אקרופוליס אשר ביקשה התיחסות לדבריה במקום שהביאה אותם מגדירה את הפילוסופיה כפי שתמיד עשו, כ"אהבת החכמה", כצורך דחוף להשיג את זה אשר חסר לנו, כחיפוש אחר ידע עמוק שיספק באמת את חוסר השקט האנושי החזק ביותר. אנו ממשיכים את דרכו של אפלטון, כדי להסביר את המאפיינים של החכמה, המרכיבה את מהות הפילוסופיה. חכמה זו היא מכלול אחד, פסגה שניתן להשיגה באמצעות הידע המכוון באופן אינטליגנטי, הקיים מן הקצה האחד של הבערות ועד לשלמותו של הידע. הידע מתפתח באיטיות, ואין להיעצר בשלב המתיש של הדעות, שלב בו חושבים שיודעים ומתקדמים בצורה שרירותית לעבר אמיתות לא שלמות.
הפילוסוף איננו החכם. עדיין אין לו את אוצר החכמה, הוא רק מחפש אחריה, הוא הולך אחריה ללא לאות. הוא איננו מקבל את הדעות האינטלקטואליות המשתנות. ככל שהוא רוכש ידע, הוא משתנה. ידיעותיו, כשמגיעות לשורש הדברים, הופכות לדרך חיים. הוא חי "פילוסופיה פעילה", כלומר מחשבותיו, רגשותיו ופעולותיו תואמות. כך, דרך החכמה מתורגמת לעשייה, מיסטיקה והכרה. לא לשווא המורים הקדומים לימדו שדרך התלמידות מסומנת על ידי שלושה ערכים: חקירה, מסירות ושרות.
שהפילוסוף הנו המחפש, חוקר בהכרה את החיים, הוא חניך בתהליך של עיצוב, והוא השאיר מאחור את אותם מבנים ריקניים של הסטודנט הפשוט, אשר מסתפק ברכישת אינפורמציה וידע. מהו זה שהפילוסוף מחפש? כמה רחוק הפילוסופיה יכולה להגיע? הפילוסוף מחפש הכל, את החכמה הטוטאלית, ומכאן שתחום הפילוסופיה יהיה רחב כמו הצורך לדעת מה מניע את האדם... הכמיהה להבנה של היקום הגלובאלי, מפחיתה מהערך של הידע של הקטעים, של ההתמחות בחלקים השונים, אשר כל אחד מהם נמצא בבורות לגבי שאר החלקים. לכן הפילוסופיה האקרופוליטנית נתפסת בעיני הציבור כפסיפס צבעוני ונרחב, שלעתים רבות מבלבלת את זה שאינו מבין את המדד המשמש אותנו כנקודת מוצא: מגוון הנושאים הנו התשובה לצמא אדיר לחכמה, והוא הביטוי של אלף הדרכים המגיעות לאותה מטרה. באופן טבעי עולה השאלה כיצד ניתן להכיר את דרך החכמה מבלי ליפול בפרשנויות מזויפות, ולאילו מקורות לפנות כדי להשיג את הביטחון באמיתות. החכמה, במקרה הזה, דומה לזרם אנרגטי הנמצא בכל הקוסמוס, המכונה חיים. וכפי שהחיים מעבירים את עצמם מגוף לגוף, החכמה מעבירה את עצמה ומתגשמת מזמן לזמן. השרשרת הארוכה של החכמים שחיו לפנינו, ממלאים את ההיסטוריה, ומדגישים את עצמם על ידי עומקם ועל ידי מעשיהם המיוחדים אשר השפיעו כל כך על אותן אמיתות. הם אלה הנותנים תשובות משכנעות, שלא תהיינה "רציונליות" לחלוטין, אך תמיד ניתנות להבנה. הם אלה הדורשים את הקשה ביותר, אלה המרחיקים אותנו מתעתועי שווא, מתעתועי החומר, ומכריחים אותנו להחזיר את מבטנו לעבר הפנימיות שלנו. הם אלה הממלאים את הריקנות האנושית על ידי החכמה השמיימית.
למה לחלום על מורים כאשר הם באמת קיימים וקל לזהותם? המורים האמיתיים הם אלה אשר אינם מסבכים את הידע, על מנת שייחשב יותר אמיתי. הפשטות הנה מאפיין של האמת. הם אלה אשר לא מדמיינים שהם מתקדמים כיוון שהם רק שולטים בטרמינולוגיה אקזוטית, או כיוון שהם רק מצליחים לבצע "תנוחות מוזרות" של הגוף, או כיוון שהם רק משתתקים תחת המסכה של המדיטציה. הם אלה אשר מצביעים על כך שכל אותם דברים קיימים, אבל שיש לכבוש אותם מעבר לאשליות, מעבר לחיצוניות שלהם, ולעבוד עם המהות העומדת מאחורי הצורות השונות. אין צורך להשלות את עצמנו שאין לנו צורך במורים. שום דבר אינו נורא יותר מאשר להרגיש לבד בדרך אשר כמעט איננו מכירים. אין דבר נורא יותר מאשר להסתיר את הפחד תוך הפגנה מלאכותית של חופש.
הפילוסופיה האזוטרית
לאמיתו של דבר, כל פילוסופיה הנה אזוטרית, כיוון שהיא טומנת בתוכה אהבה לחכמה שעדיין לא רכשנו, כיוון שהיא מוסתרת מעינינו, וזו משמעות האזוטרי: הנסתר, החבוי. האזוטרי מתחיל במקום בו ההכרה שלנו מסתיימת. להפוך את האזוטרי לאקזוטרי, לגרום לו להיות נראה, זהו דרכו של הלימוד. לאחר שהלימוד הזה הוא שלנו, יש להפנים אותו על ידי ההבנה. כאן אנו רואים שני זרמים הזורמים ללא סוף, מנוגדים אחד לשני, ומשלימים אחד את השני. אין זה מספיק להשתמש ברציונליות כדי לגלות את האזוטרי: עד שהידע לא הופך להיות חלק בלתי נפרד מחיי הפרט, הוא נשאר אזוטרי, חבוי . תמיד מקשרים את האזוטרי עם המסתורין, עם החשאיות אשר כיסתה את הטקסים המעשיים, אלו אשר מיועדים לקדם את ה"לידה השנייה" של האדם, כלומר התעוררות אמיתית של האני הפנימי שלו. למרות זאת, שוכחים שהמסתורין לא רק שאפשר לקשרו עם הנסתר, אלא כפי שהשורש האטימולוגי מראה, גם עם המיסטיקה, עם אותו כוח הכרחי של הנשמה, אשר נחלצת מכלאה החומרי, על מנת לחפש את מקורה. באופן זה, המיסטיקה היא פילוסופיה, אהבה לידע, ידע של המהויות הרוחניות אשר מניעות את האנושות. המיסטיקה היא האהבה לחכמה, אשר מבצבצת מן האינסוף, ומתבטאת באותם "סודות" אשר בצורה מסוימת כבר מהדהדים בכל אדם, למרות שלפעמים הם לא נשמעים. השאלה היחידה שהפילוסוף מציב בפני החיים, כבר מראה את הנוכחות של התשובה, למרות שאיננו בהכרה לתשובה מהתחלה.
מאז ומעולם עיקר בעייתה של הפילוסופיה האזוטרית הייתה בכך שהיא עדינה, חבויה, ועל כן חשופה בפני פרשנויות לא נכונות, ולכן עלינו לא רק לגלות את לימודי הפילוסופיה האזוטרית, אלא גם להתמודד עם ההשלכות הלא טובות של האזוטריה שאינה מובנת כהלכה. בשל החשיבות שניתן לגילוי מחדש של תרבויות המזרח בתחילת המאה ה 19, אותן תרבויות בעלות מטענן המיסטי, הוטבעה הדעה השגויה שהאזוטריה, מקורה תמיד מן המזרח. אוריינטליות ואזוטריה הפכו למילים נרדפות עבור אלה היודעים מעט, אלה שאינם יודעים שלכל הציוויליזציות הקדומות היו גוונים פחות מודגשים של צורה מיוחדת זו של פילוסופיה, גוונים שאפילו היום אפשר לראותם, בכל המסורות של העולם, אם רק נשבור את הקליפה של היהירות והחומרנות.
טעות נוספת החוזרת שוב ושוב היא האמונה באליטיזם רוחני, השייך לכאורה לאלה אשר הצליחו לרדת לעומקם של המסתורין. כאן אנו רואים סתירה: אלה אשר הצליחו באמת לרדת לעומקם של המסתורין, אינם שייכים לשום צורה של אליטיזם, להפך, על מזבח הנדיבות ההולכת וגדלה, הם מעבירים את הידע שלהם לשאר האנשים, על מנת לשתף בין כולם את האוצר הקדוש של החכמה. וכל אלה אשר חושבים את עצמם "מיוחדים" תודות לידיעות שלהם, משמע לא הצליחו לרדת לעומקו, אפילו לא של המסתורין הפשוט ביותר: המסתורין שאומר שהחכמה מאחדת ולא מפרידה.\והנה הראוי להשיב על אלו הדעות הנכזבותואמר שאין בזה תועלת זולת החידוד בדברים, והעזר על מה שנאמר: הוי זהיר ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס
[הפילוסופים: תכלית האדם - השגת המושכלות]
כל דבר שהוא בכוח, צריך שיצא מן הכוח אל הפועל. וכל מה שלא יצא מן הכוח אל הפועל, הנה מציאותו בכוחניות ההוא לבטלה, וכאילו לא היה.
ולזה הוא מבאר ששלמות האדם ותכליתו האחרון שאמרנו שהוא בו בכוח, אם לא ימצא בפועל יהיה מציאות מין האדם לבטלה, כי לא יהיה לו יתרון על שאר מיני בעלי חיים. ועל כן צריך שנבאר התכלית הזה מה הוא כדי שיתיישר האדם להשיגו.
והנה השלמות והתכלית הזה, לפי מה שהסכימו הפילוסופים, הוא השגת המושכלות.
ואמרו כי השכל ההוא הנקנה באמצעותה, הוא הנשאר אחר המוות. וזה כשיתעצם השכל והמשכיל והמושכל, וישוב דבר אחד בעינו עם המושכלות שהם בשכל הפועל.
ואמרו שזה הוא תכליתו האחרון והצלחתו הנפשית.
ואמרו גם כן שאם לא על דרך זה, לא יצויר שום השארות לנפש, ויהיה מציאות מין האדם לבטלה, ולא יהיה אם כן יתרון למין האדם על הבעל חי, ויבטל השלמות המיני שאמרנו בפרק שלפני זה.
זהו דעת הפילוסופים בשלמות האנושי, וכן דעת הרבה מבעלי התורה כמו שכתבו בחיבוריהם. ונמשכו אחר זה הדעת להיותם חושבים שזהו דעת התורה.
לפי שמצאו משה רבנו שאמר ואדעך למען אמצא חן בעיניך (שמות ל"ג), שיראה מזה שהיודע הוא המוצא חן בעיניו יתברך ולא זולתו.
וזה הכתוב לא יחייב אלא שיהיה ליודע יתרון מדרגה על הבלתי יודע, לא זולת זה, שהרי ואדעך יורה על היודע אותו יתברך, ואין מי שידעהו זולתו.
וראוי שנחקור עתה בדעת הזה בקוצר כפי מה שיספיק לתת הבנה ציורית אל המאמין כפי כוונתנו בחיבור הזה.
[דחיית שיטת הפילוסופים]
ונאמר כי כשיעויין הדעת הזה, נמצאהו בטל מעצמו, ובלתי מסכים לדעת התורה האלוהית. לפי שהם לא ימלטו בשום צד משיהיה מציאות האדם לבטלה, ונפלו במה שברחו ממנו.
וזה, כי התכלית הזה לא ימלט משיהיה אפשרי ההשגה או נמנע ההשגה.
ואם הוא נמנע ההשגה, יהיה מציאות מין האדם לבטלה, ולא יהיה לו יתרון על מין החמור והחזיר.
ואם הוא אפשר ההשגה, הנה אין ספק שלא יושג זה לכלל האנשים ולא לרובם, אלא לאדם אחד מאלף או ליחיד בדור, כאילו תאמר סוקראט ואפלטון ודומיהם. אבל שאר האנשים שלא השכילו כמותם ולא להגיעו למעלתם, יהיו אצלם במדרגת החמור והחזיר, אחר שלא הגיעו לפי דעתם אל התכלית האנושי. ויהיה מציאות כולם לבטלה זולת האיש שהוא יחיד בדור. ואם ימצא דור אחד שלא יהיה בו איש שלם כסוקראט דרך משל, יהיה אז מציאות כל המין לבטלה בזמן ההוא.
והנה נפלו במה שברחו ממנו, כי יהיה לפי זה כל הפועל האלוהי בזמן מה ורובו בכל הזמנים בלתי מגיע אל תכליתו, ואי אפשר לו שישיגנו בשום פנים. וזה ממה שאין ראוי שייוחס לשום פועל שלם אף כי לסיבת הסיבות יתעלה מזה עילוי רב.
[המדעים המדויקים לא יביאו שלמות]
ועוד, שאפילו לפי דבריהם, המושכלות ההם שישכיל אותו חכם או היחיד בדור, אפשר שלא יגיעוהו אל תכליתו ושלמותו האנושי. כי ההשכלה ביסודות ובדברים הטבעיים אין זה ממה שיתן שלמות בנפש בעצם אף לפי דעת הפילוסופים, כל שכן ההשכלה בדברים הלימודיים.
כי אין זה השלמות יגיע לנפש שהשכילה שזוויות המשולש שוות לשתי נצבות,
ושהזווית היוצאת מהמשולש היא שווה לשתי הזוויות הפנימיות המקבילות אליה,
או שכאשר ידבק צלע המעושר עם צלע המשושה, שהקו ההוא נחלק על יחס בעל אמצעי ושני קצוות.
כי כל אלו יתנו שלמות לנפש מצד שהן מבוא ודרך וסולם להשכיל הדברים השמימיים, וסיבות שהדברים הטבעיים נתלים בהם, ולא שהם יתנו שלמות לנפש מצד עצמם כלל.
ולזה אי אפשר לה שתישאר נצחית מצד ההשכלה הזאת.
[תהלים י"ח: מהי הדרך מחקר להשגת ה'?]
וכן תמצא דוד העיר על זה במזמור השמים מספרים כבוד אל(תהלים י"ח).
אמר בו כי מה שאפשר שיושג מצד המחקר האנושי מתנועת הגלגלים, אינו רק מה שנראה שהשמים מתנועעים תמיד.
ומצד שכל מתנועע צריך אל מניע, יורו על מציאות השם המניע אותם.
ומצד שהם גופים גדולים ונוראים עד מאוד, יורו גם כן על עוצם הכוח שיש למניע אותם, שכל זה יורה על כבודו ויכולתו.
ובעבור זה אמר כבוד אל לרמוז על היכולת, כמו יש לאל ידי. וכן הרקיע, והוא החלק מן האוויר שהמטר והשלג והברד והקולות והלפידים המתהווים בו, מורה גם כן על עוצם מעשה ידיו. ואפשר שירמוז במלת הרקיע לגלגל היומי, שכן קראו יחזקאל רקיע, באומרו ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם וגו' (יחזקאל א').
והאריך לבאר איך השמים והרקיע מספרים כבוד אל ומעשה ידיו, ואומר יום ליום יביע אומר וגו'. כלומר, כי מצד התנועה היומית הנראה להם בכל יום ויום, והשינוי שהוא משתנה יום אחד מיום אחר, הוא האומר שהם מספרים בו כבוד אל, וכן לילה ללילה יחווה דעת.
כי על דרך האמת אין שם אומר, כלומר מאמר גוזר כמו העולם מחודש; ולא דברים, רוצה לומר המילות הנפרדות כתבת העולם או מחודש, וגם לא ההברה הקולית ואפילו מאות אחת, כי בלי נשמע קולם, והכוונה שאין לשמים אחד מאלו, אבל בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מיליהם, מצד התנועה הנראית בהם על ידי השמש ששם לו אהל בשמים, ועל ידו יוכרו היום והלילה ושאר התנועות השמימיות שעל ידם מתחדשות ההוויות המורות על מעשה ידי השם בעולם השפל.
ואמר עוד והוא כחתן יוצא מחפתו וגו', כלומר כי השמש בתנועתו היומית הזאת הוא מוכרח מצד הגלגל היומי כחתן שהוא יוצא מחופתו, שאינו רוצה לצאת משם אלא על צד ההכרח כמאמר הנביא יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה (יואל ב'), ועם כל זה ישיש כגיבור לרוץ אורח כדי לעשות רצון קונו.
ויבאר הסיבה למה יאמר שהוא מוכרח בתנועתו היומית, לפי שאנו רואים לו תנועה אחרת מיוחדת מצד שהוא יוצא מקצה השמים והוא מקיף על קצותם, רוצה לומר לפאת צפון ולפאת דרום, שאינו זורח היום במקום שזרח אתמול, ועל זה הדרך הוא מחמם צד דרום פעם וצד צפון פעם, ואין נסתר מחמתו.
וזו היא ההשגה שאפשר שתושג מצד השמים ותנועותיהם, אבל אין זה ממה שיתן שלמות בנפש שתדבק בו בעליונים ושתשוב אל מקום מחצבה.
אבל תורת השם לבדה היא שלמה שתספיק להשיב הנפש אל מקום אשר היה אוהלה בתחילה, וזהו שסמך לזה תורת ה' תמימה משיבת נפש והמשיך אל זה יתרונות הדת האלוהית על זולתה מן הדתות, כמו שנתבאר בפרק שמיני מן המאמר הראשון.
[השלמות - בדברים האלוהיים שאין בם טעות]
ויתבאר מכל זה כי מצד הידיעה בתנועת הגלגלים, ומצד הידיעה בדברים הטבעיים המתהווים ברקיע השמים, לא תגיע הנפש אל שלמותה.
ואולם אם יצויר שיגיע שלמות לנפש הנה הוא מצד הידיעה בדברים האלוהיים, אבל לא יהיה זה, אם לא יהיה המושכל אמיתי, והוא שיסכים מה שהוא בנפש עם מה שהוא חוץ לנפש. ואז אפשר שתתאחד הנפש עם השכל הפועל.
וההתאחדות לא יהיה אם לא שיסכים מכל צד, וזה לא יצויר, כי לא יצויר שימצא חכם שיסכימו מושכליו מכל צד עם המושכלות אשר בשכל הפועל.
ובעבור זה יהיה בפילוסופים מי שהכחיש ההשארות הנפשי מכל וכל, לפי שמה שישכיל האדם מדברים האלוהיים, אי אפשר שיהיה אמת גמור ומסכים מכל צד למושכלות אשר בשכל הפועל, כי השכלת הנפש בדברים הנבדלים מחומריהם השערות ואומדות, ואפשר שיהיה הדבר בהפך מה שהושכל.
[הוכחה שאין המושכלות עיקר]
והמשל בזה מה שנפל בו המחלוקת בין הפילוסופים הראשונים והאחרונים, אם המניע הראשון עלול מהסיבה הראשונה אם לא.
כי אבן סינא ואבונאצר ורבי משה הלוי יראו שהמניע הראשון עלול מהסיבה הראשונה,
ואבן רש"ד יראה שהסיבה הראשונה היא מניעה הגלגל, וייחס זה הדעת אל אריסטו.
ואם הדבר הוא כדברי אבן סינא, הנה אריסטו לא השכיל אמיתת זה הדרוש שהוא מובחר המושכלות האלוהיות, אבל השכילו בחילוף מה שהוא, ואם כן היה כל מציאות מן האדם אשר מזמן אריסטו ועד זמן אבן סינא לבטלה, אחר שהשכילו מבחר בחילוף מה שהוא.
