החלטת בג"צ - המבטלת את פסילת המפלגות הערביות אך במיוחד את בל"ד - היא החלטת כל אזרחיה ולא הכרה במדינה, כיהודית וציונית. רק שופט אחד מתוך 9 (8 נגד 1) בעל כיפה סרוגה, היה בעד פסילת בל"ד - וזה אומר דרשני.
נמאס להיות "אור לגויים" - נהיה קודם אור ליהודים. במקום דמוקרטיה סופר נאורה וליברלית - כדאי מעשית להיות בשלב זה, דמוקרטיה מתגוננת ומגוננת על אזרחיה וקיומה.
לאמור: לרדת מהאולימפוס המשפטי - לקרקע המציאות היום יומית.
החלטת בג"צ בהרכב 9 שופטים, לא לפסול את המפלגות הערביות לבחירות לכנסת, ובכך לבטל את החלטת וועדת הבחירות של הכנסת, מעוררת זעם וביקורת בימין והילולת שכרון הדמוקרטיה בשמאל ובמפלגות הערביות.
המפלגות הערביות נעזרות בכלים דמוקרטיים, תוך ניצול הנאורות והליברליות המוגזמת של בג"צ, לכפור בלגיטימיות של קיום מדינה יהודית ציונית מחד והמשך ניסיונות בלתי פוסקים, לערער אותה, לפגוע בה, להפוך אותה בעזרת כלים דמוקרטיים, למדינת כל אזרחיה - שפירושו מחיקת כל צביון יהודי ציוני המנוגד למצע הציונית המעשית ושאיפתו של עם ישראל בפזורה, לכל אורך הדורות, להקים בישראל מדינה יהודית דמוקרטית וציונית, לעם ישראל בעולם כולו.
שאיפתו של העם היהודי - באה לידי ביטוי בהקמת מדינת ישראל ובהכרזתו החגיגית וההיסטורית של בן גוריון: "אני מכריז בזאת, על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל".
נוסח זה, בשינויים המחויבים מופיע גם במגילת העצמאות, לצד ההתחייבות לשוויון זכויות לכל המיעוטים בלי הבדל צבע, דת וגזע. שוויון זכויות - כן, ביטול צביונה היהודי לאומי ציוני של המדינה - בשום אופן לא. ולעניין זה ראה גם את חוק יסודות המשפט - 1980 ואת חוק השבות - תש"י-1950.
מכל המפלגות הערביות - שביקשו לפסול, המפלגה של אחמד טיבי נעה על הגבול של הלגיטימיות ולכן החלטת ביטול הפסילה לגביה סבירה והגיונית.
ההחלטה לא לפסול את בל"ד, שנוסדה והונהגה שנים ע"י עזמי בשארה (כעת גולה בחו"ל), לאחר שברח מהארץ, בשל חשד לעבירות ביטחוניות חמורות בזמן מלחמת לבנון השנייה וקיום קשרים אסורים עם ארגונים ואישיים מארגוני טרור משך שנים רבות, וכעת מונהגת ע"י ח"כ זחאלקה - היא בלתי סבירה בעליל שדגל שחור מתנוסס עליה - נוסח פקודה בלתי חוקית - שבג"צ פסל אותה ואישר לא לקיים אותה.
מפלגת בל"ד - כופרת בעיקר, בקיום המדינה, כמדינה יהודית ציונית, בממשלתה, במנהיגיה, במצעה ושאיפותיה.
מצע המפלגה - אשר משמש את המסגרת הרעיונית עיונית של התנהלות ותפיסת עולמם של חבריה, היא בסיס לא רק למחשבה ואידיאולוגיה אלא גם לפעולה ממשית ולכן יש לפרש את המצע וסעיפיו כמסד ובסיס למעש ולא רק לשאיפות.
ואלה עיקרי המצע של בל"ד: זכות השיבה, מדינת כל אזרחיה, נסיגה מכל השטחים - ומדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים. קיום מדינה פן-ערבית וביטול ההכרה במוסדות ציוניים.
ואם כל זה, לא מרמז בגדול על שאיפה להשמדת ישראל, מחיקתה או הטמענה במדינה פן ערבית, לאמור: מחיקת הישות הציונית ע"י זכות השיבה בתוך מסגרת של מדינת כל אזרחיה, כקישוט משפטי.
