הגוף כמראה 

כיצד משפיעים תהליכים נפשיים ורוחניים על גופנו?
האם איננו אלא מכונה משוכללת או הרבה מעבר לכך?
ובמה שונות דמעות הנובעות מכאב מדמעות צריבה מבצל?

- "הפעם", מקדימה עדנה, "אפתח אני בשאלה: השלימי, בבקשה, את המשפט הבא: גוף האדם פועל כמו... שאלה זו אני מפנה גם לקוראים: אנא, השלימו משפט זה...

"התשובה הנפוצה ביותר היא שגוף האדם פועל כמו מכונה, מחשב, מכונית וכדו'. כלומר: כמו מנגנון מכני כלשהו. האם הקבלה זו נכונה?".

- ואם איננה נכונה - מדוע היא כה נפוצה? אני מנסה להשלים את הלך רוחה.

- "ההקבלה בין הגוף למכונה מוטעית ביסודה", משיבה עדנה. "הסיבה לכך נעוצה במערכת הרפואה המודרנית הרואה כך את הגוף. סיבה נוספת היא העידן המודרני שבו אנו חיים כשאנו מוקפים במכונות מכל עבר. בכל מקום שנפנה, אפילו בביתנו הפרטי אנו מוקפים במקרר, במכונת כביסה, במייבש כביסה, במחשבים, מעבדי מזון וכו'. אדם עושה השלכות ולכן הוא אומר לעצמו: 'גם הגוף שלי הוא מכונה'".


- מה אם כן הבעיה?

- "כאשר אנו חושבים כך אנו פועלים בהתאם, וההשלכה הראשונה היא ההפרדה שאנו עושים בין חלקיו השונים של האדם", מסבירה עדנה. "המילה אדם מורכבת מ-א' שהיא החלק האלוקי שבו, ומדם המסמל את הממד הנפשי (ככתוב, 'הדם הוא הנפש') ואת הממד הגופני הטהור של הדם הזורם בעורקים. הפרדה זו היא מלאכותית, אינה נכונה ואף מזיקה לבריאותנו. הקב"ה ברא את האדם משלוש מערכות שונות: מערכת הגוף, הנפש והרוח, כאשר שלוש המערכות מקיימות ביניהן זרימה מתמדת לכל הכיוונים. הארגון הגופני משפיע ומושפע מן הנפשי, והארגון הנפשי משפיע ומושפע מן הגופני, ושניהם משפיעים ומושפעים מן הרוחני.

"אם נתבונן באדם עצוב נראה כי גופו סגור. הוא מכונס פנימה והליכתו כבדה. אולם כאשר האדם שמח גופו מתיישר, כתפיו מתרחבות, נשימתו נפתחת והליכתו קלה וקפיצית, כמובא במדרש על הפסוק 'וישא יעקב את רגליו וילך', שרגליו נעשו קלות מחמת השמחה ואז הלך...
"ואכן, גופנו בנוי כך שהתבנית הפיזית מקבילה לתבנית הנפשית, שהרי האדם לא יבכה כשפיו מחייך, ולא ידלג דילוגים קלים כשרוחו כבדה עליו. אפילו המנגנונים הכימיים מושפעים מכך. במחקר נמצא, כי ההרכב הכימי של הדמעות הנובעות מכאב שונה מזה של דמעות הזולגות מן העין בעת קילוף בצל. דמעות הכאב משחררות מן הגוף רעלים שונים ואילו דמעות 'הבצל' רק שוטפות את העין כדי להגן עליה.

על חיבור מופלא זה בין גוף, נפש ורוח נרמז במילים 'ומפליא לעשות', המופיעות בסיומה של ברכת 'אשר יצר', שכן פלא שכזה רק הבורא יכול לעשות. ביטוי עשיר לכך אנו מוצאים בשפה העברית כאשר רגשות רבים מתוארים בשפת הגוף, למשל: כאשר אנו רוצים להביע מועקה, אנו אומרים 'יושב לי על הלב', כדי להביע עומס גדול אנו אומרים 'יושב לי על הראש', על עומס גדול, 'אין לי זמן לנשום', על ביטחון עצמי, 'יש לו גב', קנאה מוגדרת כצרות עין וכו'".


- האם אלו אינם ביטויי שפה גרידא?

- "לא ולא", משיבה עדנה, "המציאות הנפשית אכן מפעילה שרירים מסוימים היוצרים תחושות אלה, כי הגוף אינו אלא מראה בה משתקפים תהליכי הנפש והרוח שאנו עוברים.
"אם נצרף את המערכת הגופנית אל המערכות האחרות, ממד הערך העצמי (אני לא עני) ומערכת הרוח (אומנות האמונה), נקבל מערך מדהים שבו גוף, נפש ורוח פועלים יחדיו, כאשר שיפור התפקוד הגופני מחזק את הנפש ולהפך. לדוגמה: כאשר בלוטת התריס נחלשת האדם סובל ממצבי רוח מתחלפים ועשוי להגיע אף לדיכאון זמני. ולהיפך, חיזוק הבלוטה ישפר את מצב הרוח ואת יציבות הנפש. ניתן גם לעבוד הפוך: חיזוק הנפש והתבוננות ידידותית יותר על החיים יכולים לחזק את תפקוד בלוטת התריס ומערכות גופניות נוספות. נתקלתי בנשים שסבלו מכאבי גב מסוגים שונים, אולם כאשר בנו לעצמן 'גב נפשי' איתן, הרי שעוצמת הבעיות הגופניות קטנה בהרבה.

אותו הדבר יכול להתבטא גם במערכת העיכול: כאשר אנו דוחסים את כל קשיי החיים לתוכנו מבלי לעכל ולעבד אותם בדרך בונה, נוצרת תקיעות החוסמת את הזרימה השוטפת של מערכת העיכול ועלולות להיווצר בעיות במערכת זו. כאשר אנו לומדים לעבור תהליכי עיכול שונים בנפש גם מערכת העיכול הגופנית מגיבה בהתאם. הוא שאמרנו: גופנו בנוי כמראה המשקפת את התהליכים הנפשיים והרוחניים שאנו חווים".