והנה נפלו במה שברחו ממנו.
ועוד, שאף אם נודה להם שעיקר שלמות האדם הוא תלוי בהשגת המושכלות, ושזה דבר אפשר שיושג לכל המין או רובו, הנה אי אפשר להכחיש שיש חילוף בין המשכילים, שזה דבר שהחוש מעיד עליו.
ואם כן אפוא מי ייתן ואדע, אם כאשר השכיל ראובן מושכלות מה, וישיג שמעון מושכל אחר יותר ממנו, מהו ההבדל אשר יהיה ביניהם כשיתעצמו יחד בשכל הפועל?
ואם תאמר שלא יתעצם בשכל הפועל אלא מי שהשכיל כל המושכלות שהם בו, כדי שיהיו שניהם דבר אחד בעצמו, הנה זה דבר לא השיגו אדם מעולם. ויתבטל לפי זה ההישארות שבדו מלבם החכמים בעיניהם, ההולכים אחרי שרירות לבם הרע, וצללו במים אדירים והעלו חרס בידם.
[דוד המלך שנא פילוסופיה ואהב תורה]
ועל זה אמר דוד סעיפים שנאתי ותורתך אהבתי (תהלים קי"ט), רוצה לומר המחשבות הפילוסופיות שנאתי ותורתך אהבתי, כי בה יגיע האדם אל השלמות הנפשי הכולל כל המין או רובו.
וזה, כי ראוי שיהיה התכלית המכוון במין נמצא לכל המין או לרובו, כמו שהכוח אשר בסקמוניא לשלשל האדומה, או אשר בראונד לרפא רוע המזג הנמצא בכבד, ראוי שימצא לכל אישי המין, ואף על פי שיתחלפו בחוזק וחולשה. אבל שלא ימצא הכוח ההוא לכל המין או לרובו זה אי אפשר, לפי שאז לא יצדק על זה גדר הראונד ולא על זה גדר הסרמוניא.
ולזה הוא מבאר, שכל האנשים שיצדק עליהם גדר האדם ראוי שיהיה התכלית האנושי אפשר שימצא לכולם או לרובם, אם לא ימנע זה רוע בחירתם. ואף אם לא ימצא זה בכל הזמנים, ראוי שימצא ברובם, שאם לא כן יהיה מציאות מין האדם לבטלה. והוא מן השקר שתהיה בכאן צורה מיוחדת למין מן המינים, ולא יסודרו ממנו הפעולות והתכלית שראוי שיסודר ממנה.
ולזה תמצא שכתב אריסטו:
כי בהכרח הוא שיבוא זמן שיהיו כל האנשים נמשכים אחר האמת,
וישתדלו לדעת השם כפי מה שהוא אפשר בחוק האדם.
עד כאן לשונו.
ואמנם אמר זה למה ששיער, שאם לא כן יהיה מציאות מין האדם לבטלה. ואחר שהשגת המושכלות על הדרך שביארנו רחוק מאוד בחוק כל האנשים, ראוי שנבאר אי זה הדרך הוא שעל ידו יושג השלמות האנושי, שיהיה כולל כל המין או רובו, ושיהיה האפשרי ההשגה לכלל המין או לרובו.
[הבדלים בין בני אדם בקניין השלמות]
כל נמצא כפי מדרגת טבעו יקל עליו לקנות המעלה והשלמות הראוי לו מאי זה מין שיהיה. וזה מבואר נגלה בחיפוש מיני השלמויות מיוחדים במין האדם.
כי אנחנו נראה האנשים שהם שלמי היצירה וחזקי הטבע משיגים שלמות הבריאות בלי שום עמל ולא שום פועל, אבל הבריאות הוא נמצא מסתבך בהם בפועל תמיד.
ויש אנשים שהבריאות מסתבך בהם הסתבכות חזק, אבל יצטרכו לעשות איזה פועל או אי זה טיול כדי שיתקיים בהם הבריאות.
ויש אנשים שהבריאות אינו מסתבך בהם הסתבכות חזק, ויצטרכו לעשות פעולות רבות והשתדלות חזק כדי שיתקיים בהם הבריאות. אבל עם ההשתדלות החזק כבר יגיע בהם הבריאות השלם.
ויש אנשים שהם רעי המזג כל כך, שאף אם ישתדלו כל השתדלות שבעולם, אי אפשר להם שישיגו הבריאות השלם. אבל כבר ישיגו דבר מתדמה אל הבריאות בפועל אחד בלבד או בפעולות מועטות, וזה כי כבר ישיגו שיתקיימו עם רוע מזגם בפעולות מעטות בעניין שלא יתוסף החולי בהם לא זולת זה.
וכן ימצא זה העניין מהתחלפות המדרגות בשלמות החכמה, או בשלמות העושר, כי יש מי שיקנה החכמה או העושר בעמל מועט, ויש מי שיקנה אותם בעמל גדול, ויש מי שלא יקנה אותם עם כל עמל שבעולם, אבל כבר ישיג עם העמל מדרגה מה בהם.
[קניין השלמות לשכלים הנבדלים ולגלגלים]
ועל זה הדרך ימצא העניין בכל הנמצאים בשלמות המיוחד בכל אחד מהם כפי טבעו.
וזה, כי הסיבה הראשונה להיותה מספקת בעצמה אל שימצא בה תמיד בפועל השלמות אשר נתייחד בה כפי מדרגתה, לא תצטרך לעשות שום פועל לא בעצמה ולא בזולתה כדי שתקנה על ידו שום שלמות.
והשכלים הנבדלים להיותם נקיים מחומר, ימצא בהם השלמות אשר נתייחד בהם כפי טבעם בפועל תמיד, ולא יצטרכו לעשות שום פועל בעצמם כדי שישיגו שלמותם, אלא ההנעה שיניעו אל זולתם, רצוני לגלגלים.
ואולם הגלגלים עם היותם בעלי נפש משכלת כפי הסכמת כל החכמים, היותם בעלי חומר לא הספיק להם לקנות השלמות המיוחד בהם כפי טבעם, אם לא כשיעשו הם איזה פועל בעצמם. וזה הפועל הוא התנועה, כי בפועל ההתנועעות בכלל תשיג נפשם המשכלת שלמותה. כי להיות משכנה בגוף תצטרך אל הפועל הגופי כדי שתשיג השלמות שנתייחד בה כפי טבעה.
ועם כל זה כבר יתחלפו הגלגלים קצתם מקצתם בפועל ההוא, כי מה שהוא מהגלגלים יותר נכבד ויותר שלם במעלה, כמו הגלגל היומי, יספיק לו פועל אחד פשוט בלבד להשגת המעלה שנתייחד בה כפי טבעו, והפועל הזה היא התנועה היומית שהיא תנועה אחת פשוטה.
וגלגל הכוכבים להיותו רחוק מהמעלה ומקניית השלמות מן הגלגל היומי, לא תספיק לו תנועה אחת בלבד והצטרך אל שתי תנועות, שהן התנועה היומית והתנועה המיוחדת לו. ושאר הגלגלים, כל אחד ואחד כפי ריחוקו מהמעלה יצטרך ריבוי פעולות כדי שישיג שלמותו המיוחד לו.
ובעבור זה נמצאו הגלגלים מתחלפי התנועות, ונמצאו לאחד מהן ריבוי תנועות יותר מלאחר כפי ריחוקו מהשגת השלמות. עד שנמצא קצת כוכבי לכת, ובייחוד הירח, ימצאו לו תנועות רבות מתחלפות, וזה כי לרוב ריחוקה מהמעלה הצטרך אליה ריבוי פעולות יותר מלשאר הגלגלים, כדי שעל ידי ריבוי התנועות תקנה הירח השלמות אשר נתייחדה בו כפי טבעה.
וזה דבר הסכים עליו הפילוסוף בכלל השלישי מהמאמר השני מספר השמים והעולם.
וזה ממה שיורה, כי אין שום בעל חומר משיג שלמותו המיוחד לנפשו כפי טבעו, זולתי בעשיית פעולות גשמיות נגמרות על ידי הגשם. ולזה יהיה מהכרח הגלגלים שיתנועעו כדי שישיגו שלמותם המיוחד לנפשותיהם מהיותם כוח בגוף.
ויתחייב מזה כי האדם להיותו בעל חומר יותר עב ויותר עכור מחומר הגלגלים, שיצטרך בהכרח אל ריבוי הפעולות יותר מהם, כדי שעל ידי ריבוי הפעולות ישיג השלמות שנתייחד בו כפי טבעו שהוא שלמות נפשו המשכלת. שאם היה אפשר שישיגהו בהשכלה לבד בזולת הפעולות, כל שכן שיהיו יותר ראויים בזה הגלגלים, ולא היו צריכים להתנועע ולעשות פועל גופי לקנות שלמותם. אלא שאי אפשר לשום בעל חומר להשיג שום שלימות בזולת פועל גופי.
[השלמת בע"ח]
ואולם הבעלי חיים הבלתי מדברים, להיותם רחוקים יותר מאוד מהמעלה המיוחדת לבעלי הנפש, ולא היה אפשר להם כפי טבעם לקנות הקיום האישי להיותם נעדרי השכל, הושם להם מין מה מהקיום דומה אל קיום שאר בעלי הנפש, והוא הקיום המיני.
ויושג זה בפועל אחד בלבד או בפעולות מעטות, להיות השלמות ההוא רחוק מאוד מהשלמות אשר בשאר בעלי הנפש, שהוא ההשארות האישי.
[שלמות האדם]
אבל האדם, למה שהיה לו הקיום באיש מצד נפשו המשכלת כמו שהוא בגלגלים, והיה רחוק מאד ממדרגתם, הושמו לו ריבוי הפעולות המתחלפות, כדי שעל ידי ריבוי הפעולות יתקן מה שחסר לו, וישיג מדרגה ממין המדרגה שישיגוה הגלגלים בפעולה אחת או בפעולות מועטות.
והוא מבואר, שאין כל הפעולות נותנות שלמות אל הנפש, אלא אותן שהן כפי מה שראוי. גם אי אפשר שיהיו הפעולות ההן נותנות שלמות אל הנפש מצד היותם פעולות גשמיות בלבד, שאם כן היו כל הגשמיים שהם בעלי נפש חיונית משיגים השלמות ההוא. ולהיות האדם בעל חומר, אי אפשר שישיג השלמות האנושי מצד ההשכלה בלבד, בזולת מעשה, כמו שביארנו זה מהגלגלים. כי להיותם בעלי חומר חויב שימצא להם פועל מה גשמי שהוא התנועה, כדי שעל ידי הפועל ההוא ישיגו השלמות הנפשי שנתייחד בהם כפי טבעם.
ולזה יתחייב שיהיה הדבר הנותן השלמות לכל בעל חומר ובעל נפש משכלת עניין מורכב מפועל גופי והשכלה נפשית, כי הפעולה המעשית לא תיתן השלמות מצד היותה פועל גופיי בלבד, אבל מצד ההשכלה הנפשית שיושכל בעשייתה כמו שביארנו.
והפועל הנעשה על זה התואר, שהוא מורכב מפעולה גופית והשכלה נפשית, הוא הנותן שלמות בנפש, והן הפעולות שאמרנו שהן נמשכות אחר צורתו השכלית ומושפעות ממנה, לא השכלת המושכלות בלבד, כמו שחשבו בו הנמשכים אחרי הפילוסוף.\והנה בכוזרי קורא אותם דעות נפסדות\האמונה התמימה והאמונה החוקרת
א. אמר הכוזרי: אי אפשר שלא להטריח עליך, שתשמיעני דברים קרובים ומבוארים בשורשי האמונות, על דרך המדברים בדרך הניצחון, ותהיה מותרת לי שמיעתם כאשר הייתה מותרת לך ידיעתם, אם להאמין בהם או להשיב עליהם. כי כבר חסרתי המדרגה העליונה מברור האמונה מבלי מחקר, וכבר קדמו לי ספקות וסברות ודברים עם הפילוסופים ובעלי תורות ודתות שונות. הטוב לי שאלמד ואתחדד בהשבת הדעות הנפסדות הסכלות, כי אין הקבלה טובה אלא עם הלב הטוב, אבל עם רוע הלב החקירה יותר טובה, כל שכן כשיוציא המחקר אל אמונת הקבלה ההיא, ואז יתקבצו לאדם שתי המדרגות, רצוני לומר הידיעה והקבלה יחד.
בריאת הארץ
ב. אמר החבר: ומי לנו בנפש סובלת, שאיננה נפתית לדעות העוברות עליה מדעות הטבעיים והאצטגנינים ובעלי הטלסמאות והמכשפים ואנשי הקדמות והפילוסופים וזולתם, ולא יגיע אל האמונה עד שיעבור על דעות רבות מהאפיקורסים. והחיים קצרים והמלאכה מרובה, אלא ליחידים תהיה להם האמונה בטבע, ותרחקנה מהם הדעות ההם כולם, ויפול בנפשם מיד מקום טעותם, ואני מקווה שתהיה מהיחידים ההם.
וכיון שלא נוכל לעמוד מעשות רצונך, לא אנהג בך על דרך הקראים, אשר עלו אל החכמה האלוקית מבלי מדרגה, אבל אקרב לך ראשי דברים יעזרוך בציור ההיולי והצורה, ואחר כן היסודות הנקראים בערבי אסתקסא"ת, ואחר כן הנפש, ואחר כן השכל, ואחר כן החכמה האלוקית. ואתן לך ראיות מספיקות שאין הנפש המדברת צריכה לגוף, ואחר כן העולם הבא, ואחר כן הגזירה והחפץ והיכולת, בתכלית הקירוב והקצור. ואומר כי המוחשים לא השגנו כמותם ואיכותם כי אם בחושינו, ויגזור השכל כי הם נשואות בנושא, והנושא ההוא יקשה להעלות צורתו על לב, ואיך נעלה על לב צורת דבר שאין לו כמות ולא איכות, וישפוט הרעיון שמציאותו שקר, והשכל משיב עליו, כי הכמות והאיכות מקרים לא יעמדו בעצמם, ואי אפשר להם מאין נושא. וקראו הפילוסופים הנושא הזה היולי, ואמרו: כי השכל ישיגנה השגה חסרה, מפני חסרונה בעצמה, בעבור שאיננה נמצאת בפועל אינה ראויה לתואר מהתארים, ואם הייתה בכוח הנה התואר גשמי.
אמר אריסטו, כאילו היא בושה להראות ערומה, ואינה נראית עד שתלבש צורה. וכבר חשבו קצת אנשים כי המים הנזכרים בתחילת מעשה בראשית כנוי להיולי הזאת, וכי רוח אלוקים מרחפת על פני המים, אמנם הוא חפץ האלוקים ורצונו הנעשים בכל חלקי ההיולי, יעשה בהם מה שירצה, בעת שירצה, כאשר יעשה היוצר בחומר אשר אין לו צורה. וכינה בהעדר הצורה והחבור, בחשך ותהו ובהו. ואחר כן חייב חפץ האלוקים וחכמתו סבוב הגלגל העליון, אשר ייסוב פעם בכל עשרים וארבע שעות ויסובב עמו כל הגלגלים, בשיחודשו בזה בהיולי הזאת אשר היא בחלל גלגל הירח, שנויים כפי תנועות הגלגל. ותחילתם חמום האוויר הקרוב מגלגל הירח, בעבור קורבתו ממקום התנועה, ושב אש זכה, והיא אצל הפילוסופים האש הטבעי, אין לה מראה ולא שריפה, אבל היא עצם זך דק קל, קראו אותו הפילוסופים גלגל האש. ואחר כן גלגל האוויר, ואחר כן גלגל המים, ואחר כן כדור הארץ אשר היא המרכז, כבדה ועבתה בעבור רחקה ממקום התנועה. ואלה הארבע יסודות - מהמזגם תהיינה ההוויות.
מקריות בבריאת העולם?
ג. אמר הכוזרי: ואני רואה אותם אצלם מתחדשות במקרה, באומרם נקרה לאשר קרב מהגלגל מאד שיהיה אש, ומה שרחק שיהיה ארץ, ומה שהתמצע היה כפי הקרוב מן הגלגל המקיף או מן המרכז, אוויר ומים.
החכמה בבריאת העולם
ד. אמר החבר: אבל ההכרח יביאם להודות בחכמה בהיפרד עצם מעצם, כי לא ייפרד עצם האש מעצם האוויר, והאוויר מן המים, והמים מהארץ במעט וברב ובחזק ובחלש, אך בצורה מיוחדת לכל אחד, הושם זה אש וזה אוויר וזה מים וזה ארץ, ואם איננו כן, יש לאומר לומר כי מלא הגלגל כלו ארץ קצתו יותר דק מקצתו, ולאחר שיאמר, אבל מלא הגלגל כלו אש, אך כל מה שירד היה יותר עב אשיות ויותר קר, ואנחנו רואים פגישת יסוד ביסוד וכל אחד מהם שומר צורתו ועצמותו, נראה האוויר והמים והארץ במקום אחד נוגעים זה בזה, ואינם מתדמים, עד שישתנה קצתם אל קצתם בסיבות אחרות משנות אותם, ויקבלו המים צורת האוויר, והאוויר צורת האש, ואז יהיה ראוי היסוד לשם חברו, ויהיו העצמים נכרים בצורתם מלבד מקריהם. והביא זה הפילוסופים לאמור כי שם שכל פועל אלוקי נותן הצורות האלה, כאשר הוא נותן צורות הצמחים והחיים, והם כולם מארבע יסודות, ואין הדלית נכרת מן הדקל במקרים, אבל בצורות, שמו עצם זאת זולת עצם זאת, אך ייפרד במקרים דלית מדלית ודקל מדקל, שתהיה על הדמיון, זאת שחורה וזאת לבנה, וזאת יותר מתוקה, וזאת יותר ארוכה וזאת יותר קצרה, ויותר עבה ויותר דקה, וזולת זה מן המקרים, ואין בצורות העצמיות רב ומעט, כי אין סוס פחות סוסיות מאחר, ולא אנוש יותר אנושיות מאחר, כי גדרי הסוסיות והאנושיות לכל אישיהם מגיעים, והפילוסופים הודו על כרחם כי אלו הצורות נותן אותם עניין אלוקי, וקוראים אותו משכיל נותן הצורות.
ה. אמר הכוזרי: זאת היא האמונה כאשר יכריחנו הכרח השכל להודות בכזה, ומה הוצרכו לומר במקרה, ולמה לא נאמר, כי אשר שם זה סוס וזה אנוש בחכמה אשר לא נשיג אנחנו הפרדתה, הוא אשר שם האש אש והארץ ארץ, לחכמה אשר ראה אותה יתברך, לא במקרה מקרבת הגלגל או ממרחקו.
הנס מוכיח כוונה בבריאה
ו. אמר החבר: וזאת היא הטענה התוריה, ומופתה בני ישראל ומה שהופך להם מן עיני העצמים מה שהופך, ומה שנברא להם מן ההוויות, וכאשר יסתלק המופת הזה ישתוה עמך הטוען עליך בדלית על דרך הדמיון, כי צמחה במה שקרה שייפול במקום ההוא זרע הענבים, וצורת הזרע הייתה במה שנקרה מסיבוב הגלגל ערך מן הערכים, נמזגו בו היסודות מזג, בא ממנו מה שאתה רואה.
ז. אמר הכוזרי: ואני אדבר עמו על הגלגל העליון עצמו מה שהוא שיגלגלהו, ההיה הדבר ההוא במקרה אם לא, ואחר כן אדבר עמו בערכים ההם הגלגליים והם עד אין תכלית מרוב, ואנחנו רואים צורות הצמחים והחיים יש להם תכלית, עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, והיה ראוי שתתחדשנה עם חידוש הערכים צורות ותמחנה האחרות.
