הבנת פעולת המוח האנושי,מכאניזם החוויה האנושית לסוגיה(א') Welcome my son, welcome to the machine
קאנט טען כי המוח האנושי מהווה "קופסא שחורה" שאיננו יודעים הרבה על דרך פעולתה ועל הדרך אשר דרכה היא מעוותת את נתוני המציאות. דבריו של קאנט תקפים במידה מסוימת עד היום שכן גם כיום איננו מבינים את פעולת המוח באופן שלם ואפילו לא במידה הנחשבת למספקת. יחד עם זאת הצטבר בידינו ידע רב מתוך הפסיכולוגיה הפיזיולוגית ומתוך חקר המוח שיכול להאיר את המסתורין שבמרכיבי תפקוד המוח ואולי להוות בסיס לתיאוריה כוללנית על אופן יצירת החוויה האנושית ,המכאניזם והמנגנון היוצר אותה. ננסה להיענות לאתגר זה בדרך שלתקוותנו לא תיפול מניסיונות אחרים שנעשו בעבר.
ניתן להיווכח כי המוח הוא למעשה מערכת קישור מסועפת שבה נוצרים קומפלקסים של מסלולים עצביים אשר הם אילו היוצרים ומרכיבים את כל הפונקציות המוחיות השונות. אם ננסה לחדד את מוקד הקושי ,השאלה המרכזית בהקשר זה היא האם ההבנה הפיזיולוגית של פעולת המוח המצויה בידנו כיום מספיקה בכדי להבין ולהסביר את החוויה הנוצרת בתוכנו של הראייה למשל. שאלה זו משיקה למעשה לשאלת גוף ונפש אשר נדונה בפרק הקודם,בייחוד שאלתו המהותית והמאתגרת של פרופסור לייבוביץ. אנו יודעים בוודאות כי אנו רואים,אך מה בתוכנו רואה?ואיך נוצרת חווית הראיה? תשובה מספקת לשאלה זו עשויה גם לתת מענה מספק לשאלת הגוף והנפש במובן המהות העמוק יותר שלה שכן אם נצליח להסביר את המכניזם אשר באמצעותו נוצרות החוויות הנפשיות הרי שלמעשה לא נזדקק יותר למונח הנפש או הרוח בכדי להסביר את פעולת המוח או להבינה. בחפשנו תשובה לכך נפנה אולי אל מכונות שיצרנו ואשר את דרך פעולתן אנו מבינים יותר מאשר את דרך פעולת מוחנו מטבע הדברים. אנו מכירים מכונות המסוגלות לקלוט מידע,לעבד מידע ואף לבצע פעולות כולל תנועה ועבודה לסוגיה ואפילו השמעת קולות דיבור. ישנן,למשל, מכונות אשר קולטות את המידע,ממירות אותו לאותות אלקטרוניים,שולחות את האותות למרחק באמצעות גלי רדיו או גלים אלקטרו מגנטיים אחרים ,ולאחר מכן מכונות אחרות מתרגמות את האותות שוב לגירויים ויזואליים ואודי טוריים. כך פועלת הטלוויזיה,כך פועל בסופו של דבר גם המחשב,דרך האינטרנט. המחשב מסוגל גם לעבד את המידע המוזן אליו בדרכים שונות,ולבצע תהליכי בינה מלאכותית. לעומת זאת איננו מכירים עדיין מכונות המסוגלות לחוות,לראות,לתפוס, לחוש ,להרגיש,להבין ,להכיר וכיו"ב. יהיה מרתק להיווכח בעתיד הלא כל כך רחוק אם אכן ביכולתנו ליצור מכונה בעלת תודעה,שתחווה חוויות דומות לשלנו ותוכל אף לדווח על חוויות אילו.
כיוון שאנו עדיין לא שם, המסקנה שכביכול מתבקשת בשלב זה היא שקיימת בתוכנו ישות אלוהית,והיא זו הקולטת את המציאות או את רשמיה במוח ויוצרת את רמת החוויה האנושית לסוגיה . כמו שכבר ציינו לבני האדם ישנה נטייה ליחס מהות אלוהית לכל דבר אותו הם אינם מסוגלים להבין,זהו גם הפיתרון בו בחר פרופ' לייבוביץ בסיכום דיונו המרתק. הדבר מוציא אותנו באופן מיידי ממצב של חוסר ידיעה ונותן בידינו תיאוריה מוכנה ותקפה לכאורה להסבר כל התופעות שבשלב זה עדיין איננו מסוגלים להבין. מעניין שכולנו ,גם אילו שהם בחזקת אפיקורסים בהיבטים אחרים עדיין מאמינים כי הקשר החזק ביותר אל אלוהים ,המתנה המרכזית שהוא טבע לכאורה בתוכנו, היא תודעתנו והכרתנו. כך אנו מרוויחים כאמור מהנחת הישות האלוהית הטבועה כביכול בתוכנו רווח פסיכולוגי כפול:גם תחושת התנשאות על הטבע וגם פטור משאלת הבנה קשה ביותר.
מאידך,עובדה ראשונה אשר מערערת על ההשערה בדבר ישות אלוהית בתוכנו היא הידע שהצטבר בידנו על מורכבות המוח, שהרי אם אכן ישנה ישות אלוהית שכזו בתוכנו הרי נשאלת השאלה לשם מה נדרש בכל זאת המבנה המורכב כל כך של המוח?. מהגדרתה ישות אלוהית היא כל יכולה מטבעה, ולכאורה אינה נדרשת למבנה כה מורכב ומסועף כמו המוח בכדי לסייע לה לבצע את המשימה של יצירת החוויה האנושית לסוגיה שהרי מתוך תכונותיה יש ביכולתה ליצור אותה באופן מאגי בבחינת בריאת יש מאיין. אנו רואים גם כי ככל שישנה עלייה בסולם הפילוגנטי ויחד איתה עלייה ברמת התפקודים הקוגניטיביים כך ישנה גם עלייה במידת מורכבות מעשה המרכבה של המוח ובמסה היחסית של המוח ביחס לשאר הגוף,בייחוד המסה של החומר האפור בניאו קורטקס. הדבר אינו יכול שלא לעורר אותנו להשערה כי המבנים המתווספים של המוח,יחד עם הצטברות המעברים העצביים המתווספים במעלה הסולם הפילוגנטי הם אילו שאחראים גם על התפקודים המתווספים ומשתכללים אצל הפרימאטים העליונים ובראשם אנו בני האדם. מכל זאת עולה התמונה כי המורכבות העצומה של המוח האנושי מחזקת את ההשערה של מנגנון ביולוגי מורכב שהתפתח באופן אבולוציוני לצורך הישרדות ומטילה ספק באשר לצורך בייחוס ישות אלוהית לשם הסבר חוויית הקליטה החושית וההכרה בכלל.
