התכנית האזורית מביאה בחשבון את הכוחות הפועלים הבאים: 1. פלשתינאים - כאן יש להבחין בין מרכיבים שונים - שלחלקם עשויים להיות גם אינטרסים סותרים - כגון אש"ף והרשות הפלשתינאית, תושבי הרצועה, תושבי הגדה, הפלשתינאים תושבי ירדן וכן ערביי ישראל. בקבוצה זו של כוחות יש מקום לכלול גם את ירדן ההאשמית, בעיקר בשל הזיקות שבין תושביה הפלשתינאים ויתר הפלשתינאים באזור; 2. מצרים; 3. ערב הסעודית; 4. עיראק; 5. סוריה ולבנון; 6. תורכיה; 7. איראן; 8. ארה"ב; 9. רוסיה; 10. ישראל. בהסתכלות גלובאלית על מפת האינטרסים הישראליים יש להביא, כמובן, גורמים נוספים - כגון מעמדה של ישראל באסיה והאוריינטציה הישראלית ביבשת, קשרי ישראל עם אירופה, סוגיית היחסים עם יהדות העולם, שאלות הזהות הלאומית והאזרחית בישראל וכיו"ב. שאלות אלה אינן בלתי-קשורות לבעיית המזה"ת, אולם יש לדון בהן בנפרד.
עצם המיפוי של הכוחות הפועלים מלמד כי יש כוחות הפועלים ביותר מאשר גיזרה אחת וכי יש גיזרות שבהן פועל יותר מכוח אחד. לפיכך, במערכת איזוני האינטרסים המוצעת כאן, יש גם חשיבות עליונה לשילוב והתניית המהלכים זה בזה, תוך הימנעות מבידודם של מהלכים ומהסכמה לעשייתם באורח חלקי בלבד.
המדיניות האזורית ביחס לכל אחד מהגורמים הפועלים הנ"ל
המדיניות המוצעת מתווה את הכיוונים שאליהם יש לחתור ברמת הגיזרה כאשר ההסתכלות עליה נעשית מנקודת מבט כל-אזורית. בבסיס התכנית עומד האינטרס הישראלי בהיבטיו הכוללים, הרחבים ביותר ולא בהיבטיו הצרים, הגיזרתיים. במסגרת האינטרס הישראלי - וכחלק בלתי נפרד ממנו - נעשה גם ניסיון לענות על צרכים ואינטרסים של הכוחות הנוספים הפועלים באזור. ניסיון זה מהווה נדבך חשוב שכן ברור הוא שרק פתרון שבו יכולים הכוחות השונים לראות גם מענה (גם אם חלקי) למה שהם רואים כאינטרס חיוני, יכול להביא לאיזון ורגיעה אזוריים.
היעדים בתכנית הינם יעדים ארוכי-טווח שברור כי אינם בני-השגה מהיום למחר. כדי להשיגם יש להגיע להבנות מוקדמות (שאותן ניתן יהיה להשיג במו"מ חשאי וזהיר) עם הגורמים השונים הפועלים באזור. במקום בו הבנה אזורית עומדת בסתירה לאינטרס פרטני ומצומצם יש להעדיף את האינטרס הרחב יותר, אשר בכוחו להבטיח באופן יעיל יותר ולטווח ארוך את אינטרס הקיום הישראלי (למשל: בשאלות כגון מעמדו של בית המלוכה ההאשמי, חשיפתה של סעודיה לאיום מצרי או מלחמות הכורדים בהן מעורבות בעיקר עיראק ותורכיה אבל גם איראן וסוריה). לעיתים, בעיקר בשל מציאות שנוצרה בעבר, יש צורך לעבור דרך צמתים העלולים להיראות כמסוכנים (למשל: מדינה פלשתינאית). הנקודה המרכזית היא שבכל מקרה חשוב להבין את היעדים ארוכי הטווח ולפעול להשגתם.
