הפוליטיקה המנהלת את הגדרת ההשמנה 

שם המשחק הוא כנראה כתמיד - כסף. הרבה כסף.
האם ייפלא הדבר בעייננו שגם תעשיית ההשמנה מנוהלת באופן דומה. האם ייפלא הדבר שתעשיית הדיאטה תנסה לנהל את מדדיי ההשמנה מתוך סיפוק הצרכים העסקיים שלה?
ואיפה זה שם אותנו כצרכנים? כאנשים המסתובבים בתחושה תמידית שמה שהם לא יעשו הם תמיד יהיו "לא מספיק בסדר." לא יאכלו מספיק בריא, לא יעשו מספיק כושר אבל בעיקר לא יהיו מספיק רזים. הרי אף אחד לא באמת מאמין שאנחנו יכולים להיות כאלה. אבל למי יש אינטרס לספר לנו את העובדות לאשורן?
לתעשייה המוכרת תרופות הרזיה, או דווקא לזו שמוכרת מוצרי דיאטות? או לרשתות הכושר המנסות למכור לנו חבילות רזון בתחפושת כושר? או בכלל לאיגודים המובילים את המלחמה בהשמנה?
ומה היה קורה אם בעצם היו פשוט מוכרים לנו אוכל אמיתי (לא דייאט) טעים, בריא, מענג. והיו מותירים לנו את הבחירה? מה היה קורה אם הפעילות הגופנית הייתה נשארת רק ברמת הבריאות וההנאה? אם היו מפסיקים למכור חדשות לבקרים כמוסות, אבקות או כל פטנט אפשרי שלכאורה יאפשר לנו לכבוש את "הרזון"?
מישהו היה כנראה מפסיד כסף. הרבה כסף.

תעשיית התרופות למשל לא רק תומכת בארגוני בריאות מובילים, היא עומדת מאחורי מחקרים רבים המהווים בסיס לקובעי מדיניות הבריאות העולמית, מה שמעורר באופן תמידי את השאלה האם השמנה זו באמת מגפה? או שמא יש למישהו אינטרס להציגה ככזו?
כך לדוגמא רופאים רבים מצויים בעמדות מפתח מדעיות מרשימות ומובילות כמו
ה NIH (national institute of health ) בארצות הברית , חובשים במקביל כובעים רבי מעלה בתעשיית הדיאטה, כמו למשל בחברות התרופות. וכך רבים מהחוקרים הקובעים את מדיניות ההשמנה העולמית, קשורים באופן עסקי לתעשיות התרופות והדיאטות. (רשימת שמות מצויה במערכת) למשל, בשנת 1998 ההחלטה על הורדת רף "עודף המשקל" זו שהוסיפה למניין האנשים הסובלים מעודף משקל 35 מיליון אנשים נוספים נעשתה על יידי ד"ר Pi Sunyer אחד האנשים רבי ההשפעה בארצות הברית בתחום ההשמנה, חבר
ב NIH. אותו חוקר שהוביל מהלך כה רב משמעות בעולם ההשמנה קיבל במהלך חייו המקצועיים תמיכה מאינספור תעשיות דיאטה ותרופות למינהן. כמו חברת שומרי משקל, ABBOT , Johnson & Johnson, וכו..וכך נכתב בניו יורק טיימס אפריל 2005 " בהחלטה ליצור הגדרה מחודשת למונח "עודף משקל" הייתה דחיפה גדולה לתעשיית תרופות הדיאטה." האם פלא הוא?

