טיפים רוחניים להתחלות חדשות 

כל אחד רוצה להכניס לחייו התחלות חדשות כדי לגוון ולהעשיר את חייו. התחלות חדשות מאפשרות לנו לפתוח לעצמנו "חלונות הזדמנויות" המצעידים אותנו קדימה בדרך החיים.
איך לעשות את זה נכון וטוב יותר?
כמה טיפים רוחניים מזוויות שונות ישפכו מעט אור על החלומות שלנו


אנחנו לא יודעים לעצור. כן, כן פשוט לעצור לרגע את מעגל חיינו שאינו עוצר מסיבובו אף לרגע אחד ולבדוק מה קורה בחיינו כאן ועכשיו.
כך אנו, אנשי המערב, מתנהלים - דקה אחר דקה, יום אחר יום ושנה אחר שנה.
"זמן הוא כסף" הוא אחד המשפטים השגורים ביותר בפינו. ואם אנחנו לא אומרים אותו בקול - אנחנו חושבים אותו ומתנהלים לפיו.
העשייה נמדדת בתוצאות בשטח - אנו אומרים לעצמנו וממשיכים למהר ולעשות.
אנחנו לא עוצרים להרהר, לא מתעכבים להתבונן בחיינו, נגררים בכוח השגרה וחיינו משופעים בפעולות אוטומטיות, לאו דווקא כאלו המשרתות אותנו ותורמות לצמיחתנו, וכש"האני" אינו נוכח מספיק - זהו סימן ברור לכך שהמודעות לעצמנו ולסביבתו אינה תופסת מקום נכבד בחיינו כפי שהייתה צריכה לתפוס.
לאנרגיה הזו בה אנו מתנהלים ומנהלים את חיינו קוראים אנרגיית הdoing"" - אנרגיה של עשייה מתמדת משופעת בגירויים חיצוניים המציפים אותנו ללא לאות: עשרות ערוצי טלוויזיה ורדיו, פרסומות שוטפות מוח, אוטוסטרדת האינטרנט וכדומה. העיניים מופנות החוצה והקשב וודאי אינו ממוקד פנימה. וכשהקשב הפנימי אינו קיים במידה בה הוא צריך להיות - התוצאה היא שאיננו ממוקדים בצרכים הפנימיים שלנו ואיננו מביאים עצמנו לידי חשבון נפש מה נמצא ונוכח בחיינו ומה חסר בהם, מהם השינויים המתבקשים להיערך בחיינו ואלו הזדמנויות להתחלות חדשות אנחנו יכולים ליצור לעצמנו.
מיטיבים מאיתנו לראות ולנהוג בצורה הזו הינם עמי המזרח שאנרגיית התנהלותם בחיים היא אנרגיית ה"being", כלומר: אנרגיה המתרכזת בהתבוננות פנימה, בהכלה ובהוויה של ההווה - של כאן ועכשיו.
השקפה זו, של המזרח, הדוגלת בעצירה ובהתבוננות פנימה מאפשרת לאדם יצירה מחודשת, עשיית חשבון נפש, חשיבה על מהלך החיים ונתינת הזדמנויות להתחלות חדשות שיכולות לפתוח לו חלונות הזדמנות, שלא היו נקרים בדרכו אילולא עשה כך.
אנו יוצרים לעצמנו הזדמנויות להשתחרר מדפוסים כובלים ומהרגלים, שאולי שרתו אותנו בעבר, אך אינם משרתים אותנו היום ואפילו מחבלים בהתפתחות האישית שלנו.
דוגמה לחשיבות שמייחסת התרבות האוריינטלית להתחלות חדשות אפשר למצוא בספר "המתים והחיים הטיבטי" של סוגיאל רינפוצ'ה, שמציג את תורת הבודהיזם הטיבטי ובוחן את הקשיים ואת התובנות המביאות להתפתחות של הדרך הרוחנית. זהו ספר העוסק בנושא החיים והמוות והקשר ביניהם. ספר זה עוסק, בין השאר, במוות כהתחלה חדשה של החיים. למעשה מדובר במדריך הנועד להנחות את האדם שזה עתה מת להגיע להיוולדות חדשה אופטימלית. הספר מדריך את הנזירים הטיבטיים כיצד להנחות את האדם במשך 49 הימים עד ללידתו המחודשת בגוף אחר. לידה שתצמיח אותו לעבר המיצוי הטוב ביותר של כוחותיו ומשאביו בחייו החדשים.
התחלות חדשות, גם לפי "ספר המתים והחיים הטיבטיים", כרוכות גם בנקודת הראייה של חשיבות לקיחת האחריות של האדם על חייו ועמידתו מאחורי בחירותיו ותוצאותיהם, כמו שאנו יכולים למצוא ב"אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים" מתוך הספר:

"אני הולך ברחוב
במדרכה יש בור עמוק
אני נופל לתוכו
אני אבוד...
אני חסר ישע
אין זו אשמתי
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה

אני הולך באותו רחוב
במדרכה יש בור עמוק
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו
אני נופל לתוכו שוב
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן
אבל אין זו אשמתי
ושוב לוקח לי נצח לצאת

אני הולך באותו רחוב
במדרכה יש בור עמוק
אני רואה אותו
אני נופל לתוכו בכל זאת...
ככוחו של הרגל
עיני פקוחות
אני יודע היכן אני
זוהי אשמתי
אני יוצא מיד

אני הולך באותו רחוב
במדרכה יש בור עמוק:
אני עוקף אותו


אני הולך ברחוב אחר.


השפה האנגלית מיטיבה להגדיר את המילה אחריות. היא קוראת לה - responsibility - is the ability to respond - אחריות היא היכולת להגיב ולתת מענה. כשאנו מגלים אחריות לחיינו אנו קברניטי החיים שלנו ולא הקורבן שלהם.

אם ניקח בהשאלה את תחום התיאטרון נוכל לומר שכשאנו לוקחים את אותה אחריות לחיינו ולזימון התחלות חדשות לתוכם, אנו כמו הבמאים של חיינו:
אנו מחליטים באיזה תפקיד או תפקידים שונים אנחנו רוצים לשחק בחיינו, האם נכניס לחיינו "מערכות חדשות" שלא נכתבו עדיין, איך תראה תפאורת חיינו ואלו דמויות אנחנו רוצים לגלם בהפקה המרהיבה הזו העומדת בפתח.
אנחנו מבקשים להכניס אותנו לספר החיים לא כדי שננהל את חיינו באופן סתמי ובלתי מבוקר, לא שניגרר למקום שאליו היקום לוקח אותנו, אלא שנהיה אמיתיים עם עצמנו מבחינה ערכית ומוסרית, נאמנים לצורך האמיתי של נשמתנו וניקח אחריות מלאה על מעשינו.
או כמו שאמר זאת בצורה ציורית כל כך ניקוס קאזאנצאקיס, מחבר "זורבה היווני":
"יש לך מכחול, יש לך צבעים, צייר לך גן עדן והיכנס לתוכו"...

