רהיטי ענק 

מאת: שרון שגב

בתקופה החשוכה של ימי הביניים, הנצרות הבינה שהדרך היחידה לנצח את הדתות האחרות ולצרף לשורותיה את עובדי האלילים למיניהם, בין אם בכוח ובין אם לא, היא להמם אותם, לסחוף אותם, להשאיר אותם חסרי נשימה. וכיצד זה בא לידי ביטוי? נשים רגע בצד
את מסעות הצלב ואת ההתנצרות הכפויה באמצעים שהשתיקה יפה להם, ונתמקד בפן העיצובי של העניין - בבניית כנסיות גדולות ומפוארות.

כשאדם נכנס להיכל כנסייה, הוא לא יכול שלא להרגיש קטן אל מול העוצמה, היופי וההדר שאופפים אותו. התקרות הגבוהות, הספסלים הארוכים, הפסל הענק של ישו, העוגב העצום, העושר. הכל צועק "גדול", וכיצד יכול האדם הפשוט להישאר אדיש מול כל זה?

אבל הכנסייה לא היתה הראשונה. אם תבדקו היטב גם בתנ"ך תגלו שגדול תמיד היה אטרקטיבי בקרב מי שהחזיק בעצמה כלשהי וחיפש דרך לבטא אותה. ארמונות וכיסאות מלך קישטו את הממלכות הקדומות. מתי קראתם או ראיתם בסרטים מלך שיושב על כיסא עץ קטן? מדובר כמעט תמיד באינסטרומנט עצום ממדים, עשוי כהלכה, שיושב בדרך כלל בסוף מסדרון ארוך. אפקט העוצמה לא זר לאדם מאז הבין את משמעותה.

בתקופה של ימי הביניים, בד בבד עם התחזקותה של הנצרות, נכנס לתוקפו הסגנון הגותי, שהתבטא במבנים גבוהים ומרשימים, גילופי אבן, פסלים וקישוטים רבים. הסגנון האדריכלי השפיע על הסגנון העיצובי והביא ליצירת כורסאות עם משענות גבוהות ומחודדות ולריהוט מאסיבי הנותן תחושה כבדה ואפלולית.

אחריו הגיע סגנון הרנסאנס שהעניק חשיבות רבה לסימטריה, לקומפוזיציה וחתר לשלמות, בין אם באמנות ובין אם בעיצוב רהיטים. תקופת הרנסאנס, אשר ייחסה חשיבות רבה לאמנות ולאסתטיקה, הכניסה את המשמעות לרהיט והפכה אותו לסמל של מעמד חברתי וכלכלי. רהיטים יוצרו מחומרים יקרים כגון עצים נדירים, שנהב, כסף, אבנים טובות, בדי אריג יוקרתיים ועוד.

היה זה לואי ה-14 שלקח את העניין רחוק יותר מכולם. הסגנון המהודר והגרנדיוזי שלו הפך את צרפת לאחד המוקדים המשפיעים ביותר בתחום עיצוב הרהיטים במאה ה-18. נוצר מצב כזה שגם אם היית אציל תפרן (והיו הרבה כאלה), לא היית מוכן שיתפסו אותך בלי איזה ארמואר כבד או מיטת אפיריון מפונפנת. הרהיטים הצביעו עלייך, ואתה רצית להצביע עליהם בגאווה.

דוגמא קלאסית של האדרת העוצמה על ידי חללים מרווחים וחפצים מרשימים וגדולים היא אולם המראות של לואי ה-14. 578 מראות ענק נדחסו לאולם שאורכו 73 מטרים, רוחבו 10.5 מטרים וגובהו 12.3 מטרים. עד היום נחשב האולם לאחד החדרים המפוארים והמרשימים ביותר בארמונות המלוכה האירופאים.