א. הפלשתינים
1. מבלי לפגוע בעצם קיומו של הכתר ההאשמי, יש לקבוע חד-משמעית כי ירדן תיאלץ להפוך למדינת האם הפלשתינאית, הכוללת את שטחי הגדה. ברור הוא כי כל פעולה בכיוון זה תתקל בהתנגדות של המשטר ההאשמי בירדן. לפיכך יש לפעול בנושא זה בזהירות רבה ובחשאיות, תוך יצירת הבנות מוקדמות עם הפלשתינאים. יש לכוון את התהליך עם הפלשתינאים כך שיוביל למצב בו תתחבר הישות הריבונית הפלשתינאית (שקיומה העצמאי עלול להוות בעיה - ולו בשל כושרה להתקיים כך לאורך זמן) עם זו של ירדן. יש לעצב מדיניות של חבירה לפלשתינאים, התומכת במרכיב הפלשתינאי והמעודדת אותו לתבוע כי המלך ההאשמי יעביר בהדרגה את סמכויותיו הפוליטיות לממשלה בראשות פלשתינאית - איש אש"ף, אם אפשר יאסר ערפאת או מנהיג פלשתיני אחר המקובל לפחות כמותו. בהסדר של איחוד בין הישות הפלשתינאית והישות הירדנית יהיה המלך הסמל המאחד ויושאר על כיסאו במעמד הדומה לזה של מלכת אנגליה, מלכת הולנד או מלך הבלגים. לאור העובדה כי יש הסכם שלום בין ישראל ובין ירדן וכן נוכח התנגדות צפויה מצד ירדן למהלך כזה, יש צורך, כצעד מקדמי, בהקמתה של מדינה פלשתינאית עצמאית שגם איתה יהיה הסכם שלום. יתכן שכדי להביא לאיחוד ירדני-פלשתינאי יהיה על ישראל ליזום הסדר פדרטיבי עם הפלשתינאים ואחר-כך גם פדרציה של שלוש המדינות - ורק אז לבצע פרישה (למשל, כפי שקרה במקרה של מלזיה וסינגפור).
2. עם כינונו של ההסדר בין ירדן והמדינה הפלשתינאית יתווספו לדגל הירדני סימני הדגל הפלשתיני והמדינה תיקרא "הממלכה הירדנית-פלשתינית המאוחדת". אם יהיה צורך במעבר דרך שלב בו גם ישראל תהיה שותפה בפדרציה, ניתן יהיה לקרוא למדינה שתוקם "הפדרציה המזרח תיכונית".
3. כל תושבי הקבע בטריטוריה המוסכמת של הממלכה - בדווים ופלשתינאים כאחד - יהיו אזרחים מלאים ושווים של הממלכה המאוחדת שתהייה מלוכה תחיקתית שבה תתקיים מערכת פרלמנטרית נבחרת, כמקובל.
4. ישראל תכיר בריבונותה של המדינה הפלשתינאית שתוקם - ולאחר כינונה של הממלכה המאוחדת, בריבונותה של זו - על שטחי יהודה ושומרון, תוך פירוזם ולמעט אותם שטחים שיישארו בידי ישראל כמוסכם, במסגרת של תיקוני גבול (על-בסיס הקו הירוק), כנגד ותוך הבטחת סדרי הביטחון הדרושים לישראל להתראה ולהגנה על קיומה. וכן הכרה פומבית במעמדה של ישראל כמדינה לאומית יהודית. בשלב הראשון, בדיונים על הקמת המדינה הפלשתינאית, תיעשה אבחנה בין ריבונותה של המדינה בגדה ובין הריבונות ברצועת עזה, על-יסוד הבנה מוקדמת על כך עם הרשות - ואח"כ המדינה - הפלשתינאית. בין המדינות יהיו הסכמי העדפה כלכליים.
5. שאלת ירושלים: במסגרת הסכם הגבולות תועבר הריבונות על חלקה המזרחי (הערבי) של ירושלים לידי המדינה הפלשתינאית שתוקם. האזורים שבהם אוכלוסייה יהודית צפופה במרחב ירושלים יסופחו לרשות העירונית של ירושלים ויהיו בריבונות ישראל. במסגרת הבנות מוקדמות עם שלטונות המדינה הפלשתינאית (במסגרת המו"מ לקראת הקמתה) תגובש הבנה כי העיר רמאללה תוכרז כבירתה האדמיניסטרטיבית של המדינה הפלשתינאית וכי לאחר כינון הממלכה המאוחדת היא תהיה לבירת החבל המערבי של הממלכה. ירושלים תוכר בפומבי כבירת ישראל על-ידי המדינה הפלשתינאית ועל-ידי ירדן - ולאחר מכן על-ידי הממלכה המאוחדת. המקומות הקדושים לאיסלאם ולנצרות יקבלו מעמד משפטי מיוחד וינוהלו על-ידי הרשות העירונית בפיקוח ועדה משותפת לישראל ולממלכה המאוחדת.
