לג'" או "תמיד מתקיים א' או לא א' " או "אם א' גדול מב' וב' גדול מג' אז א' גדול מג' ". לכאורה ולטענת חסידי גישה זו ,כל אדם ואפילו פעוט מכירים עקרונות לוגיים אילו מראש,והמסקנה המתבקשת וכמעט מתחייבת היא שהם טבועים במוחם באופן מולד. עובדה זו מחזקת ,לכאורה, את התזה שקיים עולם מולד ואינהרנטי של חשיבה לוגית,כי לכאורה אין אנו יכולים כפעוטות,לדעת במוחנו דברים אשר איננו קולטים חושית מתוך המציאות הפיזית הסובבת אותנו ,ומאידך חוקי הלוגיקה ידועים לכאורה לכולנו אפריורית כבר מלידה מתוך מקור נעלם הטבוע לכאורה מראש בתוכנו כחלק ממטען מורש או אלוהי. אם אכן קיים עולם שכזה, הרי שהסמל הגלום בשפה,משמע הניסוח הפורמאלי של חוקי הלוגיקה הוא אך ורק הסמל המקשר אותנו אל המסומל אשר הוא למעשה האידיאה הפנימית הטבועה בנו מלידה או מעצם מהות נפשנו האלוהית,חוקי הלוגיקה,במקרה זה. ומי יכול היה להטביע אידיאה מסוג זה במוחנו מראש אם לא האלים או האלוהים היחיד?. האמפיריציסטים, לעומת זאת,טענו כי אנו נולדים כלוח חלק ואנו רוכשים את כל הידע הפרטי והכוללני שלנו מתוך צפייה ולמידה על העולם,לשיטתם גם משפטי הלוגיקה נלמדו כתוצאה מצפייה בהרבה נתונים לאורך זמן ותהליך הכללתי אינדוקטיבי שבא בעקבותיהם ,הם נתקבלו תרבותית והם גם נלמדים תרבותית וכך מונחלים מדור לדור. על פי השערתם פעוט שלא התנסה ביחסי כמות או יחסי זהות אינו יודע עדיין חוקי לוגיקה. האמפיריציסטים כאמור אינם נזקקים למושגים של אידיאות טבועות מלידה,הם טוענים כי הפעוט האנושי נולד כלוח חלק ,אח"כ הוא קולט מוצגים ועל ידי קישור ביניהם רוכש ידע. הם אומרים שכל למידה קושרת בין גירויים.התודעה מורכבת מקישורים בין גריות בלבד,ולכן אינה זקוקה למושגים אינהרנטיים, אידיאות או כל דבר אחר הטבוע מלידה.ההתאמה האסוציאטיבית בין סמל (צליל או מילה כתובה) ובין המוצג אינה בעייתית לגביהם בהקשר זה,אך הבעיה שעדיין נותרה לאמפיריציסטים היא להסביר את התהליך באמצעותו מזהה הפעוט את מהות המושג שאליו משתייך המוצג ומקשר את מאפייניו. על פי תצפית אמפירית בהתנהגות ילדים מסתבר שלאחר הקישור הראשון בין המוצג או אב המושג לסמל ,משמע המילה הנהגית המתקשרת אליו, הילד מנסה לבדוק בדרך של ניסוי וטעייה אילו מוצגים נוספים שייכים גם הם לקבוצה זו ואילו אינם שייכים. הכרת המהות של מושגים היא אם כן הבנה פרוגרסיבית ההולכת ומתפתחת בתוכנו עם השנים מתוך תהליך בדיקה אמפירית שהוא במהותו תהליך של ניסוי וטעייה. לאחר מכן מתבצעת למידה מופשטת יותר ותרבותית לגבי התכונות ההכרחיות והמספיקות. ככל שאנו לומדים יותר על מהותנו,ומהות ותכונות הסובב אותנו כך מתעצבים ,מתחדדים ומתגבשים בהדרגה מושגינו,כולל מהויותיהם,יש המכנים תהליך זה קריסטליזציה על שם התחדדות הגבולות, השקיפות והבהירות של מושגינו במהלך השנים. לדעתנו האמפיריציזם