ד"ר מיכל פופובסקי, מרצה וחוקרת עיצוב לוקחת אותנו למסע בזמן אל תקופות שבהן מלך היה מלך, אציל היה אציל ועני היה עני, ומנסה להסביר מניין הגיע שגעון הגדלות של הרהיטים והפריטים הנוצרים לשימושו והנאתו של האדם.

"מושג הרהיטים הוא מושג חדש יחסית. עד המאה ה-17 דיברו במונחים של פריט, כל אחד לחוד, וגם לא היו הרבה פריטים בכל בית. אנשים לא ביקשו שיבנו עבורם רהיטים, אלא פריט זה או אחר לטובת התפקוד היומי שלהם. הפריטים היו לפונקציות מסוימות, ובדרך כלל מאוד פשוטות - לאכול, לשבת ולישון.

הגודל הענק מאפיין את המעמדות הגבוהים יותר. זה לא רק משום שהמעמדות האלה זכו לגור במרחב גדול יותר, אלא משום שהם זכו ביותר אמצעי תשלום. ב"יותר" הזה יש ערכים סמליים, דהיינו המעמדות הגבוהים מסמנים את העוצמה והכוח שלהם בחפצים, ובין היתר גם בחפצים של מגורים או של מרחב שבו הם נמצאים, ולכן הגודל במקרה זה קובע. שולחן יכול להיות גדול וארוך מאוד גם אם לא גרות נפשות רבות באותו הבית או האחוזה או הארמון.

הגודל גם בעניינים של ריהוט יימצא בחיק הקבוצות, למשל במנזרים, כי שם הסיבה היא אחרת לגודל - שם אוכלים ביחד, אז יש צורך בשולחן גדול, אבל אז לא כל הרהיטים שבמקום גדולים. רהיטים גדולים כאשר הם משרתים את הקבוצה. רהיטים לא גדולים כאשר הם משרתים רק איש אחד. צריך להבדיל ביניהם.

מיטה למשל היא פריט מאוד משמעותי בהקשר של מעמדות, והכוונה היא למלכים, אצילים וקיסרים. הם קיבלו שטחים גדולים לגור בהם, והגדול מתאים להם כי הוא מסמל אותם, הוא נותן להם את הערך הסמלי. המציאות של "גדול" למלכים או קיסרים היא עתיקת יומין. אם נחזור אפילו רחוק יותר בזמן נגיע אל שבטים נידחים אי שם בין טיבט למונגוליה, ואז ה"גדול" יתורגם להרבה צבעים או לחומרים שהם חומרים יקרי ערך. תמיד ימצאו את הדרך לסמן את העוצמה של מי שנושא את המעמד.

אסור לשכוח שפריטים גדולים בימים עברו תמיד עשויים מחומרים יקרים. החומר הוא בסיס למתן ערך לפריט, החל מעצים משובחים דרך אבנים יקרות, ואחר כך בעבודה משובחת, אם זה למשל שיבוץ של אבנים יקרות או חריתה לתוך החומר או הרכב של חומרים או שני סוגי עצים שונים, פיסול החומר, טווייית הבד וכו'".

ומה קרה לכל אותם פריטים שעשויים ידי אמן, מקושטים באבנים יקרות ומלוטשים במשך שבועות על שבועות כדי שאציל זה או אחר יניח עליהם את ישבנו או יסעד עליהם פסיון צלוי? קוראים לזה 'המהפכה התעשייתית', והיא הגיעה בשלהי המאה ה-18 והביאה איתה את מחלת פס הייצור שהתבטאה בסימפטומים כמו סטנדרטיזציה, בנאליזציה וקיטשיאדה. דהיינו, מוצרים אחידי מראה, נטולי ייחוד ומבוססים על חומרים זולים יחסית. המטרה היתה כזו: לספק הרבה, מהר ולכולם.