ח. אמר החבר: היא הטענה, כל שכן עם השגתנו מהחכמה בהרבה מהם, ומה הצורך אליהם, כאשר התבאר בספר תועלת מיני החיים לאריסטו ולגאליניוס וזולתם מפלאי החכמה. וכן יתבאר בבהמות הישוב, כצאן והבקר והסוסים והחמורים, שהם בעבור צורך האדם אליהם, כי אין התקנה בהם שיהיו מדבריות, אבל בישוב לתועלת בני אדם. וכל מה שרמז לו דוד ע"ה באומרו: [תהילות ק"ד כ"ד] מה רבו מעשיך ה', לדחות טענת אפיקורוס היוני, אשר היה רואה כי העולם היה במקרה.
תהילים ק"ד - ברכי נפשי: טבע, נפש, שכל פועל, נבואה
ט. אמר הכוזרי: אף על פי שנצא מענייננו מעט, באר לי כוונת המזמור הזה.
י. אמר החבר: הוא הולך על דרך מעשה בראשית.
התחיל עוטה אור כשלמה, רומז על מאמרו יהי אור.
נוטה שמים כיריעה, רומז אל יהי רקיע.
המקרה במים, רומז אל המים אשר מעל לרקיע. ואחר כן מה שיקרה באוויר מהעננים והרוחות והאשים והברקים והזוועות, ושהם כולם ברשיון, כמו שאמר: [איוב ל"ו ל] כי בם ידין עמים. והליץ בעדם כולם.
השם עבים רכובו, המהלך על כנפי רוח, עושה מלאכיו רוחות, רוצה לומר ששולחם אל מקום שירצה ובמה שירצה, וכל זה תלוי ברקיע.
ואחר כן הועתק אל יקוו המים ותראה היבשה. באומרו: יסד ארץ על מכוניה, ושהמים מטבעם מקיפים ממעל לארץ ויכסוה כלה כלבוש עמקים והרים, כמו שאמר: תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים.
אבל היכולת והחכמה הוציאה אותם מהטבע ההוא והכניסם אל העמקים מקום הימים, עד שיהיה לשם מקום גדול החיים והראות החכמה.
ואמר: מן גערתך ינוסון, כינוי היכנסם אל הימים ותחת הארץ. ולזה רמז באומרו: [תהילות קל"ו ו] לרוקע הארץ על המים, כי הוא כנראה כנגד אמרו: תהום כלבוש כסיתו, וזה כפי טבע המים, והמאמר ההוא כפי היכולת והחכמה, וכמו שאמר: גבול שמת בל יעבורון. וכל זה מכוון לתועלת החיים כאשר ידחה האדם בתחבולותיו ומלאכותיו, רב מימי הנהרות בסכרים וזולתם, לקחת מן המים כפי צרכו לבית הריחיים או לתעלה וזולת זה.
כן רמז הנה באומרו: המשלח מעיניים בנחלים, כדי שישקו כל חיתו שדי, כאשר תברא החיה, ויהיה עליהם עוף השמים ישכון, כאשר יברא העוף.
ואחר נעתק אל תדשא הארץ, באומרו: משקה הרים מעליותיו, כנוי ל"ואד יעלה מן הארץ" (ברא' א), לתועלות בני אדם וזרעו, כמו שאמר: מצמיח חציר לבהמה, שלא יבזו החציר, כי הוא מתועלות בהמות הישוב, בקר וצאן וסוסים וחמורים וזולתם, כנה בעדם בעבודת האדם, רוצה לומר עבודת האדמה לעבוד בהם, ויוציא לב הצמח לעצמו, כאשר אמר: להוציא לחם מן הארץ, דומה לאמרו: הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, רוצה לומר, שהלב לאדם והקליפות לשאר החיים, כמו שאמר: ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים. וזכר המזונים השלשה אשר יוצאו בעבודת האדמה, והם דגן תירוש ויצהר, וכולם לחם. ואח"כ זכר תועלותם, ואמר: ויין ישמח לבב אנוש, ואח"כ להצהיל פנים משמן. והלחם אשר הוא הלחם הידוע מיוחד, לבב אנוש יסעד. ואחר כן חזר על תועלת ירידת המטר לאילנים, כמו שאמר: ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע.
ותועלת האילנות הגבוהות למין מן החיים, כמו שאמר: אשר שם צפרים יקננו, כאשר ההרים הגבוהים תועלת למין אחד מן החיים, כמו שאמר: הרים הגבוהים ליעלים, והסלעים תועלת למין אחד מן החיים כמו שאמר סלעים מחסה לשפנים, והכל נכלל בזכר היבשה. ואחר כן נעתק אל יהי מאורות, באומרו: עשה ירח למועדים.
וזכר תועלת הלילה, ושהיה בכוונה מאצלו ולא במקרה, ולא תהו במעשהו, ולא במקרים התלויים במעשהו, כי הלילה הוא זמן העדר השמש אבל הוא עם זה מכוון לתועלות, כמו שאמר: "תשת חשך ויהי לילה". ומה שסמוך לו מן המאמר בזיכרון החיות המזיקות לאדם, והליכתם בלילה והאספם ביום, והאדם והחיות הרגילות עם האדם בהפך זה, כאשר אמר: יצא אדם לפעלו ולעבודתו וגו'. הנה כבר נגררו לו החיים הארציים כולם בזכר הנהרות, ואחר כן בזכר המאורות, ונגרר עימהם זכר האדם, ולא נשאר לו אלא זכר החיים אשר במים, ורוב ענייניהם אינם ידועים, והחכמה בהם איננה נגלית לנו כהיגלותה באלו. ושבח על זיכרון אלה אשר החכמה בהם נגלית, באומרו: מה רבו מעשיך ה'.
ואחר כן חזר על זכר הים ומה שיש בו, וסמך לו אמרו: יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, כנוי לאמרו: [בראשית א' ל"א] וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ואמר על יום השביעי: וישבות ויברך ויקדש, בעבור שנשלמו המעשים הטבעיים אשר ישלמו בזמן, והגיעו באדם אל מעלת המלאכים אשר אינם צריכים לכוחות הטבעיים, מפני שהם שכלים אינם צריכים בפועליהם אל זמן, כאשר אנחנו רואים השכל יצייר ברגע אחד השמים והארץ, והוא עולם המלאכות ועולם המנוחה, כאשר תדבק הנפש בו תנוח. ועל כן נאמר בשבת, שהוא מעין עולם הבא.
דעת אנשי ההקשה
ועתה נשוב אל דברינו על דעת אנשי ההקשה, כי היסודות כאשר ימזגו מזגים סוגים מתחלפים, כפי התחלף המקומות האוויריים והערכים הגלגליים, יהיו ראויים לצורות מתחלפות מאצל נותן הצורות, והיה לכל המוצאים מה שיש להם מכוחות וטבעים המיוחדים להם, ולקצתם דעות במוצאים שכוחותם וטבעיהם ועצמיהם מזגיים בלבד, אינם צריכים אל צורות אלוהיים, ושהצורות אינם צריכות כי אם לצמחים ולחיים אשר תיוחס הנפש אליהם. וכאשר נמזגו מזג יותר דק היו ראויים לצורה יותר נכבדת, תראה בה מחכמה האלוקית יותר, והוא הצמח אשר לו קצת הרגש והשגה, וניזון מן הארץ הטובה הלחה והמים המתוקים, ונמנע מהפך זה, ויגדל עד אשר יוליד כמוהו ויעשה זרע. אז יעמוד מעשהו, ויבקש הזרע ההוא כמו המעשה ההוא לחכמה הנפלאה התקועה בו, הנקראת אצלם טבע, והוא כוח משתדל בשמירת המין, בעבור שלא היה אפשר להישאר האיש ההוא בעצמו, שהוא מורכב מדברים משתנים.
והיה כל אשר לו הכוחות האלה לגדול ולהולדה וקבול המזון, לא ינוע התנועה המקומית, הוא אשר ינהיגהו הטבע על דברי הפילוסופים, ועל האמת שהבורא יתברך ינהיגם בתכונה מהתכונות, קרא אתה התכונה ההיא אם תחפוץ, טבע או נפש או כוח. וכאשר דק המזג יותר ונזדמן להראות בו החכמה האלוקית יותר, היה ראוי לתוספת צורה זולתי הכוחות הטבעים, עד שיגיע אל מזונותיו מרחוק, ויהיו כל אבריו קשורים, לא ינועו כי אם בחפצו, ויהיה יותר מושל בחלקיו מן הצמח, אשר לא יוכל להסתר ממה שיזיקהו, ולא לרוץ למה שיועילהו, והרוח משחקת בו. והיה החי בעת האיברים המניעים במקום, ונקראת הצורה הנתונה לו יתירה על הטבע, נפש. והשתנו הנפשות שינוי גדול כפי התגבר הטבעים הארבע, עם כוון החכם יתברך לכל חי וחי לצורך כל העולם אליו, אף על פי שאין אנו יודעים מה התועלת ברובם, כאשר לא נדע כלי הספינה ונחשבם ללא צורך וידעם בעל הספינה ועושיה.
וכאשר לא נדע תועלות הרבה מאברינו ועצמנו, אילו היו מפורדים לפנינו, לא היינו יודעים תועלות כל עצם ועצם וכל אבר ואבר, אף על פי שאנחנו משתמשים בהם. וברור לנו כי אם היינו חסרים אחד מהם יהיו מעשינו חסרים ונצטרך אליו. וכן כל חלקי העולם ידועים וספורים אצל בוראם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. והיה מן הדין שתהיינה הנפשות שונות זו מזו, והיה בדין שיהיו כלי כל נפש ראויים לה, ויינתן לאריה כלי הטרף בשיניים והציפורנים עם הגבורה, ויינתן לאיל כלי המנוסה עם המורך, וכל נפש תכסוף להשתמש בכוחותיה כאשר הוכנו לה. ולא נשתוו הטבעים במאומה מן החי הבהמי, ואיננו נכסף לקבול צורה יתירה על הנפש החיונית, אבל נשתוו באדם ונכספו לצורה יתירה, ואין כילות אצל העניין האלוקי, ואצל עליו צורה יתירה נקראת השכל ההיולני הנפעל. ובני אדם גם כן שונים זה מזה, כי רובם טבעיהם נוטים ויטה שכלם עם הנטייה ההיא. אם יטה עם המרה האדומה, עמו המהירות והקלות, ואם יטה עם המרה השחורה, עמו המתון והיישוב. והמידות הולכות אחרי המזג, עד אם ימצא אדם שווה הטבעיים והפכי המידות אצלו ברשותו, כמו שתי כפות המאזנים הישרים ביד השוקל, יטה אותם אל אשר ירצה בתוספת האבנים וחסרונם. והאדם ההוא בלי ספק לבו ריק מן התאוות המופלגות, וכוסף אל מדרגה למעלה ממדרגתו, והיא המדרגה אלוקית, והוא עומד ומחשב במה שראוי לו לעשותו בהגברת טבעיו ומידותיו, ואיננו נותן לכוח הכעס רצונו, ולא לכוח התאווה רצונו, ולא לזולתם, אבל הוא נועץ ומבקש מאלוקיו שיורהו הדרך הישרה. וזה הוא אשר יאצל עליו רוח אלוקי נבואי אם יהיה ראוי לנבואה, או לימודי אם מדרגתו למטה מזאת, ויהיה חסיד לא נביא, שאין כילות לפניו יתברך אבל הוא נותן לכל דבר מה שראוי לו. והפילוסופים קוראים נותן המדרגה הזאת השכל הפועל, וישימוהו מלאך אחרי האלוקים. וכאשר שכלי בני אדם נדבקים בו, הוא גן עדנם והתמדתם הנצחית.
כוחות הנפש
יא. אמר הכוזרי: רצוני שתפרוט לי הכלל הזה על דרך קצרה.
יב. אמר החבר: יתבאר מציאות הנפש בתנועות וההרגש לחיים, שונות מן התנועות היסודיות, ונקראת סיבתם נפש או כוח נפשי, ויתחלקו הכוחות הנפשיות אל שלשה חלקים:
והם מה שהשתתף בו החי עם הצמח והוא הכוח הצמחי,
ומה שהשתתף בו האדם עם שאר החיים והוא הכוח החיוני,
ומה שנתייחד בו האדם ויקרא הכוח הדברי.
ויתבאר עניין הנפש הכללית הסוגית בבחינת הפעולות שהם מחמת הצורות המגיעות בחומר, לא מחמת החומר מצד שהוא חומר, כי הסכין לא יחתוך מצד שהוא גוף אבל מצד שיש לו צורת הסכין, וכן החי לא ירגיש וינוע מצד שהוא גוף, אך מצד שיש לו צורת החיות, והיא הנקראת נפש.
ונקראו אלו הצורות שלמיות, כי בהם ישלמו תכונות הדברים.
והנפש שלמות, ויש שלמות ראשון ושלמות שני.
הנה הראשון הוא התחלה לפעולות,
והשני עצמות הפעולות היוצאות מההתחלה, והנפש שלמות ראשון, כי היא התחלה ליוצא מההתחלה.
והשלמות אם שלמות לגשם, ואם שלמות לעצם אינו גשם, והנפש שלמות לגשם.
והגשם אם טבעי, ואם מלאכותי, והנפש שלמות לגשם טבעי.
והגשם הטבעי אם כליי ואם בלתי כליי, כלומר שישלמו פעולותיו בכלים או בלעדי כלים. והנפש שלמות לגשם טבעיי כליי בעל חיות בכוח, רוצה לומר מוצא הפעולות החיוניות בכוח ומכין אותם, ויתבאר שהנפש אינה הווה מהתמזג נפרדים, אם שיגבר בו אחד מהנפרדים או יותר מאחד, הנה תהיה הצורה המגעת כפי זה, ואם שינוצחו הנפרדים, עד שלא יישאר אחד על צורתו ותחודש מזה צורה מאמצעיותם. והנפש אינה ממין דבר מנפרדי הגוף, אם כן אינה אלא צורה מחוץ כפתוח אשר איננו ממין צורות המים והעפר.
תחילת הכוחות, הכוח הזן והוא ההתחלה, והמוליד כתכלית והמגדל כאמצע, הקושר בין ההתחלה והתכלית.
ולמוליד ראשית וקדימה, ואם יראה מתאחר, הנה הוא ימשול ראשונה על החומר המוכן לקבול החיות, וילבישהו צורת הדבר המכוון בעבודת המגדל והזן, ואח"כ יעזוב ההנהגה לשניהם עד עת ההולדה, והמוליד נעבד, והזן עובד, והמגדל עובד ונעבד.
ולזן הארבעה כוחות המפורסמים העובדים אותו. כל נע בחפץ הרגש נע, ואם איננו כן, היה ההרגש לריק, והחכמה לא תיתן דבר להבל וריק ולא להזיק, ולא תמנע דבר צריך ולא מועיל, עד שבעלי קשקשים ואם יראו נחים היה להם התקבצות והתפשטות, ואם יהפכו על גביהם יתנועעו עד שישובו על בטניהם, כדי לקרב להם המזון.
ההרגשות
וההרגשות הנראות ידועות, אבל הנסתרות תחילתם ההרגשה המשתתפת, כי אשר איננו ערב ואשר הוא ערב לא יושגו כי אם בניסיון, וצריך לקבוע כוח (יצרי) [יצורי] לשמור צורות המורגשות, והיא ההרגשה המשתתפת, והכוח הזוכר השומר לשמור בו העניינים המושגים מהמורגשות, והכוח היצרי להקריב בו מה שנמנע מהזיכרון, והכוח המחשבי לעמוד בו על בירור מה שיחדשהו היצרי, והפסדו קצת מהעמידה החדשה עד שישיבהו אל הזיכרון. והכוח המתנועע להביא מה שיצטרך מקרוב ורחוק ודחיית המזיק.
כוחות בעלי החיים
וכל כוחות בעלי חיים, אם משיגים ואם מניעים.
והמניעים אם מניע להביא מועיל והוא הכוסף, ואם מניע לדחות מזיק והוא הכועס.
והמשיגים שני מינים, אם נראים כחושים הנראים, ואם נסתרים כחושים הנסתרים.
והמניע הוא עושה בממשלת המחשבי בהשתמש היצרי והוא התכלית מהחי הבהמי, כי אין ראוי לקבוע לו הכוח המתנועע לתקן סיבות ההרגש והיצר, אך החוש היצרי נקבע לו לתקן סיבות התנועה.
והמדבר בהפך זה נתנה לו התנועה לתקן הנפש המדברת העושה הזוכרת.
החושים
החושים החמישה ידועים, ומושגיהם ידועים. באמצעותם תושג הדמות והמניין והגודל והתנועה והמנוחה. התבאר מצוא ההרגשה המשתתפת, מאשר אנחנו דנים על הדבש דרך משל כשנראהו, שהוא מתוק, וזה בעבור שעמנו כוח משותף לחושים החמשה, וזה הכוח הוא היצורי, ופועל בהקיץ ובתמונה.
ואחר זה כוח מרכיב מה שמתקבץ בהרגשה המשתתפת, ויבדיל ביניהם ויפיל המחלוקת ביניהם, מבלי שיסיר מהצורות ההרגשה המשתתפת, וכן הוא היצרי, ויש שיהיה אמת ויש שיהיה שקר, אבל היצורי אמת לעולם.
ואחריו הכוח המחשבי, והוא כוח השופט דן על דבר שראוי שיבוקש ועל דבר שראוי להתרחק ממנו. ואין ביצורי ולא ביצרי משפט ודין, אבל ציור לבד.
ואחריו הכוח השומר, מזכיר לעניינים מה שהשיג, כמו שהזאב שונא, והבן אוהב. והאהבה וההיזק וההאמנה וההכזבה למחשבי, אבל השומר המזכיר הנה ישמור מה שמאמין בו המחשבי.
והכוח היצרי כשהשתמש בו המחשבי יקרא יצרי, וכשהשתמש בו המדבר יקרא מחשבי. ההצטיירות בפני המוח, והיצרי באמצעותו, והזיכרון במאוחרו, והמחשבי בכללו, ורובו בעת היצרי.
וכל אלו הכוחות מתים כלים בכיליון כליהם, ואין עמידה אלא למדבר אף על פי שייחד לעצמו, לב הכוחות האלה בדרך מדרכי הייחוד, ושימציאם בעצמותו. זה היוצא מדברי האנשים האלה במה שלמטה מהנפש המדברת. ואמרו במדברת שהיא השכל ההיולני, רוצה לומר השכל [בכוח], דומה להיולי אשר הוא דומה לאפס בפועל והוא בדבר בכוח, ויהיו בו הצורות המושכלות אם בלמוד אלוקי ואם בקניין.
ואשר הם בלימוד הם המושכלות הראשונות אשר ישתתפו בהם כל בני אדם אשר על המנהג הטבעי.