ואם כל זה עדיין לא הספיק לבג"צ להבין, לאן הרוח נושבת במציאות היומיומית - הנה שתי הצהרות מפי יו"ר התנועה ח"כ זחאלקה:
א. עלינו להביס את הציונות כמו את האפרטהייד בתגובה להחלטת בג"צ. לאמור: מחיקת הציונית - פירושה מחיקת הצביון הציוני היהודי של מדינת ישראל. מי שמפרש זאת אחרת מתעלם, או מיתמם, או שניהם יחד, מהמציאות.
ב. ח"כ זחאלקה - בפני וועדת הכנסת: "אנחנו עומדים בקשר יומיומי עם עזמי בשארה" - לאמור: מי שברח מהארץ מחשש למעצר על רקע ביטחוני וקשר עם ארגוני אויב וטרור עדיין עומד למעשה בראש בל"ד.
ועם זה לא מספיק לפסול את המפלגה - סימן שבג"צ חי בפלנטה אחרת ונושם אוירה באטמוספרה וירטואלית לא מציאותית.
בשנת 2003 - קבע בג"צ לגבי בקשה דומה לפסול את בל"ד, בראשות עזמי בשארה, שהמפלגה וראשה צועדים על הגבול הדק של הלגיטימיות וקרובים מאד לפסילה.
מאז בשארה ובל"ד, עברו את הגבול הזה, עשרות פעמים, בנסיעותיו ופגישותיו בסוריה ובלבנון עם ראשי החזבאללה וראשי הטרור הסורי, איראני, לבנוני ללא תגובה הולמת מרשויות החוק שלנו.
ציון שלילי ביותר מגיע ליועץ המשפטי לממשלה הקודם אליקים רובינשטיין, ובמיוחד הנוכחי - שלא עשו כמעט כלום לבלום את ההתנהלות האנטי דמוקרטית הפסולה והפלילית של מנהיג בל"ד וחלק מחבריו כמו אחמד טיבי ואחרים שרמסו, צפצפו, צחקו על שלטון החוק.
בבג"צ חוק האזרחות - (בהרכב מיוחד של 13 שופטים ובראשות הנשיא פרופ' ברק) - הוגשה עתירה ע"י ארגון "עדאללה" והאגודה לזכויות האזרח - נגד התיקון בחוק האזרחות, שאסר מתן אזרחות אוטומטית למי שהתחתן עם פלסטינאי שאינו אזרח ישראל, ומנע תרגיל של איחוד משפחות מחד ועקיפת זכות השיבה, בדלת אחורית, מאידך.
במהלך המשפט שהיה בהרכב נדיר של 13 שופטים אמר השופט חשין, שהיה בדעת הרוב של 6 נגד 5 את הדברים הבאים: "הרשות הפלסטינית, היא ממשל אויב, ממשל שרוצה להשמיד את המדינה ולא מוכן להכיר במדינת ישראל". וממשיך השופט: "נכון שהעם הפלסטיני אינו עם עוין, אבל מדינת ישראל צריכה להגן על עצמה... מדוע שבזמן מלחמה ניקח סיכונים? האם אנגליה ואמריקה לקחו סיכונים מול גרמניה במלחמת העולם השנייה? ובסיום: "מי שרוצה להתחתן עם פלסטינאי/ת שיסע לגור בג'נין".
ועל כך ניתן לומר: אמנם הדברים נאמרו בזמן אינטיפדות בראשות עראפת, למרות שכיום אבו מאזן נראה יותר מתון אך השאיפות והמטרות שלו זהות לאלו של עראפת. אבל סוריה, איראן, לבנון, החזבאללה, לא השתנו רק החמירו את האמצעים כלפי ישראל, לכן בל"ד על מצעה האידיאולוגי שלה פסולה שבעתיים מכל הנאמר ע"י השופט חשין.
אי פסילת בל"ד - לצד המפלגות הערביות האחרות הפוסעות על הגבול הלגיטימי הדק, היא פלטפורמה להמשך התנהלותן ופגיעתן בשלטון החוק.
אז למה הם ממשיכים במעשיהם ומצפצפים על החוק והמדינה?
כי מערכת אכיפת החוק, בראשות היועצים לממשלה, מגלה אזלת יד. ההוראה של היועץ מזוז, לחקור את הח"כים עם שובם לישראל, היא כדי לצאת ידי חובה ולהשתיק את התקשורת והביקורת הציבורית. להזכיר לציבור, הח"כים הערביים, כמו עזמי בשארה ואחמד טיבי, כבר נחקרו בעבר, ועד היום לא יצא מכך כלום וכנראה כך גם בעתיד.
