ישבתי פעם ביום גשום בפונדק דרכים בזיכרון יעקב, ועילעלתי במקומון האיזורי.
את שימת ליבי משכה ידיעה אודות תושב זיכרון שיצא לטפח את הדשא והפרחים בגינתו. תוך כדי עבודתו, שם לב לכך שהדוברמן שלו נוהם באופן לא ידידותי. אף נפש לא עברה בסביבה, ובמוחו, ניתן לשער, היכתה לפתע ההכרה המדהימה שהנהמה וגם המבט הרצחני מכוונים אליו, מצד כלבו האהוב.
הדוברמן גם עבר לעשות מעשה, דהיינו זינק. האיש המבועט והניבגד פנה לנוס כשהדוברמן אחריו. במהלך המנוסה נישמטו משקפיו, והדוברמן עט עליהם כמוצא שלל רב ולעס אותם בחמת זעם, דבר שאיפשר התעשתות מה ועשיית חושבים לגבר הנירדף על ידי חיית המחמד.
ואכן האיש פצח בזעקות רמות לעזרה וישועה. זעקות אלה גרמו לדוברמן, מצידו, להבין שהמשקפים זה לא העיקר, אלא האיכר הוא העיקר, ושב לרדיפתו אחר האיש שהיספיק להתרחק. בינתיים צצו לעזרה שכנים ואנשים נוספים, חלקם מצויידים במקלות וכיוצא בזה, והאיש חולץ בעור שיניו. אך זאת לא בטרם חיבל הדוברמן - שאולי החטיא מחמת המבולקה את הצוואר הניכסף - באחת מאוזני בעליו באופן אנוש.
אמרתי לעצמי שיתרון בולט בחתולי הוא שחתולים אינם נובחים, והם מעדיפים את ידי המלטפת על פני החיבה לצווארי.
___
כיסניות
למעדניה הגרוזינית בה דודתי נהגה לאכול בשלהי שנות ה-?70 נכנסו פעם שני שינקינאים.
''מהכיסניות האלה שאת אוכלת, גיברת, אפשר לקבל חררא".
- ומהקוסקוס של שינקין אפשר לקבל אירוע מוחי
- איך את יודעת שאנחנו משיינקין?
- כתוב על העטיפה: האחים מופץ' - קוסקוס, גיובץ וגולש. שינקין 14.
יש המעידים שבעקבות המפגש הטראומתי, עברו הללו לשינקן בחולון, לאחר תחילת העליה הרוסית.
___
אילו רק היה לי מזל, לא הייתי צריך אותו
הסופר הנפלא פנחס שדה מספר שפעם כשרעב ללחם, חיבר ססמא בשביל מפעל הפיס:
פיס קנה אל תאחר -
פן במזלך יזכה אחר
אבל לא היה לו מזל.
לי דוקא היתה מזל, אבל אחר כך התחלתי לצאת עם מרוקניות (מאימרות ב??ב??אל??ה )
המזל, בדומה למתן אשראי מצד בנקאי, נוטה להאיר פנים רק למי שיש לו מיליון דולר.
ושאלה - האם המזל מושפע מפיחות גורף בערך המטבע, כמו זה שהיה, אבוי, בגרמנייה ב-?1931?
אבל השאלה בה' הידיעה היא אם ניתן בכל זאת ללוות יחידות מזל כשאני מתחזה - קודם כל בעיני עצמי - לעשיר כקורח, ואחר כך לברוח לליגיון הזרים. זהו בעצם ההבדל בין המשכנע עצמו לבין זה שבאמת יש לו מלכתחילה - שאחר כך לא צריך לשלם ביוקר ואפשר להשאר בקליפורנייה.
אבל, טיבעו הדיאלקטי של המזל, שאם תשתבח בו, הוא יתחלף צ'יק צ'אק בעין-הרע...
לפי עיקרון ה-Synchronicity (בו-זמניות) של הפסיכולג קארל יונג והפיזיקאי פאולי, הרי שארועים בעלי מכנה משותף של "גורל מצויין" נוטים להתקבץ ביחד בזמן, אך כך גם לגבי ארועי ביש. השאלה היא מהו איבר המזל הטוב האחרון טרם ההתחלפות (התקבצות - לפחות 2 איברים עוקבים). אילו רק הייתי יכול לנבא זאת, הייתי יודע מתי לצאת בזמן.