ואשר בקניין הם בהקשה ובחידוש המופתי בהצטיירות האמתות הדבריות, כמו הסוגים והמינים והחלקים והמידות הנפרדות, והמורכבות בדרכים הנחלקים מההרכבות וההקשות המחוברות, האמיתיות והכזבניות, והגזרות המולידות תולדות הכרחיות מופתיות, או נצוחיות, או הלציות, או הטעאיות, או שיריות, ובהתברר אמיתת העניינים הטבעיים בהיולי והצורה וההעדר, והטבע, והזמן, והמקום, והתנועה, והגרמים הגלגליים, והגרמים היסודיים, וההוויה וההפסד המוחלטים, וההוויות הנולדות ההוות באוויר, וההוות במוצאים, וההוות על כדור הארץ מצמח וחי, ואמיתת האדם, ואמיתת הצטיירות הנפש את נפשה, והצטיירות הדברים המוסריים מהמניינים, והשעורים המלאכיים, והשיעורים הכוכביים, והשיעורים הניגוניים, והשיעורים המראיים, והצטיירות הדברים האלוקיים, וידיעת התחלות המציאה בסתם מצד שהיא מציאה, והתלויים בה בכוח או בפועל, וההתחלה והעילה והעצם והמקרה והסוג והמין וההפך והדומה, וההסכמה והחילוף והאחדות והריבוי, וקיום התחלות החכמות העיוניות מהמוסריות, והטבעיות מן הדבריות, אשר לא יגיעו אליהם, אלא בזאת החכמה, בקיום הבורא הראשון והנפש הכללית, ואיכות המינים, ומדרגת השכל מהבורא, ומדרגת הנפש מהשכל, ומדרגת הטבע מהנפש, ומדרגת ההיולי והצורה מהטבע, ומדרגת הגלגלים והכוכבים וההוויות מההיולי והצורה. ולמה הוטבעו על המחלוקת הזאת, והקדימה והאיחור, וידיעת האנושות והאלוהות, והטבע הכללי וההשגחה הראשונה. ויש שתקבל זאת הנפש המדברת צורה מן ההרגש, כאשר תראה על עצמה מה שיש ביצורי השומר להשתמש ביצרי והמחשבי, (והמצא) [ותמצא] הצורות ההם משתתף קצתם עם קצתם בתבניות ונפרדים בתבניות אחרות. ומן התבניות ההם צורות עצמיות ומקריות. והיא מחלקת אותם ומסדרת אותם ומחדשת הסוגים והמינים וההבדלים והסגולות והמקרים, ואחר תרכיבם הרכבה הקשית ותוליד מהם תועלות התולדות בעזר השכל הכללי הסומך אותם. ואם היא נעדרת ראשונה בכוחות ההרגשים איננה צריכה אליהם בציור אלה העניינים בעצמם ובהרכבת ההיקשים מהם, לא בעת האמות ולא בעת הציור. וכאשר הכוחות ההרגשים משיגים בכאן מה שמרגישים מן המורגש, כן הכוחות השכליות בהפשטת הצורה מהחומר וההתדבק בה, אלא שכח המרגיש לא יפעל בעצמו כמו שיפעל המדבר, אבל יצטרך אל הכוח המניע ועזר האמצעיים המגיעים הצורות אליו. אבל המשכיל משכיל בעצמו ומשכיל עצמו בעת שירצה, ועל כן נאמר: כי הכוח המרגיש מתפעל, והמשכיל פועל. ואין השכל בפועל זולת הצורות המושכלות המופשטות בעצם השכל בכוח, ולכן נאמר שהשכל בפועל משכיל ומושכל יחד. ומן הכוחות המיוחדות לשכל שיאחד הרב וירבה האחד בהרכבה וההתכה והשכל, ואף על פי שנראה מעשהו בזמן בהרכבת ההקשות בעיון ובמחשבה, הנה הבנתו לתולדות איננה נתלית בזמן, אך עצם השכל מרומם מהזמן.
והנפש המדברת, כשהיא מקבילה אל החכמות נקראת פעולתה שכל עיוני, וכאשר היא מקבילה לגבור הכוחות הבהמיים נקראת פעולתה הנהגה, ונקראת שכל מעשי.
וכבר יצליח הכוח הדברי בקצת האנשים מהתדבקו בשכל הכללי, במה שירוממהו מהשתמש בהקשה והעיון, ויסור מעליו הטורח בלמוד ובנבואה, ותקרא סגולתו זאת קדושה, ותקרא רוח הקודש.
הנפש - עצם ולא גוף ולא מקרה
וממופתי עצמיות הנפש שהיא איננה גשם ולא מקרה, וכשהיא צורת הגשם, לא תתחלק בעצמותה כהתחלק הגשם, ולא במקרה כהחלק המקרה בהחלק נושאו, כי המראה והריח והטעם והחמימות והקרירות כבר יתחלקו בהחלק נושאם, ואם לא יתחלקו בעצמותם, והצורה השכלית איננה כי אם המושכל, והמושכל מהאדם דרך משל לא יקבל החלוקה, כי לא יצוייר חצי אדם ולא חלק מהאדם - אדם, כמו שיצויר חלק מהגשם גשם וחלק מהגוון גוון. וכן הגוון הגשם, מצד שהם מושכלים לא יצטייר בהם חלוק חצי גשם מושכל, כמו שנאמר, חצי הגשם ההוא מוחש, וחצי הגוון הנשוא עליו הרמוז אליו, ולא יאמר 'חצי הנפש המדברת אשר בראובן' כמו שנאמר 'חצי גופו', אחר שלא תוכר ולא תוגבל מצד מהצדדים ולא יורמז אליה. וכיון שאיננה גשם ולא מקרה עומד בגשם הונח בו, כבר נראה מציאותה במה שיצא ממנה מהפעולות, ולא נשאר אלא שתהיה עצם עומד בעצמותו, מתואר בתארי המלאכים והעצמים האלוקיים.
כליה הראשונים, הצורות והרוחניות המצטיירות באמצע המוח מהרוח הנפש, מן הכוח היצרי, תשיבהו מחשבי, כאשר תשלוט בו ותרכיבהו הרכבות ותבדילהו הבדלות יביאהו אל הולדת חכמה. וכבר היה קודם זה יצרי, כשהיה שולט בו הכוח הרעיוני המחשבי שאינו נכון, כמו שיקרה בתינוקות ובבהמות ובמי שנשתנה מזגו מחמת חולי עד שייעלמו אותן התמונות מהנפש האנושית, ההרכבות וההפרדות, המצטרך אליהם להשלמת העיון בעצת המכוונת, ותבוא העצה חסרה ורעיונית כלה או קצתה.
ומן הראיות על הפרד הנפש מהגוף ושאיננה צריכה אליו, כי הכוחות הגשמיות יחלשו במושגיהם החזקים, כעין אצל השמש, והאוזן אצל הקול החזק בהפסד כליהם. והנפש המדברת אינה כך, אבל תתחזק כל אשר תשיג מדע חזק ממנה.
ומזה: כי הזוקן ישיג הגוף, ולא ישיג הנפש, אבל תתחזק אחר החמישים שנה, והגוף בירידה,
ומזה: שפעולות הגוף בעלות תכלית ופעולות הנפש בלתי בעלות תכלית, כי הצורות ההנדסיות והמספריות והמשפטיות בלתי בעלות תכלית. והראיה על מציאות עצם שכלי נבדל מהגשמים, יעמוד לנפש מעמד האור לראות, ושהנפש כשנבדלה מהגשמים תתאחד בו, הוא שהנפש אין מדעיה הווים לה בניסיון, כי מה שיהיה בניסיון אין גוזרים עליו גוזר גמור, כי לא יגזור האדם גוזר גמור, שכל אדם לא יגיע אוזניו, כאשר יגזור, כי כל אדם מרגיש חי וכל חי עצם ושהכל יותר רב מהחלק וזולת זה מהמושכלות הראשונות, כי האמנתנו, בבירור הדעות לא תתברר בלמוד, ואם לא יהיה כן היה משתלשל העניין אל מה שאין לו תכלית, ואם כן הוא מאצילות אלוקית דבק בנפש המדברת וכל מה שבו צורה שכלית בעצמותו, הנה הוא עצם בלתי מתגשם, אך עומד בעצמותו. וציור הנפש לצורה שלמות לה, ויהיה לה בה ההתדבקות בעצם הזה השכלי אבל תעתיקה מההתדבקות ההוא טרדת הגוף. הנה לא התאמת ההתדבקות התמים אלא במיאוס וגיעול כל כוחות הגוף, כי אין מונע לה מההתדבקות בו זולת הגוף, וכשתיפרד ממנו תישאר פנויה, ניצולת ממה שהיה אפשר לו מן ההפסד, מתדבקת בעצם הזה הנכבד המכונה בעולם העליון. וזולת זה מהכוחות אין מעשהו כי אם בגוף ותסור בהפסד הכלי, אבל הנפש המדברת כבר ציירה אותם הצורות ההם ולקחה לבותיהם כמו שקדם.
ביקורת השיטה הפילוסופית
יג. אמר הכוזרי: אני רואה לדברים האלה הפילוסופיים יתרון דקדוק וברור על שאר הדברים.
יד. אמר החבר: וזהו מה שהייתי מפחד עליך (מאמר חמישי סימן ב) מהפיתוי ומנוחת הנפש אל דעותם, למה שנתברר מהם המופת בחכמות ההרגליות וההגיון, בטחו הנפשות על כל מה שאמרו בטבע ובמה שאחר הטבע, וחשבו שכל מה שאמרוהו מופת.
ולמה לא תספק בטענותם ביסודות הארבעה ראשונה, ותתבע אותם בעולם האש אשר יטענו ששם האש העליונה אין גוון לו, שימנע גוון השמים והכוכבים, ומתי השגנו אנחנו אש יסודית, אבל איכות חמה בתכלית אם תחול בארץ הייתה גחלת, ואם תחול באוויר הייתה להבה, ואם תחול הייתה מים רותחים. ומתי ראינו גשם אשי ואווירי נכנסים בחומר הצמח והחי, עד שנגזור שהוא מורכב מהארבעה כולם אש ואוויר ומים וארץ. אמור שהשגנו המים והארץ והשתנותם והכנסם בחומר הצמח [והחי], ולאוויר ולחמימות השמש עזר בהוויה בדרך האיכות, לא בגשם אש ולא בגשם אוויר. או מתי ראינו אותם ניתקים אל אלה הארבעה בעינם, אם ינתק חלק אל דמות העפר אינו עפר, אבל הוא אפר ראוי לרפואה, והחלק הנתק על דמות המים אינו מים, אבל הוא סחיטה או לחות ארסי או מזוניי, לא מים ראויים לשתיה, והחלק הנתק אל דמות האוויר היה אד או קיטור, לא אוויר ראוי להתנשם בו. ואלה גם כן פעמים ישתנו אל בעלי חיים או צמח, או נקפאו בחלקי הארץ, ושבו מהשתנות אל השתנות, ובפלא ייפול בהם השתנות אל יסוד גמור.
אמת כי אחר המחקר יוצא לנו ההכרח להודות בחמימות והקרירות והלחות והיבשות, ושהם איכויות ראשונים לא ימלט מהם או מאמצעיהם גשם מהגשמים, ושהשכל יתיך המורכבות אליהם, וירכיב מהם ויניח להם עצמים נושאים, ויאמר אש ואוויר ומים וארץ בציור ובמאמר, לא שהם היו כלל פשוטים חוץ לשכל, ויתרכב מהם כל הווה. ואיך יאמרו זה והם יאמרו בקדמות, אם כן לא סר האדם הווה משכבת זרע ודם, והדם מהמזונות, והמזונות מהצמח והצמח כמו שאמרנו מכוח זרעי, והמים אשר ישתנו לדומה עצם להם בעזר מהשמש והאוויר והארץ, ועוד שלכל הכוכבים ומצבי הגלגלים רושם ועזר בו. הנה זה הספק ביסודות על דעתם. ואולם על דעת התורה הנה האל ברא העולם כמו שהוא, ובעלי חיים שלו וצמחיו מצויירים, ולא יצטרך אליהם אמצעיים והרכבת מורכביהם. ובהודות בחידוש, קל כל קשה והתיישר כל מעקש. כשידומה מזה העולם שהוא לא היה עזר היה בחפץ האל בעת שרצה ואיך שרצה, לא תצטער בחקירה איך התהוו הגשמיים ואיך נקשרו בהם הנפשות, ולא תתרחק נפשך מקבול הרקיע והמים אשר מעל לשמים, והשדים אשר יזכירום רבותינו, והסיפורים המקווים מן ימות המשיח ותחיית המתים והעולם הבא. ומה צרכנו אל זאת התחבולה בהשארות הנפש אחר כלות הגוף, והמסופר הצודק המקובל כבר אמת אצלנו היעודים, הניחם יהיו רוחניים או גשמיים.
ואם נמשיך דרכי ההגיון לקיים הדעות בם ולבטלם, יכלו החיים בלעדי תולדה. ומי לנו באמיתת מה שהביאונו בשהנפש עצם שכלי, לא יוגבל במקום ולא ישיגהו הוויה ולא הפסד, ובמה תוכר נפשי מן נפשך או מן השכל הפועל, ושאר העלות והעלה הראשונה. עוד איך לא יתאחדו נפש אריסטו ונפש אפלטון, וידע כל אחד מהם דעת חברו והאמנתו וסתריו. וכלל הפילוסופים עוד, איך לא ישכילו מושכליהם פתאום כמו שהם אצל האל ואצל השכל הפועל, ואיך תשיגם השכחה, ולמה יצטרכו אל התבונה במושכליהם חלק אחר חלק. עוד איך לא ימצא הפילוסוף עצמו כאשר יישן וכשנשתכר וכשהגיע לו ברסא"ם, כלומר מורסה במוח, וכשמצאה אותו הכאה במוחו, וכשיזקין ויבלה, ומה אשר נגזר על מי שהגיע לקצה מחכמת הפילוסופיה, וקרהו בלבול שחורי או ברסא"ם ושכח כל חכמתו, אין זה הוא בעינו, או נאמר שהוא זולתו. עוד נניח שהבריא מחוליו בהדרגה, וקבל עליו להתלמד מראש והזקין ולא ישיג המדע הראשון, האם ישובו לו שתי נפשות נבדלות, אחת משתיהן בלעדי האחרת. עוד נניח שנשתנה מזגו אל אהבת ההתגברות והתאוות, הנאמר כי יש לו נפש בגן עדן ונפש בגיהנם, ואיזה הוא הגבול מהמדע שתשוב בו נפש האדם נבדלת מהגוף בלי אובדת. אם היה בכלל מדע הנמצאות, הרבה מה שנשאר על הפילוסוף לא ידעהו ממה שבשמים ובארץ ובים, ואם היה מספיק הקצת, הנה כל נפש מדברת נבדלת, לפי שהמושכלות הראשונות תקועות בה, ואם היה אמנם תיפרד הנפש בציור העשרה מאמרים ומה שלמעלה מהם מהתחלות התבונה, ויוכללו בהם הנמצאות כולם כשייקחם הגיוניות מבלעדי השלמה לחלקיהם, הוא מדע קרוב יושג מיומו, ורחוק שישוב האדם מלאך מיומו, ואם אי אפשר מבלתי הגעתם לקצה וההקפה בהם הגיוניות וטבעיות, הוא עניין בלתי מושג, והוא אובד בלי ספק על דעתם.
והנה כבר נתפתית לדמיונות נפסדות, ובקשת מה שלא נתן לך יוצרך עליו, ולא הושם בטבע בשר השגתו בהקשה, אבל הושמה זה בטבע הנבחרים מסגולת הבורא יתברך, הזכים מזכי הבריאה, בתנאים אשר הזכרנום, יגיעו אותן הנפשות אשר יציירו העולם בכלליו ויראו אלוקיהם ומלאכיו, ויראה קצתם את קצתם וידע קצתם סתרי קצתם, כמו שנאמר: גם אני ידעתי החשו (מל"ב ב, ג). ואנחנו לא נדע איך זה ובמה זה, אם לא שיבואנו מדרך הנבואה. ואילו הייתה חכמת הפילוסופיה בזה אמת, היו זוכרים דברים בנפשות ובנבואה, והם כשאר בני אדם. אמת שיש להם יתרון בחכמה האנושית, כמו שהיה אומר סקראט הראשון לעם: אני לא אכפור חכמתכם האלוקית, אבל אני אומר לא אדעה, אמנם אני חכם בחכמה האנושית. ויש להם התנצלות למה שנצטרכו היקשיהם, להעדר הנבואה והאור האלוקי אצלם הבטיחו החכמות המופתיות בטחון אין תכלית אחריו, מתייחד בזה. ואין חלוף בין שני אנשים בחכמות ההם, וכמעט שאין הסכמה בין שני אישים במה שיתחלפו אחר זה מהדעות במה שאחר הטבע, גם בהרבה מהטבע, ואם נמצא כת אחת מסכמת על דעת אחת, הנה אין זה לחקירה ותולדה שעמדה עליהם דעתם, אבל שהם סיעת אחד מהמדברים יקבלו ממנו, כסיעת פיתאגורס וסיעת אבנדקלי"ס וסיעת הפוקראס וסיעת אריסטו וסיעת אפלטון וזולתם, ובעלי החשך והאור וההולכים, והם מסיעת אריסטו, ולהם בתחילה דעות מפסידות השכלים, יבזם השכל, כהעללתם בסיבוב הגלגל, שהוא יבקש שלמות יחסר לו כדי שיהיה נכחי לכל צד. ולמה שלא יתכן זה תמיד לכל חלק יבקשהו על ההמרה והעקב; וכמו התעצמם בשפעים השופעים מהראשון יתברך, ואיך התחייב מהמדע בראשון מלאך ומן המדע בעצמו גלגל, והודרגו אל אחת עשרה מדרגות, ועמדו השפעים אצל השכל הפועל ולא יחויב ממנו לא גלגל ולא מלאך. ודברים הם בסיפוק למטה מספר יצירה, ובכולן יש ספקות ואין הסכמה בין פילוסוף וחבריו, אבל ינוצלו על כל פנים ונתן להם שבח על מה שטענו ממופשט היקשיהם וכוונו הטוב, ועשו הנימוסים השכליים ומאסו העולם, והם על כל פנים מעולים, אחר שלא יחויב להם קבול מה שאצלנו, ואנחנו יחויב לנו קבול העדות והקבלה הנמשכת אשר היא כראיה.
המדברים
טו. אמר הכוזרי: השמיעני בחסדך כללים מקוצרים מן הדעות אשר נתבררו אצל חכמי שורשי האמונה, והם הנקראים אצל הקראים בעלי חכמת הדברים.
טז. אמר החבר: אין בזה תועלת זולת החידוד בדברים, והעזר על מה שנאמר: הוי זהיר ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס (אבות פ"ב, מ"יד). כי החכם התמים, כמו הנביאים על הדמיון, מעט הוא שיוכל להועיל אדם בדרך הלימוד, ולא ישיב על חולק בדרך הדבור, ובעל הדבור יראה עליו הוד חכמה עד שישיב לו השומע יתרון על התמים ההוא החסיד אשר חכמתו אמונות, לא ישיבהו מהם משיב, ותכלית המדבר הוא בכל מה שילמדהו, וילמדהו, שיכנס בנפשו ובנפש תלמידו האמונות אשר בנפש התמים ההוא המוטבע, ואפשר שתפסיד חכמת הדברים הרבה מאמונות האמת עליו במה שיביאהו מהספקות והדעות הנעתקות, כאשר נראה מאשר לומדים מקצבי השיר ומדקדקים במשקלם, ונשמע להם המיה ודברים מבהילים בחכמתם ונראה מהמוטבע הוא טעם משקל השיר ולא יעבור עליו דבר בשום פנים. ותכלית האנשים ההם שיהיו כמו זה אשר נראה סכל במקצב, מפני שאינו יכול ללמדו להם, והם יכולים ללמדו. אמת כי המוטבע הזה יוכל ללמד מוטבע כמוהו ברמז מעט. וכן העם המוטבעים לתורה ולהתקרב אל האלוקים, יקדחו בנפשותם ניצוצות מדברי החסידים וישובו מאורות בלבותם וזולת המוטבע הוא הצריך אל חכמת הדברים, ואפשר שלא תועילהו, ואפשר שתזיקהו.וא''כ צריך שנתרץ מעבר לחמשת הקושיות ובהנחה שתורץ מה שהקשה עליהן BEYWOLF ,על א,ע,עאוץ,איך יבנה שיטתו מר עאו'ץ על שיטת הפילוסופים ,ולדעתי זו קושיה גדולה מן הקודמת שהניחה את יסודות השיטה כנכונים ורק הקשה עליו לשיטתו אמנם לפי המתבאר יש להקשות על כללות השיטת לפני שנקשה על ישוב חמשת השיטות אם עולים בקנה אחד אם לאו מאי אכפת לן יוכיח יסוד שיטתו תחילה מר עאו'ץ אח''כ נבוא עמו חשבון בפרטים ,וזו הקושיה המתבקשת מתחילה
הפילוסוף איננו החכם. עדיין אין לו את אוצר החכמה, הוא רק מחפש אחריה, הוא הולך אחריה ללא לאות. הוא איננו מקבל את הדעות האינטלקטואליות המשתנות. ככל שהוא רוכש ידע, הוא משתנה. ידיעותיו, כשמגיעות לשורש הדברים, הופכות לדרך חיים. הוא חי "פילוסופיה פעילה", כלומר מחשבותיו, רגשותיו ופעולותיו תואמות. כך, דרך החכמה מתורגמת לעשייה, מיסטיקה והכרה. לא לשווא המורים הקדומים לימדו שדרך התלמידות מסומנת על ידי שלושה ערכים: חקירה, מסירות ושרות.