אם פעם נדרש חודש לייצר רהיט עץ מאסיבי, הרי שעם כניסתן של המכונות התקצר התהליך והביא להוזלת עלויות. הרהיטים המיוחדים כמעט ונכחדו מן העולם, כשהם מותירים אחריהם חלל ריק של פאר והדר. בד בבד עם התהליך התעשייתי, הגיע גם תהליך חברתי. מעמד הביניים התרחב, ומעמדות האצולה נגנזו כמעט לגמרי.

במאה ה-20 ידע הבית שלנו סגנונות רבים. בשנות ה-30 נכנס סגנון הבאוהאוס האוונגרדי שייצג קו מחשבה פרקטי והתבטא בעיצוב מינימליסטי ובקווים נקיים. בשנות ה-50 לערך השתלט סגנון הפופ ארט והביא איתו את הפלסטיק, הצבעוניות והקריצה. לאחר מכן, בסוף שנות ה-70, נכנס סגנון ה-HIGH TECH שהגיע כקונטרה לקודמו המשוגע, ובשנות ה-80 הגיע הסגנון הפוסט-מודרניסטי שדגל בעיצוב אמנותי.

"כיום נוצר מצב של שילוב סגנונות ורקיחת חדשים", אומרת רונית גרוס-אבידן, מעצבת פנים. "החומרים ממנו עשוי הרהיט או הפריט יכולים להצביע על סגנון אחד, אך העיצוב שלו יכול להצביע על סגנון אחר לגמרי. המטרה היא להפגיש בין עולמות שונים וליצור עולמות חדשים. אנחנו כל הזמן מחפשים לחדש, אבל זה תמיד יהיה מושתת על מה שכבר היה כאן".

סרט צרפתי
אז בעצם כולנו חיים היום בסרט על אצולה ונסיכים וארמונות ומשרתים? האם נרכוש שנדליר בקוטר של 3 מ' כדי להרגיש בכל ערב כמו המלכה אליזבת בעיצומו של נשף לוהט? האם נרהט את הסלון הסטנדרטי שלנו במערכת ישיבה ענקית כדי להניח את ישבננו ולהרגיש בוינדזור, או נשב באמבטיה עצומה כדי להגשים פנטזיה? התשובה די ברורה - אם אפשר אז למה לא?

כדי שפריטי הריהוט הגדולים לא ייראו גרוטסקיים או ייצרו עומס הם צריכים לשהות בחללים גדולים וזאת אני מקווה שאתם יודעים. ומהם בעצם הפריטים הגדולים?
"זה יכול להיות שולחן אוכל מעץ באורך של 7 מ', מערכת ישיבה סלונית באורך של 4 מ' כשלצידה עומדת ואזה יותר גבוהה ממני או פסל אפריקני בגודל אנושי", אומרת גרוס-אבידן. "בדרך כלל מדובר בשניים או שלושה פריטים שמהווים את ליבת החדר. אם זה סלון - אז מערכת סלון גדולה ופלזמה ענקית שמשמשת כתפאורה וכמוקד צפייה; אם זו פינת אוכל - שולחן גדול ווילון מאסיבי או שטיח ענק שצועק 'אני כאן'".

ולמה אנחנו זקוקים לפריטים כה גדולים?
"תמיד היו חדרים גדולים והיו פריטים גדולים. פעם זה היה ספריות ענק, פסנתרים ואפילו שני פסנתרי כנף בסלון", אומר משה קסטיאל, הבעלים של רהיטי קסטיאל. אפילו בבתים בתל-אביב היו עושים רסיטלים כי היה מקום, החדרים היו גדולים".

"היו תקופות במדינה שקצת פחות יצאו מהבית בגלל פיגועים וכדומה, ואז פיתחו תרבות של אירוח בבית. כמו כן, אנחנו ידועים כמארחים של בית, ובעיקר בחגים אנחנו יוצרים מצב של שולחנות ענק למשל. ארוחות ענק במסגרת כל המשפחה. זוהי דרישה שלא מקובלת בשום מקום בעולם. כמעט ואין יצרן בעולם שמייצר שולחנות של 6.5-7 מ' אורך כמו שיש בישראל.