לדעתנו,המכשול המרכזי להבנת התודעה על פי תהליכים פיזיולוגיים אינו קוגניטיבי,הוא יותר פסיכולוגי וקשור למסורת האמפיריציסטית ארוכת השנים אשר באמצעותה אנו צופים בתופעות השונות באמצעות תצפית בלבד ,ובאמצעותה אנו גם מסבירים אותן,כאן לעומת זאת נדרשת גישה משולבת ושונה. אנו רגילים לצפות בתופעות פיזיולוגיות אך ורק באמצעים אמפיריים ולא בכל אמצעי תצפית אחר. את החוויה הנפשית הסובייקטיבית ניתן לכאורה אך ורק לחוות ,ולכאורה אין דרך לצפות בה אמפירית,אך למעשה ניתן להתבונן בה דרך שני הערוצים במקביל. ניתן לאפיין את החוויה באופן אינטרוספקטיבי, ובמקביל ניתן לצפות בה סימולטאנית באמצעות מכשור תצפית מוח מתאים שיקלוט ויאפיין את הקורלטים הפיזיולוגיים של אותם תהליכים נפשיים שלגביהם מתבצעת האינטרוספקציה. חוויה מעצם טיבה אינה דבר אשר יכול להיראות או להיקלט על ידי אחד החושים או על ידי מכשיר כלשהו,ולכן אל לנו לצפות לרכישת ידע בנושא זה באמצעים מדעיים המקובלים במדעי הטבע. מה שאנו משווים בסופו של דבר כאשר אנו חוקרים את תהליכי המוח הוא שתי אינטרוספקציות הנובעות משני מקורות שונים של אותה התופעה עצמה,האחת היא היווצרות בלתי אמצעית של החוויה עצמה והשנייה היא החוויה העקיפה הנוצרת מעצם תצפית חיצונית בעדויות פיזיולוגיות של החוויה הראשונה, כפי שהם נמדדים בתצפיות אלקטרו כימיות של מסלולים עצביים במוח. לאינטרוספקציות הישירות ישנו תוקף קיומי אשר אינו נופל ואפילו עולה על תוקפן של התצפיות האמפיריות ולכן מותרת ההשוואה בין שתי התפיסות תוך ייחוס תוקף מספיק לשתיהן. כמו שניסח רנה דקארט(1596-1650) את משפט הקוגניטו המפורסם "אני חושב משמע אני קיים",תודעת האדם יכולה להטיל ספק בכל גורם במציאות החיצונית: בקיומם של עצמים,בהיסטוריה האנושית ואף בעקרונות הפיזיקה. כל אילו עלולים להיות אשליה שכן האדם משיג אותם רק דרך התנסות חושיו,התנסות אשר אין לאדם ערובה לגביה כי היא אכן מצביעה על מציאות תואמת. אולם ברגע שתודעת האדם מטילה ספק בקיומה הרי שהיא מבצעת תוך כך פעולה מנטאלית. מכאן הסיק דקארט כי עצם קיום המחשבה מוכיח את קיום התודעה אשר הגתה אותה. אם כן לאינטרוספקציה של תהליכים מוחיים דרגת קיום שאינה נופלת מדרגת ייחוס הקיום שאנו מייחסים לקליטה החושית לסוגיה. חשוב לזכור כי מה שקורה בתוך מנגנון הקליטה האמפירית הוא שהאובייקטים בסביבה שולחים קרינות או אימפקטים אל תאי הקליטה שבאברי חושינו,תאים אילו מגיבים בהפעלת נוירונים,והפעלה זו מעוררת מסלולים תואמים ומאופיינים באופן מקומי,עוצמתי או תדרי באזורים שונים במוח הגדול. הפעלת האזורים השונים במוח נחווית כראיה,שמיעה,תפיסה וכיו"ב אך ורק מתוך תהליך אינטרוספקטיבי אשר אותו בסופו של דבר המוח מבצע לגבי תהליכים המתרחשים בתוכו. אם כן,החוויה האינטרוספקטיבית מתרחשת בסופו של דבר בכל מקרה ומצב וכאשר היא נחווית באופן לא אמצעי כאינטרוספקציה טהורה ולא כתצפית אמפירית היא אף דורשת פחות הנחות יסוד להצדקת קיומה ,ואכן קיימת (להבדיל מהנתונים האמפיריים) ללא ספק ומתוך נביעה לוגית. ניתן אם כן לבצע במקביל את שתי התצפיות,לתהות על האינטראקציה בין התמונה הויזואלית של מנגנונים תוך מוחיים שונים לבין תהודתם החווייתית ולהסיק מתוכה כיצד נחוות החוויות ברמה הפיזיולוגית והתהליכית כאחד. כך ניתן אולי להבין הן את המנגנון המאפשר את החוויה המנטאלית לסוגיה והן את חלקי המוח והמרכיבים הפיזיולוגיים המאפשרים את פעולת מנגנון זה.
לשם הבנת עומק של פעילות המוח אין די בדיון פילוסופי בלבד,יש להכירו לעומק ועל פי מיטב הידע הקיים הן מבנית והן תפקודית. ראשית נתאר בקצרה ובכלליות את מבנה המוח . המוח בנוי באופן כללי כמעשה מרכבה,כאשר החלקים הקדומים יותר מצויים בליבתו,והחלקים החדשים יותר מצויים במעטפת. החלק הבסיסי ביותר הוא גזע המוח,הנקרא גם המוח הזוחלי או מוח האף הקדום,הוא ממונה על כל פעולות החיים האוטונומיות והגבות אוטונומיות ואינסטינקטיביות בסיסיות לריח,רעש וכיו"ב,פגיעה משמעותית בגזע המוח תסתיים לכן בדרך כלל במוות. חלק זה של המוח מהווה למעשה את עיקר מוחם של זוחלים רבים ולכן הוא נחשב לקדום והפרימיטיבי ביותר בסולם הפילוגנטי. את גזע המוח "עוטפת" מערכת דמוית טבעת הנקראת בשם המערכת הלימבית או המוח היונקי. המבנים העיקריים במערכת זו הם בלוטה קטנה יחסית במימדיה הנקראת שקד על פי צורתה,ובשמה הלועזי קרוייה אמיגדלה ,ההיפוקמפוס והקורטקס הקדום. תפקידה של האמיגדלה הוא לאגור את הזיכרונות הרגשיים המקושרים לגירויים שונים. מתוך כך היא למעשה מאפשרת למידה מתוך הניסיון. למרות קוטנה לאמיגדלה השפעה עצומה על הגבתנו והתנהגותנו,ומשום כך נהוג לומר כי "אין חכם כבעל ניסיון",שהרי ידוע שאין לקח עוצמתי יותר מזה הנרכש דרך הניסיון. לעיתים,למידה זו עוצמתית מדי ויוצרת בנו הכללת יתר של הגבות חזקות ומוגזמות של חרדה ,תוקפנות או הימנעות באופן שפוגע בתפקודנו היום יומי ומגביל אותנו,ואז מקובל לתאר זאת כמצבים נוירוטיים,מופרעים או פוסט טראומטיים. ההיפוקמפוס הוא מבנה חשוב נוסף בתוך המערכת הלימבית ותפקידו לאגור זיכרונות מרחביים וויזואליים,הוא מקושר לאמיגדלה וכך יחד עם העלאת הזיכרון המרחבי עולה מיד גם הקשרו הרגשי והאישי. הקורטקס הקדום מקשר אסוציאטיבית את תוצרי העיבוד של ההיפוקמפוס והאמיגדלה ואף מוסיף להם משמעויות והקשרים שונים וכך מאפשר להפוך אותם למושגים פרימיטיביים בעלי משמעות אם כי עדיין לא מסומלת.
המערכת הלימבית,יחד עם גזע המוח, מהווה את עיקר מוחם של יונקים רבים אשר גבוהים פילוגנטית מהזוחלים ובהתאם לכך מסוגלים גם ללמידה רבה יותר הן רגשית והן מרחבית. כאמור,את המערכת הלימבית עוטף מבנה הקרוי בהתאם הקורטקס,ישנו הקורטקס הקדום הקיים גם אצל יונקים מתקדמים יותר ובייחוד אצל הפרימאטים,וגילו הפילוגנטי המשוער מספר מיליוני שנים,מקומו ממש במעטפת המערכת הלימבית. אצלנו,בני האדם קיים מסביבו וסביב כל המערכת הלימבית הניאו קורטקס שהוא מבנה חדש יחסית שגילו נמדד רק במאות אלפי שנים וצורתו כצורת צמרת מפותלת או אלמוג סבוך . הניאו קורטקס עשוי ברובו מחומר אפור,תאים גנגליוניים מרובי זרועות המקושרים ביניהם בקשרים מסועפים,קמטיו וקיפוליו של הקורטקס מאפשרים הגדלת שטחו וקשריו. הניאו קורטקס נחשב למשכנן של החשיבה בסמלים והקוגניציה. הוא מחולק לשתי המיספרות,כאשר הימנית ממונה יותר על עיבוד תחושתי ומרחבי של גירויים,והשמאלית על עיבוד מסומל ומילולי. בנוסף הוא מתחלק גם על פי אונות שונות שכל אחת מהן ממונה על עיבוד של תשומות חושים שונות,או על ארגון הגבה מורכבת כגון הדיבור או הכתיבה. בהתאם לכך הן מכונות :אונה ראייתית,אונה שמיעתית,אונה מוטורית,מרכז הדיבור וכיו"ב. ניתן לראות בניאו קורטקס מעין מרכזיית עצבים מסועפת המקשרת כל מיצוג ראשוני של גירוי המגיע אליה למכלול הקשרים,משמעויות וזיכרונות רלוונטיים ובנוסף לכך למכלול סמלים ויזואליים ואודי טוריים ,אישיים ותרבותיים פורמאליים ואידיוסינקראטיים וכך למעשה מתקיים תהליך בו מתעבים ומשתכללים המושגים שלנו מפרימיטיביים לבשלים בתהליך בלתי פוסק,הנמשך כל חיינו.