במובנו הפשטני הפבלובייני יכול אמנם להסביר את דרך הלמידה דרך ניסוי וטעייה ,אך בשום אופן אינו יכול להסביר את המוטיבציה העצומה ללמידה זו המתגלה עוד אצל הפעוט ואת ההיקף והאוטומט יזם המאפיינים למידה זו לאורך חיינו. תהליך הלמידה אינו פאסיבי או מקרי אלא שהמדובר הוא בתהליך חקרני אקטיבי ובלתי פוסק המונע על ידי דחפים ואולי אפילו אינסטינקטים רבי עוצמה שייחודיים לנו. הוא אינו יכול גם להסביר את מכלול ההגבה האוטומאטי של הפעוט למוצגים שונים עוד בטרם גיבוש תהליך הלמידה,ואת ההתכוונות הראשונית הנדרשת כבסיס לתהליך הלמידה. ננסה להבין את מהותו של דחף זה ואופן פעולתו דרך דיון בתורתו של חומסקי. עד שבא אריסטו (אריסטוטלס 384 לפנה"ס עד 322 לפנה"ס) ,לא התקיימה ההשערה הרציונליסטית בדבר אידיאות ,לאחר מכן היא כמעט ונזנחה,מי שחידש כביכול את התיאוריה של האידיאות במאה העשרים היה חומסקי. נועם חומסקי(נולד ב1928) הוא בלשן ופילוסוף של הלשון שגילה לכאורה כי לילדים ישנם מבני עומק המאפשרים להם לרכוש את השפה בדרך מהירה ומרתקת. הכשירות הלשונית של ילד בן שנתיים היא כשירות מדהימה: הוא יכול להבין משפטים שלא שמע אף פעם,וליצור משפטים שמעולם לא למד לומר בעבר,שהרי אף אחד לא מלמד את הפעוט מהי מהות המשפט ומהו תפקידו בשפה . חומסקי שואל אם כן כיצד נוצרים המבנים הלשוניים והמושגיים האלה במוח הילד? הטענה של חלק מהקוגניטיבי סטים היא טענה רציונאליסטית שקודם חייב להתקיים מושג העומק של הכלב ואחר כך הראייה של כלב ורק אז הילד מקשר בין העצם לבין המושג. או במקרה של משפטים בשפה ,הטענה היא שקודם קיים מבנה העומק של המשפט,ורק אחר כך שמיעה של מילים ומשפטים ושילובם במבני העומק המולדים ודבר זה מתגלם במשפטים הבנויים היטב אשר יוצר הילד,ניתן להתייחס גם למבנה זה כאל סוג של מושג. בהקשר זה לא ברור מהם המושגים הראשוניים,או מהו אינוונטר המושגים הראשוני? כטענת נגד לטענה בדבר מושגים מולדים, סביר הרבה יותר(מתוך תצפית בתהליך הלמידה של ילדים)שהילד לומד גם בפעם הראשונה ליצור את המושג מתוך תהליך של הכללה וסינון(אלימינציה),ולא שולף מושג מוגמר מתוך אינוונטר קיים של מושגים. יש שכינו טענה זו בדבר קדימות המושגים בשם המיתוס של "המוזיאון של האידיאות" משמע -כביכול טבועות בנו אידיאות ואנו קושרים אותן למילים,מיתוס המתקשר לרציונליזם שקיים בנוסחים שונים מאז שהגה אותו אריסטו ואליו כבר התייחסנו. אנו לעומת זאת סבורים שהתשובה נמצאת במקום כלשהו באמצע: המושגים הבשלים נוצרים רק מתוך תהליך למידה בתוך מוחנו האישי(תהליך התפתחות הילד ואופן רכישת המושגים) או הקיבוצי(העולם התרבותי האינטר סובייקטיבי) ולא קיימים מוכנים מלידה,כלומר איננו הולכים במקרה זה לכיוון הרציונאליזם. מצד שני מוחנו הוא בפירוש לא דף חלק ויש בו הטבעות של אבות מושג המקושרים מראש להגבה אינסטינקטיבית