צילום שחור לבן במצלמה דיגיטלית 

אחת האפשרויות בנושא "אופטימיזצית דמות" ברוב המצלמות הדיגיטליות שמוגדות "חצי מקצועיות" - SLR עם החלפת עדשות היא האפשרות של צילום בשחל"ב,
חלק מהאפשרויות האחרות הינן אוטומטיות ותלויות במוד הצילום, "צילום נוף" יתן הדגש אוטומטי לצבעי ירוק וכחול, "צילום פורטרט" יתן איזון טוב יותר לגוני עור - לצבע עור של האדם המערבי, וכן הלאה, אבל במצב צילום P,M,A,S, (והמקבילים במצלמות קנון) יש הדגשים הרבה יותר פרטניים,
התפריט OPTIMIZE IMAGE
מראה את האפשרויות הבאות-
Vivid, Optimize, Portrait, Custom, BW
רוב במצבים הם קבועים מראש ולא ניתנים לשינויי פרמטרים,
Custom מאפשר שליטה בצבע, גון, רויה, פרופיל הצבע, חדות, קונטרסט וכדומה - בתלות בדגם המצלמה,

מצב BW מאפשר צילום בשחל"ב - עם או ללא פילטרים,
השאלה הראשונה "למה שחור לבן בעידן הצילום בדיגיטלי?"
התשובה פשוטה , - אמנות,
כמעט כמו לשאול למה עדיין ציירים עושים רישום פחם,
בבחינת התמונה - בין אם צילום או ציור, העין היא מכשיר שמעביר תמונה למוח שבו נעשה "עיבוד הנתונים", העיבוד במוח נעשה בניפרד בכמה הבטים שונים בינהם, - צבע, קו, תנועה, טקסטורה וכדומה וההתרשמות שלנו מהתמונה נובעת לא רק מרושם של אחד הנושאים אלא מוריאציות על אותו נושא כגון קוים ישרים עם קוים עגולים, צבעים חמים מול קרים, מספר וגוני הקוים מאותה משפחה - כחל מול צהב או כחל מול צהב+כתם,
יחסי גודל, כמות וצורת השטחים מסוגים שונים,
ווריאציות של נושאים מסוגים שונים - קו בודד שחר על רקע לבן לעומת אותו קו מעל רקע צהב, או עיגול אדם חלק על רקע צהב חלק - מול אותו עיגול עם רקע צהב - אבל עם טכסטורה,
כל רושם סופי שנקבל מהתמונה יהיה צרוף של כל החלקים הקטנים שמרכיבים אותה, ולזה מצטרף ה"סיפור" - אם יש כזה,
לפני הרבה שנים קבע גאון המוזיקה מוצרט - "הסימפוניה היתה מושלמת - אף תו לא מיותר ואף תו לא חסר"
בהשואה לציור זה עדיין עובד, בציור מושלם לא חסר דבר,
אם זה קנדינסקי - אומן ההבעה בצבע שמצליח להעביר את הרגשות שלו עם דמיות מופשטות שבהם רק צבעים בקוים נקודות ומשטחים-
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%99_%D7%A7%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%A7%D7%99
ואם אלו ציירים אחרים שחלק מיצירותיהם היו רישומים או תחריטים שבהם המשמעות היתה לקו המונוכרומטי בלבד - דירר, דה-וינצי, רמברנדט, אנה-טיכו ואחרים,
גם ציירים ששילבו את הקו, הצורה,הצבע והקומפוזיציה וכו הלאה ליצירה מושלמת אחת נתנו כל אחד את ההדגש שלו לתמונה שהמשמעות שלה שונה ויזואלית מביצוע של ציירים אחרים לאותו נושא, לא קשה להבחין בגישות שונות לציור בציורי טבע עם הדגשים שונים לאור, פרוט, טכסטורה של הצבע על הבד, קוי מתאר, גונים, רויה וכן הלאה,
גם בצילום יכול הצלם לקבל החלטות דומות, שינוי ברמת החידוד יכול להוות הבדל גדול באותו צילום עם פרשנות של "עץ שמורכב מעלים" - בתמונה רכה ולא חדה שבה נראה העץ כגוש לעומת "עלים שמרכיבים עץ" עם אותה תמונה מחודדת מאוד ורוית צבע שמדגישה את העלים,
