אני מאמין / מוטי לקסמן
"וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום" (ירמיהו, ו, יד), אומר, זועק הנביא.
הנביא נגד שלום? לא, הוא נגד אשליית שלום, הנביא הוא נגד אלה שרק מצהירים שלום ולא עושים דבר להגשמתו.
האמנם אינם עושים דבר?
הרי השאיפה לשלום מבוטאת רבות: יש עצרות וכינוסים, ומשוררים שרים וסופרים זועקים.
האין זה מופלא ומוזר שהשלום נפוץ בשירים ובמילים ולא במציאות?
הנה יש אפילו פורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני בעד שלום והם מוחים נגד מלחמה, וודאי שהם רוצים שלום.
יש "שלום עכשיו", ויש "בית הגפן" בחיפה, ויש "הבית יהודי-ערבי" בבית ברל, גם ישוב מעורב, בו חיים יהודים וערבים יחד, "נווה-שלום".
זה חשוב, כל פעילות למען שלום היא חשובה, ואסור להפסיק.
אבל, בכל זאת אין שלום!
מדוע? כי כל ההתארגנויות האלה הן בבחינת הסכמה בין מסכימים!!!
יותר מכך, הייתה אפילו מלחמה שנקראה בשם "שלום הגליל".
ושלום אין.
למה, מדוע?
לפי דעתי, אחת הבעיות או אחד המכשולים שעומדים בדרך להשגת שלום הוא הנתון הבא: כאשר כבר מנהלים משא ומתן על שלום מדברים על הרבה דברים, על תנאים מוקדמים, על מקומות קדושים, על קוים אדומים שמהם לא זזים, עוד ועוד.
אבל, גם אלוהים לא ברא את כל העולם ביום אחד!
לכן צריך להתחיל בצעד אחד, להציע צעד אחד בלבד!
ורק לאחר שיוסכם עליו, ויעברו ימים רבים בהגשמת האחד, רק אז יצעדו צעד אחד נוסף רק צעד אחד נוסף.
מהו הצעד הראשון?
יש הרבה חילוקי-דעות, יש עוינות, ישנה שנאה, אבל בתוך כל זה אפשר להסכים על הנחת אבן יסוד ראשונה והיא - אי-אלימות!
כלומר, הסכמה שכל בעיה, כל קושי, כל מוקד מחלוקת לא יפתרו באלימות.
איך?
להציע ליריב, להציע לשונא, להציע לאויב: "בו נפתח מסע ארוך בצעד אחד של הסכמה: לא-אלימות!"
אני חולם לראות את אסמאעיל הנייה ואהוד ברק צועדים שלובי- ידיים, לובשים חולצה שכתוב עליה "לא -אלימות" בעברית, בערבית ובאנגלית.
זה לא יקרה מחר.
לכן אני מציע שאנשים פרטיים ינסו זאת.
אני מוכן, אני קורא למחבל פלשתיני, ולא חשוב לי כמה דם יש על כפות ידיו, שייתן לי יד, ונצעד יחד.
כן, ממש נצעד שעה, שעתיים, יד ביד, וחולצותינו משקפות מושג אחד - לא-אלימות!
אני מאמין, שאם זוג האויבים הראשון יתחיל לצעוד, יבואו בעקבותיהם זוגות רבים נוספים, ומלאה הארץ זוגות שונאים, יריבים, אויבים שצועדים יחד לקראת מטרה אחת בלבד - לא-אלימות!
כך, נראה אנו, בני אברהם, בני ישמעאל ובני יצחק, שנבואת הנביא: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ד) אינה חלום בלבד!!!
אני מאמין!
מוטי לקסמן
סוקולוב 18, כפר סבא 44256
טלפון נייד 0544615285
motele777@gmail.com
"וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום" (ירמיהו, ו, יד), אומר, זועק הנביא.
הנביא נגד שלום? לא, הוא נגד אשליית שלום, הנביא הוא נגד אלה שרק מצהירים שלום ולא עושים דבר להגשמתו.
האמנם אינם עושים דבר?
הרי השאיפה לשלום מבוטאת רבות: יש עצרות וכינוסים, ומשוררים שרים וסופרים זועקים.
האין זה מופלא ומוזר שהשלום נפוץ בשירים ובמילים ולא במציאות?
הנה יש אפילו פורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני בעד שלום והם מוחים נגד מלחמה, וודאי שהם רוצים שלום.
יש "שלום עכשיו", ויש "בית הגפן" בחיפה, ויש "הבית יהודי-ערבי" בבית ברל, גם ישוב מעורב, בו חיים יהודים וערבים יחד, "נווה-שלום".
זה חשוב, כל פעילות למען שלום היא חשובה, ואסור להפסיק.
אבל, בכל זאת אין שלום!
מדוע? כי כל ההתארגנויות האלה הן בבחינת הסכמה בין מסכימים!!!
יותר מכך, הייתה אפילו מלחמה שנקראה בשם "שלום הגליל".
ושלום אין.
למה, מדוע?
לפי דעתי, אחת הבעיות או אחד המכשולים שעומדים בדרך להשגת שלום הוא הנתון הבא: כאשר כבר מנהלים משא ומתן על שלום מדברים על הרבה דברים, על תנאים מוקדמים, על מקומות קדושים, על קוים אדומים שמהם לא זזים, עוד ועוד.
אבל, גם אלוהים לא ברא את כל העולם ביום אחד!
לכן צריך להתחיל בצעד אחד, להציע צעד אחד בלבד!
ורק לאחר שיוסכם עליו, ויעברו ימים רבים בהגשמת האחד, רק אז יצעדו צעד אחד נוסף רק צעד אחד נוסף.
מהו הצעד הראשון?
יש הרבה חילוקי-דעות, יש עוינות, ישנה שנאה, אבל בתוך כל זה אפשר להסכים על הנחת אבן יסוד ראשונה והיא - אי-אלימות!
כלומר, הסכמה שכל בעיה, כל קושי, כל מוקד מחלוקת לא יפתרו באלימות.
איך?
להציע ליריב, להציע לשונא, להציע לאויב: "בו נפתח מסע ארוך בצעד אחד של הסכמה: לא-אלימות!"
אני חולם לראות את אסמאעיל הנייה ואהוד ברק צועדים שלובי- ידיים, לובשים חולצה שכתוב עליה "לא -אלימות" בעברית, בערבית ובאנגלית.
זה לא יקרה מחר.
לכן אני מציע שאנשים פרטיים ינסו זאת.
אני מוכן, אני קורא למחבל פלשתיני, ולא חשוב לי כמה דם יש על כפות ידיו, שייתן לי יד, ונצעד יחד.
כן, ממש נצעד שעה, שעתיים, יד ביד, וחולצותינו משקפות מושג אחד - לא-אלימות!
אני מאמין, שאם זוג האויבים הראשון יתחיל לצעוד, יבואו בעקבותיהם זוגות רבים נוספים, ומלאה הארץ זוגות שונאים, יריבים, אויבים שצועדים יחד לקראת מטרה אחת בלבד - לא-אלימות!
כך, נראה אנו, בני אברהם, בני ישמעאל ובני יצחק, שנבואת הנביא: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ד) אינה חלום בלבד!!!
אני מאמין!
מוטי לקסמן
סוקולוב 18, כפר סבא 44256
טלפון נייד 0544615285
motele777@gmail.com
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים