רייקי וחיבור למימדים 

האנושות חוותה הרבה מאוד זמן את המימד השלישי, מימד המדבר על התפתחות על ויתור לחיבור הפיזי הישרדותי בלבד, היכולת לחוות מדיטציה, להיות ממוקד. יכולת להתחבר לעצמי ולאני העליון. האנושות היתה במימד זה הרבה מאד שנים, מה שעיכב את ההתפתחות הנוספת היה האגו שהוא האחיזה, אחיזה במה שיש,
הפחד משינוי ו"אני יודעת" שהוא המפתח לחוסר האפשרות שלנו לשחרר את הפחד ולהתקדם לרבדים/רטטים גבוהיים יותר.
אותם אנשים שיאפשרו לעצמם את האפשרות להתחבר לאנרגיות קוסמיות כמו הרייקי יאפשרו לעצמם לוותר על האחיזה בפחד, פתחו את השער למימד הרביעי ובכך תאפשרו לאנרגיות ברטט/בתדר של המימד הרביעי לזרום ולנוע בכדור הארץ ברגע שזה קורה יותר ויותר אנשים יחוו את הרטט החדש של המימד הרביעי המדבר על חמלה.
ההבנה שכולנו אחד , ויתור על האגו שהוא ויתור של "יותר או פחות טובים או שווים". החמלה היא הגשר למימד החמישי, היא מאפשרת לנו לוותר על חשיבה של נפרדות, לעזור ולתת ללא תנאי, ויתור על שיפוטיות, לאפשר לאחרים חוויה והתפתחות לפי היכולות שלו ושם לעזור לו, לא ללעוס בשבילו את השאלות ולתת תשובות, אלא לכוון להדריך ולתמוך באהבה, בדרך שלו, זו חמלה וזה יאפשר לאותו אדם להתפתח בדרכו שלו ועל פי היכולות שלו באותו זמן.
כשאנחנו חווים את החמלה ואת האהבה ללא תנאי ומטמיעים אותה בתוכנו אנחנו חווים את המימד החמישי.
במימד הרביעי רוב האנושות נמצאת זמן קצר בלבד המעבר למימד החמישי הרבה יותר מהיר מוחשי ומיידי.
המימד החמישי מדבר על מרחב וזמן מעבר לפיזי מעבר למה שאנחנו מכירים וחווים ביום יום. הכל מיידי הכל כאן ועכשיו לכן מאוד חשובה העשייה שלנו, המחשבות והבקשות הכל קורה מיד. אין את העניין של זמן או מרחק הכל כאן עכשווי ומיידי.
במימד החמישי אנחנו שוקלים יותר את מעשינו ואת דיבורנו ובודאי את בקשותינו.
חשוב מאוד להתחבר לחשיבה ועשיה של מה שאנחנו קוראים חיובי, לצאת מעצמנו ולראות את האחר. להטמיע לחלוטין את "ללא תנאי" להראות לכל אחד בדרך פשוטה ללא מילים איזה יצור מופלא הוא, איזה יכולות יש בו ולהדריך אותו איך להתחבר.

הרייקי מהווה את הגשר בין המימד הרביעי למימד החמישי. עצם הכוונה וההתחברות לאור הזורח הגדול מוציאה אותנו מהמקום של הפחד מהשינוי, מאפשר לנו לחצות את הגשר לאותו מקום מואר שבו יש ונמצא הכל ואם הכל זה אלוהות אז......היו ברוכים.
גם כשכבר הכרנו את המימד החמישי נגענו בו והתחברנו לא כל הזמן נהיה שם.
נכנס ונצא כמו שנכנסים ויוצאים מהבית. ככל שנתרגל רייקי נהיה יותר ויותר במימד החמישי עד שזה יטמע לחלוטין בתוכנו ויהפוך לחלק בלתי נפרד מאיתנו.