המשמעות של היצירה והמושלמות שלה לא חייבת לכלול את כל המרכיבים הויזואליים, אפשר להתמקד באפקט ויזואלי אחד וליצור בו יצירה מושלמת,
תמונה יכולה להיות מושלמת אם תורכב מקוי מתאר בלבד, או לחילופים משטחי צבע בלבד, נקודות צבע בלבד, צבעים ללא גוני ביניים - פוסטר וכדומה ללא כלילת גורם ויזואלי שני כלל,
ולחלק השני של דברי מוצרט - "אף תו לא מיותר"
בציור - זה כמעט הגיוני - למה להשקיע זמן ביצירת דמות על גבי בתמונה אם היא מיותרת?
בצילום - זו בעיה אמיתית,
המצלמה "תופסת" את כל מה שבגיזרת הצילום, ופה, כדי להגיע לשלמות מתחיל השלוב של ראיה צילומים עם ידע טכני,
איך נפתרים ממה שמיותר? השיטות הרגילות -
שינוי זוית ראיה, שינוי תאורה, עומק שדה סלקטיבי, הא - כן - פוטושופ - המציל הלאמי של מי שלא מצליח לעשות זאת בעזרת ידע וכשרון בצילום ונזקק לגרפיקה,
טוב - אבל זה לא פותר את כל הבעיות, זה לא יפתור בעיות של אוירה כללית או של מצב שחלק מהנושא עצמו מיותר בתמונה,
פה עוזר לנו הצילום בשחל"ב - עם או ללא פילטרים,
החלק הראשון שלנו זה הגדרת הנושא המצולם, - בפרטי-פרטים,
צריך להיות הבדל בגישה הראשונית לצילום של נושא כמו "אשה יושבת בחדר וסורגת"
אם הנושא זה הסריגה - כעצם, הסריגה - כעשית פעולה, האשה כאדם, האשה כעושת פעולת סריגה, החדר כחלל שמכיל את האשה, או אולי בכלל האוירה והתאורה כגורם ביצירת האוירה או האוירה והרקע של האשה ותרומתו לאוירה,
אם לדוגמא הסודר שניסרג הוא בצבע אדום זוהר והתמונה מתרכזה בדמות האשה והתנוחה שבה היא יושבת , צבע הסודר מיותר לחלוטין, מושך את כל תשומת הלב מהאשה והופך את התמונה ללא מושלמת,
טוב - אין בעיה - נצלם בצבע - ונעיף את הצבע אח"כ עם פוטושוף -
זה לא עובד!
טכנית כמובן שאין בעיה , הבעיה היא בצילום עצמו,
אם אתה מצלם בצבע, חושב הצבע, מקבל את התמונה על מסך המצלמה בצבע - אתה צריך להיות מוכשר מאוד ועם הרבה ניסיון כדי שבשחל"ב זה אכן יהיה מה שבאמת רצית,
יהיה קשה מאוד לקבל קוי מתאר טובים בצילום שבזמן שצולם לא היה הדגש על קוי המתאר אלא על שילובי בצבעים שבין הנושא לרקע או לעומק שדה סלקטיבי למשל,
צילום שבו הצבע חסר משמעות - עדיף שיבוצע מראש כצילום שחל"ב עם ראש פנוי לשחל"ב וישום הדגשים מתאימים לשחל"ב,
הטעות של הרבה צלמים מתחילים זה הניסיון "לתפוס את הכל" - כמה שיותר זה יותר טוב, גם האשה גם הסודר גם החלון, גם אגרטל פרחים מאחור, הכל מסודר יפה ואם כבר צבע - אז כמה שיותר זה יותר טוב, ואם כבד קונטרסט ורוית צבע - אז גם - כמה שיותר (אפק הפוסטר כגורם למשיכת העין ברמת פרסומות מסחריות), כמו שנאמר - מרוב עצים לא רואים את היער,
האידיאל לצילום טוב זה פשטות, הורדה או הטמעה-ברקע של כל גורם מיותר ולתת לעין לראות מידית מה הנושא, מה חשוב ומה שולי,
הבחנת הצלם מראש ב"מה חשוב בתמונה", הידע האמנותי והטכני איך להבליט את החשוב- זה ההתחלה לצילום מוצלח,
הכלל הראשון צריך להיות -
אם לצבע אין מה להוסיף לרעיון בתמונה - הוא מיותר ולא צריך אותו,