עד כאן ניתנה תמונה כללית על מבנה המוח,ותפקידיהם המרכזיים של חלקיו ,עכשיו ננסה לתאר מה קורה באופן כללי כאשר מוחנו מקבל תמסורת עצבית מעצבי הראייה ,למשל. כפי שיומחש,כמו בתיאור המבנה גם הסבר פעולת המוח יעשה מתוך מעשה מרכבה של תהליכים שונים אשר מתרחשים סימולטאנית באזורי מוח שונים. אם כן מהו התהליך אשר מתרחש כאשר אנו מביטים בעצם כלשהו? בתחילת תהליך הקליטה ויזואלית למשל,קודם כל מגיעות קרני האור לקולטנים המצויים ברשתית העיין. לאחר מכן ידוע לנו שסיבי העצב המגיעים אל המוח מהקולטנים מגיעים לעיבוד ראשוני ברמת המוח(תלמוס)משם נשלחים מסרים מקבילים הן למיצוג של העצם הנקלט בהיפוקמפוס והן לייצוגו,סימולו והמשגתו במרכז הראיה שנמצא בקורטקס . במקביל למעבר להיפוקמפוס עוברים האותות גם לעיבוד נוסף,רגשי, המתבצע במערכת הלימבית ,באמיגדלה. במרכז הראייה בניאו קורטקס משוחזר מסלול המיצוג שנוצר במוח היונקי אך מתווסף גם עיבוד המשגתי הכולל עיבוד מילולי וקוגניטיבי המתבצע אך ורק בניאו קורטקס. מתברר כי רק מהשילוב הזה של עיבוד במוח היונקי ובניאו קורטקס סימולטאנית ומתהליך אינטגרציה מתמיד שמתקיים ביניהם נוצרת תפיסת הגירוי,אך בכך נתמקד בהמשך.
אנו נתמקד בפרק זה קודם כל בתפקודי המוח הבסיסיים והקדומים יותר. נעבור עכשיו לדיון על תפקודי המוח הבסיסיים השונים וננסה להבהיר את הקשרים ויחסי הגומלין ביניהם. מכיוון שנראה לנו כי האינסטינקטים הם הבסיס לכל תהליך יצירת המושגים ננסה לחדד ולהרחיב את מושג האינסטינקט,אם כן -מהו בדיוק האינסטינקט?. כשננסה להעריך את מסלולי הפעולה הראשוניים בחיי התינוק הכוללים קליטה חושית ופעולה הנובעת ממנה ,ניווכח כי מסלולי הפעולה בשלב זה הם כנראה מסלולים מולדים, רפלקסיביים או אוטומאטיים -משמע רפלקסים או אינסטינקטים. דוגמא לתגובה רפלקסיבית פשוטה היא רתיעת היד עקב מגע עם גוף חם,או קפיצת הרגל עקב מכה באזורים מסוימים בברך. חלק מהתגובות הרפלקסיביות המולדות האלו אינן מתווכות על ידי המוח הגדול אלא עוברות דרך חוט השדרה בלבד. כאשר מדובר במסלולים מולדים ואוטומטיים אשר הם יחסית מורכבים יותר וכוללים מספר פעולות רב ומתואם,מסלולים שקיימים במוח במרכזי ויחד עם זאת הינם מולדים ואינם תוצר של למידה ,הרי שאילו הם האינסטינקטים. אם כן, לא כל פעולה אצל בעלי החיים ואף אצל בני מיננו נוצרת כתוצאה של למידה,המשגה,הכרה והבנה. אבות הטיפוס של המסלולים העצביים המוחיים,אשר הם למעשה המסלולים המולדים הראשוניים המהווים בסיס לכל הלמידה המורכבת המתבצעת בהקשר אליהם בהמשך, הם כאמור האינסטינקטים המבוססים על הגבה למה שנכנה בשם אב מושג. האינסטינקטים מתווכים בדרך כלל על ידי המוח המרכזי(המוח הזוחלי) והם מורכבים בד"כ מסדרה של פעולות המתעוררת כתוצאה מגירוי ספציפי או שילוב של גרייה ובשילה: לדוגמא הצאצא בבעלי חיים מסוימים מזהה את ההורה ונצמד אליו מרגע לידתו כאשר מדובר בבעלי חיים מסוימים ,או מחייך אל נוכח פני האם כאשר מדובר ביצור אנושי כתוצאה מהפעלה של אינסטינקט. צבי הים הבוקעים מהביצה מגיחים מן גומחות החול ומתקדמים במהירות אל נצנוצי הגלים מתוך אינסטינקט ולא מתוך כך שמישהו חיצוני הסביר להם את נחיצות הים לשרידותם. כך גם מופיעה אצל בעלי חיים שונים כולל האדם תגובה מולדת הגורמת לבריחה מטורפים או קפיאה במקום בנוכחותם,הירתעות מלחישת הנחש וכיו"ב. ניקו טינברגן ,סוציו ביולוג,הגדיר את האינסטינקט באופן הבא: "האינסטינקט הוא מנגנונים עצביים ,המאורגנים באופן מדרגי ומאופיינים בסף רגישות מסוים. האינסטינקטים מפעילים ומכוונים אימפולסים פנימיים ומוחצנים ומגיבים לאימפולסים אילו בתנועות תואמות התורמות לקיומם של היחיד והמין." חלק מהאינסטינקטים מוערים על ידי פעילות הורמונאלית או בשילתית,וחלק מהם מופעלים בעקבות גרייה ספציפית,ומתקשרים למינוח של אב מושג אשר ניסחנו ואשר יוסבר בפרק על מוצג ומושג. אילו הם אותם מוצגים הנקראים אבות מושג שהם בעלי משמעות קיומית והישרדותית מיוחדת ומקושרים מראש לקומפלקסי הגבה מולדים. קישורים מוקדמים אילו נובעים מהצורך לפעול מלידה במהירות ובאופן מיידי כלפי גירויים מסוימים אשר הם בעלי משמעות קיומית מיוחדת לתקופת הינקות,מתוך כך שאבותינו בעודם פעוטות נדרשו לעיתים לפעולה מיידית ונמרצת עוד בינקותם שכללה בדרך כלל גם אחיזה במקדמי ביטחון גבוהים. הקישורים הראשוניים של אבות המושג היוצרים את חוויתם הראשונית בגזע המוח והפעולה המוערת הם בעלי אלמנטים קבועים מראש ומולדים ,משמע הקישור בינם לבין הפעלות אוטומאטיות או דיחפיות המוערות בנו ,הוא צרוב וטבוע בנו כבר מלידה.
