קדמה דרך ארץ לתורה 

מעשה ברב בישראל, שליח ציבור במועצה הדתית בערד, רפאל בוסי שמו. בתפקידו כאחראי על הכשרות בעיר, היו כל מעייניו נתונים למטלה הקדושה לבל יאכלו איש ואישה דבר טריפה או פיגולים, רחמנא ליצלן.

בעת ביצוע מלאכת קודש זו, הגיע לביקור ל"פלאפל מהדרין" בערד, שכשמו כן הוא, פלאפל גלאט כושר, שראוי לעלות על שולחנם של אדמורים וצדיקים גמורים ללא חשש עורלה ושביעית ולאחר שהופרש מעשר כדת וכדין.

ומיד כשנכנס הרב רפאל בוסי לקודש הקודשים של החנות חשכו עיניו - אישה כושית, לאה אישטו שמה, טיגנה צ'יפס מקודש.

"אוי לעיניים שכך רואות", אמר הרב המאמין בליבו, ומיד בטון תקיף הורה לה לחדול מכל מגע עם אוכל ועם דברים אחרים בחנות.

לאה נדהמה מהדברים, ושאלה את כבוד הרב לפשר דרישתו.

"קיים ספק ביהדותך", השיב הנציג המוסמך של הקדוש ברוך הוא.

ואכן, ברי לכל בר דעת, כי אל לו לגוי ערל לגעת באוכל קדוש של יהודי שומר מצוות.

רפאל בוסי לא הכיר את לאה אישטו, יהודיה ממוצא אתיופי, שעלתה ארצה לפני 24 שנה, אולם צבע עורה הכהה עורר את חשדו של הרב הנכבד ביהדותה.

לאה, הנושאת את שמה של אחת מארבע האמהות, פנתה לעזרתו הרב אברהם שי, שגם הוא ממוצא אתיופי, והוא נענה מיד, פגש את משגיח הכשרות של החנות, וציין בפניו כי לפני נישואיה של לאה היא עברה "גיור לחומרה".

גם בכך לא היה די, ומשגיח הכשרות סירב לשנות את הוראתו של הרב הגאון רפאל בוסי.

כתוצאה מכך, נאלץ בעל החנות לפטר את לאה לאלתר, בשל החשש כי תישלל ממנו תעודת הכשרות.

לאה הגישה תביעת נזיקין נגד הרב רפאל בוסי ונגד המועצה הדתית, ושטחה את זעקתה בפני בית המשפט, כי התנהגות הרב פגעה בכבודה, השפילה אותה, וגרמו לה כאב וסבל. עוד טענה, כי הרב הנכבד הפר את הוראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, פגע בחופש העיסוק שלה, ובכך ביצע כלפיה עוולות חוקתיות בניגוד להוראות חוק איסור הפליה.

"פניית הנתבע אל התובעת, כפי שנעשתה, ללא מתן הסבר, היתה בלתי מנומסת ובלתי ראויה, ואין ספק כי הותירה את התובעת נעלבת ופגועה, אך סבורני כי לא עלתה כדי ביצוע עוולת רשלנות, או עוולה חוקתית של פגיעה בכבוד כפי שטענה התובעת" פסק בית המשפט, ודחה את התביעה.

לא נעמוד כאן על הטעמים המשפטיים המפורטים בפסק הדין, והמתעניין יתכבד ויקליק על הקישור בתחתית הדברים ויקרא דבר דבור על אופניו.


* * *


שנינו, קדמה דרך ארץ לתורה, אך משנה זו אינה ידועה לכבוד הרב. ואולי, נחפזתי כאשר כתבתי "כבוד הרב", כי מי שכבוד חברו אינו חביב עליו כשלו, אין לו כבוד, וראוי לכנותו בשמו ללא תואר כבוד.

ברי, כי רפאל בקי בדיני הכשרות, אך צבע עורו אינו צחור כצבע עורי, ומי שחמאה על ראשו אל יעמוד בשמש.

רפאל התנצל בפני לאה אם נפגעה מדבריו, ואני מתנצל בפניו אם נפגע מדברי.