משחר ימי האנושות, יצר האדם לעצמו טקסים המציינים זמנים מיוחדים הן במחזור החיים בטבע והן במחזור חיי האדם. חוקרים הגיעו למסקנה שלאדם צורך בסיסי בריטואל, מאז ומעולם, מתוך הצורך להגיע להסדרים ולהסכמים חברתיים. בקטגוריית טקסי המעבר הנוגעים למחזור חיי אדם, אנו מוצאים למשל את אירוע קבלתו של תינוק חדש לחיק הקהילה?החברה או את טקסי ההתבגרות, שביהדות נקראים "ברית מילה" ו"בר מצווה", אבל מופיעים בוואריאציות כאלה ואחרות גם בתרבויות אחרות.
במקרה של טקסי ההתבגרות והחניכה, מקבל הנער ההזדמנות להוכיח יכולת ובכך רוכש את כרטיס ההצטרפות לחברת המבוגרים: לעתים אלה מבחני אומץ, כוח, סיבולת, לעתים אלה מבחנים להוכחת היכולת ללמוד וליישם ידע. בחברות דתיות, הטקס וההתבגרות עצמה יהיו מלווים בלמידת עיקרי הדת, בחברות השבטיות יתקשר הטקס ללמידת הציד, הלחימה ועבודת האדמה.
באופן כללי, ולא ממש במפתיע, ניתן לומר שבתרבות האנושית לאורך ההיסטוריה היו טקסי המעבר לנשים פחות נפוצים מאלה של גברים. אצל נשים טקסי ההתבגרות אישיים יותר וחבויים מן העין ומציינים בדרך כלל את קבלת המחזור הראשון, מה שמתייחס יותר למחזור החיים בטבע ופחות לתרבות ולרוח האדם. הנושא המרכזי הוא קבלת הגוף המשתנה וההשלמה עם ייעודו, עם התפקיד החברתי המשתנה. בימים עברו אולי היו הטקסים הללו משמעותיים יותר בתוך קהילת הנשים, אולם עם הזמן איבדו מכוחם עד כדי היעלמותם מחיינו. פריחת מעגלי הנשים בכל מקום מעירה ומעוררת מחדש הצעות כמו טקס התבגרות שחוגג את התבונה והעוצמה הנשית, מתקיים בתוך מעגל נשים ומצרף אליו כביכול את הנערה. האם כמו בימי קדם - גם היום הנערה הופכת לאישה, והנשיות היא המקודשת? לטעמי, זה אולי נשמע אקזוטי אבל... לא, תודה. תנו לי לחגוג עם בתי את המעבר שלה מילדות לגיל ההתבגרות לעת עתה. גם זה שינוי סטטוס נכבד.
לו היה לי בן בכור במקום בת בכורה, יכול להיות שהייתי נוהגת כמנהג אמותיי ולא מייחסת חשיבות מיוחדת לפרטי הטקס ולא מתכננת להתערב בכללים הידועים והמוכרים של הנחת התפילין, העלייה לתורה, זריקת הסוכריות וכן הלאה. כיוון שהתמזל מזלי ונולדה לי בת בכורה, נאלצתי להתמודד עם שאלה: מה יהיה תוכן האירוע? (נאלצתי גם משום שנטע התעקשה על מסיבה למשפחה המורחבת. על אף הנטייה לחמוק ממסיבות וחגיגות פומפוזיות, לא הצלחתי לחמוק הפעם.) כל ציון דרך בחיי הבת הבכורה הוא בהכרח ציון דרך של המשפחה כולה, עובדה הנפגשת ומשתלבת עם מטרת הטקס להדגיש ולהעצים מעברים חשובים בחיי הפרט והמשפחה. אבל איך עושים זאת?