ומהם אם כן המושגים הפרימיטיביים של הפעוט או היונקים הנמוכים מאיתנו ? האמיגדלה(השקד) אחראית לזיכרונות הרגשיים הראשוניים הנצרבים בה עוד מגיל הינקות. זיכרונות אילו גורמים לכך שגם אובייקטים אשר אינם בעלי משמעות ספציפית מולדת הופכים להיות בעלי משמעויות רגשיות עוצמתיות,וזאת דרך קישורם אל האובייקטים הראשוניים שמהווים אבות מושג,מוצגים מכוונים או מתוך קישורם לסיטואציות בעלות משמעות קיומית רבה,שכוללות בתוכן אבות מושג ומתוך כך מקבלים גם הם משמעות רבת עוצמה. אם כן היווצרות המסלול הראשוני של קליטה ופעולה ראשונית אינה נחווית על ידינו בדרך כלל אופן הכרתי ומדע בין אם מדובר באינסטינקט ובין אם במושג פרימיטיבי . יש בה מאפיין אינסטינקטיבי ומולד שיכול להוביל להגבה תואמת ומולדת לגירוי בעל משמעות קיומית משמעותית כגון חיוך התינוק אל מול פני האם או נהירת הצבים הקטנים אל עבר נצנוץ הגלים. המרכיב האינסטינקטיבי יכול אם כן להוביל לתחושות ולדחפים בעלי עוצמה,וחלק מהם מובילים גם לפעולה כגון הבכי הסוער של תינוקות ,הירתעותם המבוהלת,צחוקם המתגלגל או התקפי הזעם שלהם. כיוון שתינוקות עדיין לא עברו תהליך של חינוך ,למידה ומודעות הרי שהם מאפשרים לנו להציץ על פעולתו כמעט הנקייה של המוח האינסטינקטיבי או הפרימיטיבי. אבות מושג ,מושגים פרימיטיביים ואינסטינקטים אילו הם כנראה הבסיס לכל ההתפתחויות המאוחרות יותר של מושגים,הכרה ותודעה. כאמור כבר בגיל צעיר מתבצעים למידה וקישור של רגשות וזיכרונות רגשיים רבי עוצמה לאבות המושג או לגירויים מקושרים אסוציאטיבית לאבות מושג דרך מנגנוני המערכת הלימבית. השליטה הגוברת של הקורטקס הקדום והלמידה המתמדת שמתבצעת באמצעותו תורמת לרמת השליטה העצמית שגם היא גוברת בהדרגה כך שבחלק מהמקרים הפחות קיצוניים ומובהקים מתקיימים לנוכח המושגים הפרימיטיביים דחף ומוכנות לפעולה בלבד ללא הגבה בפועל(הדבר מבוסס בעיקר על למידה הנקראת פבלוביינית של התניה). כפי שיובהר בהמשך,בהדרגה במקביל ובמשולב עם פעילותו של המוח הרגשי(הלימבי) מתפתחות בהדרגה הפעלות הניאו קורטקס המקיים הן תהליכים מקבילים לאילו אשר מתרחשים במערכת הלימבית על מבניה המרכזיים,והן תהליכים ייחודיים לו: כאמור,השקד(אמיגדלה ) הוא המחסן של הזיכרונות הרגשיים,המולדים או הזיכרונות הנרכשים הראשוניים שמתקשרים אליהם. ההיפוקאמפוס מעורב ברישום ועיבוד של תבניות תפיסתיות,ונותן להן גם את המשמעות של ההקשר. במקביל לאמיגדלה,בקורטקס מצוי החלק הקדם מצחי(פרה פרונטלי) אשר תפקידו לעבד את התשומות הרגשיות של אונות המוחד,ולהקנות להם את שיקול הדעת הניאו קורטיקאלי. (לכן חשבו בעבר כי הדרך הטובה ביותר לסייע לאנשים אימפולסיביים אשר לא מצליחים לשלוט בהתנהגותם היא לבתק חלק זה ולבצע בהם לובוטומיה פרונטאלית). כמו כן מצויים במוח הקוגניטיבי גם חלקים מעבדי תשומות חושיות אשר יכולים לעבד את התבניות התפיסתיות הראשוניות שקורטקס הקדום עיבוד נוסף במרכזי התחושה הניאו קורטיקאליים השונים ובכך לאפשר עיבוד וסימול קוגניטיבי שלהן.
האם כל האינסטינקטים מתקשרים אצלנו ,בני האדם, ישירות לפעולה כלשהי? לגבי האינסטינקטים הבסיסיים בלבד התשובה היא חיובית שכן ההגדרה הצרה של האינסטינקטים היא של פעולה אוטומאטית. אם נרחיב את ההגדרה המצומצמת של האינסטינקטים ,נאמר כי ישנם אצל בני האדם היונקים והפרימאטים גם דחפים אשר יוצרים בנו מוכנות לפעולה או הגבה רגשית במשולב עם תחושה או דריכות מרחבית ולאו דווקא מתבטאים בהכרח ישירות בהתנהגות,ויש לנו גם מנגנונים אוטומטיים אשר יוצרים תפקודים קוגניטיבייים. בעוד שאצל חלק גדול מהזוחלים ישנה דומיננטיות של הגבה אינסטינקטיבית אוטומאטית במשמעותה המצומצמת יותר,הרי שפעילויות קוגניטיביות אילו הן תהליכיות וסמויות ודחפים והגבות מעוכבים מהווים למעשה את דרך ההגבה הגבוהה יותר והשקולה יותר המופיעות ברמה מסוימת גם אצל בעלי חיים הגבוהים מעט יותר בסולם הפילוגנטי למשל ,יונקים כגון החתול והכלב. ובכן בכל הקשור לדחפים הרי שאין אילו ממש אינסטינקטים ומצד שני אין המדובר בחשיבה מושגית מסומלת וממש קוגניטיבית. ניתן לשער כי המדובר כאן הוא בפעולה משולבת של המערכת הלימבית ,ההיפוקמפוס והאמיגדלה בשילוב עם הקורטקס הקדום. הפעלות דחפיות אילו מאופיינות לפחות בחלקן הגדול ביכולת לעיכוב תגובה. אנו בחרנו לכנות חשיבה זו כחשיבה פרימיטיבית הנשענת על המושגים הפרימיטיביים שנוצרים במוח היונקי,שהם כבר עיבוד שנעשה לגבי אבות המושג. ישנו כאן מושג ביניים של שיקול דעת דחפי או לחלופין דחף המשולב בשיקול דעת מסוים. ניתן לראות בו את אב החשיבה או אב שיקול הדעת אשר נשען אמנם על מושגים יונקיים פרימיטיביים ולא על ידי אינסטינקטים ,אך עדיין אינו מסומל.