אשר לי אישית, לא נותר לי אלא לצטט את הקומיקאי וודי אלן: ''עם מזל כמו שלי, מתאים לי להדרס בידי מכונית מפונצ'רת ששני קשישים צולעים דוחפים אותה מאחור''.
__
שירת ה?ט??ב??ח
האם סגנון השירה של מבשל מיקצועי חייב להיות מינימליסטי?
השאלה העסיקה אותי בזמנו, כשעבדתי בצוללת בתור טבח. נו טוב, פוטרתי כעבור חמש שנים: בשנה החמישית שמתי את הדגש על אוכל תימני, והימאים האמריקנים לא אהבו זאת.
ולהשומע יטעם.
``אני מבשל בצוללת, משמע אני קיים``. היתה לי פעם רצייה לבסס תורת גוף/נפש על הנחה שרירותית לגמרי. מה יש, לדקרט מותר?
איך מגיעים לדואליזם, כשהעולם החיצון נגזר מהנחת טוב ליבו של האל (שאינו כידוע שד מתעתע). נו טוב, האל גורם לאי אלו גורמי התמדה והמשכיות בתחושותי, הנראים כמתייחסים לעולם חיצוני כלשהו. דומני שהבישוף ברקלי לא היה ממש נבהל כאן. אולי זה הרגל לשוני, להוסיף לתחושות קונסיסטנטיות אלה את הסיפא: ``וזה העולם החיצוני``. מה זה כבר משנה? אקווילנציה מוחלטת. אז בין מה ומה בדיוק קיימת שניות? ניתן לדבר על רמת תיאור של תהליכים נפשיים - ``אני סקרן (או מאושר) מכיוון שכך וכך". ואם אוסיף קצת פנומנולוגיה בנוסח ``לחוש אורגזם זה כמו לרכב על פיל משתולל כשאני מחופש למהרג`ה``, האם אני חורג מרמת תאור המתיחסת לנתוני חושים ואמפיריקה, כדוגמת צפייה בנתוני מחקר מדעי? אבל רגע,יכולתי באופן אקוויולנטי לגמרי לטעון שהכל אוביקטיבי לחלוטין. האם אני אם כן מוניסט? נוטה אני בסתר ליבי לחוש, או כך היה לפחות בעבר, שגוף ונפש הינם שני אספקטים של אותו - רגע, של מה?
נו טוף.
___
____
איך להפוך אמן קנוני (נחשב)
קובלנה: במידה רבה, מה שקובע הוא היוצר ולא היצירה. אם אני אקח חבל ואציג אותו במוזיאון, יתייחסו לזה ברצינות קטנה הרבה יותר מאשר יוצר אחר. רצוי מפורסם מספיק. זו במידה ואוכל להציג חבל במוזיאון.
מיכאל: יש עצה - המתחזק כמייסטר
פעל להתקבל במוזיאון כאיש תחזוקה. תוכל לשרבב ליד המוצגים מדי פעם, בתמימות של חתול אדיש, חפצים מחפצים שונים, כגון דלי הפוך, חבל - עם או בלי קשר גורדי, בדל של אסלה, רטיה של פירט, זנב-כבש או קביים של מכשפה גיבנת. תעד את תגובות הקהל - תרועת ההילול או חרפת הביטול - עם מצלמת וידאו ביתית, הקלט תגובות ופרשנויות. והנה יש לך נכס אמנותי לא שנוי במחלוקת, המציג את מכלול המעש האמנותי ברצף אחד עם התגובה לאמנות, וזאת כאקט אומנותי לכשעצמו.
____
זעקות השבר של ב??ב??אל??ה
כמו קינג (תקופת תחילת האינתיפאדה)
ועכשו קצת הקשבה לבבאלה.
הנה, תראו את הבן אדם. אזוי. היו לו חבר'ה סביבו, שמעו הדיבורים שלו, אמרו לבן אדם, כל הכבוד? היו. היתה פרנוסה? היתה. ז?יי??ן? כמו שפן. נו, היה צריך לצאת ממדינת ישראל, מה קורא לה ''פלשתין''? נו שוין.