הדרישה לחללים גדולים הגיעה בעקבות דרישות אירוח ייחודיות. קודם אוכלים ליד השולחן ואחר כך יש את מדורת השבט שקוראים לה טלוויזיה. ליד השולחן הגדול יש פינת הסבה גדולה, כי ברגע שאנשים קמים מהשולחן הם צריכים להניח את הישבנים שלהם בצורה אחרת, להשתרע. אנחנו מדינה של ג'ינס וצריכים להרגיש בנוח בבית.

זה יכול להתבטא בכורסאות השתרעות של 2*2 מ' מול הטלוויזיה, ספה מרכזית עם כמה משענות וכולם יושבים עם הרגליים על הספה שגודלה הוא 4*4. אין חוקים בעניין והכל אפשרי".

"באנגלית המונח הוא Conviviality" (קון = יחד, viva = חיים), אומרת ד"ר מיכל פופובסקי. אנשים בוחרים בפריט גדול כשהם רוצים להזמין אנשים להצטרף אליהם.

מתחיל ונגמר בחלל
מסתבר שהמשיכה לדברים ענקיים היא עניין של אופנה. ספה של 4 מ' אורך היא חיזיון מאוד מקובל בחדרים גדולים כיום ומהווה מעין עוגן חזק. מלכתחילה הארכיטקטים יוצרים חללים גדולים, וכדי להתגבר בהעמדה מרחבית-עיצובית על החלל הזה אנחנו צריכים איזו ספה גדולה ולמולה פריטים משניים שנעגנים עליה, כי אם נפזר פריטים קטנים החדר פשוט ייראה מבולגן.

"כשיש לי ספה אחת גדולה ולמולה כורסאות קלות ולידן ואזה קולוסאלית", אומר משה קסטיאל, "הכל מקבל פרופורציות ויוצר איזונים בין גושים. זה נותן לי גם אפשרות לתת קונטרסטים של סגנונות וחומרים. כשיש לי גוש חזק ודומיננטי בחדר, אבל הוא צריך להיות ב'תת-עיצוב'. העיצוב שלו צריך להיות מאוד רזה, נקי, בלי פרטים מיותרים. הכי מינימלי, כדי שהוא לא ייקח יותר מדי את הבכורה. התפקיד שלו להיות פריט בפרופורציה טובה, והוא צריך להיות גדול ושתקן ככל שניתן כי הוא כבר במילא צועק בגודלו.
למולו אני יכול לשים קולאז' של פריטים משלימים בסגנונות שונים. את כל זה אני צריך גם ללוות עם שטיחים ענקיים, ולא כתם קטן ומסכן של שטיח. אם אני נותן כתם גדול, אז אסור לו להיות מעוטר, פרסי מהודר למשל יהווה בעיה. על המרבד החלק אני יכול לתת כתם של פרסי".

ומה בנוגע לאלמנט הכלכלי? האם לא מדובר ברהיטים לעשירים בלבד?
"לא בהכרח. אנשים שיש להם כסף דווקא רוצים להצניע ואומרים שזה לא נעים לקנות כאלה דברים בומבסטיים. הם לא רוצים להוציא את העיניים. קניות של רהיטים ופריטים גדולים הפכו שגורים גם לא בקרב בעלי ההון".

ד"ר מיכל פופובסקי מסתכלת על הדברים מזווית מעט שונה. "אנשים שקונים רהיטים גדולים הם אנשים שיכולים להרשות לעצמם לקנות חלל גדול. לפני 10 שנים חשבנו שחלל הוא על קרקע, אבל כיום יודעים אנשי העיר לומר שחלל נמצא באוויר, בקומה העליונה של מגדל המגורים. מי לא רוצה את הקומה העליונה של מגדל המגורים? שם המרחב הגדול ביותר, מרחב כמעט ללא הגבלה. באחד המפגשים שלי עם הסטודנטים בבצלאל אחד מהם אמר 'אבל את יודעת, המרחב הוא לא רק הפנימי של הפנטהאוז, זה המרחב שמסביב, המרחב האווירי, ההשתקפות של העיר שנפתחת והאוויר, והחלל הפתוח'.