והטבעות כלליות יותר של תכונות מוצג כלליות היוצרות בנו הגבת הכוון,דריכות מרחבית ואף נטייה להגבה המתחשבת בתכונות כלליות אילו כגון מוצקות. ובכן מהו התהליך שיוצר את המעבר מהמושג הראשוני למושגים בשלים? מסתבר שגם בשאלת אופן היווצרות המושגים (בהנחה שהם אינם נתונים מראש )הייתה בהיסטוריה של הפילוסופיה מחלוקת מהותית בין מחנה האטומי סטים לבין מחנה הגשטאלטיסטים. הפדגוגיה הישנה הייתה מבוססת על תפיסה אמפיריציסטית אטומי סטית,תפיסה זו טענה שאנו תופסים בתחילה רשמים שהם תעתיקי האובייקטים או מוצגים בלשוננו,ועל ידי תהליך לא לגמרי ברור של אסוציאציות פסיכולוגיות אנו מצרפים רושם אחד לרושם אחר וכך יוצרים את מושגינו ובכלל גם את כל תמונת עולמנו. לעומתם הגשטלט טען כי אנו קולטים את העולם מלכתחילה בתבניות,ויש לנו נטייה לעבות ולשכלל תבניות אילו כך שהן הולכות ומתפתחות בהדרגה. אם נתרגם את הויכוח למושגינו אנו ,הויכוח כאן הוא האם בתחילה קיים המוצג בלבד כמו שטוענים האמפיריציסטים,ולאחר מכן מוצג זה מתקשר למאפיינים,תכונות,משמעויות וכיו"ב,או שכבר מלכתחילה קיים מושג ראשוני,מוצג מכוון או אב מושג (תבנית בלשון הגשטלט) ומושג זה הולך ומתעבה בתכונות ,מאפיינים וכיו"ב וכך הופך למושג בשל. ויכוח זה יכול להיפתר מתוך תהליך דיאלקטי, שהרי יש לנו כאן תזה-בתחילה אין מושג כי אם מוצג בלבד ולעומתה ישנה האנטי תזה -בתחילה יש לנו כבר מושג בשל מולד. הסינתזה בין שני אילו היא שבתחילה אין רק מוצג שכן מוצג בלבד לא יכול היה להיות לגבינו בעל משמעות כלשהי ובטח שלא להניענו להגבת הכוון ,סקרנות ורצון ללמוד או בכלל לתהליך הגבתי או נפשי כלשהו ומצד שני אין בידנו מראש מושג מוגמר ובשל ועל כך מעיד הצורך בתהליך הניסוי והטעיה של הפעוט ביצירת המושג הכולל טעויות רבות. מה שכן קיים כנראה הוא מוצג המקושר מראש לנטיות הגבה אינסטינקטיביות או מולדות אחרות אשר אותו כינינו בפרק הקודם בשם אב מושג או בשם מוצג מכוון(נקרא כך מכיוון שיכול לכוון את תנועותינו והתכוונותנו,בכיוון של לכוון את תשומת ליבנו אליו בהגבת הכוון ,מאשר לנו כי ניתן לדרוך עליו,מזהיר אותנו לא להתנגש בו וכיו"ב). אב מושג זה יוצר בנו גם לעיתים חוסר נחת ,עוררות וסקרנות וצורך להעמיק בהבנת וידיעת משמעותו דבר המוביל לתהליך הלמידה. הדוגמה האמפיריציסטית מניחה כי ליוצר המושגים אין כל תפקיד מרכזי ביצירת המושג,ומדובר כאן באסוציאציה טבעית של מוצגים ,אך לאמתו של דבר,הסובייקט הממשיג , קובע בתהליך אקטיבי,חקרני ואינטגרטיבי של חשיבה את מהות ומובן המושגים שלו ואת זאת הוא עושה למעשה משך כל חייו בכל יום ובכל שעה. כלומר אנו בנויים מלידה לקשר אינסטינקטיבית והתנהגותית אבות מושגים ומוצגים מכוונים למשמעויות והגבות ראשוניות, ולהעניק להם בהמשך חיינו באופן חקרני או אסוציאטיבי משמעות וידיעה נוספת אשר