6. התנחלויות יהודיות בשטחים תוגבלנה לאזורים מסוימים כמוסכם ולמעט באזורים שבהם יש ריכוזי אוכלוסייה ערבית, אשר מהם יפונו המתנחלים. מתנחלים שיבחרו להישאר במקומותיהם יהיו זכאים לאזרחות של הממלכה המאוחדת ויחולו עליהם החוק והנוהג של הממלכה. ישראל תתייחס אליהם כאל אזרחים ישראליים אחרים היושבים דרך קבע בחו"ל ויחולו עליהם אותן זכויות וחובות החלות על ישראלים כאלה - כולל בכל הנוגע להשתתפות בבחירות בישראל.
7. מספר מצומצם של מקומות הקדושים ליהדות בגדה המערבית (למשל: מערת המכפלה בחברון) יקבלו מעמד משפטי מיוחד המאפשר נוכחות ישראלית קבועה. נוכחות זו לא תהייה צבאית באופייה אלא מעיין יחידות פיקוח ותיאום דתיות (אפשר על-פי המתכונת של הנוכחות הישראלית, בזמנו, על הר הצופים).
8. אזרחי ישראל הערביים יוכלו לקבל - על-פי רצונם - אזרחות ירדנית-פלשתינית כנגד או בנוסף לאזרחותם הישראלית. אלה שיבחרו גם או רק באזרחות פלשתינית-ירדנית יוכלו להשתתף בבחירות לפרלמנט של הממלכה המאוחדת, בכפוף לחוקי הבחירות שיקבעו על-ידיו.
9. החוקים שיחולו על אזרחיה ותושביה הקבועים של כל אחת מהמדינות - וכן על רשויות מקומיות ואזוריות - יהיו חוקי מדינת המושב.
10. על אזרחי מדינת ישראל ותושביה הקבועים הערביים יחולו כל החובות והזכויות האזרחיות על כל המשתמע מכך. כך לגבי שירות צבאי או שירות לאומי חלופי, לגבי שירות במילואים, מיסוי, רישוי וכמובן - זכויות המוקנות בחוק לחיילים משוחררים, בחירה והיבחרות לרשויות המדינה והמקום, שירות במנגנונים הממלכתיים (שירות המדינה), זכאות לשיכון וכיו"ב. מעמדן של רשויות ערביות יהיה שווה למעמד הרשויות היהודיות והמעורבות.
11. לאזרחי ישראל הערבים יובטח מקום משוריין אחד לפחות בכל ממשלה ישראלית שתקום (שר לענייני מיעוטים).
12. עם כינון הממלכה המאוחדת תועבר הריבונות על רצועת עזה למדינת ישראל. לתושבי הרצועה שהינם במעמד של פליטים תוצע אפשרות ליישוב קבע בגדה או בעבר-הירדן המזרחי במימון משולב ישראלי-אמריקאי ובין-לאומי, בתנאי דיור הזהים לרמת הדיור המוצעת במקומות היישוב הישראליים הנבנים כיום בגדה. מעבר של תושבים מרצועת עזה לגדה ייעשה ללא כפייה ומרצון חפשי של הפליטים, כאשר שיטות השכנוע והפרסום תהיינה זהות למקובל כיום בשיטת קידום מכירת הקרקעות והדירות בגדה לתושבי גוש דן הישראליים. על תושבי הרצועה הקבועים (שאינם פליטים) יחולו אותם כללים כעל שאר ערביי ישראל. מימושו של סעיף זה מותנה בפתרון היחסים עם מצרים כמוצע להלן.