את המימד החמישי אני מכירה כבר כ 10 שנים.
בפעם האחרונה שהייתי בהודו חוויתי את עצמת המימד החמישי כל הזמן זה היה חלק בלתי נפרד ממני בלי כניסות ויציאות כל שחשבתי קרה מיד וכל שביקשתי קרה מיד.
אספר שתי דוגמאות בולטות
*אחרי כשבועיים של שהיה באשרם הרגשתי דגדוגים בידיים רציתי מאוד לטפל, התגעגעתי, אחרי כשעה טיילתי באשרם ופגשתי את ליאורה שביקשה טיפול וממנה באו עוד מטופלים. הבקשה שלי לטפל התמלאה מיד.
*בכניסה למנדיר שזה ההיכל שסאי בבא יוצא אל הקהל, אנחנו מורידים נעליים ונכנסים יחפים. באחת הפעמים שהצטרפתי לקבוצה ההונגרית הייתי מאוד מרוגשת ושכחתי להוריד סנדלים. אז הורדתי אותם ממש ליד השער והשארתי אותם מאחוריו, חשבתי או שלא ישימו לב או שאחר כך אקום ואוציא אותם החוצה. שכחתי. כשיצאנו מהמנדיר היה כבר חושך כמובן שהסנדלים שלי לא היו במקום בו הנחתי אותם. שאלתי את המתנדבות אם ראו הן ענו - בטח בחוץ. טוב אז בחוץ יש מאות זוגות של נעליים ואם לא מניחים במקום מסוים אין סיכוי למצוא אותם. בכל זאת ניסיתי , ללא הצלחה. נכנסתי שוב לכניסה של המנדיר,הסתכלתי סביב כלום שום סנדלים שום נעליים, יצאתי ובליבי דיברתי עם
סאי באבא אמרתי לו שאני חייבת את הסנדלים איו לי אחרות, איך לחזור לחדר או איך בכלל להסתובב, כשיצאתי הסנדלים היו מונחים ממש לפני כמו חיכו לי.
הם לא היו שם קודם.

לכן במימד זה חייבים להיות הרבה יותר זהירים הרבה יותר צנועים לדעת להבחין בין עיקר וטפל לדעת להקשיב להיות מאוד זהירים בבקשות שלנו הרבה יותר מאי פעם.
זה המימד שהסאי באבא אומר LOVE ALL SERVE ALL
ומזה אתה מאפשר לעצמך לגדול. זאת כוונת האחדות זו כוונת הרייקי.

במימד החמישי אנחנו הרבה יותר מחוייבים לעצמנו לסביבה ולקוסמוס. זכות הבחירה
שהיתה לנו במימד השלישי הופכת יותר ויותר לאחריות ומחויבות . אנחנו כבר לא יכולים להגיד "לא ידענו" אנחנו לא יכולים להגיד "אין לנו כח" "אין לנו" "אנחנו זורמים".
אנחנו מחוייבים בעשייה ובעצם אין חזרה למקום שבו היינו קודם. נקודת המבט ההסתכלות משתנה. אנחנו יכולים לזמן לחיינו העכשוויים מה שאנחנו רוצים גם ממציאיות
אחרות שלנו.

חווית ההארה והמימדים
ההילה שלי כולה לבנה. בקורס שמעביר שלומי סנדק על הילות התאפשר לי להבין עוד דברים. הילה לבנה מדברת על אדם שחווה הארה, זה מאפשר לי לצאת מתוך עצמי ולדבר עלי כמו שאני מדברת על משהוא אחר. זה לא מסע אסטרלי או יציאה מהגוף אלא האפשרות להיות בו בזמן במימדים שונים. לכן לא מלווה לזה תחושה של נצחון או כח אלא עובדות בלבד. את זה אני אומרת רק לאלה שעדיין לא יכולים לחוות את המימד החמישי וזה יוצר אצלם מראה לאגו, וכדי שיאפשרו לעצמם לצעוד קדימה לוותר על ביקורת, זאת חובתי כמי שמהווה היום גשר וחיבור בין המציאות שלנו לאור הזורח הגדול.
זו מתנה אדירה של הקוסמוס שמלווה באחריות של לזרוע זרעים כדי לאפשר לעוד אנשים להגיע למקום זה. זו מתנה שקיבלתי עם התחברותי לרייקי והיא מתפתחת ומתעצמת כל הזמן ברמות התודעה בהבנות בתדרים ובחיבור בין כל אלה.
חווית ההארה לוקחת אותנו ליכולת לוותר על הפחד מן ההשרדות הקיומית, כניסה והתחברות למקום של אמונה מוחלטת של כניעה של נעשה ונשמע. יודעים שהכל בסדר גם
אם לכאורה זה לא נראה כך. גם בפיזי וגם ברגשי אפשר הכל, להמריא למרחבים עצומים, אין גבולות הכל מוגשם כאן ועכשיו. הרטט מאפשר שליטה בזמן, בכל הזמנים ומאפשר חיבור בו זמנית של מימדים שונים. האנרגיה החזקה ביותר היא האנרגיה הספירלית שמתחילה מלמטה עולה ומתעצמת עד שהיא נוגעת במרחב האין סופי.
כשאנחנו מחוברים לאנרגיות ספירליות אנחנו עולים יחד איתה מתחזקים ועולים.
שערים נפתחים בזה אחר זה ואנחנו עולים נכנסים ונפתחים.


אור ואהבה חנה אבני