לסיכום,כאשר מדובר באינסטינקטים בהגדרתם הצרה והבסיסית(כולל אילו הנובעים מאבות המושג) המדובר הוא בקישורים הטבועים בנו כפי הנראה כבר מלידה,בין גירוי לבין אופנות פעולה קבועה יחסית הגבתית לגירוי זה. משכנם במוח האף הקדום שהוא המוח הזוחלי או בכינויו נוסף גזע המוח. מבחינת המדרגות של דרגת התובנה והשליטה -בין האינסטינקטים הטהורים המאפיינים את הגבת המוח הזוחלי ובין המושגים הקוגניטיביים המאפיינים את הפעלת הניאו קורטקס,ישנה הגבה דחפית, המאפיינת את המוח הלימבי היונקי הקדום,המצויד בקורטקס קדום משל עצמו. האם באופן מובלע ישנה כאן גם תשובה לשאלה :האם בעלי חיים:יונקים ופרימאטים חושבים במושגים?. על שאלה זו נענה בפרק הבא בתשובה חיובית וכרגע אנו רק נציין שבעלי החיים פועלים על סמך אבות המושג (שעדיין אינם ראויים לתואר מושג)ובעזרת מושגים פרימיטיביים ותפקוד זה מתבצע הן במוח הזוחלי והן במוח היונקי. נובע מכך כי חווית בעלי החיים היא חוויה שאינה מודעת או הכרתית, וניתן לכן לראות בה מרכיב אינטואיטיבי מעיקרו,אלא שלהבדיל מן האינסטינקטים אותם כבר חקרנו אשר מובילים לפעולה מתואמת אוטומטית ,הרי שהדחף מעלה בתוכם סוג של מוכנות לפעולה המתפרשת כחוויה של נטייה פנימית תנועתית,אמוציונאלית או כל נטייה חזקה אחרת,מוכנות אשר אינה חייבת להפוך לפעולה. נראה כי אנשים הנשענים על אינטואיציות עמוקות נשענים על מושגים פרימיטיביים אילו,שלעיתים משום שאינם מוטים על ידי מילים או שכנוע חברתי מגמתי הם מהימנים יותר מאשר מושגים קוגניטיביים שהם לכאורה בשלים ותקפים יותר. אבות המושגים והאינסטינקטים מוערים לראשונה במוח הזוחלי הקדום,לאחר מכן הלמידה שמתבצעת לגביהם במוח היונקי משכללת אבות מושג אילו ומקנה להם היבטים של שיקול דעת, ובכך הופכת אותם למושגים הנלמדים הפרימיטיביים הראשונים של בעלי החיים. דחף משולב במעצורים ועכבות המתקשר לאבות מושג ומושגים פרימיטיביים רבים מסוג זה,מצוי למעשה גם בנו,למעשה,אין הוא נדיר ואנו מייצרים שכמותו בכל דקה ודקה. מה שמבדיל אותנו מהיונקים שציינו הוא שהניאו קורטקס שלנו הוא הרבה יותר גדול,מורכב ודומיננטי מהקורטקס הקדום ,מתוך כך הוא מייצר במקביל לקישורים האינטואיטיביים קישורים מסומלים וקוגניטיביים רבים נוספים. בכך הוא למעשה מאפשר את הסימול,הדמיון והחשיבה ואת עיכוב ההגבה ושיקול הדעת המורכבים שמאפיינים אותנו(לפחות את רובינו) בחיינו הבשלים. לכן בכל הקשור לעיכוב תגובה ושיקול דעת מורכב הרי שיכולות אילו הן שכיחות ,דומיננטיות ובולטות בעיקר אצל בעלי חיים המצוידים בקורטקס מפותח וביכולת לעיכוב תגובה בייחוד הפרימטים הגבוהים ומעבר להם ואפילו בפער ניכר מהם האדם. כאמור גם ביונקים נמוכים יותר בסולם האבולוציוני כגון כלבים וחתולים קיימת מסוגלות מסוימת להמשגה,למידה ושיקול דעת שמקורה בלמידה המתבצעת באמצעות המוח היונקי שאפילו מצויד במעין קורטקס קדום,וכך הם לומדים להיזהר וניתן אף לאלפם(אם לא היה להם גם את המעט הזה היינו מכחידים אותם כבר מזמן). יכולת מוגבלת זו ללמידה נעוצה כאמור בקורטקס הקדום שלהם, אשר בתוך מוחנו נחשב יותר לחלק גבולי בין המערכת הלימבית ובין הניאו קורטקס. יחד עם זאת החוסר בחשיבה מסומלת ושקולה מגביל אצלם את יכולת שיקול הדעת ואת שלטון החשיבה על הדחפים והאינסטינקטים. למעשה גם אצלנו קיימת הפעלה מתמדת של המוח היונקי המתקיימת סימולטנית להפעלת הניאו קורטקס,אותם חלקים ממנו אשר אין להם מסלולים מקבילים המסומלים בניאו קורטקס הם למעשה אותו לא מודע אשר עליו כתב פרויד. פרויד יצר בתחילה מעין מודל טופוגרפי אך לא ידע מספיק על האמיגדלה בכדי להבין כי היא למעשה מהווה את משכנו של הלא מודע.
מה גורם לכך שלעיתים גם אנו לא נפעיל שליטה ניאו קורטיקאלית ומסומלת על התנהגותנו? ידוע הוא כי לא תמיד בני האדם מגיבים באופן מושכל ורציונאלי. הדבר אמנם מתקיים הרבה יותר אצל אנשים שהם פחות אינטליגנטיים או בשלים,אך כשהמדובר הוא בתופעה נקודתית הנמצאת במוקדי קונפליקט ומצוקה רגשית הרי שחוסר שליטה וויסות אילו מאפיינים לעיתים את כולנו(לכולנו "עולה לעיתים הסעיף" ). ברמת ההתפתחות הבשלה אנו אמורים להביע את רגשותינו ביחס להתנהגות הסובבים אותנו או ביחס לכל עניין אחר באופן שקול ונשלט,בלי לתקוף ,להאשים או להעליב. בנוסף לכך, באם אנו מרגישים מצוקה או מועקה כלשהי אנו אמורים ויכולים לבקש סיוע או שינוי שישפרו את הרגשתנו או מצבנו. בפועל כולנו איננו משתמשים בהתנהגות רציונאלית וכדאית זו תמיד,ולמרבה הצער והמבוכה כולנו מתפרצים מדי פעם שלא לטובתנו ובטח שלא לטובת הסובבים אותנו. כאשר ההתפרצות היא פיזית ולעיתים כרוכה בהפעלה של אלימות כלפי חפצים או אנשים,אנו מכנים זאת בשם אקטינג אאוט. כאשר ההתפרצות היא מילולית ומתבטאת באלימות מילולית כגון צעקות,קללות,איומים וכיו"ב אנו מכנים זאת בשם אקטינג אין,ההפעלה היא אמנם במקרה זה מילולית לכאורה אך אינה שונה מהותית מנביחת הכלב. בכל המקרים האלו מדובר בשליטת הפעלות המוח הלימבי על התנהגותנו. ההפעלה של המוח הלימבי במקרים של אקטינג אין היא אמנם לכאורה מבוקרת אך בסופו של דבר היא לא מבוקרת ומודעת,גם אם אולי תופיע בכסות שכזו ברציונליזציה שאחרי. בכל מקרה ישנן פה הפעלות נמהרות,בהולות ומוגזמות אשר נובעות ישירות מהמערכת הלימבית והבקרות הקדומות והחלקיות שלה ולא מהניאו קורטקס שהוא מעודן,רציונאלי ושקול יותר(לכן אומרים לאנשים שכאילו :אל תתנהגו כמו חיות). סיבה אפשרית סבירה אחת להפעלות כושלות ולא תואמות חוזרות מסוג זה היא חוסר תקינות של פעולת הניאו קורטקס. דבר זה יכול להתקיים במקרים של שימוש באלכוהול או בסמים שאז אנו מדברים על