בתחילת חודש ספטמבר 2008, קיבלה הממשלה ברוב דחוק ולאחר דיון סוער את הצעתו של שר המשפטים, דניאל פרידמן, להגביל הלכה למעשה את סמכות בית המשפט העליון בנושא פסילת חוקים של הכנסת. בהצעה תמכו 13 שרים לעומת 11 שהתנגדו, בהם שרי העבודה וחלק משרי קדימה.
ההצעה של פרידמן מגבילה למעשה את סמכותו של בית המשפט העליון לקבוע שחוקים מסוימים אינם תקפים. על פי ההצעה, בית המשפט העליון יוכל לבטל חקיקה ראשית רק במידה והיא נוגדת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, או את חוק יסוד: חופש העיסוק, בניגוד למצב כיום שבו העליון יכול להחליט שחקיקה ראשית של הכנסת אינה תקפה במידה והיא מנוגדת לאחד מחוקי היסוד.
בנוסף, ההצעה מגבילה את סמכויות הפסילה של בתי המשפט בדרג הנמוך יותר, השלום והמחוזי, ומותירה את סמכות ההחלטה בדבר תוקפן של חוק בידי בית המשפט העליון בלבד, ובהליך מיוחד, בניגוד כאמור למצב המשפטי הנוהג בו הסמכות להחליט בדבר תוקפו של חוק נתונה למעשה לכל בית משפט.
ההצעה גם יוצרת מנגנון עוקף בג"ץ המאפשר לכנסת להתגבר על פסילת החוק: היא כוללת 'הוראת התגברות', לפיה חוק שבית המשפט העליון פסק כי אינו חוקתי, ימשיך להיות תקף במידה ואושר בקולותיהם של 61 חברי כנסת לפחות.
בחינת התמונה התקשורתית בשבוע שקדם להצבעה מלמדת על נקיטת עמדה ברורה, כמעט ללא עוררין, בדבר הסכנה שביוזמת שר המשפטים, ובדבר המניעים הפוליטיים המניעים אותו לפעול שוב להתכתשות חזיתית עם נשיאת בית המשפט העליון השופטת בייניש. הכותרת המסכמת באופן גורף את העמדה התקשורתית היא "יום שחור לשלטון החוק". מהדיון התקשורתי נעדר כמעט לחלוטין צדו השני של המתרס, אי הודאות החוקתית הקיימת בשיטה הנוכחית, ההיגיון שבהתרת סמכות הפסילה אך ורק לבית המשפט העליון ונקודות משפטיות ועובדתיות שונות נוספות.
הנקודה התקשורתית המעניינת היא זו העוסקת בהתנהלותו של פרידמן עצמו בזירה התקשורתית.,בעוד בית המשפט העליון פתח בפעילות תקשורתית נרחבת באמצעותם של שגרירי מסר מרובים דוגמת נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, השופטים העליונים בדימוס דורנר וחשין, חברי כנסת, שרים ואנשי אקדמיה, לא עברה עמדתו של השר פרידמן את מפתן דלתם של כתבים ועורכים, ובכך, פספס השר פעם נוספת את השימוש בכוחה של תקשורת שכנועית להנעת מהלכים חוקתיים. נוכחות תקשורתית דלה, כמעט בלתי מורגשת, הובילה במהרה להדגשת העיסוק בזיגזג ובהתחמקות שנקטו אלו שתמכו בסופו של דבר בהצעת החוק. עיסוק שחיזק את התחושה פרידמן מנסה להניע מחטף על פני מהלך סדור ומבוסס.
את ההוכחה הסופית לכישלון המהלך בזירה התקשורתית סיפק משרד המשפטים עצמו, אשר לאחר שעברה הצעת החוק, השיק ביוזמתו אתר אינטרנט ובו פירוט על יוזמות השר פרידמן לאורך השנים האחרונות והסבר מפורט בדבר הצעת החוק הספציפית. התועלת שמפיקים יועצי תקשורת ואנשי הסברה בקרב על דעת הקהל משמוש בכלים תקשורתיים משלימים כגון בלוגים, קהילות ואתרי אינטרנט היא רבה, אולם עיתוי פתיחת הערוץ האינטרנטי (בסיומה של ההצבעה), והזנחת המאבק בזירה התקשורתית המסורתית, הובילו לאבדן הקשב הציבורי ותיוגה של הצעת החוק כפוגענית ומזיקה. המסקנה במקרה זה ברורה: פרידמן שבסופו של תהליך הצליח להעביר את הצעת החוק ברוב של 12 תומכים אל מול 10 מתנגדים, זוכה לציון 'עובר בקושי' בממשלה, ולציון 'נכשל' בהתנהלותו התקשורתית.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מייסד ומנכ"ל חברת Com&Sense תקשורת ואסטרטגיה המתמחה במתן שירותי יחסי ציבור למשרדי עורכי דין, בתי השקעות, חברות מסחריות וגופים מוסדיים. http://www.ces.co.il
