בניגוד למקובל על דעת פיזיקאים בני ימינו באשר לדרך פעולתו של אלקטרומגנט,
ניצבת השאלה הפשוטה : איך יכול זרם אלקטרונים בתיל חשמלי ליצור סביבו שדה
מגנטי, כאשר מה שזורם בפנים הוא לא זה שמוקרן החוצה - או שלפחות יהיה
בן זוג הופכי..... האם כאשר מנקבים צינור מים זורמים, אנו מצפים לזרמי נפט -
.
השאלה אמנם נשמעת מטופשת קמעה, משום שכולנו יודעים את התשובה,
ומישהו בעבר כבר הצליח לתרגם חשמל לאלקטרומגנט. אך מסתבר שלפעמים
פשטות, היגיון ומספר טסטים, "מחזיקים מים" הרבה יותר טוב מתאוריות אשר
עושות 8 סאלטות ו 5 תנועות מחשבתיות לא נשלטות, על מנת לתאר תופעת טבע
פשוטה למדי.
.
אז כך זה עובד : כאשר שני זרמי מגנטים יוצאים ממקור זרם ישר (בטריה או
דינמו), הם נעים האחד לקראת השני (ודרך השני) בתנועה סלילית בתיל החשמל
(כיוון הסיבוב הוא לפי חוק היד הימנית). זרם אחד מורכב ממגנטים יחידים בעלי
קוטב צפוני והשני ממגנטים יחידים בעלי קוטב דרומי. שני הכוחות אשר גורמים
לתנועת הזרמים הם כח משיכה מלפנים (מגנטים צפוניים מושכים מגנטים דרומיים),
ומאחור כל זרם נדחף ע"י דחיה בין חלקיקי אותו הקוטב, אשר נדחפים ודוחפים ע"י
הלחץ במקור (בטריה או דינמו).
.
(הקש על הקישור למטה Ed-2-7-1)
.
זרמים אלו כאמור נעים במהירות סלילית גבוהה, וכתוצאה מהכח הצנטריפוגלי
"נזרקים" אחדים מהמגנטים אנכית למסלול התקדמותם ובכך יוצרים את השדה
האלקטרומגנטי (ה"אלקטרו" בכלל מיותר פה). הנה ניסוי פשוט על מנת לזהות
את כיווני הזרמים וכפועל יוצא - השדה האלקטרו מגנטי : ע"י הנחה של
מחטים (לא ממוגנטות) לרוחבו של תיל חשמלי אשר עוברים דרכו זרמים. לאחר
הסרת מחטים אלו, בודקים היכן נוצרו הקטבים הצפוני והדרומי במחטים, ובכך ניתן
לזהות את כיווני הזרמים בתיל וכוון סילסולם. מומלץ ביותר לא להשתמש לבדיקת
קוטביות ע"י מצפן, אלא ע"י מחטים ממוגנטות התלויות על חוט תפירה דק. אפשר
לקשור את המחט במרכזה ולשמור אותה מאוזנת, או לקשור אותה באחד מקצוותיה
בכדי לשמור אותה אנכית, על מנת למדוד קוטביות רק ע"י צד אחד. זו שיטה הרבה
יותר מדוייקת וישירה ממצפן.
.
(הקש על הקישור למטה Test-1)
.
זהו טסט אחד מתוך רבים אחרים, אשר מוכיחים ומצטלבים אל אותן המסקנות.
כמובן שטסט אחד אינו מספיק בכדי לחשוף את תוכנו האמיתי של החשמל והשדה
המגנטי הנוצר סביבו. סדרת טסטים זו עומדת בסתירה מוחלטת לתיאוריות הקיימות,
כולל הפוטונים של איינשטיין ותורת הקוונטים. זו בדיוק הנקודה בה המדע העוסק בחקר
איפיוני הטבע, דילג על טיבו של החשמל בכך שיצר מספר נוסחאות ושמות חלקיקים
חדשים אשר היו טובים מספיק על מנת לפתח טכנולוגיות מתקדמות, ותוך ניצול גודלם
המיזערי ומהירותם (אשר עד היום לא ניצפו באופן פיזי), נוצר "מיסוך עשן" אפקטיבי
מספיק, על מנת להכניס לשימוש חלקיקים חדשים ותיאוריות המאפיינות את יחסי החשמל
והמגנטים המסוגלות להתקיים גם על חלקיקים מלאכותיים כגון האלקטרון הפוטון וחברים.
.
לא אכנס כרגע להסבר האקדמי לקיומו וזרימתו של החשמל והווצרות השדה האלקטרומגנטי
סביבו, המוסברים ע"י פיזיקה מודרנית, מפאת אורך ההסבר ומושגי היסוד הכרוכים בו,
ומפאת היותו "הסבר מזיע" או באופן מטאפורי, אם מנסים להרכיב תמונת פאזל ומשתמשים
במספריים בכדי לחתוך ולהתאים חתיכות אורגניות רק בכדי לסתום חורים.....
.
אין הכוונה פה לפנות אל מהנדסי חשמל, פיזיקאים או גאוני מתמטיקה, אלא אל
כל בעל הבנה תיכונית בחשמל או פיזיקה. אול יפול איזה הגרוש....