הולכת ומעמיקה כל שנותינו,כאמור יש המכנים זאת בשפה ציורית כתהליך קריסטליזציה של מושגים המתקדם עם הגיל כל חיינו. לשם המחשה,מבחינת האקסטנציה ואולי גם האינטנסיה ,אפילו המשמעות של מושג קונקרטי ופשוט כמו שולחן היא שונה לגבי כל אחד מאיתנו,הכול בהתאם למספר וסוג השולחנות שראינו ואופנויות השימושים שנעשו בהם ה"שולחן" המצוי במוחי אינו זהה ל"שולחן" המצוי במוחך אלא דומה לו מספיק במאפיינים עיקריים בכדי לאפשר קומוניקציה תקינה. (העולם האינטר סובייקטיבי אינו מכיל,אם כן, את מכלול המשמעויות הסובייקטיבי האידיוסינקראטי של המושגים ,אלא את המשמעויות העיקריות והמוסכמות. משום כך קיים מצב שבו בכדי להרגיש מובנים לגמרי בייחודיותנו אנו זקוקים לתחושת אמפטיה מדויקת מהשומע,להגדרות אישיות שהן פואטיות,שיריות ואף אימפרסיוניסטיות, ולעיתים אף לטיפול נפשי מוצלח,לא פלא שרובנו מרגישים לא לגמרי מובנים רוב הזמן.) כאמור,הקוגניטיבי סטים הבאים מאסכולת חומסקי טוענים כי הילד לומד להכליל על סמך עולם אידיאות המצוי בתוכו מלידה ואילו אנו לעומת זאת מציעים גישה סינתטית המדברת על אב מושג או מוצג מכוון שהוא למעשה החוליה החסרה המקשרת בין מוצג לבין מושג ועל נטייה מולדת לעיבוי בלתי פוסק של מושגים ראשוניים אילו. תהליך למידת הילד המתבסס על ניסוי וטעייה,הכללה ואלימינציה שולל את התזה הרציונאליסטית,אך בהחלט מחזק את ההשערה בדבר הצורך שלו ביצירת תבניות כוללניות(גשטאלט) מגובשות וקוהרנטיות יותר ויותר. גישתנו ,אם כן, נוטה יותר לכיוון הגשטלט,נטיית הגשטלט הקיימת מלידה יכולה להסביר הן את יצירת המושגים הראשונים והן את נטיות הקישור והעיבוי של מושגים ראשוניים אילו למושגים ומשפטים כאחד המתגלים אצל הפעוט כבר בגיל צעיר מאוד מבלי להזדקק להשערת אידיאות טבועות מלידה. כמו שאנו מדברים על אב מושג ומוצג מכוון כך ניתן לדבר על מטריצת משפט ראשונית המבוססת על קישור של משמעויות שתקרא אב משפט אשר לדעתי היא כללית ואינה קשורה לשפה מסוימת,שהרי בתחום המבנה הסמנטי קיימת אחידות בין השפות השונות,אך לגבי המבנה הסינטקטי של המשפט יש בכל זאת הבדל בין השפות השונות. קשה לי מאוד להסכים עם חומסקי כי לילדים יש מלידה כבר את המבנה הלשוני הסינטקטי הייחודי המאפיין את שפת האם שלהם כי דבר זה יחייב אותנו להניח כי לתינוק אמריקאי ,למשל,ישנו מטען גנטי שונה מאשר לתינוק ישראלי מבחינת מעין הרד דיסק הכולל את התחביר האנגלי או העברי מלידה. לדעתנו ניתן להוכיח בנקל כי תינוק של יורדים ישראליים שנולד באנגליה ואשר הוריו מדברים מלידתו בבית אנגלית ילמד את התחביר האנגלי באותה הקלות בה ילמד את תחביר האנגלי תינוק אנגלי שנולד להורים אנגליים המצויים בבריטניה מאז תקופת ארתור ואבירי השולחן העגול וכך רכש לכאורה גם מטען גנטי אנגלו סקסוני אוקספורדי מפואר. המבנה הסמנטי של משפטים מעבר לשפה ספציפית ,מבנה האב משפט ,הוא מבנה המתבסס על מאפיינים יותר לוגיים ומשמעותיים ומתוך כך הוא כולל נושא,נשוא ומושא. יש לכל תינוק נטייה שהיא מולדת לקישור מוצגים ומילים למבנה שכזה בדומה לנטייה ליצור את המושגים הבשלים הראשונים,ולעבותם מגיל צעיר למושגים מעובדים יותר. אם נחשוב על כך שנית הרי שאין ביצירת משפט למעשה חידוש כל כך גדול לעומת יצירת המושג שהרי בסופו של דבר אב המשפט שהוא משפט סמנטי מסוג זה ,אינו אלא הנוסח המילולי המפורט של מאפייני המושג המורחב, שהרי הוא מוסיף לנושא שהוא המושג הראשוני את הנשוא-התנהגותו ומאפייניו שהם למעשה מאפייני המושג ואת המושא המציין אובייקטים מתקשרים,וכך תהליך יצירה זה של משפטים ראשוניים מקביל למעשה למהות תהליך יצירת המושג,והוא באמת אוטומאטי ומולד ממש במובן האינסטינקטיבי. מעבר לכך שמיעה של מספר משפטים בשפה הנלמדת המהווים תבנית יסוד למבנה סינטקטי של משפטים ,ממחישה לילד את המבנה הלשוני הייחודי לשפה הספציפית אשר בה מדברים בסביבתו הקרובה ומאפשרת לו דרך למידת חיקוי ליצור בעצמו משפטים דומים(זהו החלק הצורני של התבנית הנלמד דרך מודלינג וחיקוי). יש הטוענים כי מאז חומסקי הוכרעה המחלוקת בין הרציונליסטים והאמפיריציסטיים ,אותה המחלוקת הקשורה לאידיאות הטבועות מלידה. לכאורה על פי חומסקי יש בנו אידיאות טבועות מלידה,תבניות שפת הדיבור,והן מושכות לתוכן באופן טבעי את המילים של שפת הדיבור בתהליך שהוא מולד וטבעי וזאת משום שטבען של אידיאות אילו להימשך זו לזו על פי חוקי אסוציאציה מסוימים המנחים אותן. אנו מציעים ניסוי מכריע גם בהקשר זה,בניסוי זה יש לקחת פעוט שלא נחשף למשפטי שפה מעולם ולצייד אותו רק בידע על מילים ומושגים(בדרך הצבעתית טהורה ולא ברור ההיבט האתי של העניין האם לא עלול להיגרם לילד נזק התפתחותי עקב כך) ואח"כ ניתן יהיה לראות האם הוא אכן מצליח להרכיב מהם משפטים תקינים בשפה של הוריו. ההשערה שלי היא שהוא לא יצליח,אמנם קיימת בילדים נטיית גשטלט מולדת לחבר מילים למשפט סמנטי ראשוני שהוא מה שכינינו בשם אב משפט,אך הם חייבים לשמוע משפטים נכונים תחבירית בשפה הספציפית ,לפני שיוכלו לחקות אותם סינטקטית (תחבירית) וליצור משפטים נכונים תחבירית שלהם עצמם . אם לא ,הרי שאולי יצאו מפיהם באופן ראשוני ולא נלמד, משפטים נכונים סמנטית אם כי בנויים במבנה של אינדיאנית עתיקה (big chief no kaka ) אך לא בהכרח משפטים שיהיו גם נכונים סינטקטית במבנה הצורני של שפת האם שלהם. הנטייה הראשונית האינסטינקטיבית של ההגבה למושגי האב, הנטייה לעבות ולשכלל את המושגים,הנטייה ליצור משפטי אב וגם הנטייה להטמיע תבניות קיימות ולחקות אותן כמו שקורה ביצירת משפטים תקינים תחבירית ,הן נטיות שבהחלט תוכלנה להיות מוסברות בנקל על ידי נוסח משופר של תורת הגשטלט שתסביר את נטייתנו ומוכנותנו הראשונית ליצור מושגים