עוד זווית ראייה מעניינת על התחלות חדשות מציג ויקטור פרנקל מייסד תורת הלוגותרפיה. ד"ר ויקטור פרקנל היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי שחי בתחילת המאה ה-20 והיה הראשון מבין בני דורו שציין כפסיכיאטר את המימד הרוחני הנמצא באדם בנוסף למימד הפיזי והנפשי שלו.
תורתו, החובקת מרכזים רבים בעולם וגם בישראל, מדברת על "לוגוס" - משמעות ותרפיה - טיפול. טיפול בעזרת הבנה של משמעות של החיים.
פרנקל אמר כי הצורך במשמעות הנו צורך קיומי לאדם, המורכב מהרבה רגעים משמעותיים לאורך הדרך. על האדם, כך אמר, לשאול עצמו "לשם מה אני חי" ולא האם יש משמעות לחיים, לא "מה החיים יתנו לי?", אלא מה אני אכניס לחיי כדי לעשותם עשירים ומשמעותיים יותר.
פרנקל דבר גם על המתח הקיומי (הנואודינמיקה כך קרא לו) בין הנקודה בה נמצא האדם עתה לבין מה שהוא רוצה להשיג. מתח זה הינו מתח קיומי בריא המעודד את האדם לעשות, ליצור, לנקוט עמדה בחייו ולקחת עליהם אחריות.
לקיחת אחריות זו הינה תרופה בדוקה ל"נוירוזת ההמונים", כפי שקרא לה: החולי המצוי בחברתנו של תחושות הייאוש, חוסר המוצא והדיכאון האופייניים כ"כ לחברה המערבית.
פרנקל שהיה יהודי, כאמור, חווה על בשרו את התיאוריה שהחל לכתוב קצת לפני פריצת מלחמת העולם השנייה. הוא נלקח למחנה אושוויץ יחד עם משפחתו. פרנקל שרד מהתופת, כשהוא בוחן שוב ושוב את עיקרי תורתו על עצמו במחנה ההשמדה ושורד בעזרתה.
לקחי אושוויץ נמצאים באני מאמין שלו, וכך הוא כותב בספרו הידוע "האדם מחפש משמעות":
"גם כשאנחנו עשוקים, כשלא נותר לנו שום יש - משפחה, ידידים, רכוש, השפעה - אין איש יכול לגזול מאיתנו את החופש להחליט מה נהיה. כי חופש זה אינו מן הדברים שיש לנו, כי אם מן הדברים שהננו".
באמצעות דימוי מסביר פרנקל את חשיבותו של המימד הרוחני באדם, זה הדוחף אותו לקחת אחריות על חייו: "מטוס, כל זמן שהוא נוסע על המסלול, הוא מתנהג כמו מכונית. סגולותיו האמיתיות מתגלות רק כשהוא ממריא." והנמשל הוא: רק כשאנו מתעלים למימד הרוחני נהפכים אנו לבני אדם במלוא מובן המילה.

כך, שהסוד הגדול להתחלות חדשות הוא בעצם אותה הידיעה שמעשיו, החלטותיו ובחירותיו של האדם מהווים משקל רב ביותר לדרך שבה יתנהל בעולם, לאיכות חייו ולהגשמת רצונותיו וחלומותיו.
הספר והסרט, "הסוד" הפכו בשנה האחרונה ללהיט בכל העולם. את ה"סוד" הזה סקרנו כבר במילים מעוררות המוטיבציה שנקראו קודם. אנשי הסוד הציפו מעלה וחידדו את הדברים: הסוד הגדול של החיים הוא כח המשיכה - דומה מושך דומה - המחשבות שאנו חושבים מושכות אלינו מחשבות דומות. אנו כמו מגדל שידור אנושי - משדרים ליקום תדר באמצעות מחשבותינו וכל מה שמשודר החוצה - חוזר אלינו. אם נחשוב חיובי, אם נבקש ונדמיין נכון את רצונותינו - אנו נמשוך אותם אלינו. אם אנו רוצים לשנות משהו - עלינו להחליף את תדר שינוי המחשבות. קצת כמו אלדין ומנורת הקסמים. השד קופץ מהמנורה ואומר:"משאלתך היא לי פקודה". השד - הינו היקום, כח המשיכה שקשוב ביקום למה שאנחנו חושבים, אומרים ועושים.

ובקיצור:
שלב ראשון - לבקש מה שבאמת רוצים בצורה בהירה, כאילו היקום הוא קטלוג ענק שאתם מזמינים ממנו משהו.
שלב שני - להאמין - האמינו באמת שהבקשה שבקשתם אכן בדרכה אליכם, כמו שכשאתם מזמינים מקטלוג כלשהי אתם בטוחים שהפתק למשיכת החבילה מהדואר הקרוב אכן בדרכו אליכם.
שלב שלישי - לקבל - דמיינו עצמכם כבר שם - באותה התחלה חדשה שזימנתם לעצמכם. חברו את רגש השמחה וההודיה למשאלה - החשיבה והרגש גם יחד יוצרים תדר נכון של קבלה. מקמו עצמכם על תדר ההרגשה הטובה - וקבלו !

אם נלך עם האמת הפנימית שלנו ונחבר אליה אומץ ואמון בעצמנו ונערבבם יחד עם כמה תובנות רוחניות שיעזרו לנו - אין כל סיבה שלא נגשים את מה שתכננו לעצמנו !

כמו שאמרנו - הרשות נתונה...