בזמנו כיניתי את המצב השורר בישראל בהגדרה של "דמוקרטיה משוגעת", במקום "דמוקרטיה מתגוננת", כמתבקש במצב הביטחוני משפטי בו אנו שרויים.
רק בפרלמנט הישראלי, יכול להיות מצב אבסורדי, לפיו ח"כ כמו אחמד טיבי יהיה גם יועץ אישי, פוליטי, אסטרטגי של מנהיג אש"פ/פת"ח, כמו יאסר ערפאת, כפי שהיה טיבי בזמנו, ללא תגובה הולמת.
רק בישראל יכולים ח"כים לשבת בכנסת, ולהזדהות בגלוי מעל דוכן הכנסת ובפעילות פוליטית מחץ למשכן, עם אויבי ישראל ולהשתתף בכנסים ובעצרות הסתה והתלהמות נגד ישראל, מנהיגיה וצבאה, בעזה, רמאללה, שכם ובבירות העולם.
ניקח לדוגמא מקרה קודם בו ביקר אחמד טיבי, ללא רשות ובניגוד לחוק בביירות.
בתכנית פוליטיקה בטלויזיה, רואיין ח"כ אחמד טיבי מול ח"כ פרופ' אלדד. ח"כ טיבי שחזר זה עתה מביקור בלבנון, ללא אישור השלטונות, טען בלהט שמבחינתו לבנון אינה ארץ אויב והחיזבאללה אינה ארגון עוין - כשהוא יוצא מתוך הנחה שהיועץ המשפטי לממשלה, לא ינקוט באמצעים משפטיים נגדו, בשל ניסיון העבר ובשל החישוב שמדיניות הריסון והאיפוק כלפי ח"כים מימין ומשמאל תעמוד לו בשעת מבחן זו כמו שקרה גם לעמיתיו לפניו.
הבעיה בהעמדת ח"כים לדין, שעה שהם חורגים בבוטות ובגסות מעקרונות ומסגרות חופש הביטוי במדינה דמוקרטית - אינו מציאת סעיפי האישום הרלוונטיים - אלא הנכונות לנקוט בהליכים משפטיים מתבקשים.
אין כל בעיה משפטית להצביע על סעיפי אישום מתאימים, לכל אלה: ח"כים, מנהיגים רוחניים, פוליטיקאים, רבנים ומתלהמים למיניהם.
חוק העונשין, הפקודה למניעת טרור, החלטת הכנסת משנת 2002 - המונה שורת התבטאויות, שאינן כלולות במסגרת חוק חסינות חברי הכנסת - כמו תמיכה בארגון טרור, תמיכה בגזענות, הסתה ואלימות.
החוק למניעת טרור - אומר:
סע' 4(א) - אדם המפרסם בכתב או בע"פ דברי שבח אהדה או עידוד למעשה אלימות...
(ז) העושה מעשה שיש בו גילוי של הזדהות עם ארגון טרוריסטי או אהדה אליו....
בנספחים לפקודת טרור - הוכרזו הארגונים פת"ח, החזית העממית, החמאס, החיזבאללה כארגונים עוינים.
כלומר: סעיפי אישום יש בשפע (גם בחוק העונשים סע' 13) - הבעיה זה מדיניות, עקביות, החלטיות וביצוע.
אין מחלוקת על כך, שחופש הדיבור הוא אחד היסודות החשובים והבולטים של כל דמוקרטיה. פסיקת בתי המשפט לאורך שנים כיבדה והעריכה את הזכות היסודית של האדם, ואת התקשורת כמתווכת בין האדם, השלטון והחברה לרבות יניקה מחוקי היסוד כגון: "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" - כלומר: חירותו האישית גופנית וחירותו הרוחנית לומר את מה שעם ליבו - גם אם דבריו מקוממים ומרגיזים.
והשאלה היא עד איזה גבול ניתן למשוך את החופש הזה. האם כל השתלחות בכתב, בעל פה או מעל בימת הכנסת, ראויה וניתן להגנה או יש לשים לה גבולות סייגים, שלא תהפוך לאנרכיה מילולית שגוררת הסתה, הלבנת פנים אישית וכללית - כפי שלצערנו נתקלנו מדי פעם מאנשי ציבור וחברי כנסת.