וכמו כן ליצור ולהפנים מבני אב משפטיים-סמנטית וסינטקטית כאחד. הבסיס המשוער ללמידה-התיאוריה של האסוציאציות הטבעיות של האידיאות. בהקשר האסוציאציות ומקורן מעניין לבחון כיצד (לעומת ההצעה שלנו המדברת על נטייה מולדת ליצירת תבניות משמע גשטאלט) מסבירות מסורתית התיאוריות הרציונאליסטיות ואולי גם האמפיריציסטיות את הנטייה שלנו ליצור ידע אסוציאטיבי לגבי מושגים טבועים מראש(רציונאליזם) או מוצגים(אמפיריציזם). לשם כך נבחן את התיאוריה של האסוציאציות,המתיימרת להסביר תהליכי למידה. מקורה של התיאוריה הרציונליסטית בתחום זה של אסוציאציות הוא דקארט שהיה בתחום התיאוריות של נפש-גוף דואליסטי ואינטר אקציוניסטי כאחד,הוא טען שחומר דוחף חומר(למשל דחיפת האטומים זה את זה) ולעומת זאת אידיאות מושכות זו את זו. בהמשך ג'ון סטיוארט מיל(1865) ניסה אפילו לפתח תיאוריה זו ולעשות בה סדר וכך לנסח באופן פורמאלי את חוקי האסוציאציה של האידיאות. לדעת קארל פופר מדובר כאן בתיאוריה איומה ומטעה בכל הקשור להסבר התהליך. היא איומה משום שהיא מנסה להסביר מהות המחשבה וההמשגה האנושית במונחים פיזיקאליים ומנסה אפילו להחיל עליה חוקים פשטניים המקבילים לחוקי הפיזיקה והחומר. החומר מתפשט ודוחף ולכן שוערה דחיפה של חלקיקים,המחשבה ברובה מסתמכת על קישור של תוצרי מוח שונים ולכן באופן אנלוגי יוחסה לה תכונת המשיכה של האידיאות. לדעתנו במקרה זה פופר בהחלט צודק,אין צורך בכל המיתולוגיה הפשטנית והמופרכת הזו בכדי להסביר את התופעות אשר אותן זיהה חומסקי. מה שהוכח הוא אך ורק כי אכן ישנם אצלנו מושגי אב ומוצגים מכוונים יחד עם נטיות מולדות לבצע לגביהם תהליכי גשטלט לכלל מושגים בשלים ,ומוכנות(פרה דיספוזיציה) ליצירת משפטי אב ולקליטת כללי שפה סינטקטיים היוצרים מושג בשל דרך חיקוי בילד. הן מושגי האב והן נטיות הגשטלט הם מולדים ואוניברסאליים וגורמים לנו לקשר מילים למשפט אב על פי מבנה עומק משמעותי ומשפט בשל ע"פ מבנה תחבירי אשר אותו אנו קולטים מהסביבה,וזאת בדומה למוכנות לקשר מושג אב למאפיינים שונים ולסמלים וליצור מושגים בשלים,וזאת דרך תהליך חקרני ואסוציאטיבי אשר אנו נוטים אליו מלידה. חומסקי אכן דגל בתפיסה של ידע מולד שהיא לכאורה רציונאליסטית:לדבריו הטבע הכללי של ידע השפה המיוצג באופן פנימי והעקרונות הבסיסיים של יצירת משפטים הכלולים בתוכו, טבועים מראש במוח האנושי ורק ממתינים להתמלא בתכנים. בכך כאמור,לדעתנו, חומסקי צדק וטעה כאחד. לדעתנו אכן חומסקי הוכיח כי הילד לא נולד לוח חלק, אך אין כאן חלילה הוכחה לכיוון הרציונליזם במובנו המסורתי,ובטח לא הוכחה לאידיאות מולדות ובטח לא תימוכין לחוקי האסוציאציות,מה שכן ישנו כאן הוא גוף נתונים המאושש את ההשערה כי כמו לכל יצור חי גם לנו יש מושגי אב ,מוצגים מכוונים ואינסטינקטים ומוכנויות (פרה דיספוזיציות) אשר אינם נלמדים ואשר הם טבועים במוחנו מלידה (בבחינת פרוגרמינג של הרד דיסק הבא מראש יחד עם המחשב) לקשר אליהם תכונות ומאפיינים ולהפכם למושגים בשלים,אבות משפט ולאחר מכן גם למשפטים בשלים. האם הנטיות המולדות לעיבוי מושגים ולגשטלט הן מקבילות למושג האינסטינקט? נראה כי אכן כך הדבר: למשל ,בכל הקשור לאינסטינקטים אנו רואים את הימשכות התינוק לפטמה,הגבתו בחיוך על חיוכה של האם ומעט מאוחר יותר אנו רואים מעין אינסטינקטים מורכבים,מעודנים ומופשטים יותר אשר חלקם ייחודיים לאדם והטומנים בחובם מוכנות להמשגה וללמידת שפה אשר יש בהן בהחלט יסוד מולד ולכן גם הם ראויים להיחשב כסוג מורחב של אינסטינקטים או לכל הפחות לדחפים ונטיות בעלי יסוד מולד. אנו נוטים לקשר סמל למסומל(מילה לאובייקט),לעשות הכללות על פי מוצג ראשון ומתוך כך הרחבה וגיבוש של מושגי אב למושגים בשלים,אנו נוטים גם לקשר מושגים למשפטי אב ולהפנים את שיטת התחביר של שפתנו לצורך בניית משפטים בשלים נכונים תחבירית. במקביל אנו גם קולטים את המוצגים שלנו כסוג של תבניות ,אנו נוטים לתפוס גם את השדה הוויזואלי בכללותו על פי עקרונות הגשטלט כך שנוכל להבדיל דמות מרקע וכיו"ב. מה שטבוע בנו מלידה אינו אם כן עולם מסתורי,מיתולוגי (ומופרך לטעמנו)של אידיאות אלא תבניות מולדות מסוימות ואיתן מכאניזם שיוצר מוכנות ונטייה לקליטת נתונים וארגונם לתבניות במוח ,כולל תהליכים של הקניית משמעות למוצגים והפיכתם למושגים בשלים וחיבור מושגים לתוך תבניות שפתיות מורכבות יותר, משמע בניית משפטים. כמו כן קיימים בנו מנגנונים נוספים המאפשרים לנו לבצע שימוש דדוקטיבי בתבניות אילו,משמע ליצור מושגים מקוריים(למשל,כלב חום) ומשפטים מקוריים(כגון כלב חום רץ) העונים על הקריטריונים של מבני עומק אילו הן סמנטית והן סינטקטית. יש לציין כי אין מחלוקת כיום לגבי קיום הנטיות המולדות שלנו ליצירת גשטלט,תבניות מורכבות המאגדות מכלול נתונים לכלל תבנית אחת,המחלוקת היא עד כמה נטיות אילו הן דומיננטיות ויכולות להסביר מגוון תפקודים ותופעות התפתחותיות של האדם. מה שברצוננו להדגיש הוא שזהו למעשה המכניזם, אשר ללא אמצעי עזר נוספים, מצליח לבדו להסביר את הישגיו המדהימים של הילד ומאפשר למעשה את קישור מושגי האב ואפיוני המוצגים המכוונים למאפיינים,תכונות שונות ,משמעויות וסמלים ובכך את יצירת המושגים הבשלים ובהמשך על ידי קישור המושגים במבנה תחבירי מתאפשרת יצירת המשפטים משפטי אב וקישורם לסינטקס כאחד וכך רכישת השפה והלשון בכללותם. אם כן גישתנו לגבי אופן היצירה של מושגים היא שונה הן מהנטען ברציונליזם המסורתי והן מהנטען באמפיריציזם המסורתי ,והיא מתבססת על שילוב של פעולת אינסטינקטים במובנם המורחב משמע דחף בסיסי ללמידה וקישור על פי תורת הגשטלט,וזאת יחד עם קיומם של מושגי אב ומוצגים מכוונים המאפשרים התנעת התהליך.
אייל יניב
