טפול בתינוקת עם נקיעה מלידה של מפרק הירך (CDH, DDH) 

שכיחות נקיעת מפרקי הירכיים מלידה היא אחת לאלף לידות, ובין גורמי הסיכון נמנים מין נקבה וספור משפחתי.
כאשר האבחון נעשה סמוך ליום הלידה, טיפול עם סד (או חגורה), ששומר על 'תנוחת אנוש' של הגפיים במשך כששה עד שנים-עשר שבועות, הוא טפול מוצלח מאד ונעדר סבוכים.
באבחון מאוחר אצל פעוטה בגיל של מספר חודשים ואילך, מתפתחות קונטרקטורות (התקצרויות) פתולוגיות של הרקמות הרכות, שרירים ורצועות, כתוצאה מהתנוחה הפתולוגית של ראש הירך מחוץ למרחשת (אצטבולום). בעבר הרחוק נהגו האורתופדים לשחזר את ראש הירך הנקוע אל תוך המרחשת בכוח כדי להתגבר על התנגדות הרקמות והשרירים שהתקצרו. עמדת השחזור שכונתה "תנוחת צפרדע" קובעה בתוך גבס שכלל את האגן והירכיים (ספייקה). העמדה המאולצת של שתי הירכיים בפשוק גרמה ללחץ מוגבר ישיר ועוות של הסחוס הרך של ראש הירך וחסימה של זרימת הדם בתוכו ובעורקים ובורידים במהלכם אל ראש הירך. התוצאה הייתה שכיחות גבוהה של AVN, נמק א-ואסקולרי (חסר דם) של ראש הירך. פעמים רבות גרמה עמדת הפשוק המאולצת לנמק של ראש הירך השני הבריא גם כן.

לאחר הפנמה בשנות החמישים והששים של המאה הקודמת, של הסבות לסיבוכי השיטה האומללה של העבר, הייתה המודעות לסבות לנמק נחלת כלל הקהילה האורתופדית והמושג קבוע ב'תנוחת צפרדע' כלומר תנוחת פשוק של מפרקי הירכיים הפכה לטאבו ונחשבה לטפול רשלני.
בכירי האורתופדים באותה תקופה כמו סומרביל (Somerville) באנגליה, טוניס (Tonnis ) בגרמניה וסולטר (Salter) בקנדה קבעו בצורה חד משמעית מספר כללים בטפול בנקיעת מפרקי הירכיים במידה ואובחנו באיחור של מספר חודשים ויותר:
1. מתיחה של הירכיים במשך מספר שבועות בתנוחה של כפוף ופשוק קל שנעשית על מנת להתגבר על הקונטרקטורות של הרקמות הרכות ועל מנת להאריך את השרירים המקוצרים ולהשוות את מיקום המטפיזיס (ראש-צוואר) ביחס למרחשת (אצטבולום) בהתאמה לעמדת הירך השנייה. המתיחה מאפשרת החזרת ראש הירך למקומו אל תוך עומק המרחשת ללא התנגדות, מתח ולחץ.
2. שחזור עדין בהרדמה כללית ללא שימוש בכוח של ראש הירך למקומו האנטומי אל תוך עומק המרחשת, תוך הקפדה שעמדתו לא תופרע על ידי רקמות המפרק.
3. קבוע של תנוחת מפרקי הירכיים ב'תנוחת אנוש' (Human position) בתוך גבס ספייקה. כלומר בתנוחה של כפוף הירכיים מעבר לתשעים מעלות כמו עובר ברחם, שאיננה מתקרבת לקצה טווח התנועה ואין בה מתח של שרירי האגן ולחץ על ראש הירך. פישוק וסיבוב של מפרקי הירכיים ב'תנוחת אנוש' הן משניות בחשיבותן, ומידותיהן אינן מתקרבות לקצה טווח התנועה.
טפול על פי כללים אלו שינה לחלוטין ושפר את הפרוגנוזה של הצלחת הטפול ומניעת הסבוך של נמק א-ואסקולרי.