שהפילוסוף הנו המחפש, חוקר בהכרה את החיים, הוא חניך בתהליך של עיצוב, והוא השאיר מאחור את אותם מבנים ריקניים של הסטודנט הפשוט, אשר מסתפק ברכישת אינפורמציה וידע. מהו זה שהפילוסוף מחפש? כמה רחוק הפילוסופיה יכולה להגיע? הפילוסוף מחפש הכל, את החכמה הטוטאלית, ומכאן שתחום הפילוסופיה יהיה רחב כמו הצורך לדעת מה מניע את האדם... הכמיהה להבנה של היקום הגלובאלי, מפחיתה מהערך של הידע של הקטעים, של ההתמחות בחלקים השונים, אשר כל אחד מהם נמצא בבורות לגבי שאר החלקים. לכן הפילוסופיה האקרופוליטנית נתפסת בעיני הציבור כפסיפס צבעוני ונרחב, שלעתים רבות מבלבלת את זה שאינו מבין את המדד המשמש אותנו כנקודת מוצא: מגוון הנושאים הנו התשובה לצמא אדיר לחכמה, והוא הביטוי של אלף הדרכים המגיעות לאותה מטרה. באופן טבעי עולה השאלה כיצד ניתן להכיר את דרך החכמה מבלי ליפול בפרשנויות מזויפות, ולאילו מקורות לפנות כדי להשיג את הביטחון באמיתות. החכמה, במקרה הזה, דומה לזרם אנרגטי הנמצא בכל הקוסמוס, המכונה חיים. וכפי שהחיים מעבירים את עצמם מגוף לגוף, החכמה מעבירה את עצמה ומתגשמת מזמן לזמן. השרשרת הארוכה של החכמים שחיו לפנינו, ממלאים את ההיסטוריה, ומדגישים את עצמם על ידי עומקם ועל ידי מעשיהם המיוחדים אשר השפיעו כל כך על אותן אמיתות. הם אלה הנותנים תשובות משכנעות, שלא תהיינה "רציונליות" לחלוטין, אך תמיד ניתנות להבנה. הם אלה הדורשים את הקשה ביותר, אלה המרחיקים אותנו מתעתועי שווא, מתעתועי החומר, ומכריחים אותנו להחזיר את מבטנו לעבר הפנימיות שלנו. הם אלה הממלאים את הריקנות האנושית על ידי החכמה השמיימית.
למה לחלום על מורים כאשר הם באמת קיימים וקל לזהותם? המורים האמיתיים הם אלה אשר אינם מסבכים את הידע, על מנת שייחשב יותר אמיתי. הפשטות הנה מאפיין של האמת. הם אלה אשר לא מדמיינים שהם מתקדמים כיוון שהם רק שולטים בטרמינולוגיה אקזוטית, או כיוון שהם רק מצליחים לבצע "תנוחות מוזרות" של הגוף, או כיוון שהם רק משתתקים תחת המסכה של המדיטציה. הם אלה אשר מצביעים על כך שכל אותם דברים קיימים, אבל שיש לכבוש אותם מעבר לאשליות, מעבר לחיצוניות שלהם, ולעבוד עם המהות העומדת מאחורי הצורות השונות. אין צורך להשלות את עצמנו שאין לנו צורך במורים. שום דבר אינו נורא יותר מאשר להרגיש לבד בדרך אשר כמעט איננו מכירים. אין דבר נורא יותר מאשר להסתיר את הפחד תוך הפגנה מלאכותית של חופש.
הפילוסופיה האזוטרית
לאמיתו של דבר, כל פילוסופיה הנה אזוטרית, כיוון שהיא טומנת בתוכה אהבה לחכמה שעדיין לא רכשנו, כיוון שהיא מוסתרת מעינינו, וזו משמעות האזוטרי: הנסתר, החבוי. האזוטרי מתחיל במקום בו ההכרה שלנו מסתיימת. להפוך את האזוטרי לאקזוטרי, לגרום לו להיות נראה, זהו דרכו של הלימוד. לאחר שהלימוד הזה הוא שלנו, יש להפנים אותו על ידי ההבנה. כאן אנו רואים שני זרמים הזורמים ללא סוף, מנוגדים אחד לשני, ומשלימים אחד את השני. אין זה מספיק להשתמש ברציונליות כדי לגלות את האזוטרי: עד שהידע לא הופך להיות חלק בלתי נפרד מחיי הפרט, הוא נשאר אזוטרי, חבוי . תמיד מקשרים את האזוטרי עם המסתורין, עם החשאיות אשר כיסתה את הטקסים המעשיים, אלו אשר מיועדים לקדם את ה"לידה השנייה" של האדם, כלומר התעוררות אמיתית של האני הפנימי שלו. למרות זאת, שוכחים שהמסתורין לא רק שאפשר לקשרו עם הנסתר, אלא כפי שהשורש האטימולוגי מראה, גם עם המיסטיקה, עם אותו כוח הכרחי של הנשמה, אשר נחלצת מכלאה החומרי, על מנת לחפש את מקורה. באופן זה, המיסטיקה היא פילוסופיה, אהבה לידע, ידע של המהויות הרוחניות אשר מניעות את האנושות. המיסטיקה היא האהבה לחכמה, אשר מבצבצת מן האינסוף, ומתבטאת באותם "סודות" אשר בצורה מסוימת כבר מהדהדים בכל אדם, למרות שלפעמים הם לא נשמעים. השאלה היחידה שהפילוסוף מציב בפני החיים, כבר מראה את הנוכחות של התשובה, למרות שאיננו בהכרה לתשובה מהתחלה.
מאז ומעולם עיקר בעייתה של הפילוסופיה האזוטרית הייתה בכך שהיא עדינה, חבויה, ועל כן חשופה בפני פרשנויות לא נכונות, ולכן עלינו לא רק לגלות את לימודי הפילוסופיה האזוטרית, אלא גם להתמודד עם ההשלכות הלא טובות של האזוטריה שאינה מובנת כהלכה. בשל החשיבות שניתן לגילוי מחדש של תרבויות המזרח בתחילת המאה ה 19, אותן תרבויות בעלות מטענן המיסטי, הוטבעה הדעה השגויה שהאזוטריה, מקורה תמיד מן המזרח. אוריינטליות ואזוטריה הפכו למילים נרדפות עבור אלה היודעים מעט, אלה שאינם יודעים שלכל הציוויליזציות הקדומות היו גוונים פחות מודגשים של צורה מיוחדת זו של פילוסופיה, גוונים שאפילו היום אפשר לראותם, בכל המסורות של העולם, אם רק נשבור את הקליפה של היהירות והחומרנות.
טעות נוספת החוזרת שוב ושוב היא האמונה באליטיזם רוחני, השייך לכאורה לאלה אשר הצליחו לרדת לעומקם של המסתורין. כאן אנו רואים סתירה: אלה אשר הצליחו באמת לרדת לעומקם של המסתורין, אינם שייכים לשום צורה של אליטיזם, להפך, על מזבח הנדיבות ההולכת וגדלה, הם מעבירים את הידע שלהם לשאר האנשים, על מנת לשתף בין כולם את האוצר הקדוש של החכמה. וכל אלה אשר חושבים את עצמם "מיוחדים" תודות לידיעות שלהם, משמע לא הצליחו לרדת לעומקו, אפילו לא של המסתורין הפשוט ביותר: המסתורין שאומר שהחכמה מאחדת ולא מפרידה.\והנה הראוי להשיב על אלו הדעות הנכזבותואמר שאין בזה תועלת זולת החידוד בדברים, והעזר על מה שנאמר: הוי זהיר ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס
[הפילוסופים: תכלית האדם - השגת המושכלות]
כל דבר שהוא בכוח, צריך שיצא מן הכוח אל הפועל. וכל מה שלא יצא מן הכוח אל הפועל, הנה מציאותו בכוחניות ההוא לבטלה, וכאילו לא היה.
ולזה הוא מבאר ששלמות האדם ותכליתו האחרון שאמרנו שהוא בו בכוח, אם לא ימצא בפועל יהיה מציאות מין האדם לבטלה, כי לא יהיה לו יתרון על שאר מיני בעלי חיים. ועל כן צריך שנבאר התכלית הזה מה הוא כדי שיתיישר האדם להשיגו.
והנה השלמות והתכלית הזה, לפי מה שהסכימו הפילוסופים, הוא השגת המושכלות.
ואמרו כי השכל ההוא הנקנה באמצעותה, הוא הנשאר אחר המוות. וזה כשיתעצם השכל והמשכיל והמושכל, וישוב דבר אחד בעינו עם המושכלות שהם בשכל הפועל.
ואמרו שזה הוא תכליתו האחרון והצלחתו הנפשית.
ואמרו גם כן שאם לא על דרך זה, לא יצויר שום השארות לנפש, ויהיה מציאות מין האדם לבטלה, ולא יהיה אם כן יתרון למין האדם על הבעל חי, ויבטל השלמות המיני שאמרנו בפרק שלפני זה.
זהו דעת הפילוסופים בשלמות האנושי, וכן דעת הרבה מבעלי התורה כמו שכתבו בחיבוריהם. ונמשכו אחר זה הדעת להיותם חושבים שזהו דעת התורה.
לפי שמצאו משה רבנו שאמר ואדעך למען אמצא חן בעיניך (שמות ל"ג), שיראה מזה שהיודע הוא המוצא חן בעיניו יתברך ולא זולתו.
וזה הכתוב לא יחייב אלא שיהיה ליודע יתרון מדרגה על הבלתי יודע, לא זולת זה, שהרי ואדעך יורה על היודע אותו יתברך, ואין מי שידעהו זולתו.
וראוי שנחקור עתה בדעת הזה בקוצר כפי מה שיספיק לתת הבנה ציורית אל המאמין כפי כוונתנו בחיבור הזה.
[דחיית שיטת הפילוסופים]
ונאמר כי כשיעויין הדעת הזה, נמצאהו בטל מעצמו, ובלתי מסכים לדעת התורה האלוהית. לפי שהם לא ימלטו בשום צד משיהיה מציאות האדם לבטלה, ונפלו במה שברחו ממנו.
וזה, כי התכלית הזה לא ימלט משיהיה אפשרי ההשגה או נמנע ההשגה.
ואם הוא נמנע ההשגה, יהיה מציאות מין האדם לבטלה, ולא יהיה לו יתרון על מין החמור והחזיר.
ואם הוא אפשר ההשגה, הנה אין ספק שלא יושג זה לכלל האנשים ולא לרובם, אלא לאדם אחד מאלף או ליחיד בדור, כאילו תאמר סוקראט ואפלטון ודומיהם. אבל שאר האנשים שלא השכילו כמותם ולא להגיעו למעלתם, יהיו אצלם במדרגת החמור והחזיר, אחר שלא הגיעו לפי דעתם אל התכלית האנושי. ויהיה מציאות כולם לבטלה זולת האיש שהוא יחיד בדור. ואם ימצא דור אחד שלא יהיה בו איש שלם כסוקראט דרך משל, יהיה אז מציאות כל המין לבטלה בזמן ההוא.
והנה נפלו במה שברחו ממנו, כי יהיה לפי זה כל הפועל האלוהי בזמן מה ורובו בכל הזמנים בלתי מגיע אל תכליתו, ואי אפשר לו שישיגנו בשום פנים. וזה ממה שאין ראוי שייוחס לשום פועל שלם אף כי לסיבת הסיבות יתעלה מזה עילוי רב.
[המדעים המדויקים לא יביאו שלמות]
ועוד, שאפילו לפי דבריהם, המושכלות ההם שישכיל אותו חכם או היחיד בדור, אפשר שלא יגיעוהו אל תכליתו ושלמותו האנושי. כי ההשכלה ביסודות ובדברים הטבעיים אין זה ממה שיתן שלמות בנפש בעצם אף לפי דעת הפילוסופים, כל שכן ההשכלה בדברים הלימודיים.
כי אין זה השלמות יגיע לנפש שהשכילה שזוויות המשולש שוות לשתי נצבות,
ושהזווית היוצאת מהמשולש היא שווה לשתי הזוויות הפנימיות המקבילות אליה,
או שכאשר ידבק צלע המעושר עם צלע המשושה, שהקו ההוא נחלק על יחס בעל אמצעי ושני קצוות.
כי כל אלו יתנו שלמות לנפש מצד שהן מבוא ודרך וסולם להשכיל הדברים השמימיים, וסיבות שהדברים הטבעיים נתלים בהם, ולא שהם יתנו שלמות לנפש מצד עצמם כלל.
ולזה אי אפשר לה שתישאר נצחית מצד ההשכלה הזאת.
[תהלים י"ח: מהי הדרך מחקר להשגת ה'?]
וכן תמצא דוד העיר על זה במזמור השמים מספרים כבוד אל(תהלים י"ח).
אמר בו כי מה שאפשר שיושג מצד המחקר האנושי מתנועת הגלגלים, אינו רק מה שנראה שהשמים מתנועעים תמיד.
ומצד שכל מתנועע צריך אל מניע, יורו על מציאות השם המניע אותם.
ומצד שהם גופים גדולים ונוראים עד מאוד, יורו גם כן על עוצם הכוח שיש למניע אותם, שכל זה יורה על כבודו ויכולתו.
ובעבור זה אמר כבוד אל לרמוז על היכולת, כמו יש לאל ידי. וכן הרקיע, והוא החלק מן האוויר שהמטר והשלג והברד והקולות והלפידים המתהווים בו, מורה גם כן על עוצם מעשה ידיו. ואפשר שירמוז במלת הרקיע לגלגל היומי, שכן קראו יחזקאל רקיע, באומרו ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם וגו' (יחזקאל א').
והאריך לבאר איך השמים והרקיע מספרים כבוד אל ומעשה ידיו, ואומר יום ליום יביע אומר וגו'. כלומר, כי מצד התנועה היומית הנראה להם בכל יום ויום, והשינוי שהוא משתנה יום אחד מיום אחר, הוא האומר שהם מספרים בו כבוד אל, וכן לילה ללילה יחווה דעת.
כי על דרך האמת אין שם אומר, כלומר מאמר גוזר כמו העולם מחודש; ולא דברים, רוצה לומר המילות הנפרדות כתבת העולם או מחודש, וגם לא ההברה הקולית ואפילו מאות אחת, כי בלי נשמע קולם, והכוונה שאין לשמים אחד מאלו, אבל בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מיליהם, מצד התנועה הנראית בהם על ידי השמש ששם לו אהל בשמים, ועל ידו יוכרו היום והלילה ושאר התנועות השמימיות שעל ידם מתחדשות ההוויות המורות על מעשה ידי השם בעולם השפל.
ואמר עוד והוא כחתן יוצא מחפתו וגו', כלומר כי השמש בתנועתו היומית הזאת הוא מוכרח מצד הגלגל היומי כחתן שהוא יוצא מחופתו, שאינו רוצה לצאת משם אלא על צד ההכרח כמאמר הנביא יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה (יואל ב'), ועם כל זה ישיש כגיבור לרוץ אורח כדי לעשות רצון קונו.
ויבאר הסיבה למה יאמר שהוא מוכרח בתנועתו היומית, לפי שאנו רואים לו תנועה אחרת מיוחדת מצד שהוא יוצא מקצה השמים והוא מקיף על קצותם, רוצה לומר לפאת צפון ולפאת דרום, שאינו זורח היום במקום שזרח אתמול, ועל זה הדרך הוא מחמם צד דרום פעם וצד צפון פעם, ואין נסתר מחמתו.
וזו היא ההשגה שאפשר שתושג מצד השמים ותנועותיהם, אבל אין זה ממה שיתן שלמות בנפש שתדבק בו בעליונים ושתשוב אל מקום מחצבה.
אבל תורת השם לבדה היא שלמה שתספיק להשיב הנפש אל מקום אשר היה אוהלה בתחילה, וזהו שסמך לזה תורת ה' תמימה משיבת נפש והמשיך אל זה יתרונות הדת האלוהית על זולתה מן הדתות, כמו שנתבאר בפרק שמיני מן המאמר הראשון.
[השלמות - בדברים האלוהיים שאין בם טעות]
ויתבאר מכל זה כי מצד הידיעה בתנועת הגלגלים, ומצד הידיעה בדברים הטבעיים המתהווים ברקיע השמים, לא תגיע הנפש אל שלמותה.
ואולם אם יצויר שיגיע שלמות לנפש הנה הוא מצד הידיעה בדברים האלוהיים, אבל לא יהיה זה, אם לא יהיה המושכל אמיתי, והוא שיסכים מה שהוא בנפש עם מה שהוא חוץ לנפש. ואז אפשר שתתאחד הנפש עם השכל הפועל.
וההתאחדות לא יהיה אם לא שיסכים מכל צד, וזה לא יצויר, כי לא יצויר שימצא חכם שיסכימו מושכליו מכל צד עם המושכלות אשר בשכל הפועל.
ובעבור זה יהיה בפילוסופים מי שהכחיש ההשארות הנפשי מכל וכל, לפי שמה שישכיל האדם מדברים האלוהיים, אי אפשר שיהיה אמת גמור ומסכים מכל צד למושכלות אשר בשכל הפועל, כי השכלת הנפש בדברים הנבדלים מחומריהם השערות ואומדות, ואפשר שיהיה הדבר בהפך מה שהושכל.
[הוכחה שאין המושכלות עיקר]
והמשל בזה מה שנפל בו המחלוקת בין הפילוסופים הראשונים והאחרונים, אם המניע הראשון עלול מהסיבה הראשונה אם לא.
כי אבן סינא ואבונאצר ורבי משה הלוי יראו שהמניע הראשון עלול מהסיבה הראשונה,
ואבן רש"ד יראה שהסיבה הראשונה היא מניעה הגלגל, וייחס זה הדעת אל אריסטו.
ואם הדבר הוא כדברי אבן סינא, הנה אריסטו לא השכיל אמיתת זה הדרוש שהוא מובחר המושכלות האלוהיות, אבל השכילו בחילוף מה שהוא, ואם כן היה כל מציאות מן האדם אשר מזמן אריסטו ועד זמן אבן סינא לבטלה, אחר שהשכילו מבחר בחילוף מה שהוא.
והנה נפלו במה שברחו ממנו.
ועוד, שאף אם נודה להם שעיקר שלמות האדם הוא תלוי בהשגת המושכלות, ושזה דבר אפשר שיושג לכל המין או רובו, הנה אי אפשר להכחיש שיש חילוף בין המשכילים, שזה דבר שהחוש מעיד עליו.
ואם כן אפוא מי ייתן ואדע, אם כאשר השכיל ראובן מושכלות מה, וישיג שמעון מושכל אחר יותר ממנו, מהו ההבדל אשר יהיה ביניהם כשיתעצמו יחד בשכל הפועל?
ואם תאמר שלא יתעצם בשכל הפועל אלא מי שהשכיל כל המושכלות שהם בו, כדי שיהיו שניהם דבר אחד בעצמו, הנה זה דבר לא השיגו אדם מעולם. ויתבטל לפי זה ההישארות שבדו מלבם החכמים בעיניהם, ההולכים אחרי שרירות לבם הרע, וצללו במים אדירים והעלו חרס בידם.
[דוד המלך שנא פילוסופיה ואהב תורה]
ועל זה אמר דוד סעיפים שנאתי ותורתך אהבתי (תהלים קי"ט), רוצה לומר המחשבות הפילוסופיות שנאתי ותורתך אהבתי, כי בה יגיע האדם אל השלמות הנפשי הכולל כל המין או רובו.
וזה, כי ראוי שיהיה התכלית המכוון במין נמצא לכל המין או לרובו, כמו שהכוח אשר בסקמוניא לשלשל האדומה, או אשר בראונד לרפא רוע המזג הנמצא בכבד, ראוי שימצא לכל אישי המין, ואף על פי שיתחלפו בחוזק וחולשה. אבל שלא ימצא הכוח ההוא לכל המין או לרובו זה אי אפשר, לפי שאז לא יצדק על זה גדר הראונד ולא על זה גדר הסרמוניא.
ולזה הוא מבאר, שכל האנשים שיצדק עליהם גדר האדם ראוי שיהיה התכלית האנושי אפשר שימצא לכולם או לרובם, אם לא ימנע זה רוע בחירתם. ואף אם לא ימצא זה בכל הזמנים, ראוי שימצא ברובם, שאם לא כן יהיה מציאות מין האדם לבטלה. והוא מן השקר שתהיה בכאן צורה מיוחדת למין מן המינים, ולא יסודרו ממנו הפעולות והתכלית שראוי שיסודר ממנה.
ולזה תמצא שכתב אריסטו:
כי בהכרח הוא שיבוא זמן שיהיו כל האנשים נמשכים אחר האמת,
וישתדלו לדעת השם כפי מה שהוא אפשר בחוק האדם.
עד כאן לשונו.
ואמנם אמר זה למה ששיער, שאם לא כן יהיה מציאות מין האדם לבטלה. ואחר שהשגת המושכלות על הדרך שביארנו רחוק מאוד בחוק כל האנשים, ראוי שנבאר אי זה הדרך הוא שעל ידו יושג השלמות האנושי, שיהיה כולל כל המין או רובו, ושיהיה האפשרי ההשגה לכלל המין או לרובו.
[הבדלים בין בני אדם בקניין השלמות]
כל נמצא כפי מדרגת טבעו יקל עליו לקנות המעלה והשלמות הראוי לו מאי זה מין שיהיה. וזה מבואר נגלה בחיפוש מיני השלמויות מיוחדים במין האדם.
כי אנחנו נראה האנשים שהם שלמי היצירה וחזקי הטבע משיגים שלמות הבריאות בלי שום עמל ולא שום פועל, אבל הבריאות הוא נמצא מסתבך בהם בפועל תמיד.
ויש אנשים שהבריאות מסתבך בהם הסתבכות חזק, אבל יצטרכו לעשות איזה פועל או אי זה טיול כדי שיתקיים בהם הבריאות.
ויש אנשים שהבריאות אינו מסתבך בהם הסתבכות חזק, ויצטרכו לעשות פעולות רבות והשתדלות חזק כדי שיתקיים בהם הבריאות. אבל עם ההשתדלות החזק כבר יגיע בהם הבריאות השלם.
ויש אנשים שהם רעי המזג כל כך, שאף אם ישתדלו כל השתדלות שבעולם, אי אפשר להם שישיגו הבריאות השלם. אבל כבר ישיגו דבר מתדמה אל הבריאות בפועל אחד בלבד או בפעולות מועטות, וזה כי כבר ישיגו שיתקיימו עם רוע מזגם בפעולות מעטות בעניין שלא יתוסף החולי בהם לא זולת זה.
וכן ימצא זה העניין מהתחלפות המדרגות בשלמות החכמה, או בשלמות העושר, כי יש מי שיקנה החכמה או העושר בעמל מועט, ויש מי שיקנה אותם בעמל גדול, ויש מי שלא יקנה אותם עם כל עמל שבעולם, אבל כבר ישיג עם העמל מדרגה מה בהם.
[קניין השלמות לשכלים הנבדלים ולגלגלים]
ועל זה הדרך ימצא העניין בכל הנמצאים בשלמות המיוחד בכל אחד מהם כפי טבעו.
וזה, כי הסיבה הראשונה להיותה מספקת בעצמה אל שימצא בה תמיד בפועל השלמות אשר נתייחד בה כפי מדרגתה, לא תצטרך לעשות שום פועל לא בעצמה ולא בזולתה כדי שתקנה על ידו שום שלמות.
והשכלים הנבדלים להיותם נקיים מחומר, ימצא בהם השלמות אשר נתייחד בהם כפי טבעם בפועל תמיד, ולא יצטרכו לעשות שום פועל בעצמם כדי שישיגו שלמותם, אלא ההנעה שיניעו אל זולתם, רצוני לגלגלים.
ואולם הגלגלים עם היותם בעלי נפש משכלת כפי הסכמת כל החכמים, היותם בעלי חומר לא הספיק להם לקנות השלמות המיוחד בהם כפי טבעם, אם לא כשיעשו הם איזה פועל בעצמם. וזה הפועל הוא התנועה, כי בפועל ההתנועעות בכלל תשיג נפשם המשכלת שלמותה. כי להיות משכנה בגוף תצטרך אל הפועל הגופי כדי שתשיג השלמות שנתייחד בה כפי טבעה.
ועם כל זה כבר יתחלפו הגלגלים קצתם מקצתם בפועל ההוא, כי מה שהוא מהגלגלים יותר נכבד ויותר שלם במעלה, כמו הגלגל היומי, יספיק לו פועל אחד פשוט בלבד להשגת המעלה שנתייחד בה כפי טבעו, והפועל הזה היא התנועה היומית שהיא תנועה אחת פשוטה.
וגלגל הכוכבים להיותו רחוק מהמעלה ומקניית השלמות מן הגלגל היומי, לא תספיק לו תנועה אחת בלבד והצטרך אל שתי תנועות, שהן התנועה היומית והתנועה המיוחדת לו. ושאר הגלגלים, כל אחד ואחד כפי ריחוקו מהמעלה יצטרך ריבוי פעולות כדי שישיג שלמותו המיוחד לו.
ובעבור זה נמצאו הגלגלים מתחלפי התנועות, ונמצאו לאחד מהן ריבוי תנועות יותר מלאחר כפי ריחוקו מהשגת השלמות. עד שנמצא קצת כוכבי לכת, ובייחוד הירח, ימצאו לו תנועות רבות מתחלפות, וזה כי לרוב ריחוקה מהמעלה הצטרך אליה ריבוי פעולות יותר מלשאר הגלגלים, כדי שעל ידי ריבוי התנועות תקנה הירח השלמות אשר נתייחדה בו כפי טבעה.
וזה דבר הסכים עליו הפילוסוף בכלל השלישי מהמאמר השני מספר השמים והעולם.
וזה ממה שיורה, כי אין שום בעל חומר משיג שלמותו המיוחד לנפשו כפי טבעו, זולתי בעשיית פעולות גשמיות נגמרות על ידי הגשם. ולזה יהיה מהכרח הגלגלים שיתנועעו כדי שישיגו שלמותם המיוחד לנפשותיהם מהיותם כוח בגוף.
ויתחייב מזה כי האדם להיותו בעל חומר יותר עב ויותר עכור מחומר הגלגלים, שיצטרך בהכרח אל ריבוי הפעולות יותר מהם, כדי שעל ידי ריבוי הפעולות ישיג השלמות שנתייחד בו כפי טבעו שהוא שלמות נפשו המשכלת. שאם היה אפשר שישיגהו בהשכלה לבד בזולת הפעולות, כל שכן שיהיו יותר ראויים בזה הגלגלים, ולא היו צריכים להתנועע ולעשות פועל גופי לקנות שלמותם. אלא שאי אפשר לשום בעל חומר להשיג שום שלימות בזולת פועל גופי.
[השלמת בע"ח]
ואולם הבעלי חיים הבלתי מדברים, להיותם רחוקים יותר מאוד מהמעלה המיוחדת לבעלי הנפש, ולא היה אפשר להם כפי טבעם לקנות הקיום האישי להיותם נעדרי השכל, הושם להם מין מה מהקיום דומה אל קיום שאר בעלי הנפש, והוא הקיום המיני.
ויושג זה בפועל אחד בלבד או בפעולות מעטות, להיות השלמות ההוא רחוק מאוד מהשלמות אשר בשאר בעלי הנפש, שהוא ההשארות האישי.
[שלמות האדם]
אבל האדם, למה שהיה לו הקיום באיש מצד נפשו המשכלת כמו שהוא בגלגלים, והיה רחוק מאד ממדרגתם, הושמו לו ריבוי הפעולות המתחלפות, כדי שעל ידי ריבוי הפעולות יתקן מה שחסר לו, וישיג מדרגה ממין המדרגה שישיגוה הגלגלים בפעולה אחת או בפעולות מועטות.
והוא מבואר, שאין כל הפעולות נותנות שלמות אל הנפש, אלא אותן שהן כפי מה שראוי. גם אי אפשר שיהיו הפעולות ההן נותנות שלמות אל הנפש מצד היותם פעולות גשמיות בלבד, שאם כן היו כל הגשמיים שהם בעלי נפש חיונית משיגים השלמות ההוא. ולהיות האדם בעל חומר, אי אפשר שישיג השלמות האנושי מצד ההשכלה בלבד, בזולת מעשה, כמו שביארנו זה מהגלגלים. כי להיותם בעלי חומר חויב שימצא להם פועל מה גשמי שהוא התנועה, כדי שעל ידי הפועל ההוא ישיגו השלמות הנפשי שנתייחד בהם כפי טבעם.
ולזה יתחייב שיהיה הדבר הנותן השלמות לכל בעל חומר ובעל נפש משכלת עניין מורכב מפועל גופי והשכלה נפשית, כי הפעולה המעשית לא תיתן השלמות מצד היותה פועל גופיי בלבד, אבל מצד ההשכלה הנפשית שיושכל בעשייתה כמו שביארנו.
והפועל הנעשה על זה התואר, שהוא מורכב מפעולה גופית והשכלה נפשית, הוא הנותן שלמות בנפש, והן הפעולות שאמרנו שהן נמשכות אחר צורתו השכלית ומושפעות ממנה, לא השכלת המושכלות בלבד, כמו שחשבו בו הנמשכים אחרי הפילוסוף.\והנה בכוזרי קורא אותם דעות נפסדות\האמונה התמימה והאמונה החוקרת
א. אמר הכוזרי: אי אפשר שלא להטריח עליך, שתשמיעני דברים קרובים ומבוארים בשורשי האמונות, על דרך המדברים בדרך הניצחון, ותהיה מותרת לי שמיעתם כאשר הייתה מותרת לך ידיעתם, אם להאמין בהם או להשיב עליהם. כי כבר חסרתי המדרגה העליונה מברור האמונה מבלי מחקר, וכבר קדמו לי ספקות וסברות ודברים עם הפילוסופים ובעלי תורות ודתות שונות. הטוב לי שאלמד ואתחדד בהשבת הדעות הנפסדות הסכלות, כי אין הקבלה טובה אלא עם הלב הטוב, אבל עם רוע הלב החקירה יותר טובה, כל שכן כשיוציא המחקר אל אמונת הקבלה ההיא, ואז יתקבצו לאדם שתי המדרגות, רצוני לומר הידיעה והקבלה יחד.
בריאת הארץ
ב. אמר החבר: ומי לנו בנפש סובלת, שאיננה נפתית לדעות העוברות עליה מדעות הטבעיים והאצטגנינים ובעלי הטלסמאות והמכשפים ואנשי הקדמות והפילוסופים וזולתם, ולא יגיע אל האמונה עד שיעבור על דעות רבות מהאפיקורסים. והחיים קצרים והמלאכה מרובה, אלא ליחידים תהיה להם האמונה בטבע, ותרחקנה מהם הדעות ההם כולם, ויפול בנפשם מיד מקום טעותם, ואני מקווה שתהיה מהיחידים ההם.
וכיון שלא נוכל לעמוד מעשות רצונך, לא אנהג בך על דרך הקראים, אשר עלו אל החכמה האלוקית מבלי מדרגה, אבל אקרב לך ראשי דברים יעזרוך בציור ההיולי והצורה, ואחר כן היסודות הנקראים בערבי אסתקסא"ת, ואחר כן הנפש, ואחר כן השכל, ואחר כן החכמה האלוקית. ואתן לך ראיות מספיקות שאין הנפש המדברת צריכה לגוף, ואחר כן העולם הבא, ואחר כן הגזירה והחפץ והיכולת, בתכלית הקירוב והקצור. ואומר כי המוחשים לא השגנו כמותם ואיכותם כי אם בחושינו, ויגזור השכל כי הם נשואות בנושא, והנושא ההוא יקשה להעלות צורתו על לב, ואיך נעלה על לב צורת דבר שאין לו כמות ולא איכות, וישפוט הרעיון שמציאותו שקר, והשכל משיב עליו, כי הכמות והאיכות מקרים לא יעמדו בעצמם, ואי אפשר להם מאין נושא. וקראו הפילוסופים הנושא הזה היולי, ואמרו: כי השכל ישיגנה השגה חסרה, מפני חסרונה בעצמה, בעבור שאיננה נמצאת בפועל אינה ראויה לתואר מהתארים, ואם הייתה בכוח הנה התואר גשמי.
אמר אריסטו, כאילו היא בושה להראות ערומה, ואינה נראית עד שתלבש צורה. וכבר חשבו קצת אנשים כי המים הנזכרים בתחילת מעשה בראשית כנוי להיולי הזאת, וכי רוח אלוקים מרחפת על פני המים, אמנם הוא חפץ האלוקים ורצונו הנעשים בכל חלקי ההיולי, יעשה בהם מה שירצה, בעת שירצה, כאשר יעשה היוצר בחומר אשר אין לו צורה. וכינה בהעדר הצורה והחבור, בחשך ותהו ובהו. ואחר כן חייב חפץ האלוקים וחכמתו סבוב הגלגל העליון, אשר ייסוב פעם בכל עשרים וארבע שעות ויסובב עמו כל הגלגלים, בשיחודשו בזה בהיולי הזאת אשר היא בחלל גלגל הירח, שנויים כפי תנועות הגלגל. ותחילתם חמום האוויר הקרוב מגלגל הירח, בעבור קורבתו ממקום התנועה, ושב אש זכה, והיא אצל הפילוסופים האש הטבעי, אין לה מראה ולא שריפה, אבל היא עצם זך דק קל, קראו אותו הפילוסופים גלגל האש. ואחר כן גלגל האוויר, ואחר כן גלגל המים, ואחר כן כדור הארץ אשר היא המרכז, כבדה ועבתה בעבור רחקה ממקום התנועה. ואלה הארבע יסודות - מהמזגם תהיינה ההוויות.
מקריות בבריאת העולם?
ג. אמר הכוזרי: ואני רואה אותם אצלם מתחדשות במקרה, באומרם נקרה לאשר קרב מהגלגל מאד שיהיה אש, ומה שרחק שיהיה ארץ, ומה שהתמצע היה כפי הקרוב מן הגלגל המקיף או מן המרכז, אוויר ומים.
החכמה בבריאת העולם
ד. אמר החבר: אבל ההכרח יביאם להודות בחכמה בהיפרד עצם מעצם, כי לא ייפרד עצם האש מעצם האוויר, והאוויר מן המים, והמים מהארץ במעט וברב ובחזק ובחלש, אך בצורה מיוחדת לכל אחד, הושם זה אש וזה אוויר וזה מים וזה ארץ, ואם איננו כן, יש לאומר לומר כי מלא הגלגל כלו ארץ קצתו יותר דק מקצתו, ולאחר שיאמר, אבל מלא הגלגל כלו אש, אך כל מה שירד היה יותר עב אשיות ויותר קר, ואנחנו רואים פגישת יסוד ביסוד וכל אחד מהם שומר צורתו ועצמותו, נראה האוויר והמים והארץ במקום אחד נוגעים זה בזה, ואינם מתדמים, עד שישתנה קצתם אל קצתם בסיבות אחרות משנות אותם, ויקבלו המים צורת האוויר, והאוויר צורת האש, ואז יהיה ראוי היסוד לשם חברו, ויהיו העצמים נכרים בצורתם מלבד מקריהם. והביא זה הפילוסופים לאמור כי שם שכל פועל אלוקי נותן הצורות האלה, כאשר הוא נותן צורות הצמחים והחיים, והם כולם מארבע יסודות, ואין הדלית נכרת מן הדקל במקרים, אבל בצורות, שמו עצם זאת זולת עצם זאת, אך ייפרד במקרים דלית מדלית ודקל מדקל, שתהיה על הדמיון, זאת שחורה וזאת לבנה, וזאת יותר מתוקה, וזאת יותר ארוכה וזאת יותר קצרה, ויותר עבה ויותר דקה, וזולת זה מן המקרים, ואין בצורות העצמיות רב ומעט, כי אין סוס פחות סוסיות מאחר, ולא אנוש יותר אנושיות מאחר, כי גדרי הסוסיות והאנושיות לכל אישיהם מגיעים, והפילוסופים הודו על כרחם כי אלו הצורות נותן אותם עניין אלוקי, וקוראים אותו משכיל נותן הצורות.
ה. אמר הכוזרי: זאת היא האמונה כאשר יכריחנו הכרח השכל להודות בכזה, ומה הוצרכו לומר במקרה, ולמה לא נאמר, כי אשר שם זה סוס וזה אנוש בחכמה אשר לא נשיג אנחנו הפרדתה, הוא אשר שם האש אש והארץ ארץ, לחכמה אשר ראה אותה יתברך, לא במקרה מקרבת הגלגל או ממרחקו.
הנס מוכיח כוונה בבריאה
ו. אמר החבר: וזאת היא הטענה התוריה, ומופתה בני ישראל ומה שהופך להם מן עיני העצמים מה שהופך, ומה שנברא להם מן ההוויות, וכאשר יסתלק המופת הזה ישתוה עמך הטוען עליך בדלית על דרך הדמיון, כי צמחה במה שקרה שייפול במקום ההוא זרע הענבים, וצורת הזרע הייתה במה שנקרה מסיבוב הגלגל ערך מן הערכים, נמזגו בו היסודות מזג, בא ממנו מה שאתה רואה.
ז. אמר הכוזרי: ואני אדבר עמו על הגלגל העליון עצמו מה שהוא שיגלגלהו, ההיה הדבר ההוא במקרה אם לא, ואחר כן אדבר עמו בערכים ההם הגלגליים והם עד אין תכלית מרוב, ואנחנו רואים צורות הצמחים והחיים יש להם תכלית, עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, והיה ראוי שתתחדשנה עם חידוש הערכים צורות ותמחנה האחרות.
ח. אמר החבר: היא הטענה, כל שכן עם השגתנו מהחכמה בהרבה מהם, ומה הצורך אליהם, כאשר התבאר בספר תועלת מיני החיים לאריסטו ולגאליניוס וזולתם מפלאי החכמה. וכן יתבאר בבהמות הישוב, כצאן והבקר והסוסים והחמורים, שהם בעבור צורך האדם אליהם, כי אין התקנה בהם שיהיו מדבריות, אבל בישוב לתועלת בני אדם. וכל מה שרמז לו דוד ע"ה באומרו: [תהילות ק"ד כ"ד] מה רבו מעשיך ה', לדחות טענת אפיקורוס היוני, אשר היה רואה כי העולם היה במקרה.