ניצבת השאלה הפשוטה : איך יכול זרם אלקטרונים בתיל חשמלי ליצור סביבו שדה
מגנטי, כאשר מה שזורם בפנים הוא לא זה שמוקרן החוצה - או שלפחות יהיה
בן זוג הופכי..... האם כאשר מנקבים צינור מים זורמים, אנו מצפים לזרמי נפט -
.
השאלה אמנם נשמעת מטופשת קמעה, משום שכולנו יודעים את התשובה,
ומישהו בעבר כבר הצליח לתרגם חשמל לאלקטרומגנט. אך מסתבר שלפעמים
פשטות, היגיון ומספר טסטים, "מחזיקים מים" הרבה יותר טוב מתאוריות אשר
עושות 8 סאלטות ו 5 תנועות מחשבתיות לא נשלטות, על מנת לתאר תופעת טבע
פשוטה למדי.
.
אז כך זה עובד : כאשר שני זרמי מגנטים יוצאים ממקור זרם ישר (בטריה או
דינמו), הם נעים האחד לקראת השני (ודרך השני) בתנועה סלילית בתיל החשמל
(כיוון הסיבוב הוא לפי חוק היד הימנית). זרם אחד מורכב ממגנטים יחידים בעלי
קוטב צפוני והשני ממגנטים יחידים בעלי קוטב דרומי. שני הכוחות אשר גורמים
לתנועת הזרמים הם כח משיכה מלפנים (מגנטים צפוניים מושכים מגנטים דרומיים),
ומאחור כל זרם נדחף ע"י דחיה בין חלקיקי אותו הקוטב, אשר נדחפים ודוחפים ע"י
הלחץ במקור (בטריה או דינמו).
.
(הקש על הקישור למטה Ed-2-7-1)
.
זרמים אלו כאמור נעים במהירות סלילית גבוהה, וכתוצאה מהכח הצנטריפוגלי
"נזרקים" אחדים מהמגנטים אנכית למסלול התקדמותם ובכך יוצרים את השדה
האלקטרומגנטי (ה"אלקטרו" בכלל מיותר פה). הנה ניסוי פשוט על מנת לזהות
את כיווני הזרמים וכפועל יוצא - השדה האלקטרו מגנטי : ע"י הנחה של
מחטים (לא ממוגנטות) לרוחבו של תיל חשמלי אשר עוברים דרכו זרמים. לאחר
הסרת מחטים אלו, בודקים היכן נוצרו הקטבים הצפוני והדרומי במחטים, ובכך ניתן
לזהות את כיווני הזרמים בתיל וכוון סילסולם. מומלץ ביותר לא להשתמש לבדיקת
קוטביות ע"י מצפן, אלא ע"י מחטים ממוגנטות התלויות על חוט תפירה דק. אפשר
לקשור את המחט במרכזה ולשמור אותה מאוזנת, או לקשור אותה באחד מקצוותיה
בכדי לשמור אותה אנכית, על מנת למדוד קוטביות רק ע"י צד אחד. זו שיטה הרבה
יותר מדוייקת וישירה ממצפן.
.
(הקש על הקישור למטה Test-1)
.
זהו טסט אחד מתוך רבים אחרים, אשר מוכיחים ומצטלבים אל אותן המסקנות.
כמובן שטסט אחד אינו מספיק בכדי לחשוף את תוכנו האמיתי של החשמל והשדה
המגנטי הנוצר סביבו. סדרת טסטים זו עומדת בסתירה מוחלטת לתיאוריות הקיימות,
כולל הפוטונים של איינשטיין ותורת הקוונטים. זו בדיוק הנקודה בה המדע העוסק בחקר
איפיוני הטבע, דילג על טיבו של החשמל בכך שיצר מספר נוסחאות ושמות חלקיקים
חדשים אשר היו טובים מספיק על מנת לפתח טכנולוגיות מתקדמות, ותוך ניצול גודלם
המיזערי ומהירותם (אשר עד היום לא ניצפו באופן פיזי), נוצר "מיסוך עשן" אפקטיבי
מספיק, על מנת להכניס לשימוש חלקיקים חדשים ותיאוריות המאפיינות את יחסי החשמל
והמגנטים המסוגלות להתקיים גם על חלקיקים מלאכותיים כגון האלקטרון הפוטון וחברים.
.
לא אכנס כרגע להסבר האקדמי לקיומו וזרימתו של החשמל והווצרות השדה האלקטרומגנטי
סביבו, המוסברים ע"י פיזיקה מודרנית, מפאת אורך ההסבר ומושגי היסוד הכרוכים בו,
ומפאת היותו "הסבר מזיע" או באופן מטאפורי, אם מנסים להרכיב תמונת פאזל ומשתמשים
במספריים בכדי לחתוך ולהתאים חתיכות אורגניות רק בכדי לסתום חורים.....
.
אין הכוונה פה לפנות אל מהנדסי חשמל, פיזיקאים או גאוני מתמטיקה, אלא אל
כל בעל הבנה תיכונית בחשמל או פיזיקה. אול יפול איזה הגרוש....