למה מה, עשו לו משהו? לבאבלה הלכה הפרנסה, ואצלו, תביאו עוד. בצבא, עשו לו משהו? למה אם היה באמריקע בבית סוהר של הצבא, היו שם עומדים בתור להאכיל אותו. וגם מקללים. פה, דובר צה''ל, הגנרלים, בכלל לא רוצים להתעסק עם כאלה, אומרים, תהיה בריא, עזוב אותנו.
הבן אדם אומר, מצפון, מי שחי כאן, קרימינאל.
למה מה, גם החברים שלו היו ככה, בלי מצפון?
לא דיברו איתו כל הכבוד וכאלה? מה הוא, ז'אן דארק, מה ששרפו אותה כמו מכשפה? מי בלי מצפון, המדינה? למה החברים שלו לא המדינה?
וההורים שלהם, וכל הבראנז'ה? למה יש הרבה דגים במדינה, מי בלי מצפון, תגידו לבבאלה?
אריק שרון? אז שייתן לו קונטרה עם זה, יוסי שריד, או פרס. וביילין גם, מה שהולך בבלייזר באוגוסט, שכולם כאן מזיעים ומסריחים, והוא, כמו קינג. שיחק אותה בגדול זה, אומרים פישל, אבל גם אחרים אומרים, רוץ , ביילין רוץ. אז אלה שאומרים רוץ, בלי מצפון אלה? מצפון כמו שאתה קורה לזה? למה מה, לדאוג לערבים, מה שמתפוצצים אצלנו בערב פסח ועושים מהמדינה שמאטע, זה מצפון זה? נו, ולמי יש מצפון לבאבלה? זה, מקבל כבוד, גם בחוץ לארץ לאן שהולך ירפדו לו, ידבר נגד המדינה בטלויזיה, הרצאות ייתן, יהיו מבסוטים. יגידו, גיבור, צריך קצת לחמם לו עם ג'ובות ויורו. ומה לבאבלה מה נתן הנשמה שלו בשביל מדינה?
-----
איך להכנס בהם ולגמור את הסיפור:
עזוב פצצות של 2 טון, לא פרקטי, מקימים צעקות בעולם, תמיד יש ילדים בסביבה, וכל זה.
אני אומיר, להכנס בהם עם פילי מלחמה. מאז חניבעל, איש גדול, גדול, שהסתוביב על האלפים שנתיים עם אלפי פילים, לא חזר הדבר הזיה.
והעולם, תראו, כולם יעצרו את נשימתם, והדווחים בסי. אן. אן. וכל זיה. ולא יגנו אותנו, כי מי זה חשב על דבר כזיה?
__
הטו אוזן לאנחתו של בבאלה:
בשעה שאצלנו הדולר מתנהג בלי כבוד לאומי,
המטבע הפלשתיני יציב כמו קרש.
אצלנו - החלב מחמיץ
ואצלם - מקבלים מאונר''א אבקת חלב הולנדית משובחת
אנו - מפתחים את החץ במאות מליוני דולרים
ועדיין משוועים לעוד
הם - פיתחו את הקאסם בכמה רופיות
ירד החורף הרבה גשם? יוצמד מייד השקל למפלס מי הכנרת. בחורף הבא - נשקול אם להמשיך, או להצמיד אליו את המטבע הפלשתיני.
--
יש אצלנו אחד מה קוראים לו ''זו גם כן'' - מה זה שפוך על יאיר. אני - תביאו רק ז'בוטינסקי.
ואלתרמן, וואי וואי וואי, גדול אני אומר לכם, מה כתב גם ''על אלה''. ובגין - לא אמר ''יבוטל הממשל הצבאי''? ואמר לאלו, מה גרשו מאיקרית ובירעם, ''דבריכם יפים ונכוחים, אך שומע אין לכם''?
מה כן, פעם ראיתי איזה ספר מה כתב זה, אחד ניראה פרצוף אמיר פרץ, נו, איזה ברל-שמרל מזכיר בראל'ה צא החוצה, הופס, ברל כצנלסון, שיעמום עלאק, מה הבן אדם כתב איזה 30 ספרים - היה נישפך לו העט לזה וכותב כותב, מה זה מקשקש... היה חבר של זלמן שז"ר, איך היה משכיב אותי מרוב צחוק זה, אמר פעם בדרבי מה היה שם במגרש ליד רידינג בירקון - "אני מברך אתכם הפועל, תאמצנה הידיים"...
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.
