וגם אל המציאות שמעבר.
אפשר לראות זאת כנוכחות קיימת במציאות הזו והצצה אל "צינור" העולמות העליונים שלנו.
הצצה זו אל "הצינור" היא פתח אל ה"אני העליון " שלנו , אל ניבכי התת מודע , חיבור אל הקולקטיב ,
אל הוויות שמעבר למציאות הפיזית ועוד .. ועוד.. ועוד..
על פי יכולותו, נגישותו, רצונו ופתיחותו של המתבונן.
המילה מתבונן ,היא המתארת את מצב ההוייה בזמן מדיטציה, אין לנו פעולה אקטיבית,
אלא התבוננות פסיביחת לחלוטין ,
בה ה"אני" נעלם ומרפה מקיומו ומתבונן .. ללא שפיטה.. וללא הטיה.
מדיטציה אם כך , היא זמן הוויה פסיבית ומפוקחת.
הרפייה לעומת זאת , אינה דורשת עירות, אינה דורשת פיקחות .. היא מבקשת להרפות .
להרפות ממחשבות , להרפות מאחיזה , להרפות שרירים , להרפות את הגוף.. להרפות.
זמן מדיטציה ,, אם כך .. הוא זמן עירות.
זמן הרפייה לעומת זאת , יכול לגלוש לרפיון עד כדי הירדמות.
מדיטציה ניתן לחוות בתנועה , הליכה , ריקוד , ישיבה.
בדרך כלל , לא נישכב בזמן מדיטציה , משום ששכיבה מרגה אותנו להרדמות ..
מה שנירצה להמנע ממנו, בכדי לשמור על עירנות בזמן מדיטציה.
לעומת זאת בזמן הרפייה, ננוח .. נישען.. נרפה את שרירי הגוף, נישכב.. ונעופף לנו ..
ללא תודעה פיקחת.. אל מחוזות האין סוף.