כאשר חברי הכנסת, מעל דוכן הנואמים, מבזים את המדינה דגלה וסמליה, מנאצים את ראש הממשלה, הרמטכ"ל ושריה - ומנסים להתחמק ולהסתתר מאחרי עקרון חופש הדיבור וחסינות חברי הכנסת - הדבר נראה לי כניסיון לפגוע בדמוקרטיה בכלים דמוקרטיים, דבר שהוא פגום ופסול לפי כל קנה מידה, וכמו שיש דמוקרטיה "מתגוננת" צריכה להיות גם עיתונות "מתגוננת" ואחראית. כאשר ח"כים בארץ ובחו"ל בכתב ובעל פה בכל אמצעי התקשורת מהללים את האויב ומתאבדיו בזמן קרות הפיגועים ואחריהם, זה לא חופש דיבור, זה חופש הסתה, חופש המרדה וביצוע עבירות פליליות, וחבל שהפרקליטות לא מגיבה בהתאם.
כללים אלה, יש להחיל גם על אנשי ציבור יהודים ואזרחים שעוברים את הגבול - אך לצערנו - זה לא נעשה עד כה.
לא צריך להתפלא או להיות המום מהצהרתו האחרונה של ח"כ אחמד טיבי. כבר קדמו לו חבריו, עזמי בשארה, עיסאם מחול ודהאמשה - שהיללו ושיבחו את הפלסטינים המתאבדים ברחובותינו, שלחו מברקי ברכה ותנחומים ללוחמים שנפלו בלבנון ובסוריה.
אם קריקטורה של שרון, כראש ממשלת ישראל, בה הוא נראה זולל ילד פלסטיני, יכולה לזכות בפרס ולהופיע בעמוד ראשון בעיתונות באנגליה - ללא תגובה הולמת בצירוף פרוטוקולים של זקני ציון - בספרייה באלכסנדריה ליד התנ"ך - מה ניתן לצפות מהעולם הנאור המתורבת המודרני - החוזר בשנאת ישראל לתקופות החשוכות של האינקוויזיציה - שהובילה בעקביות למראות השואה.
רק בישראל, בדמוקרטיה "המשוגעת" שלנו - יכול ח"כ להשמיץ, להסית ולפגוע במדינה - ולהישאר לבטח על כיסאו בכנסת. רק בישראל - יכולים ח"כים להשתמש בכלים דמוקרטיים כמו חופש דיבור, חסינות, תנועה, התארגנות להיבחר כנציגי ציבור לכנסת - ולהשתמש באותם כלים כדי לפגוע במדינה, בחברה ובביטחונה.
איפה עוד נמצא דוגמא לח"כ נוסח עזמי בשארה, שנוסע לסוריה, יושב ליד מנהיג החיזבללה - נסראללה, אוייב ישראל, ונואם בגנות ישראל ובהמשך המאבק וההתקוממות נגדה ע"י מחבלים.
כאשר רוצחי ילדים נשים וטף - מקבלים תואר של לוחמי חופש, והפרלמנט לא סוער וגועש ומקיא אותו מתוכו - מצבנו מדאיג.
החוק שהועבר לאחרונה בכנסת - החוק נגד הסתה וגזענות - אינו מהווה מכשול להשתוללות הח"כים כולל מנהיגים מימין ולכן יש לתקנו ולהביא למצב שבו ח"כים מסוג זה - לא ימצאו מקומם בכנסת, ואנשי ציבור, מסיתים ואלימים - ילכו לבית משפט.