תהילים ק"ד - ברכי נפשי: טבע, נפש, שכל פועל, נבואה
ט. אמר הכוזרי: אף על פי שנצא מענייננו מעט, באר לי כוונת המזמור הזה.
י. אמר החבר: הוא הולך על דרך מעשה בראשית.
התחיל עוטה אור כשלמה, רומז על מאמרו יהי אור.
נוטה שמים כיריעה, רומז אל יהי רקיע.
המקרה במים, רומז אל המים אשר מעל לרקיע. ואחר כן מה שיקרה באוויר מהעננים והרוחות והאשים והברקים והזוועות, ושהם כולם ברשיון, כמו שאמר: [איוב ל"ו ל] כי בם ידין עמים. והליץ בעדם כולם.
השם עבים רכובו, המהלך על כנפי רוח, עושה מלאכיו רוחות, רוצה לומר ששולחם אל מקום שירצה ובמה שירצה, וכל זה תלוי ברקיע.
ואחר כן הועתק אל יקוו המים ותראה היבשה. באומרו: יסד ארץ על מכוניה, ושהמים מטבעם מקיפים ממעל לארץ ויכסוה כלה כלבוש עמקים והרים, כמו שאמר: תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים.
אבל היכולת והחכמה הוציאה אותם מהטבע ההוא והכניסם אל העמקים מקום הימים, עד שיהיה לשם מקום גדול החיים והראות החכמה.
ואמר: מן גערתך ינוסון, כינוי היכנסם אל הימים ותחת הארץ. ולזה רמז באומרו: [תהילות קל"ו ו] לרוקע הארץ על המים, כי הוא כנראה כנגד אמרו: תהום כלבוש כסיתו, וזה כפי טבע המים, והמאמר ההוא כפי היכולת והחכמה, וכמו שאמר: גבול שמת בל יעבורון. וכל זה מכוון לתועלת החיים כאשר ידחה האדם בתחבולותיו ומלאכותיו, רב מימי הנהרות בסכרים וזולתם, לקחת מן המים כפי צרכו לבית הריחיים או לתעלה וזולת זה.
כן רמז הנה באומרו: המשלח מעיניים בנחלים, כדי שישקו כל חיתו שדי, כאשר תברא החיה, ויהיה עליהם עוף השמים ישכון, כאשר יברא העוף.
ואחר נעתק אל תדשא הארץ, באומרו: משקה הרים מעליותיו, כנוי ל"ואד יעלה מן הארץ" (ברא' א), לתועלות בני אדם וזרעו, כמו שאמר: מצמיח חציר לבהמה, שלא יבזו החציר, כי הוא מתועלות בהמות הישוב, בקר וצאן וסוסים וחמורים וזולתם, כנה בעדם בעבודת האדם, רוצה לומר עבודת האדמה לעבוד בהם, ויוציא לב הצמח לעצמו, כאשר אמר: להוציא לחם מן הארץ, דומה לאמרו: הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, רוצה לומר, שהלב לאדם והקליפות לשאר החיים, כמו שאמר: ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים. וזכר המזונים השלשה אשר יוצאו בעבודת האדמה, והם דגן תירוש ויצהר, וכולם לחם. ואח"כ זכר תועלותם, ואמר: ויין ישמח לבב אנוש, ואח"כ להצהיל פנים משמן. והלחם אשר הוא הלחם הידוע מיוחד, לבב אנוש יסעד. ואחר כן חזר על תועלת ירידת המטר לאילנים, כמו שאמר: ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע.
ותועלת האילנות הגבוהות למין מן החיים, כמו שאמר: אשר שם צפרים יקננו, כאשר ההרים הגבוהים תועלת למין אחד מן החיים, כמו שאמר: הרים הגבוהים ליעלים, והסלעים תועלת למין אחד מן החיים כמו שאמר סלעים מחסה לשפנים, והכל נכלל בזכר היבשה. ואחר כן נעתק אל יהי מאורות, באומרו: עשה ירח למועדים.
וזכר תועלת הלילה, ושהיה בכוונה מאצלו ולא במקרה, ולא תהו במעשהו, ולא במקרים התלויים במעשהו, כי הלילה הוא זמן העדר השמש אבל הוא עם זה מכוון לתועלות, כמו שאמר: "תשת חשך ויהי לילה". ומה שסמוך לו מן המאמר בזיכרון החיות המזיקות לאדם, והליכתם בלילה והאספם ביום, והאדם והחיות הרגילות עם האדם בהפך זה, כאשר אמר: יצא אדם לפעלו ולעבודתו וגו'. הנה כבר נגררו לו החיים הארציים כולם בזכר הנהרות, ואחר כן בזכר המאורות, ונגרר עימהם זכר האדם, ולא נשאר לו אלא זכר החיים אשר במים, ורוב ענייניהם אינם ידועים, והחכמה בהם איננה נגלית לנו כהיגלותה באלו. ושבח על זיכרון אלה אשר החכמה בהם נגלית, באומרו: מה רבו מעשיך ה'.
ואחר כן חזר על זכר הים ומה שיש בו, וסמך לו אמרו: יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, כנוי לאמרו: [בראשית א' ל"א] וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ואמר על יום השביעי: וישבות ויברך ויקדש, בעבור שנשלמו המעשים הטבעיים אשר ישלמו בזמן, והגיעו באדם אל מעלת המלאכים אשר אינם צריכים לכוחות הטבעיים, מפני שהם שכלים אינם צריכים בפועליהם אל זמן, כאשר אנחנו רואים השכל יצייר ברגע אחד השמים והארץ, והוא עולם המלאכות ועולם המנוחה, כאשר תדבק הנפש בו תנוח. ועל כן נאמר בשבת, שהוא מעין עולם הבא.
דעת אנשי ההקשה
ועתה נשוב אל דברינו על דעת אנשי ההקשה, כי היסודות כאשר ימזגו מזגים סוגים מתחלפים, כפי התחלף המקומות האוויריים והערכים הגלגליים, יהיו ראויים לצורות מתחלפות מאצל נותן הצורות, והיה לכל המוצאים מה שיש להם מכוחות וטבעים המיוחדים להם, ולקצתם דעות במוצאים שכוחותם וטבעיהם ועצמיהם מזגיים בלבד, אינם צריכים אל צורות אלוהיים, ושהצורות אינם צריכות כי אם לצמחים ולחיים אשר תיוחס הנפש אליהם. וכאשר נמזגו מזג יותר דק היו ראויים לצורה יותר נכבדת, תראה בה מחכמה האלוקית יותר, והוא הצמח אשר לו קצת הרגש והשגה, וניזון מן הארץ הטובה הלחה והמים המתוקים, ונמנע מהפך זה, ויגדל עד אשר יוליד כמוהו ויעשה זרע. אז יעמוד מעשהו, ויבקש הזרע ההוא כמו המעשה ההוא לחכמה הנפלאה התקועה בו, הנקראת אצלם טבע, והוא כוח משתדל בשמירת המין, בעבור שלא היה אפשר להישאר האיש ההוא בעצמו, שהוא מורכב מדברים משתנים.
והיה כל אשר לו הכוחות האלה לגדול ולהולדה וקבול המזון, לא ינוע התנועה המקומית, הוא אשר ינהיגהו הטבע על דברי הפילוסופים, ועל האמת שהבורא יתברך ינהיגם בתכונה מהתכונות, קרא אתה התכונה ההיא אם תחפוץ, טבע או נפש או כוח. וכאשר דק המזג יותר ונזדמן להראות בו החכמה האלוקית יותר, היה ראוי לתוספת צורה זולתי הכוחות הטבעים, עד שיגיע אל מזונותיו מרחוק, ויהיו כל אבריו קשורים, לא ינועו כי אם בחפצו, ויהיה יותר מושל בחלקיו מן הצמח, אשר לא יוכל להסתר ממה שיזיקהו, ולא לרוץ למה שיועילהו, והרוח משחקת בו. והיה החי בעת האיברים המניעים במקום, ונקראת הצורה הנתונה לו יתירה על הטבע, נפש. והשתנו הנפשות שינוי גדול כפי התגבר הטבעים הארבע, עם כוון החכם יתברך לכל חי וחי לצורך כל העולם אליו, אף על פי שאין אנו יודעים מה התועלת ברובם, כאשר לא נדע כלי הספינה ונחשבם ללא צורך וידעם בעל הספינה ועושיה.
וכאשר לא נדע תועלות הרבה מאברינו ועצמנו, אילו היו מפורדים לפנינו, לא היינו יודעים תועלות כל עצם ועצם וכל אבר ואבר, אף על פי שאנחנו משתמשים בהם. וברור לנו כי אם היינו חסרים אחד מהם יהיו מעשינו חסרים ונצטרך אליו. וכן כל חלקי העולם ידועים וספורים אצל בוראם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. והיה מן הדין שתהיינה הנפשות שונות זו מזו, והיה בדין שיהיו כלי כל נפש ראויים לה, ויינתן לאריה כלי הטרף בשיניים והציפורנים עם הגבורה, ויינתן לאיל כלי המנוסה עם המורך, וכל נפש תכסוף להשתמש בכוחותיה כאשר הוכנו לה. ולא נשתוו הטבעים במאומה מן החי הבהמי, ואיננו נכסף לקבול צורה יתירה על הנפש החיונית, אבל נשתוו באדם ונכספו לצורה יתירה, ואין כילות אצל העניין האלוקי, ואצל עליו צורה יתירה נקראת השכל ההיולני הנפעל. ובני אדם גם כן שונים זה מזה, כי רובם טבעיהם נוטים ויטה שכלם עם הנטייה ההיא. אם יטה עם המרה האדומה, עמו המהירות והקלות, ואם יטה עם המרה השחורה, עמו המתון והיישוב. והמידות הולכות אחרי המזג, עד אם ימצא אדם שווה הטבעיים והפכי המידות אצלו ברשותו, כמו שתי כפות המאזנים הישרים ביד השוקל, יטה אותם אל אשר ירצה בתוספת האבנים וחסרונם. והאדם ההוא בלי ספק לבו ריק מן התאוות המופלגות, וכוסף אל מדרגה למעלה ממדרגתו, והיא המדרגה אלוקית, והוא עומד ומחשב במה שראוי לו לעשותו בהגברת טבעיו ומידותיו, ואיננו נותן לכוח הכעס רצונו, ולא לכוח התאווה רצונו, ולא לזולתם, אבל הוא נועץ ומבקש מאלוקיו שיורהו הדרך הישרה. וזה הוא אשר יאצל עליו רוח אלוקי נבואי אם יהיה ראוי לנבואה, או לימודי אם מדרגתו למטה מזאת, ויהיה חסיד לא נביא, שאין כילות לפניו יתברך אבל הוא נותן לכל דבר מה שראוי לו. והפילוסופים קוראים נותן המדרגה הזאת השכל הפועל, וישימוהו מלאך אחרי האלוקים. וכאשר שכלי בני אדם נדבקים בו, הוא גן עדנם והתמדתם הנצחית.
כוחות הנפש
יא. אמר הכוזרי: רצוני שתפרוט לי הכלל הזה על דרך קצרה.
יב. אמר החבר: יתבאר מציאות הנפש בתנועות וההרגש לחיים, שונות מן התנועות היסודיות, ונקראת סיבתם נפש או כוח נפשי, ויתחלקו הכוחות הנפשיות אל שלשה חלקים:
והם מה שהשתתף בו החי עם הצמח והוא הכוח הצמחי,
ומה שהשתתף בו האדם עם שאר החיים והוא הכוח החיוני,
ומה שנתייחד בו האדם ויקרא הכוח הדברי.
ויתבאר עניין הנפש הכללית הסוגית בבחינת הפעולות שהם מחמת הצורות המגיעות בחומר, לא מחמת החומר מצד שהוא חומר, כי הסכין לא יחתוך מצד שהוא גוף אבל מצד שיש לו צורת הסכין, וכן החי לא ירגיש וינוע מצד שהוא גוף, אך מצד שיש לו צורת החיות, והיא הנקראת נפש.
ונקראו אלו הצורות שלמיות, כי בהם ישלמו תכונות הדברים.
והנפש שלמות, ויש שלמות ראשון ושלמות שני.
הנה הראשון הוא התחלה לפעולות,
והשני עצמות הפעולות היוצאות מההתחלה, והנפש שלמות ראשון, כי היא התחלה ליוצא מההתחלה.
והשלמות אם שלמות לגשם, ואם שלמות לעצם אינו גשם, והנפש שלמות לגשם.
והגשם אם טבעי, ואם מלאכותי, והנפש שלמות לגשם טבעי.
והגשם הטבעי אם כליי ואם בלתי כליי, כלומר שישלמו פעולותיו בכלים או בלעדי כלים. והנפש שלמות לגשם טבעיי כליי בעל חיות בכוח, רוצה לומר מוצא הפעולות החיוניות בכוח ומכין אותם, ויתבאר שהנפש אינה הווה מהתמזג נפרדים, אם שיגבר בו אחד מהנפרדים או יותר מאחד, הנה תהיה הצורה המגעת כפי זה, ואם שינוצחו הנפרדים, עד שלא יישאר אחד על צורתו ותחודש מזה צורה מאמצעיותם. והנפש אינה ממין דבר מנפרדי הגוף, אם כן אינה אלא צורה מחוץ כפתוח אשר איננו ממין צורות המים והעפר.
תחילת הכוחות, הכוח הזן והוא ההתחלה, והמוליד כתכלית והמגדל כאמצע, הקושר בין ההתחלה והתכלית.
ולמוליד ראשית וקדימה, ואם יראה מתאחר, הנה הוא ימשול ראשונה על החומר המוכן לקבול החיות, וילבישהו צורת הדבר המכוון בעבודת המגדל והזן, ואח"כ יעזוב ההנהגה לשניהם עד עת ההולדה, והמוליד נעבד, והזן עובד, והמגדל עובד ונעבד.
ולזן הארבעה כוחות המפורסמים העובדים אותו. כל נע בחפץ הרגש נע, ואם איננו כן, היה ההרגש לריק, והחכמה לא תיתן דבר להבל וריק ולא להזיק, ולא תמנע דבר צריך ולא מועיל, עד שבעלי קשקשים ואם יראו נחים היה להם התקבצות והתפשטות, ואם יהפכו על גביהם יתנועעו עד שישובו על בטניהם, כדי לקרב להם המזון.
ההרגשות
וההרגשות הנראות ידועות, אבל הנסתרות תחילתם ההרגשה המשתתפת, כי אשר איננו ערב ואשר הוא ערב לא יושגו כי אם בניסיון, וצריך לקבוע כוח (יצרי) [יצורי] לשמור צורות המורגשות, והיא ההרגשה המשתתפת, והכוח הזוכר השומר לשמור בו העניינים המושגים מהמורגשות, והכוח היצרי להקריב בו מה שנמנע מהזיכרון, והכוח המחשבי לעמוד בו על בירור מה שיחדשהו היצרי, והפסדו קצת מהעמידה החדשה עד שישיבהו אל הזיכרון. והכוח המתנועע להביא מה שיצטרך מקרוב ורחוק ודחיית המזיק.
כוחות בעלי החיים
וכל כוחות בעלי חיים, אם משיגים ואם מניעים.
והמניעים אם מניע להביא מועיל והוא הכוסף, ואם מניע לדחות מזיק והוא הכועס.
והמשיגים שני מינים, אם נראים כחושים הנראים, ואם נסתרים כחושים הנסתרים.
והמניע הוא עושה בממשלת המחשבי בהשתמש היצרי והוא התכלית מהחי הבהמי, כי אין ראוי לקבוע לו הכוח המתנועע לתקן סיבות ההרגש והיצר, אך החוש היצרי נקבע לו לתקן סיבות התנועה.
והמדבר בהפך זה נתנה לו התנועה לתקן הנפש המדברת העושה הזוכרת.
החושים
החושים החמישה ידועים, ומושגיהם ידועים. באמצעותם תושג הדמות והמניין והגודל והתנועה והמנוחה. התבאר מצוא ההרגשה המשתתפת, מאשר אנחנו דנים על הדבש דרך משל כשנראהו, שהוא מתוק, וזה בעבור שעמנו כוח משותף לחושים החמשה, וזה הכוח הוא היצורי, ופועל בהקיץ ובתמונה.
ואחר זה כוח מרכיב מה שמתקבץ בהרגשה המשתתפת, ויבדיל ביניהם ויפיל המחלוקת ביניהם, מבלי שיסיר מהצורות ההרגשה המשתתפת, וכן הוא היצרי, ויש שיהיה אמת ויש שיהיה שקר, אבל היצורי אמת לעולם.
ואחריו הכוח המחשבי, והוא כוח השופט דן על דבר שראוי שיבוקש ועל דבר שראוי להתרחק ממנו. ואין ביצורי ולא ביצרי משפט ודין, אבל ציור לבד.
ואחריו הכוח השומר, מזכיר לעניינים מה שהשיג, כמו שהזאב שונא, והבן אוהב. והאהבה וההיזק וההאמנה וההכזבה למחשבי, אבל השומר המזכיר הנה ישמור מה שמאמין בו המחשבי.
והכוח היצרי כשהשתמש בו המחשבי יקרא יצרי, וכשהשתמש בו המדבר יקרא מחשבי. ההצטיירות בפני המוח, והיצרי באמצעותו, והזיכרון במאוחרו, והמחשבי בכללו, ורובו בעת היצרי.
וכל אלו הכוחות מתים כלים בכיליון כליהם, ואין עמידה אלא למדבר אף על פי שייחד לעצמו, לב הכוחות האלה בדרך מדרכי הייחוד, ושימציאם בעצמותו. זה היוצא מדברי האנשים האלה במה שלמטה מהנפש המדברת. ואמרו במדברת שהיא השכל ההיולני, רוצה לומר השכל [בכוח], דומה להיולי אשר הוא דומה לאפס בפועל והוא בדבר בכוח, ויהיו בו הצורות המושכלות אם בלמוד אלוקי ואם בקניין.
ואשר הם בלימוד הם המושכלות הראשונות אשר ישתתפו בהם כל בני אדם אשר על המנהג הטבעי.