ירידה בשיפוט או חוסר שיפוט מוחלט. הוא יכול גם להתקיים במקרים בהם אין כמעט אינטגרציה או תובנה רגשית וקיימת חולשת אגו רבה,למשל אצל הפרעות אישיות קשות או מחלות נפש. הוא יכול גם להתקיים בקביעות במצבי פיגור מסוימים,או במצבים המשלבים פיגור סביבתי או נורמות עברייניות יחד עם חוסר גיבוש של המצפון או היכולת האמפאטית. אך מעבר לכך הוא יכול להתקיים אצל כולנו במצבים בהם אנו מעריכים(או יותר נכון מריחים) סכנה מיידית אמיתית או דמיונית לשלומנו הנפשי או הפיזי. במצבים אילו המערכת הלימבית מצהירה על סכנה פיזית מיידית או משמעויות קשות אחרות של המצב המאיימות על שלמות העצמי ,ומפעילה מעין פעמון אזעקה. הדבר קשור להפעלה של זיכרון רגשי לא מובחן המסתמך על צלילים,ריחות טונים של הקול ואסוציאציות שונות של מצבים ואובייקטים כך שהוא כמעט תמיד לא מובחן,מדויק או רציונאלי. זיכרון מסוג זה עלול לעיתים להפעיל מעין צלצול של פעמון אזעקה לימבית שמשמעותה לגבי שאר המוח היא שהמדובר הוא במצב של סכנה או חירום,וצורך בפעולה דחופה ונמרצת מסוג תקיפה,בריחה או קפיאה. לכולנו ישנה נטייה להסתמך על פעמון אזעקה זה משום שבהיסטוריה האבולוציונית ובמידה מסוימת גם במצבי סכנה מוחשיים המתקיימים גם כיום,יש להעדיף כהתנהגות נדרשת (מתוך אילוצי הברירה הטבעית),פעולה מיידית ומהירה ביותר,נמרצת ,מוגזמת לעיתים קרובות ,ובכל מקרה מבוססת על בהילות ומקדמי ביטחון רבים. פעולה מסוג זה צריכה להתבצע ישירות מתוך המערכת הלימבית שכן אינה יכולה להתבצע במהירות מספיקה מתוך הניאו קורטקס שהוא מורכב,מסועף,רב משמעי ומבוסס על תהליכי זיהוי,שיפוט,הערכה ושקלול אשר דורשים הרבה יותר זמן ואנרגיה. אין ספק הדבר מוכיח עצמו כמועיל ועדיף לעיתים,למשל כדרך מהירה ואינטנסיבית לנוע במלוא המהירות והכוח וכך להתחמק מפגיעת חפץ נופל ,חיה משתוללת או מכונית דוהרת. יחד עם זאת המציאות היום יומית החברתית,המשפחתית והתעסוקתית שלנו היא הרבה יותר מורכבת ומתוחכמת מאשר בכל תקופה אחרת בעבר. מתוך כך היא מצריכה רוב הזמן תגובות מחושבות ,שקולות ומאופקות שמצריכות עיבוד ושיקול דעת רב וכרוכות לעיתים גם באיפוק ועמידה בתסכול. יש הטוענים שמתוך הצורך המתמיד הזה לעכב ולשקול את הגבותינו ופעולותינו כולנו הופכים בעצם לנוירוטיים,כלומר מרגישים מידה מסוימת של סבל ותסכול כחלק מהחוויה היום יומית האוניברסאלית של כולנו. פרויד אף כתב על כך בספרו "על חוסר נחת ותרבות" וטען כי משום כך הדרגה הגבוהה ביותר שאנו יכולים לשאוף אליה היא רמת ההתפתחות הנוירוטית. הוא טען כי במקרה הטוב ביותר ,אנו אמורים להחליף את הסבל הפתולוגי שלנו המתבטא בסימפטומים שונים או התנהגות בלתי נשלטת בסבל מודע ויום יומי ואז נהפוך לנוירוטיים חזקי אגו ובעלי שליטה עצמית (משום מה אנו אמורים גם להיות שבעי רצון מכך). בכל מקרה לדעת פרויד וגם לעניות דעתנו אין ברוב המצבים החברתיים מקום להפעלה בלתי אמצעית ובלתי מווסתת של המערכת הלימבית. יותר מאשר היא מועילה היא גורמת לנו אי נעימויות ומפחי נפש בחיי היום יום . תגובות אקטינג אין ואקטינג אאוט הן באמת מזיקות והרסניות בתוך מארג הקשרים החברתיים שלנו,וזאת עד כדי נזק שהוא לעיתים בלתי הפיך ובלתי ניתן לתיקון. בשנות ה60 של המאה הקודמת רווחה הדעה כי אנו צריכים להשתחרר מן העכבות שלנו ולהיות באמת אנו עצמנו,הסיסמא הייתה אז be yourself . תוצאות תקופה זו היו מזעזעות למדי,שכן יחד עם אהבה וסקס חופשיים הופיעו גילויי הרס עצמי ותוקפנות קשים,וגם השימוש החופשי בסמים הוביל לתוצאות הרסניות ביותר. ארה"ב חזרה מהר מאוד לגל שמרני וקונפורמי ששיקף את הפחד מהתפרצותו והשתלטותו של האיד על מכלול חיינו. ישנם אם כן למרבה הצער מצבים בהם השליטה וההגמוניה של הניאו קורטקס אינן שלמות ואז עלולה להיווצר באדם הפעלה אינסטינקטואלית או דחפית ראשונית ישירה,חסרת עכבות וחסרת ויסות או שליטה הנובעת ישירות מהמערכת הזוחלית או הלימבית. אנו כבעלי אגו וכיוצרי תרבות מנסים למצוא במהלך שנים רבות את הנוסחא שתאפשר ביטוי מספק של דחפים באופן מעודן ואינטגרטיבי וללא השלכות הרסניות.
כיצד מתקשרות הפעלות אילו לידע שלנו על פסיכופתולוגיה? במקרים הבלתי מבוקרים לחלוטין של פריצה דיחפית טהורה העולה ממעמקי המוחות הפרימיטיביים מדובר על התנהגות של אמוק,אקטינג אאוט קשה או בהתנהגות אימפולסיבית וחסרת שליטה. הדבר קיים במצבים פסיכוטיים,אצל הפרעות אישיות קשות כולל הפרעה אנטי סוציאלית לא בשלה, ובמצבי חרדה קשים המובילים להתנהגות מאוד רגרסיבית. לעיתים ישנה הפעלה פסאודו מילולית של הדחפים הפרימיטיביים העולים מן המוח היונקי ודבר זה עלול להוביל או לחוסר שליטה חלקי בהתנהגות כפי שמופיע ברמות הארגון הגבוליות הבינוניות והנמוכות בהגבה סוערת אך עדיין מילולית וורבאלית המתעוררת בדרך כלל במצבים הנמצאים במוקדי קונפליקט ופציעות נפשיות מוקדמות. במקרים אילו הקורטקס הקדום והניאו קורטקס מזהים אמנם את התשומה הרגשית הסוערת ,אך מכיוון שהם מפרשים את הפגיעה הרגשית כקשה ומהותית והניאו קורטקס אינו מסמל אותה כראוי,מסייג אותה לפרופורציות מתאימות או שוקל הסברים חלופיים -הרי שהוא עדיין מאפשר הגבה סוערת יחסית בעקבות הפעלת פעמון האזעקה הרגשי. (הבהרנו גם מדוע וכיצד מקבלת המערכת הלימבית קדימות על הניאו קורטקס במקרים המצטיירים כבהולים ומסוכנים.) מבחינת דרגת הפתולוגיה ישנם גם המקרים המתונים יותר,הקרויים נוירוטיים. המדובר הוא במקרים בהם ההתנהגות היא לכאורה מעוכבת ונשלטת אך ישנה "דליפה אוטונומית סומאטית" של דחפים פרימיטיביים ומופיעות עקב כך תופעות של הפעלה בלתי רצונית עוצמתית של המערכת האוטונומית. במצבים