הבית של הבורגנות העלית במאה ה-19 מוביל לבית של עשירי העולם היום, רק בהבדל אחד - הוא גבוה יותר, וזה מה שקורה בתל-אביב. האמצעים הנדרשים כדי לקנות את הבתים גדולים משמעותיים מאמצעים של אדם ממוצע. הלוגיקה של העשירים לא משתנה עם הזמן, לוגיקה של גדול זה עוצמה".

אז מה החלל שאנו נמצאים בו אומר עלינו? שאנחנו מארחים חמים? משפחתיים? ראוותניים? זקוקים למרחב?
"יש אנשים שיש להם צורך בחללים גדולים", אומר אדריכל עודד חלף. "זאת ההגדרה שלהם למקום שלהם והם צריכים את זה. הם צריכים תחושת מרחב גם כשמדובר בהגדרה העצומה של הבית שלהם. אפשר לדבר על אנשים שהם רחבי לב, לארג'ים,אוהבים גדול. הם גם אוהבים לתת. אם מדובר באנשים דתיים למשל שמרבים לארח, זה הרי הכי טבעי שיבחרו בחלל גדול, אם יש להם אמצעים כמובן".

"זה נכון שיש אנשים שיש להם כסף והם נהנים ממנו בצורה שהיא נראית לעין וזה לגיטימי בעיני. יש בארץ צרות עין, מעין הצטנעות צבועה. במקומות מסוימים בעולם דווקא רואים בזה סימן הצלחה שמעודד את הסביבה לרצות גם כן להצליח, וכך זה צריך להיות. אדם שעבד עבור הכסף שלו לא צריך להתנצל".

כיצד מתמודדים עם ריהוט של כזה חלל? מי לוקח על עצמו את המשימה?
"לא מעט אדריכלים עוסקים גם בתכנון הרהיטים וגם בעיצוב הפנים של אותם חללים שתכננו כאדריכלים. דוגמאות בולטות הם מקינטוש, ג'וזף הופמן האוסטרי ששייך לתחילת המאה ה-20, לה קורבוז'יה ומיס ואן דה רו שידועים באדריכלות הבינלאומית, הבאוהאוס, תכננו מבנים מפורסמים וחללים ולצדם את הרהיטים. באופן כללי, הנושא של תכנון רהיטים או נגיעה באספקטים של עיצוב הפנים הוא תמיד מאוד מהנה מבחינת העיסוק האדריכלי, כי יש בזה ירידה לפרופורציות, לקנה מידה, מאוד אנושי. לא שעיצוב החללים לא אנושי, אבל ההתמקדות וההתפקסות בהנדסת אנוש והפרופורציות שלה היא עניין שמסב הנאה גדולה, כי לפעמים נדמה לאנשים שההנושא העיקר באדריכלות זה קירות וחומרים, אבל המקרה האמיתי הוא בעצם האנשים, ההתנהלות שלהם, ההתנהגות והצרכים האנושיים, זה הנושא המרכזי. יש בזה סוג של הנאה מרוכזת".

מה היתרונות בחללים גדולים?
"בחללים גדולים אופציות העיצוב רבות יותר" אומר אדר' חלף, "אבל צריך לקחת בחשבון שצריכות להתנהל שיחות בתוך החלל הזה, ולכן לא הגיוני שאדם שרוצה לדבר עם חברו שיושב בקצה השולחן יצטרך לצעוק. יתרון שיש בחלל גדול הוא הוספת פונקציות כמו פסנתר כנף ענקי, שולחן בליארד או ספרייה גדולה. גם עם התאורה אפשר לשחק ולהשתמש בכמה גופי תאורה קטנים או בגוף תאורה אחד גדול ולבנות מצבים שונים של תאורה".