ונשאלת שאלה אתית אמיתית אילו אינטרסים מניעים את קובעי המדיניות בארצות הברית, המנסים באופן עקבי להוריד את הרף הקובע מהו עודף משקל?
הרי בהורדת הרף, יותר ויותר אנשים מוצאים עצמם סובלים מעודף משקל/השמנה וכך יותר ויותר מוצאים עצמם נזקקים לעזרת תרופות ההרזיה.
ועוד
העורך הראשי לשעבר של New England J of Medicine מר ג'רום קסירר מתאר כיצד סכסוכים כספיים עוזרים לטפח היסטריה של השמנת יתר. לדבריו רופאים רבים מעורבים במידה נכרת בתעשיית התרופות, בתחום הייעוץ, השירות במשרדי הדוברות ווכו..במקביל הם ייצרו הרצאות משוחדות ומאמרים בכתבי העת המרכזיים בנושא ההשמנה.
אחד מהם למשל הוא ד"ר ריצ'רד אטקינסון, שעמד בראש האגודה האמריקאית להשמנת יתר (AOA) והוא למעשה גם העורך של העיתון הבינלאומי להשמנה.
( International Journal of Obesity)
הוא הופיע בג'רוזלם פוסט אוגוסט 2004, בעמוד הראשון של מוסף הבריאות.
שם היה כתוב שהוא ""מתחיל להקים מעבדה חדשה שנועדה לבצע בדיקות דם על מנת לגלות את וירוס השומן" אטקינסון תכנן ל"דחוף" את הבדיקות שלו במחיר של "כ-125-150$".
בהנחה שה-AOA תבטיח להפחיד את הציבור עם המיתוס ש-65% מהאמריקאים הם בעלי משקל עודף או במצב של השמנת-יתר, יש פה פוטנציאל עצום לעשיית עסקים. אטקינסון כך נאמר, היה יועץ בשכר ליותר מ-15 חברות המייצרות מוצרים לירידה במשקל, כולל סלים פאסט, פייזר ואלי לילי,( (Slim Fast, Pfizer, and Eli Lilly, וזה על פי מאגר הנתונים המקוון "יושרה במדע", המנוהל ע"י מרכז המדע לטובת הציבור. בנוסף, הוא קיבל תמיכה מחקרית בין היתר מחברות התרופות דו-פונט וגייטס ומקרן שומרי משקל
DuPont Pharmaceuticals, Gates Pharmaceuticals, and the Weight Watchers Foundation) )
פאול ארנסברגר, פרופסור לרפואה, פרמקולוגיה ונוירו-מדען באוניברסיטת Case Western Reserve, תומך בעמדתו של קסירר, ואומר: "אמונות רפואיות בדבר השמנת-יתר מעוצבות ע"י פאנלים של מומחים שהם בררניים ביותר במידע שהם שוקלים. המומחים הכלולים בפאנלים לקונצנזוס ממשלתי נבחרו באופן לא-פרופורציוני מקרב שורות מנהלי מרפאות דיאטה, דבר העשוי להסביר את ההלימה בין המלצות הפאנל לבין האינטרסים הכלכליים של תעשיית הדיאטות. בקצרה, גורמים כלכליים מעודדים הגזמה שיטתית של סיכוני הבריאות בעקבות השמנת-יתר?. .(המידע לקוח מתוך The Center for Consumer Freedom - ארה"ב)
ארנסברגר הוסיף שחברות התרופות קנול ו-וייט-איירסט(Knoll and Wyeth-Ayerst ) "היו התומכות של תוכניות חינוך מתמשכות ברחבי המדינה תוך מטרה להגביר 'מודעות' בנושא סיכוני השמנת-יתר". אין הדבר מפתיע - שתי החברות תמכו גם בריצ'רד אטקינסון מ-AOA.

ותעשיית התרופות אינה לבדה במשחק הזה. יש תעשיות רבות המשפיעות ונהנות באופן ציני מהמגפה הזו.
למשל תעשיית מאכלי הדייאט למיניהם, הרי כולנו עדים לעובדה שלמרות תעשייה משגשגת זו אנחנו עדיין משמינים. האם ייתכן שמוצרי הדייאט מעבר להיותם מלאי כימיקליים לא מספקים את השובע האמיתי שלנו ומעוררים דווקא צריכה מוגברת של מזונות? כי מה בין לאכול את החלופה ולאכול את הדבר האמיתי? מה באמת מענג אותנו ומשביע. אחת הפרסומות היותר משעשעות ומעוררות הרמת גבה בעיני, היא הפרסומות המוכרת לנו מוצר דיאטטי מסוים כשמי שנראה אוכל אותו מתוך "אושר אמיתי" הם חבורה של אנשים שמנים מאד. (השמנה תחלואתית). הרי אם היה משהו יעיל באמת בצריכת המוצרים הדיאטטיים הללו אותם אנשים כבר מזמן לא היו כל כך שמנים.
ועוד, האם ייתכן שעצם המחשבה שאנחנו צורכים דייאט מאפשרת לנו פשוט לאכול הרבה מעבר לרעב והשובע האמיתיים שלנו ולו בשל הידיעה שלכאורה אנחנו אוכלים מוצר דל קלוריות. ואז במה הועלנו?
נקודת המפתח בדיון אם כן, היא השאלה מה תעשה תעשייה זו אם לא תהייה מגפת השמנה? רק לאחרונה קראנו על עוד חברת מזון מובילה שנכנסה "בלית ברירה" לתחום מוצרי הדייאט, סופרי הקלוריות למיניהם לבטח שפשפו ידיים. גם אחרון המוהיקנים נפל קורבן.
הרי האבסורד הוא שדווקא לפני עשור כשאכלנו אוכל, כי הוא היה טעים ובריא ומכרו לנו אותו בשם התאווה, והשובע , היינו פחות שמנים.
מי באמת קובע לנו את מדיניות ההשמנה? רשויות הבריאות? או אלו הממנים אותן?
וכל זאת היה רק כדי לעורר בנו תהייה, כדי שבעצם נרים גבה ונבדוק איפה אנחנו באותו "משחק מכור".
מה ומי מנהל אותנו בעולם המשקל ההשמנה והדיאטות?
מה או מי מכתיב לנו את הבחירות, מה לאכול, כמה ומתי?
או שמא אנחנו מצליחים לראות את הציניות המשתוללת ולשאול עצמנו איך נכון ובריא לנו כבני אדם לאכול ולחיות חיים פעילים מבלי לקחת חלק במרוץ הזה.