אילו מופיעות תופעות פיזיולוגיות מודגשות של חרדה כפי שמתרחש בהתקפי פאניקה,מצבי חרדה קשים או הפרעה פוסט טראומטית. הדבר נובע מכך שמתחוללים שינויים בעלי עוצמה רבה בפעילות המערכות האוטונומיות בגוף המקשות על האדם לתפקד במצבים שונים, וזאת למרות שהוא מבין שאין מדובר בסכנה מוחשית,ואף שואף ומתאמץ לתפקד היטב. אין במקרים אילו קדימות להפעלה בלתי אמצעית של המערכת הלימבית,ולמרות שהיא משדרת סימני אזעקה הרי שהאדם מפעיל בוחן מציאות ושיפוט תקינים ושואף לפעול בכל כוח האגו שלו על פי הנחיותיו השקולות של הניאו קורטקס. לכן הוא מתאמץ מאוד להשאיר את העניינים בשליטת השכל הישר,אך נוצר במקרים אילו מעין מאבק פנימי על השליטה וההגמוניה ומעין דליפה של הפעלות לימביות או נגזרות שלהן לתוך פעילות של מערכות אוטונומיות. הפחד מחוסר שליטה וקריסה הוא רב במצבים אילו,וישנה גם בושה מהתופעות סומאטיות שחלקן נראות כלפי חוץ(הסמקה,חיוורון,רעידות,פעימות לב מואצות). להבדיל מן ההתנהגויות הלא נשלטות אשר במקרים של הפרעות אישיות קשות או מחלות נפש הן בלתי מבוקרות אך בעל ההפרעה שלם איתן ומוצא להן הצדקות(לכן הן קרויות אגו סינטוניות),הרי שכאן קיימת בקרה פנימית נאותה והאדם מנסה לשלוט בכל אספקט של התנהגותו ולכן סובל מהסימפטומים הבלתי נשלטים (לכן הן קרויות אגו דיסטוניות). ניקח לדוגמא נואם נוירוטי הסובל מחרדת קהל קשה שעולה לנאום לפני קהל רב ומכובד,הוא שואף להרצות טוב ככל האפשר אך הזיכרון הרגשי שאגור באמיגדלה שלו גם הוא חזק ורב השפעה ולעיתים חזק ממנו ומשאיפותיו. בהגיונו ,משמע בניאו קורטקס הוא יודע שאין כל סכנה בקהל התרבותי הניצב לפניו ואף יודע שאם אכן ירצה טוב הרי שיזכה לאהדת הקהל ויעלה ביוקרתו ומעמדו. מצד שני המפגש מול קהל רב ומאיים(אובייקט גדול וחזק ממנו) מקודד אצלו בזיכרון הרגשי של השקד והקורטקס הקדום כמפגש מאיים ומסוכן מעין כמוהו אשר הוביל בעבר,במקרים בהם הפגין יוזמה ודעתנות למצבים של דחייה,ביקורת ,לעג או אפילו תקיפה פיזית על ידי אחד ההורים או "חברים" מסוימים מקבוצת בני הגיל. ברגע האמת בו הוא עולה על הבמה מופיעות אצלו כנגד רצונו תופעות אוטונומיות בלתי רצוניות הגורמות לו להגיב בחרדה רבה ומשבשות את מהלך הרצאתו.התוצאה תיראה ותחווה על ידי רבים מהנוכחים בהרצאה כהתקף של חרדת קהל. התקף זה עלול להתבטא בפעימות לב מואצות או היפר ונטילציה לעיתים אף גמגום וכיו"ב. חרדה היא בהגדרתה פחד מפני מקור בלתי ידוע,ומקור זה שאינו מסומל,מודע וידוע טבוע למעשה תמיד באמיגדלה ובמערכת הלימבית בעקבות חוויות אובייקטיביות או סובייקטיביות בגיל הרך או לעיתים בוגר ללא סימול מקביל בהיר ומספק בניאו קורטקס. לעיתים בירור מעמיק במהלך טיפול דינאמי מעלה את הזיכרונות האלו ואת מקורותיהם ומקשרם לניאו קורטקס כך שהם הופכים להיות יותר אינטגרטיביים,נשלטים ומווסתים . כמו שהגדיר פרויד "בכל מקום אשר בו שלט האיד נשאף להשליט את האגו."
במה תורמים לנו אם כן המודעות ,ההכרה והסימול של המושגים? כאשר סימלנו מושג הרי שעיבינו את הקשר שבין אב המושג והמושג הפרימיטיבי למושג. משמע במקרה זה הגירוי יגיע לתלמוס(רמה) ומשם יצא במקביל לשקד ולניאו קורטקס,אך כשיגיע לשקד הרי שההפעלה שתיווצר בשקד כבר לא תוביל ישירות לפעולה או להפעלה אוטונומית אלא תקושר בהמשכה למסלול מקביל מתקדם יותר שנוצר בניאו קורטקס בדרך כלל באונות הקדם מצחיות(פרונטאליות),ובחלקי קורטקס נוספים. אנו מכנים תהליך זה בשם אינטגרציה רגשית או תובנה,ופרויד תיאר עבודה זו של קישור הדחפים הלא מודעים עם החשיבה ושיקול הדעת -כעבודת האגו. ככל שמרבית המסלולים הראשוניים מקושרים למשמעויותיהם הניאו קורטיקאליות כך עולה כוחו של האגו לשלוט בהתנהגותנו ובהגבתנו לעדנן ולווסתן. פרויד קישר זאת כאמור לתובנה אשר תורמת הן למודעות העצמית והן לכוחות האגו. בתחילה יוחסו לתובנה כוחות כמעט מאגיים,ופרויד חשב כי יש לה לכשעצמה כוח מרפא ומפיג סימפטומים,לאחר מכן נוכחו המטפלים במגבלות כוחה והשפעותיה. מסתבר שלעיתים טבועים בנו הרגלים עצביים של הפעלה ישירה הנובעת מתוך האמיגדלה אשר קשה להכחידם, ונדרשת עבודת קישור תובנתית חוזרת ומתמשכת ואף שינוי יזום ומתמשך של הרגלים התנהגותיים וחווייתיים בכדי לשנות דפוסי התנהגות וחוויה שהתקבעו באופן חזק ומושרש. מה שברור הוא שדרך התובנה הקורטקס המודע והמילולי רוכש יכולת אינטרו ספקציה לגבי תהליכים דחפיים המתרחשים מעיקרם במערכת הלימבית. כאמור,הפרעות האישיות,לעומת הנוירוטיים,סובלים לעיתים פחות אך לעומת זאת גורמים סבל רב לסביבתם. ההגבות האלימות וחסרות הטאקט שלהם מחבלות בחייהם הזוגיים,המשפחתיים ולעיתים גם החברתיים עד כדי כך שהרבה אנשים פונים או מופנים לטיפול זוגי או פרטני שמטרתו להפחית את ההתנהגויות האלו ולהשיב אמון,כבוד,אהבה והתחשבות למקומות בהם הם כבר כמעט ולא קיימים.(הרבה פעמים הדבר נעשה בלחץ כבד של הסביבה).
התחום המרתק של אינטליגנציה רגשית שתופס בהדרגה ובצדק מקום מרכזי בעולם הפסיכולוגיה נועד לאפשר לנו שליטה טובה יותר על התנהגותנו בין השאר מתוך הבנה של המנגנונים שעומדים בשורשה,וכך להצליח יותר בחיים ולהיות מאושרים יותר.
איך מוסברת שליטתנו העצמית במונחי מנגנונים של המוח? מסתבר כי להבדיל מבעלי חיים הנמוכים מאיתנו בהרבה ,אנו מסוגלים להעדיף ברוב המקרים את השליטה הניאו קורטיקאלית על דרך הגבתנו. הדבר מלווה בחסימה או עיבוד של ההפעלה האינסטינקטואלית או הדיחפית הנובעת מן המוח הזוחלי או היונקי,או בהפעלה אינטגרטיבית אשר בה תשומת האמיגדלה או המערכת הלימבית בכללותה מועברת לניאו קורטקס(דבר השקול לחוויה רגשית מודעת).