מאיטליה לישראל
תערוכת הרהיטים שהתקיימה במילאנו באפריל השנה הציגה כמה וכמה פריטים בומבסטיים, דוגמת שנדליר הסברובסקי הענקית של פיירו ליסוני http://www.designws.com/fotopagina08/mi161.htm או מערכת הסלון הענקית של חברת isaloni
http://www.cooldesignideasblog.net/wp-content/uploads/2008/04/51.jpg
http://www.fromeurope.org/articles.php?cis=1
"הטרנד של רהיטים ופריטים ענקיים עשה קאמבק באירופה כבר לפני כמה שנים, אבל חלחל לאיטו ולא ממש פרץ בסערה", אומרת גרוס אבידן. "כמו כל טרנד עיצובי אחר, הוא קודם כל עשה 'סטאז'' באירופה ורק אחר כך הגיע אלינו. צריך לזכור שרהיטים גדולים יוצרו תמיד, בדרך כלל בהזמנה אישית על ידי הלקוח, ובדרך כלל ממעצב ולא מחברה גדולה. השינוי בשנים האחרונות הוא שהתחום התפשט גם לחברות הגדולות שמייצרות רהיטים ופריטים בממדים גדולים יותר, גם ללא הזמנה. פשוט מאוד - כי יש היום מי שיקנה".

לא על החומר לבדו
בל נשכח שריהוט הוא לא רק עניין של גדול, אלא של אפשרויות עיצוב וחומרים שונים. ככל שעברו השנים, ובעיקר בזכותה של המהפכה התעשייתית, נוספו חומרים שונים לתעשייה, חלקם אף הפכו את ייצור הרהיטים לעניין פשוט יותר.

"כיום האופציות לייצור רהיטים ופריטי עיצוב שונים לבית הן רבות ומגוונות יותר", מציינת נועה לרר, מעצבת תעשייתית. "יש לנו את הפוליאסטר שיכול לשמש לגופי תאורה ענקיים, את יציקות הפוליאטן והפלסטיקים למיניהם שגודלן הוא רק עניין של עד כמה הדמיון של המעצב פרוע. גם הפיברגלאס שהיה כוכב עולה בשנות ה-50 הביא איתו אפשרויות עיצוביות נרחבות. נכון שהוא נחשב לחומר זול, אבל גם היום ניתן ליצור רהיטים ופריטים יוקרתיים מחומרים זולים יחסית, והם עדיין ייחשבו יוקרתיים ויימכרו בכסף רב. תחליפים נוספים הם תחליפי עץ, מלמין M.D.F ופורמייקה שנחשבת חומר זול יחסית ונוח לייצור ועיבוד".

"הנושא המרכזי בעיצוב חללים גדולים הוא במפגשי החומרים והמישורים", אומר אדר' חלף, "כלומר - איך קיר נפגש עם תקרה, איך קיר נפגש עם רצפה ואיך הם נפגשים עם הרהיטים. בחללים הגדולים יש הזדמנות להשתמש בחומרים רבים, באפקטים של תאורה ואפשרויות הריהוט רבות גם כן".

אם כן, ריהוט גדול ממדים כבר אינו נחלתם של העשירים או של המשוגעים לדבר, והמעבר מריהוט המיוצר בהזמנה בלבד לריהוט זמין ברשתות ובחברות הריהוט הגדולות היה רק עניין של זמן. ריהוט גדול יכול להיות סימן סטטוס, פתרון לאירוח, צורך בנוחות או סתם סגנון בומבסטי. וגם אם אין לכם חלל וחשקה נפשכם במערכת סלון ענקית שתספק מרכז רביצה לכל המשפחה, היום כבר ממש לא תהיה לכם בעיה למצוא, ואפילו לא בתקציב יותר מדי יקר.