ב. מצרים
1. ישראל תכיר בחיוניות האינטרס המצרי בקשר אל המזרח הערבי ובצורך המצרי לקיים "עמדת איום" כלפי סעודיה לשם הבטחת סיוע כספי סעודי למצרים, כנגד הכרה מצרית באינטרס שיש לישראל בצפון סיני לצורך פיתוח ושיפור תחושת הביטחון של ישראל (הרחקת קו הגבול המצרי מתל-אביב מ80- לכ250- ק"מ). מתוך הכרה הדדית כזאת, תוכלנה שתי המדינות גם לנהל מו"מ על האפשרות להחלפת שטחים ביניהן לצורך יצירת גבול של קבע שיביא בחשבון את האינטרסים ההדדיים כפי שהוסכם עליהם. כל החלפת שטחים תהיה מבוססת על הסכמה הדדית ועל רצון של שני הצדדים. כחלק מהמו"מ וכביטוי להכרה ההדדית הנ"ל, תפעלנה שתי המדינות ל"חימום" הקשרים ביניהן ולהעמקת יחסי הסחר, התרבות והתיירות ביניהן. במסגרת זו תחתומנה שתי המדינות על הסכמי העדפה בתחומים אלה.
2. במידה ושתי המדינות תגענה להסכמה לגבי חילופי שטחים, תוכל מצרים להעביר לידי ישראל שטחים בצפון סיני החיוניים לביטחונה ולהמשך התפתחותה של ישראל; ישראל, מצידה, תאפשר למצרים לפעול בשטחים החיוניים לה באותה המידה (אפשר, למשל, להסכים על העברת צפון סיני - נניח, עד לרומאני - מידי מצרים לידי ישראל, כאשר בתמורה תעביר ישראל למצרים שטחים בדרום הנגב, למשל מגרופית ודרומה, או, כאמור, לפחות תאפשר למצרים תנועה חופשית באזור - כולל העברת כוחות צבא בהסכמה ופיקוח ישראליים; כחלק מהסכם כזה ניתן גם להחיל על אילת מעמד מיוחד, בריבונות משותפת ישראלית-מצרית). מימושו של הסדר זה יחול בכפוף להפעלת ההסדרים לגבי סעודיה ועיראק.
ג. סעודיה ועיראק
1. ישראל תסכים, כאמור, למעבר חפשי - בפיקוחה - של כוחות מצריים באזור מוסכם (שאפשר שאף יועבר לידי מצרים - אם אכן תושג הסכמה על החלפת שטחים). העברת כוחות כזאת תאפשר למצרים להפעיל לחץ על סעודיה אך גם (וכך יש להציג זאת) להגן על סעודיה וגם על עיראק - למשל, מפני פעילויות חתרניות או איום איראני, אם לא תהיינה עם איראן הסכמות במסגרת הסדר מזרח-תיכוני כולל.
2. כתוצאה מהנוכחות המצרית בקרבתה, סעודיה תתחייב מצידה - רצוי עם ערבות אמריקאית - לסייע למצרים בהיקף הזהה לפחות לסיוע האמריקאי המועבר כיום למצרים, וזאת בנוסף לסיוע האמריקאי עצמו, שלא ייפסק.
3. עיראק תשולב באופן מלא במערכת הנפט של המפרץ תוך שהיא מתחייבת לשמור על ההסדרים שעליהם יוסכם, כנגד חופש ההזרמה של נפט שיובטח לה. מדינות האזור תאשרנה את ריבונותה באזורים הכורדיים שבשליטתה.
4. עיראק וסעודיה תקיימנה מדיניות של העדפת מהגרים ופועלים זרים מצריים ופלשתינאים במסגרת תכניות הפיתוח שלהן.
5. עיראק וסעודיה תהיינה שותפות במאמץ האזורי לפיתוח מפעלי מים, יחד עם תורכיה, סוריה, הממלכה המאוחדת הירדנית-פלשתינאית וישראל.
ד. סוריה ולבנון
1. במסגרת שלום חוזי וכולל בין סוריה וישראל תוכר לבנון כאזור אינטרס סורי מובהק וישראל תתחייב שלא לפגוע באינטרס זה, בעיקר בהיבטיו הכלכליים. ישראל תערוב, במשותף עם סוריה, לשלמותה ואחדותה של לבנון ותתחייב שלא לפעול לחלוקתה. סוריה, לבנון וישראל תחתומנה על הסכמי העדפה כלכליים. סוריה מצידה תסיר כל התנגדות לקשרים המיוחדים שבין ישראל ותורכיה ותאפשר העברת מים (בצינור) מתורכיה לישראל בשטחה.