חקיקה ברוח זו חיונית - מאחר ובג"צ ברצותו לחיות באולימפוס אקדמי - ולשאוף לאימוץ אידיאלים אוניברסאליים של שיווין, חופש הדיבור והיצירה האמנותית, וכל זאת בזמן משבר ובשעות מלחמה - תוך ניתוק מהמציאות וההתרחשויות בה - מתיר את הצגת הסרט ג'נין ג'נין וטופח על שכמו הנאור והליברלי, תוך פגיעה בצה"ל, בלוחמי המילואים שבחיים, ובמיוחד באלה שחרפו נפשם - על שמירת ביטחון המדינה ופגיעה בחפים מפשע. שמירה על כללי מלחמה - מול חיות אדם ללא מסגרת ומגבלות - תוך ניצול אוכלוסיה אזרחית תמימה כמגן אנושי. התרת הסרט ובמיוחד ליוצר נוסח בכרי, שנעזר במימון הסרט במקורות מפוקפקים ועוינים כאשר אותו בכרי - הטיח עלבונות קשים בשב"כ ובמשטרה עם מעצר קרובי משפחתו בסיוע למחבל שהתפוצץ באוטובוס בצפון - באשמות של קונספירציה והסתה נגד ערביי ישראל ע"י השלטון הישראלי - וכאשר כעבור שבועיים ימים - בני משפחתו הקרובים הודו בסיוע למחבלים והורשעו - לא שמענו ממנו ולו ציוץ אחד, או חרטה, או הבעת התנצלות או הזדעזעות - אלא שתיקה רועמת ושמחה על שאותה ממשלה מושמצת על ידו - אפשרה לו להקרין את הסרט השקרי והאנטי ישראלי ג'נין ג'נין. ואם יש בציבור הישראלי - אזרחים החושבים שזו הדמוקרטיה האמיתית בהתגלמותה, יש לעורר אותם ולנער אותם כדי להסביר שדמוקרטיה היא שיטת ממשל שבאה להגן על העם, שלומו וביטחונו - ולכן יש לממשלה זכות ואמצעים לנקוט באמצעי הגנה לגיטימיים, כולל הגבלת זכויות והצרת צעדים - כדי לשמר ולהגן על המסגרת החופשית והדמוקרטית.
אפשר להביא, דוגמאות למכביר ממולדת הדמוקרטיות כמו צרפת, אנגליה וארה"ב על הצעדים שהן נקטו בעקבות פעולות טרור שפגעו במדינתם - ואין לי ספק שתופעות כמו אצלנו, דוגמת דהאמשה, אחמד ובשארה, לא היו עוברים בשקט במדינות אלה.
על כנסת ישראל - לפעול מהר לחיזוק שלטון החוק וסתימת סדקים בחומת הדמוקרטיה - בטרם ייפרץ הסכר.
דיבורים והצהרות - לא יעזרו כבר, עברנו את השלב הזה ונכשלנו. המסקנה - תיקון החוק, תיקון חוק חסינות חברי הכנסת וסילוק כל גורם מתסיס, פוגע ומחבל בלהיות ישראל מדינה דמוקרטית יהודית, ציונית ריבונית ועצמאית.
נקודות למחשבה והרהורים:
1. הציבור הערבי, פרנסיו ומנהיגיו, מתלוננים על כך שהם מרגישים את עצמם מקופחים, מנודים ולא אזרחים שווי זכויות. מעשי נציגיהם בכנסת, התנהלותם והצהרותיהם - הם בהחלט סיבה לגיטימית לניכור, לחשדנות, לפחד מאוכלוסיה שרואה עצמה חלק מהעם הפלסטיני, מזדהה עם מטרותיו ומטרות תומכיהם כמו הסורים והאיראנים המבקשים להשמיד את ישראל ולזרוק אותה לים.
בנסיבות אלה קשה להאשים את הציבור הישראלי - ברצונו לנקוט אמצעי זהירות מתאימים לקיומו ובטחונו, על הציבור הערבי המתנגד לבשארה ומרעיו להקיא אותו מתוכו ומהכנסת - אם יש לו את הרצון והאומץ הדרוש לכך - כדי להשתלב במדינת ישראל הדמוקרטית.
2. פרופ' ברק הנשיא הקודם של בית המפשט העליון - שישב בראש ההרכב בשנת 2003 - שלא פסל את בל"ד, הבהיר שהזכות להיבחר ניצבת בלב המשטר הדמוקרטי וניתן לפגוע בה רק אם מדובר במפלגה החפצה להחריב את המדינה בפועל ממש.
3. לדעתי - מצע בל"ד, מנהיגיה וראשיה נוסח עזמי בשארה - אכן עומדים בקריטריון של רצון להשמיד את המדינה, ולכן היה מקום לפסול אותה.
4. בוא נהיה יותר צנועים - במקום אולטרה דמוקרטיה, בעלת עקרונות אוניברסאליים, היפים לאקדמיה ולמחקרים לקבלת דוקטורט, נהיה עם רגליים על הקרקע, במקום ראש בעננים, כי בנתונים שאנו חיים ובאזור שלא רוצה אותנו, עדיף להגן על קיום העם, שרידותו ושלומו, מאשר על תדמיתנו הנאורה.