ואשר בקניין הם בהקשה ובחידוש המופתי בהצטיירות האמתות הדבריות, כמו הסוגים והמינים והחלקים והמידות הנפרדות, והמורכבות בדרכים הנחלקים מההרכבות וההקשות המחוברות, האמיתיות והכזבניות, והגזרות המולידות תולדות הכרחיות מופתיות, או נצוחיות, או הלציות, או הטעאיות, או שיריות, ובהתברר אמיתת העניינים הטבעיים בהיולי והצורה וההעדר, והטבע, והזמן, והמקום, והתנועה, והגרמים הגלגליים, והגרמים היסודיים, וההוויה וההפסד המוחלטים, וההוויות הנולדות ההוות באוויר, וההוות במוצאים, וההוות על כדור הארץ מצמח וחי, ואמיתת האדם, ואמיתת הצטיירות הנפש את נפשה, והצטיירות הדברים המוסריים מהמניינים, והשעורים המלאכיים, והשיעורים הכוכביים, והשיעורים הניגוניים, והשיעורים המראיים, והצטיירות הדברים האלוקיים, וידיעת התחלות המציאה בסתם מצד שהיא מציאה, והתלויים בה בכוח או בפועל, וההתחלה והעילה והעצם והמקרה והסוג והמין וההפך והדומה, וההסכמה והחילוף והאחדות והריבוי, וקיום התחלות החכמות העיוניות מהמוסריות, והטבעיות מן הדבריות, אשר לא יגיעו אליהם, אלא בזאת החכמה, בקיום הבורא הראשון והנפש הכללית, ואיכות המינים, ומדרגת השכל מהבורא, ומדרגת הנפש מהשכל, ומדרגת הטבע מהנפש, ומדרגת ההיולי והצורה מהטבע, ומדרגת הגלגלים והכוכבים וההוויות מההיולי והצורה. ולמה הוטבעו על המחלוקת הזאת, והקדימה והאיחור, וידיעת האנושות והאלוהות, והטבע הכללי וההשגחה הראשונה. ויש שתקבל זאת הנפש המדברת צורה מן ההרגש, כאשר תראה על עצמה מה שיש ביצורי השומר להשתמש ביצרי והמחשבי, (והמצא) [ותמצא] הצורות ההם משתתף קצתם עם קצתם בתבניות ונפרדים בתבניות אחרות. ומן התבניות ההם צורות עצמיות ומקריות. והיא מחלקת אותם ומסדרת אותם ומחדשת הסוגים והמינים וההבדלים והסגולות והמקרים, ואחר תרכיבם הרכבה הקשית ותוליד מהם תועלות התולדות בעזר השכל הכללי הסומך אותם. ואם היא נעדרת ראשונה בכוחות ההרגשים איננה צריכה אליהם בציור אלה העניינים בעצמם ובהרכבת ההיקשים מהם, לא בעת האמות ולא בעת הציור. וכאשר הכוחות ההרגשים משיגים בכאן מה שמרגישים מן המורגש, כן הכוחות השכליות בהפשטת הצורה מהחומר וההתדבק בה, אלא שכח המרגיש לא יפעל בעצמו כמו שיפעל המדבר, אבל יצטרך אל הכוח המניע ועזר האמצעיים המגיעים הצורות אליו. אבל המשכיל משכיל בעצמו ומשכיל עצמו בעת שירצה, ועל כן נאמר: כי הכוח המרגיש מתפעל, והמשכיל פועל. ואין השכל בפועל זולת הצורות המושכלות המופשטות בעצם השכל בכוח, ולכן נאמר שהשכל בפועל משכיל ומושכל יחד. ומן הכוחות המיוחדות לשכל שיאחד הרב וירבה האחד בהרכבה וההתכה והשכל, ואף על פי שנראה מעשהו בזמן בהרכבת ההקשות בעיון ובמחשבה, הנה הבנתו לתולדות איננה נתלית בזמן, אך עצם השכל מרומם מהזמן.
והנפש המדברת, כשהיא מקבילה אל החכמות נקראת פעולתה שכל עיוני, וכאשר היא מקבילה לגבור הכוחות הבהמיים נקראת פעולתה הנהגה, ונקראת שכל מעשי.
וכבר יצליח הכוח הדברי בקצת האנשים מהתדבקו בשכל הכללי, במה שירוממהו מהשתמש בהקשה והעיון, ויסור מעליו הטורח בלמוד ובנבואה, ותקרא סגולתו זאת קדושה, ותקרא רוח הקודש.
הנפש - עצם ולא גוף ולא מקרה
וממופתי עצמיות הנפש שהיא איננה גשם ולא מקרה, וכשהיא צורת הגשם, לא תתחלק בעצמותה כהתחלק הגשם, ולא במקרה כהחלק המקרה בהחלק נושאו, כי המראה והריח והטעם והחמימות והקרירות כבר יתחלקו בהחלק נושאם, ואם לא יתחלקו בעצמותם, והצורה השכלית איננה כי אם המושכל, והמושכל מהאדם דרך משל לא יקבל החלוקה, כי לא יצוייר חצי אדם ולא חלק מהאדם - אדם, כמו שיצויר חלק מהגשם גשם וחלק מהגוון גוון. וכן הגוון הגשם, מצד שהם מושכלים לא יצטייר בהם חלוק חצי גשם מושכל, כמו שנאמר, חצי הגשם ההוא מוחש, וחצי הגוון הנשוא עליו הרמוז אליו, ולא יאמר 'חצי הנפש המדברת אשר בראובן' כמו שנאמר 'חצי גופו', אחר שלא תוכר ולא תוגבל מצד מהצדדים ולא יורמז אליה. וכיון שאיננה גשם ולא מקרה עומד בגשם הונח בו, כבר נראה מציאותה במה שיצא ממנה מהפעולות, ולא נשאר אלא שתהיה עצם עומד בעצמותו, מתואר בתארי המלאכים והעצמים האלוקיים.
כליה הראשונים, הצורות והרוחניות המצטיירות באמצע המוח מהרוח הנפש, מן הכוח היצרי, תשיבהו מחשבי, כאשר תשלוט בו ותרכיבהו הרכבות ותבדילהו הבדלות יביאהו אל הולדת חכמה. וכבר היה קודם זה יצרי, כשהיה שולט בו הכוח הרעיוני המחשבי שאינו נכון, כמו שיקרה בתינוקות ובבהמות ובמי שנשתנה מזגו מחמת חולי עד שייעלמו אותן התמונות מהנפש האנושית, ההרכבות וההפרדות, המצטרך אליהם להשלמת העיון בעצת המכוונת, ותבוא העצה חסרה ורעיונית כלה או קצתה.
ומן הראיות על הפרד הנפש מהגוף ושאיננה צריכה אליו, כי הכוחות הגשמיות יחלשו במושגיהם החזקים, כעין אצל השמש, והאוזן אצל הקול החזק בהפסד כליהם. והנפש המדברת אינה כך, אבל תתחזק כל אשר תשיג מדע חזק ממנה.
ומזה: כי הזוקן ישיג הגוף, ולא ישיג הנפש, אבל תתחזק אחר החמישים שנה, והגוף בירידה,
ומזה: שפעולות הגוף בעלות תכלית ופעולות הנפש בלתי בעלות תכלית, כי הצורות ההנדסיות והמספריות והמשפטיות בלתי בעלות תכלית. והראיה על מציאות עצם שכלי נבדל מהגשמים, יעמוד לנפש מעמד האור לראות, ושהנפש כשנבדלה מהגשמים תתאחד בו, הוא שהנפש אין מדעיה הווים לה בניסיון, כי מה שיהיה בניסיון אין גוזרים עליו גוזר גמור, כי לא יגזור האדם גוזר גמור, שכל אדם לא יגיע אוזניו, כאשר יגזור, כי כל אדם מרגיש חי וכל חי עצם ושהכל יותר רב מהחלק וזולת זה מהמושכלות הראשונות, כי האמנתנו, בבירור הדעות לא תתברר בלמוד, ואם לא יהיה כן היה משתלשל העניין אל מה שאין לו תכלית, ואם כן הוא מאצילות אלוקית דבק בנפש המדברת וכל מה שבו צורה שכלית בעצמותו, הנה הוא עצם בלתי מתגשם, אך עומד בעצמותו. וציור הנפש לצורה שלמות לה, ויהיה לה בה ההתדבקות בעצם הזה השכלי אבל תעתיקה מההתדבקות ההוא טרדת הגוף. הנה לא התאמת ההתדבקות התמים אלא במיאוס וגיעול כל כוחות הגוף, כי אין מונע לה מההתדבקות בו זולת הגוף, וכשתיפרד ממנו תישאר פנויה, ניצולת ממה שהיה אפשר לו מן ההפסד, מתדבקת בעצם הזה הנכבד המכונה בעולם העליון. וזולת זה מהכוחות אין מעשהו כי אם בגוף ותסור בהפסד הכלי, אבל הנפש המדברת כבר ציירה אותם הצורות ההם ולקחה לבותיהם כמו שקדם.
ביקורת השיטה הפילוסופית
יג. אמר הכוזרי: אני רואה לדברים האלה הפילוסופיים יתרון דקדוק וברור על שאר הדברים.
יד. אמר החבר: וזהו מה שהייתי מפחד עליך (מאמר חמישי סימן ב) מהפיתוי ומנוחת הנפש אל דעותם, למה שנתברר מהם המופת בחכמות ההרגליות וההגיון, בטחו הנפשות על כל מה שאמרו בטבע ובמה שאחר הטבע, וחשבו שכל מה שאמרוהו מופת.
ולמה לא תספק בטענותם ביסודות הארבעה ראשונה, ותתבע אותם בעולם האש אשר יטענו ששם האש העליונה אין גוון לו, שימנע גוון השמים והכוכבים, ומתי השגנו אנחנו אש יסודית, אבל איכות חמה בתכלית אם תחול בארץ הייתה גחלת, ואם תחול באוויר הייתה להבה, ואם תחול הייתה מים רותחים. ומתי ראינו גשם אשי ואווירי נכנסים בחומר הצמח והחי, עד שנגזור שהוא מורכב מהארבעה כולם אש ואוויר ומים וארץ. אמור שהשגנו המים והארץ והשתנותם והכנסם בחומר הצמח [והחי], ולאוויר ולחמימות השמש עזר בהוויה בדרך האיכות, לא בגשם אש ולא בגשם אוויר. או מתי ראינו אותם ניתקים אל אלה הארבעה בעינם, אם ינתק חלק אל דמות העפר אינו עפר, אבל הוא אפר ראוי לרפואה, והחלק הנתק על דמות המים אינו מים, אבל הוא סחיטה או לחות ארסי או מזוניי, לא מים ראויים לשתיה, והחלק הנתק אל דמות האוויר היה אד או קיטור, לא אוויר ראוי להתנשם בו. ואלה גם כן פעמים ישתנו אל בעלי חיים או צמח, או נקפאו בחלקי הארץ, ושבו מהשתנות אל השתנות, ובפלא ייפול בהם השתנות אל יסוד גמור.
אמת כי אחר המחקר יוצא לנו ההכרח להודות בחמימות והקרירות והלחות והיבשות, ושהם איכויות ראשונים לא ימלט מהם או מאמצעיהם גשם מהגשמים, ושהשכל יתיך המורכבות אליהם, וירכיב מהם ויניח להם עצמים נושאים, ויאמר אש ואוויר ומים וארץ בציור ובמאמר, לא שהם היו כלל פשוטים חוץ לשכל, ויתרכב מהם כל הווה. ואיך יאמרו זה והם יאמרו בקדמות, אם כן לא סר האדם הווה משכבת זרע ודם, והדם מהמזונות, והמזונות מהצמח והצמח כמו שאמרנו מכוח זרעי, והמים אשר ישתנו לדומה עצם להם בעזר מהשמש והאוויר והארץ, ועוד שלכל הכוכבים ומצבי הגלגלים רושם ועזר בו. הנה זה הספק ביסודות על דעתם. ואולם על דעת התורה הנה האל ברא העולם כמו שהוא, ובעלי חיים שלו וצמחיו מצויירים, ולא יצטרך אליהם אמצעיים והרכבת מורכביהם. ובהודות בחידוש, קל כל קשה והתיישר כל מעקש. כשידומה מזה העולם שהוא לא היה עזר היה בחפץ האל בעת שרצה ואיך שרצה, לא תצטער בחקירה איך התהוו הגשמיים ואיך נקשרו בהם הנפשות, ולא תתרחק נפשך מקבול הרקיע והמים אשר מעל לשמים, והשדים אשר יזכירום רבותינו, והסיפורים המקווים מן ימות המשיח ותחיית המתים והעולם הבא. ומה צרכנו אל זאת התחבולה בהשארות הנפש אחר כלות הגוף, והמסופר הצודק המקובל כבר אמת אצלנו היעודים, הניחם יהיו רוחניים או גשמיים.
ואם נמשיך דרכי ההגיון לקיים הדעות בם ולבטלם, יכלו החיים בלעדי תולדה. ומי לנו באמיתת מה שהביאונו בשהנפש עצם שכלי, לא יוגבל במקום ולא ישיגהו הוויה ולא הפסד, ובמה תוכר נפשי מן נפשך או מן השכל הפועל, ושאר העלות והעלה הראשונה. עוד איך לא יתאחדו נפש אריסטו ונפש אפלטון, וידע כל אחד מהם דעת חברו והאמנתו וסתריו. וכלל הפילוסופים עוד, איך לא ישכילו מושכליהם פתאום כמו שהם אצל האל ואצל השכל הפועל, ואיך תשיגם השכחה, ולמה יצטרכו אל התבונה במושכליהם חלק אחר חלק. עוד איך לא ימצא הפילוסוף עצמו כאשר יישן וכשנשתכר וכשהגיע לו ברסא"ם, כלומר מורסה במוח, וכשמצאה אותו הכאה במוחו, וכשיזקין ויבלה, ומה אשר נגזר על מי שהגיע לקצה מחכמת הפילוסופיה, וקרהו בלבול שחורי או ברסא"ם ושכח כל חכמתו, אין זה הוא בעינו, או נאמר שהוא זולתו. עוד נניח שהבריא מחוליו בהדרגה, וקבל עליו להתלמד מראש והזקין ולא ישיג המדע הראשון, האם ישובו לו שתי נפשות נבדלות, אחת משתיהן בלעדי האחרת. עוד נניח שנשתנה מזגו אל אהבת ההתגברות והתאוות, הנאמר כי יש לו נפש בגן עדן ונפש בגיהנם, ואיזה הוא הגבול מהמדע שתשוב בו נפש האדם נבדלת מהגוף בלי אובדת. אם היה בכלל מדע הנמצאות, הרבה מה שנשאר על הפילוסוף לא ידעהו ממה שבשמים ובארץ ובים, ואם היה מספיק הקצת, הנה כל נפש מדברת נבדלת, לפי שהמושכלות הראשונות תקועות בה, ואם היה אמנם תיפרד הנפש בציור העשרה מאמרים ומה שלמעלה מהם מהתחלות התבונה, ויוכללו בהם הנמצאות כולם כשייקחם הגיוניות מבלעדי השלמה לחלקיהם, הוא מדע קרוב יושג מיומו, ורחוק שישוב האדם מלאך מיומו, ואם אי אפשר מבלתי הגעתם לקצה וההקפה בהם הגיוניות וטבעיות, הוא עניין בלתי מושג, והוא אובד בלי ספק על דעתם.
והנה כבר נתפתית לדמיונות נפסדות, ובקשת מה שלא נתן לך יוצרך עליו, ולא הושם בטבע בשר השגתו בהקשה, אבל הושמה זה בטבע הנבחרים מסגולת הבורא יתברך, הזכים מזכי הבריאה, בתנאים אשר הזכרנום, יגיעו אותן הנפשות אשר יציירו העולם בכלליו ויראו אלוקיהם ומלאכיו, ויראה קצתם את קצתם וידע קצתם סתרי קצתם, כמו שנאמר: גם אני ידעתי החשו (מל"ב ב, ג). ואנחנו לא נדע איך זה ובמה זה, אם לא שיבואנו מדרך הנבואה. ואילו הייתה חכמת הפילוסופיה בזה אמת, היו זוכרים דברים בנפשות ובנבואה, והם כשאר בני אדם. אמת שיש להם יתרון בחכמה האנושית, כמו שהיה אומר סקראט הראשון לעם: אני לא אכפור חכמתכם האלוקית, אבל אני אומר לא אדעה, אמנם אני חכם בחכמה האנושית. ויש להם התנצלות למה שנצטרכו היקשיהם, להעדר הנבואה והאור האלוקי אצלם הבטיחו החכמות המופתיות בטחון אין תכלית אחריו, מתייחד בזה. ואין חלוף בין שני אנשים בחכמות ההם, וכמעט שאין הסכמה בין שני אישים במה שיתחלפו אחר זה מהדעות במה שאחר הטבע, גם בהרבה מהטבע, ואם נמצא כת אחת מסכמת על דעת אחת, הנה אין זה לחקירה ותולדה שעמדה עליהם דעתם, אבל שהם סיעת אחד מהמדברים יקבלו ממנו, כסיעת פיתאגורס וסיעת אבנדקלי"ס וסיעת הפוקראס וסיעת אריסטו וסיעת אפלטון וזולתם, ובעלי החשך והאור וההולכים, והם מסיעת אריסטו, ולהם בתחילה דעות מפסידות השכלים, יבזם השכל, כהעללתם בסיבוב הגלגל, שהוא יבקש שלמות יחסר לו כדי שיהיה נכחי לכל צד. ולמה שלא יתכן זה תמיד לכל חלק יבקשהו על ההמרה והעקב; וכמו התעצמם בשפעים השופעים מהראשון יתברך, ואיך התחייב מהמדע בראשון מלאך ומן המדע בעצמו גלגל, והודרגו אל אחת עשרה מדרגות, ועמדו השפעים אצל השכל הפועל ולא יחויב ממנו לא גלגל ולא מלאך. ודברים הם בסיפוק למטה מספר יצירה, ובכולן יש ספקות ואין הסכמה בין פילוסוף וחבריו, אבל ינוצלו על כל פנים ונתן להם שבח על מה שטענו ממופשט היקשיהם וכוונו הטוב, ועשו הנימוסים השכליים ומאסו העולם, והם על כל פנים מעולים, אחר שלא יחויב להם קבול מה שאצלנו, ואנחנו יחויב לנו קבול העדות והקבלה הנמשכת אשר היא כראיה.
המדברים
טו. אמר הכוזרי: השמיעני בחסדך כללים מקוצרים מן הדעות אשר נתבררו אצל חכמי שורשי האמונה, והם הנקראים אצל הקראים בעלי חכמת הדברים.
טז. אמר החבר: אין בזה תועלת זולת החידוד בדברים, והעזר על מה שנאמר: הוי זהיר ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס (אבות פ"ב, מ"יד). כי החכם התמים, כמו הנביאים על הדמיון, מעט הוא שיוכל להועיל אדם בדרך הלימוד, ולא ישיב על חולק בדרך הדבור, ובעל הדבור יראה עליו הוד חכמה עד שישיב לו השומע יתרון על התמים ההוא החסיד אשר חכמתו אמונות, לא ישיבהו מהם משיב, ותכלית המדבר הוא בכל מה שילמדהו, וילמדהו, שיכנס בנפשו ובנפש תלמידו האמונות אשר בנפש התמים ההוא המוטבע, ואפשר שתפסיד חכמת הדברים הרבה מאמונות האמת עליו במה שיביאהו מהספקות והדעות הנעתקות, כאשר נראה מאשר לומדים מקצבי השיר ומדקדקים במשקלם, ונשמע להם המיה ודברים מבהילים בחכמתם ונראה מהמוטבע הוא טעם משקל השיר ולא יעבור עליו דבר בשום פנים. ותכלית האנשים ההם שיהיו כמו זה אשר נראה סכל במקצב, מפני שאינו יכול ללמדו להם, והם יכולים ללמדו. אמת כי המוטבע הזה יוכל ללמד מוטבע כמוהו ברמז מעט. וכן העם המוטבעים לתורה ולהתקרב אל האלוקים, יקדחו בנפשותם ניצוצות מדברי החסידים וישובו מאורות בלבותם וזולת המוטבע הוא הצריך אל חכמת הדברים, ואפשר שלא תועילהו, ואפשר שתזיקהו.וא''כ צריך שנתרץ מעבר לחמשת הקושיות ובהנחה שתורץ מה שהקשה עליהן BEYWOLF ,על א,ע,עאוץ,איך יבנה שיטתו מר עאו'ץ על שיטת הפילוסופים ,ולדעתי זו קושיה גדולה מן הקודמת שהניחה את יסודות השיטה כנכונים ורק הקשה עליו לשיטתו אמנם לפי המתבאר יש להקשות על כללות השיטת לפני שנקשה על ישוב חמשת השיטות אם עולים בקנה אחד אם לאו מאי אכפת לן יוכיח יסוד שיטתו תחילה מר עאו'ץ אח''כ נבוא עמו חשבון בפרטים ,וזו הקושיה המתבקשת מתחילה
http://www.kishut.co.il/becauseofu/?uID=CDC0DA81-C86F-4A0A-A301-22553B319987&fr=1