טקס פועל בדרך כלל על פי דפוס קבוע, כללים נוקשים; מתלווה אליו תחושה שחייבים לעשותו והוא מקודש; הוא מתקיים בזמן מוגדר ובמקום מוגדר; הפעולה הטקסית מפסיקה את הזרימה הרגילה ויוצרת אווירה מיוחדת; היא משמעותית ובעלת ערך (משקפת את הערכים של אותה קהילה) ותפקידה להעביר מסר. אלה נכונים וניתנים לבדיקה בהקשר לבר מצווה. בנים עולים לתורה בבית הכנסת בשבוע שבו נולדו לפי כללים וסדרים מימים ימימה... אבל בנות? מהו הדפוס הקבוע? מה המסר? האם חייבים לחגוג בת מצווה? איפה? ומהי הפעולה הטקסית בחברה מסורתית?מודרנית?
באין מענה ברור על השאלה, מתברר שהחברה מוכנה לספוג השפעות חיצוניות. היום האמריקניזציה מביאה עלינו מסיבות בת מצווה במועדונים, ולכי תמצאי את הקשר בין מסיבת ריקודים עם די?ג'יי לבין טקס מעבר. חמותי סיפרה לי שבמצרים לפני 60 שנה אימצו היהודים סממנים מטקס המעבר הנוצרי מילדות לבגרות שנקרא "קומוניון" ומקובל היה לערוך אותו לבני קבוצת הגיל במשותף. כמו בכנסייה הקתולית, גם הן התבקשו להגיע בשמלות לבנות ארוכות בסגנון שמלת כלה לרבות הינומה וכפפות. אולם התוכן היה יהודי. החברה הייתה אז דתית או לפחות מסורתית. הטקס נפתח בבית הכנסת הגדול, הן שרו ודקלמו את עשרת הדברות ואת שלוש?עשרה המידות, הושמעו נאומים ודברי תודה. לאחר מכן יצאו לסעודה ולצילומים בחצר.
מחד, היום בתי החילונית יכולה להתעטף בטלית ולקרוא בתורה. אבל לא לכל אחת זה מתאים, לא לכל אחת זה מדבר. מאידך, התכנים בבת מצווה חילונית ממוצעת לא מאוד משמעותיים. אמנם יש מקומות שבהם מציגה הנערה את עולמה ואת תחומי ההתעניינות שלה באמצעות מצגת או מופע לפני האורחים, לפעמים המשפחה מזמינה את האורחים לטיול ולארוחה בחיק הטבע, במקום משמעותי עבורה... אבל קשה למצוא טקס חילוני שיוצק תכנים ערכיים ועמוקים עבור הנערה המתבגרת.
להכנת הטקס נעזרנו בעיקר בפרק על בת המצווה בספר "ימי אדם - טקסי חיים יהודיים" של המדרשה באורנים. קראנו ביחד, שתינו, את החוברות שנשלחו אלינו ממכון עתים. בהדרגה בנינו את התוכנית שמתאימה לנו. טקס ששואב ממקורות היהדות, משירה ישראלית, שעוסק בתחילת לקיחת אחריות, ביכולת הלימוד, בבגרות הנפשית, בקשר ובתרומה לחברה ולמשפחה. לא ויתרנו על קליפ, על שירים וריקודים, על ארוחה חגיגית, אבל גם לא ויתרנו על המסר. הייתה דרשה, היו ברכות והשיא היה טקס "מדור לדור". כל אחד מארבעת הסבים והסבתות אמר את שמו?שמה, את שמות הוריו?הוריה, הם תיארו בכמה מילים את משפחותיהם ואת נתיב חייהם הייחודי, הצהירו שקיבלו את זיקתם למסורת ישראל, מחויבותם לעם הזה, את אהבתם לארץ הזו למשמרת נפשם ושהם העבירו אותה אלינו - בניהם. אנחנו ההורים קראנו במשותף קטע דומה ונטע סיכמה באותן מילים ובתוספת: "מי שברך את משפחתי ואת הורי שהביאוני הלום - הוא יברך את כל מברכי ואת עמו ישראל בשלום." למותר לציין שהתרגשנו, נהנינו, התעטפנו בחיבוק אמיתי וסמלי מצד בני המשפחה ובעיקר - גדלנו.