נשאלת גם השאלה מדוע חלק מהמושגים הפרימיטיביים הלא מסומלים אינם הופכים אפילו בבגרותנו למסומלים ומודעים? חלק ניכר מאבות המושג והמושגים הפרימיטיביים כן הופכים עם בשילתנו והתבגרותנו למושגים בשלים וזהו גם מקור שמם,אך לא כולם. לגבי אילו שאינם הופכים למודעים הרי שכבר זיגמונד פרויד אבי הפסיכואנליזה( 1856-1839 )ניסה להסביר מדוע תכנים מסוימים נותרים בלא מודע,הוא טען כי הדבר נובע מסיבות דינאמיות,כלומר הם נדחים מהתודעה בכוח על ידי הגנות הנובעות מחלקים לא מודעים של הסופר אגו או האגו אידיאל. תפיסת העצמי שלנו או הסופר אגו שלנו אינם מסוגלים לקבל דחפים או משאלות המצטיירים בעיניהם כבלתי הולמים,הגיוניים מכובדים או מוסריים. משום כך אנו בוחרים שלא להצמיד אותם לסמלים ומילים מפורשות ,משמע לא לקדד אותם בקורטקס,ובכך להפוך אותם לחלק מהאגו ומהתודעה שלנו. תיאוריות הנוגעות לפוסט טראומה טוענות כי הזיכרונות הטראומטיים הם כה מציפים ומאיימים עד כדי כך שמופעלים לגביהם מנגנונים דיסוציאטיביים רבי עוצמה הגורמים לכך שחלק מהם יישאר דיסוציאטיבי ומתוך כך לימבי טהור,משמע כרוך בהגבה עוצמתית בהולה,דחופה ובלתי מודעת או נשלטת במידה זו או אחרת,שנובעת ישירות מהאמיגדלה. פרויד אמנם זנח עוד בשלבים מוקדמים את המודל הטופוגרפי לטובת המודל הדינאמי,אך בעזרת הידע שיש לנו כיום אנו יכולים לחזור אל ההיבטים הטופוגרפיים של המודל ולהצביע על חלקי המוח המעורבים בתהליכים אילו המכונים מודע,לא מודע,אגו ,סופר אגו וכיו"ב. כמובן החלקים העיקריים המכילים את כל הפונקציות האלו הם הניאו קורטקס והמוח הלימבי והזוחלי. משכנו של הלא מודע הוא במערכת הלימבית והזוחלית,משכנו של המודע -האגו והחלקים המודעים של הסופר אגו כאחד הוא בניאו קורטקס,החלק המודע בסופר אגו נמצא בניאו קורטקס והחלק הלא מודע של הסופר אגו נמצא בשקד ובקורטקס הקדום. ככל שהשליטה הניאו קורטיקאלית היא נרחבת והגמונית יותר כך האדם יפעל באופן הגיוני יותר וייחשב ליותר בשל ושקול. תהליך זה של הגדלת יכולת התובנה והאינטרוספקציה אינו מתבצע רק דרך תהליך טיפולי מלאכותי,או דרך תהליך חינוך פורמאלי כלשהו. בהתפתחות התקינה הוא מתבצע דרך תהליכים אמפאטיים של דמות ההורה כלפי הילד. ככל שהדמות ההורית היא יותר מכילה ואמפטית,כך היא יכולה לסייע יותר לילד בתהליך הצמיחה הרגשית הכולל שיום,סימול והבנה של דחפיו ורגשותיו. ככל שהקורטקס הוא אינטגרטיבי ,מודע ודומיננטי יותר כך הוא יוצר יותר אינהיביציה ועידון של ביטויים ישירים של התנהגות אינסטינקטיבית ופרימיטיבית כבר מגילאים צעירים וזאת כתוצאה מתהליך של צמיחה רגשית ולמידה. מסתבר שסביר להניח שהמנגנונים העצביים הבסיסיים והפרימיטיביים יישמרו גם בהמשך החיים ויצרו בנו עדיין את אותן עוררות פנימית והגבה מעוכבת ,אך הביטוי הרגשי או ההתנהגותי המוחצן והאימפולסיבי שאולי אפיין אותם בתקופת ינקותנו ישתנה לחלוטין ויתעדן בעקבות תהליכי למידה ובקרות קורטיקאליות שתיווצרנה בהמשך. כאמור,כאשר אנו מדברים על בשלות אנו מדברים למעשה גם על מידת הדומיננטיות וההגמוניה של מסלולי הפעלה שקולים,מווסתים ונשלטים ניאו קורטיקאלית,על פני דומיננטיות של מסלולי התנהגות המתאפיינים בשליטה דיחפית - זו משמעותו של להיות בעל שיפוט תקין,בקרה ושליטה עצמית. (בזכות זאת את רובנו אין צורך להוביל עם מחסום ורצועה,אך למרבה הצער לא את כולנו,והעיתונים ממשיכים להתפרנס בייחוד מסיפורי הטרגדיה והאיוולת הרבים..).
האם במצב של אגו בשל שוב איננו נתונים לשפעה של המושגים הפרימיטיביים? מסתבר שבמצב זה רוב ההתנהגות האנושית היא נלמדת מעיקרה ועוברת דרך מסננת הקורטקס. הדחפים או האינסטינקטים כנראה מתקיימים עדיין גם בגילאים מבוגרים יותר,אך הם מורגשים כרגשות מודעים,עוררות מובחנת או מועקה פנימית ולאו דווקא מתבטאים או דורשים ביטוי מיידי או אוטומטי. המונח אינסטינקט אנושי הוא מושג מבלבל ומטעה כאשר אנו משתמשים בו שימוש יתר בכדי לתאר התנהגות אנושית,וכמעט אין ספק שהוא לא קיים בבני אדם באותו מובן בו קונארד לורנץ תיאר ,למשל,את אינסטינקט התוקפנות,אשר לדעתו מצטבר בנו הן כפרטים והן כחברה ודורש כביכול ביטוי התנהגותי מאסיבי מדי מספר שנים. גורם זה מהווה לדעת לורנץ את הגורם המרכזי למלחמות האנושיות הרבות המתפרצות אחת למספר שנים. לדעתנו האדם הבשל של ימינו,כמו האדם במאות אלפי השנים האחרונות לא מגיב בד"כ ישירות ואינסטינקטיבית לאתגרי הסביבה ולגירויים השונים,אלא יותר נותן תשובות שקולות ומורכבות למצבים מורכבים,התשובות הן בדרך כלל תוצר של שיקול דעת. האינסטינקטים והדחפים הראשוניים נחווים כרגשות,דחפים,תחושות או דריכות ולאו דווקא גורמים ישירות להתנהגות כלשהי. זוהי גדולתה של האונה הפרונטאלית(למעשה החלק הקדם מצחי של האונה הפרונטאלית) שהיא החלק מהניאו קורטקס המאפשר שיקול דעת ועיכוב תגובה. היא למעשה השער המעכב או חוסם ביטויים לא רצויים וישירים של דחפים אשר אנו מכנים אותם(בעקבות פרויד) בשם לא מודע או תת מודע. אני בהחלט מאמין כי ניתן לשפר שליטה זו אצל רוב האנשים באמצעות חינוך וטיפול מתאימים,אך מצד שני גם ניתן לשחרר את העכבות ואז האדם שהוא חייה עדרית למדי לצערנו, עלול להיגרר אחר מטורף זה או אחר,ואז לאמץ דפוסים חייתיים ומעוררי חלחלה.
עד כאן קיימנו דיון בחלקים הפרימיטיביים יותר והעמוקים יותר(תרתי משמע גם טופוגרפית) של מוחנו,הגבותינו ופעולותינו המוחיות. קישרנו אותן לתיאוריה האינטואיטיבית המרתקת של פרויד,והמחשנו את השלכותיהן על התנהגותנו בהיבטיה הפתולוגיים או הבריאים יותר. אנו מתנצלים שלא הגענו עדיין לפואנטה,משמע הסבר מהות החוויה האנושית,אך עוד נגיע לכך בפרק או הפרקים הבאים. מכיוון שמדובר כאן על מבנה מורכב וסבוך כמו המוח האנושי,בחרנו לפצל פרק זה למספר חלקים וזאת בכדי שלא ליצור עומס יתר על מוחם של הקוראים. למרות שהוא מופלא ללא כל ספק,נשלט קורטיקאלית ומסוגל לסבלנות נוירוטית מרשימה,חשוב לדעתנו להבין דברים בהדרגה ובנוחות.