SHBY

תוספת -
בעיקבות דיון שהתפתח על המאמר כאן-
http://d-spot.co.il/forum/index.php?showtopic=185624&st=0&gopid=1475083&#entry1475083

בהתיחס למשפט הזה
"צילום סטילס בש|ל הוא צילום צבע מסורס, שהורידו ממנו את הצבע."
אני לא רואה מבחינה אמנותית הבדל בין ציור לצילום, ברור שיש הבדלים טכנים והבדלים בדרך הביצוע , אבל התוצאה זה תמונה על הקיר,
לכן ההיתיחסות צריכה להיות זהה - ביחוד בהתחשב ביחסי הגומלון ההיסטוריים שבין ציור וצילום,
לכן אני גם לא חושב שהמשפט הזה יכול להתיחס לצילום ולא להתיחס לציור,
אני לא רואה כל חיזוק היסטורי
ציירים רבים שנחשבים לגדולי הציור עבדו במקביל בצבע ובקו וצירו יצירות מופת בשתי השיטות,
לכן אני גם לא רואה "סרוס" ביצירות קו של דה-ונצי, רמברדט, פיקסו ואחרים לעומת יצירות הצבע שלהם, הם פשוט הפרידו את נושא השטח הצבע והקו ובמקרים שבם לצבע לא היתה חשיבות - או למשטח,- הם פשוט יצרו את התמונה כקו,
במיקרים אחרים - כמשטחי צבע מונוכרומטיים, - אולי "גרניקה" של פיקסו זו אחת הדוגמאות הטובות ביותר בנושא,
מעבר לכך -
עצם ההחלטה שחוסר צבע זה יצירה מסורסת מעלה את שאלת האיכות לגבי כל הצילומים שמעשו בשחל"ב ,
למעשה זה הופך את כל עולם הצילום הקלאסי - אדמס, ווידג'י ושאר גדולי הצילום העולמי לנחותים - ביחוד כיון שבתקופתם כבר היתה היכולת לצילום צבעוני,
למעשה זה גם אומר שאיכות (כאמנות ולא כטכנולוגיה) הצילום תלוי בציוד , זה כמו להכריז שציורים שנעשו במכחול איכותי יותר - הם טובים יותר, באותה מידה הכותרת "צולם בלייקה" יעלה את המשמעות האמנותית של הצילום,
החלטות על איכות אמנותית של יצירה בזכות טכנולוגיה מתקדמת יותר יכולה גם להפוך להקש הבא-
"כיום שצילום טוב יותר אם יעשה בטכנולוגיה מתקדמת יותר (צבע, מספר פיקסלים או חדות עדשה) אין טעם כלל לצלם היום כיון שמחר - אם אצלם את אותה תמונה בטכנולוגיה מתקדמת יותר - היא תהיה טובה יותר מבחינה אמנותית"
זה משפט שמקובל (בוראיציה כזאת או אחרת) אצל צלמים רדופי טכנולוגיה, רכישת מצלמה ועדשה יקרים יותר ממלאים את הזמן שלהם יותר מיצירתיות,
שוה לקרא את ההיתיחסות לנושא הזה מצלמים כגון אנשל אדמס, אנדרירס פיניננגר, סוזן זונטאג ואחרים (שנחשבים גם להוגי דעות בתחום הצילום ולא רק לצלמים גדולים) שהתיחסו לנושא בפרוט,
"צילום סטילס בש|ל הוא צילום צבע מסורס, שהורידו ממנו את הצבע."= זה נכון אם אכן זה "צילום שהורידו ממנו את הצבע" , זה לא נכון אם זה "צילום שצולם ללא צבע מסיבות אמנותיות מוצדקות" (כל סיבה שהאמן יחליט עליה)