2. הריבונות על כל רמת הגולן תוחזר לסוריה. במקביל יוסכם על הסדרי ביטחון, יפורזו כל שטחי הרמה שבשליטת הסורים ויקבע קו ביטחון מוסכם אשר יעבור על הרמה ואשר יקבל מעמד של גבול בין-לאומי. במידה ויוותרו תושבים ישראליים בשטחי הרמה הם יוכלו לבחור באזרחות סורית על כל המשתמע מכך מבחינת חובות וזכויות החלות עליהם. סוריה תאפשר את המשך פעילותם של מיזמים כלכליים ותיירותיים בבעלות ישראלית - וכן הקמת מיזמים חדשים, אפשר שבשותפות עם גורמים סוריים - בכפוף להוראות החוק הנוהג בסוריה.
3. סוריה תתחייב לפעול לחיסול אזורי הגידול של סמים בשטחי לבנון וסוריה. כמו כן תתחייב סוריה שלא לסייע למורדים כורדיים בניסיונותיהם לפעול כנגד השלטונות החוקיים בעיראק ובתורכיה.
ה. איראן
איראן תשותף בכל התארגנות כלכלית מזרח-תיכונית כנגד התחייבות שלא לנסות ולייצא את המהפכה האיראנית לארצות מרכז אסיה המוסלמיות. במקביל תצורף איראן - יחד עם ישראל - כחברה בבנק האסיאני לפיתוח. האינטרס הדתי האיראני במזה"ת יוגבל לאזורים שיעים בלבד - שבהם יוכר כאינטרס תרבותי לגיטימי.
ו. רוסיה וארה"ב
1. שתי המדינות תענקנה את חסותן למהלכים שנמנו עד כה; לצורך זה יוקם גוף המשותף למעצמות ולמדינות האזור אשר יעקוב אחר המהלכים וביצועם.
2. שתי המדינות תכרנה באופן פומבי באזור קידמת המזה"ת כאזור חופשי מחסות ומעורבות מעצמתית ישירה, למעט אזורי הנפט, שבהם יוכר האינטרס המערבי הישיר. כנגד הכרה באינטרס זה, תתחייב ארה"ב לפעול למען אספקת ידע וטכנולוגיה מתקדמת לרוסיה לפיתוח מקורות אנרגיה בשטחים של רוסיה ובמדינות ברה"מ-לשעבר בדרום ומרכז אסיה.
3. ארה"ב תתחייב שלא להקטין את הסיוע הצבאי והכלכלי לישראל מרמתו העכשווית.
ז. אזור קדמת המזה"ת
1. לאחר ביצוע כל השלבים הנזכרים ייחתם חוזה אי-התקפה הדדי, רב לאומי, בין כל מדינות קדמת המזה"ת, ויוקם ארגון-גג שיהיה גרעין לצמיחת אזור כלכלי מזרח-תיכוני משותף כדוגמת השוק האירופי המשותף או אסיא"ן. הסכם על האחדת מכסים ושיתוף-פעולה ייחתם בין שוק זה ובין האיחוד האירופי, כולל אופציית הצטרפות של מדינות האזור לאיחוד.
2. ארה"ב, רוסיה והאיחוד האירופי יהיו חתומים - במעמד של עדים - על הסכם זה.
פרופ' זוהר בן-אשר קיבל את השכלתו האקדמית בתל-אביב (פילוסופיה סינית), שיקגו (מדע המדינה וניהול ציבורי) ולונדון (מדיניות וכלכלה, משפט). זוהר לימד במוסדות אקדמיים רבים בארץ ובחו"ל ושימש כיועץ בתחומים של אסטרטגיה וניהול וכן בקידום וניהול פרוייקטים של מו"פ במסגרת תכניות המסגרת של האיחוד האירופי. בתכניות אלה זוהר משמש גם כשופט והוא מסייע לארגונים בהכנת הצעות לפרוייקטים וכן בגיוס שותפים לפרוייקטים אלה.
