שמיים של סתיו ורגעים קטנים של אושר 

היום נסעתי לאסוף את הילדה שלי מהגן באחת וחצי.
כרגיל, שיירת אמהות עומדות בישוב הקטן שלנו ממתינות לקחת את הילדים הביתה לארוחות צהריים מנוחה וטלויזיה, בד"כ כך גם אני.
פתאום בא לי על חומוס. אמרתי לקטנה שלי "נועם הולכים לאכול חומוס" והיא נדלקת המתוקה הזו, הזמנתי את אחת האמהות "אני בדרך לפראג עוד שעתיים.. את מדליקה" עונה ומחייכת בהתלהבות, " תזמיני אותי שוב" דיברנו בקול ושאר האמהות מסתכלות עלינו במבט של וואלה? אפשרי..? "
מישהי שואלת "נועם פרטנרית לחומוס??" נועם פרנטנרית לכל מה שטוב...

אז עברנו שנייה דרך הבית, שירותים זריז ולשטוף פנים ( ובעיקר להרגיש בית לשנייה...) ויללה ולחומוס המעולה (מחלף בית ינאי - חומוס אבו יא יא), תמיד יש שם אנשים טובים.
מכירים את המקומות האלה שה"ווייב" פשוט טוב - אז כזה מקום הוא חומוס אבו יא יא

אחרי שהחלפנו את הביצה הקשה עם הירוק מעל ( פטרוזליה) , בביצה קשה בלי כלום, אכלנו וקשקשנו וצחקנו והיה נעים כל כך. אח"כ קפצנו לראות חנות מגניבה חדשה של שתי מעצבות צעירות (תמיד מפרגנת לעצמאיות , אין מה לעשות...) ופינקו אותנו בשוקולד משובח ובדיוק ראינו את דנה מהחווה והיא שילמה לי מזומן ( תמיד טוב..) על סדנה שהנחתי אצלה, ואז דיברתי עם בעלת החנות על מקום ליד שפנוי להשכרה ואולי אולי בו סוף סוף אפתח מרכז סדנאות ובית ללב שאני חולמת עליו שנים ... ולקחתי טלפון של בעל המבנה ואז המשכנו לסופר .

והיה נעים בשעה שלוש בצהריים בסופר.
המולת הבוקר של הקניות כבר הייתה מאחורינו.... הילדים של הארטיק ואבות ההייטק של אחה"צ עדיין לא הגיעו , ושוטטנו ככה בנעימות, ואז יצאנו וקראתי לנועם שלי, ומישהו אחר מדהים בשם נועם שבדיוק עבר, חייך אלינו, והיה לו חיוך מלא מלא באור (לא בגלל שהוא מפורסם....) ואז נפגשנו שוב ואמרנו שנה טובה ושוב חייכנו....
ונהגתי הביתה.

והשמיים היו מעוננים בענני סתיו רכים.
והיה חם אבל גם נעים, ונסעתי לאט לאט באוטו והרוח העיפה את השער שלי לכל הכיוונים, והרגשתי הכרת תודה ענקית לעולם.
והיו לי קצת דמעות בעיניים. דמעות של אושר.


שנה טובה ללב ולנשמה
*נכתב ערב ראש השנה תשס"ט, 2008.