אתה והבנק: גילוי מסמכים בנקאיים- חובה להתעקש 

גילוי מסמכים בנקאיים: חובה להתעקש !

מאמר זה הנו המאמר השלישי במסגרת סדרת המאמרים בנושא "אתה והבנק", המנסה לשפוך אור כיצד להתגונן מפני תביעות בנקאיות, תוך מתן טיפים ראויים.

המאמר הקודם דן בנושא הפרוצדוראלי של התביעה הבנקאית ובקשת הנתבע להתגונן.

במאמר הנוכחי אחשוף קמעה את "כללי המשחק", ונתרכז בנושא קבלת מסמכים בנקאיים מהבנק לפני הגשת בקשת הרשות להתגונן, מבחינת החשיבות והעלות.

ציינתי במאמרי הקודם, כי תביעה בנקאית בסד"מ בגין יתרת חוב של לקוח בחשבונו, הנה פשוטה ביותר: כל שהבנק צריך זה לציין את פרטי החשבון ויתרת החובה, לצרף דף חשבון אחרון הסמוך למועד הגשת התביעה, וכן אישור מהבנק בדבר גובה הריבית המחויבת בחשבון הנתבע (שכן, סכום התביעה יצבור לא את הריבית לפי חוק ההוצל"פ, אלא את ריבית החובה המרבית כפי שתהא בחשבון עד למועד פירעון החוב), והנה התביעה כבר מוכנה.

לקוח המקבל תביעה שכזו - אין לו כל אפשרות לדעת ממנה ומספחיה, האם יתרת החובה הנטענת בתביעה הנה נכונה. בירור זה נעשה על פי רוב ע"י גוף המתמחה בבדיקת חשבונות בנקים, וישנם כמה כאלה "בשוק". לידיעתכם, לא כל משרד רו"ח יודע להכין חוו"ד שכזו. מדובר במקצועיות מיוחדת.

ישנן תביעות, שהלקוח יודע שהתביעה נכונה, ואזי אין טעם להיכנס לעלויות של עו"ד ובדיקת החשבון, אלא אם כן ברצותו "לשחק משחקים" ולדחות את מתן פסה"ד ככל שניתן.

במקרה כזה, או במקרה שבו הלקוח סבור כי סכום התביעה איננו נכון, בין מחמת שהוא נראה לו בלתי סביר, או מחמת טענות שונות שיש לו כלפי הבנק ביחס לאופן ניהול החשבון ע"י הבנק (ובכך ידון מאמרי הבא) , הרי שיש לבדוק החשבון ולהכין "חוות דעת מומחה" לבית המשפט, אשר תקבע כי יתרת החשבון הנטענת ע"י הבנק אינה נכונה.

חוות דעת שכזו נעשית בשיתוף פעולה עם עו"ד, מומלץ ביותר לקחת עו"ד המתמחה בבנקאות, באשר כישוריו וניסיונו של זה עוזרים "לתרגם" את טענות הלקוח לטענות משפטיות, ולתת הנחיות נכונות למומחה הכיצד לכמת את הטענות המשפטיות.

מניסיוני, מרבית הלקוחות אינם מודעים כלל לטעויות "אובייקטיביות" הנעשות בחשבונם, או למשמעותה המשפטית של התנהגות הבנק כלפיהם: הם מגיעים עם "סיפורים" , ועם תחושות בטן של עוול.
כאן מגיע לידי ביטוי ניסיונו של עוה"ד המתמחה בבנקאות: בסדרה ארוכה של שאלות, עליו לשאוב מהלקוח את מלוא המידע, לתרגם מידע זה לטענות משפטיות, ולתת הנחיות למומחה מה לחפש בדפי החשבון, אילו טענות יש לנסות ולבסס, וכיצד לחשב הנזקים.

יודגש: לא ניתן לטעון בבקשת רשות להתגונן טענה כללית בנוסח "יתרת החשבון אינה נכונה", טענה שכזו תדחה וצפוי כי יינתן פס"ד על מלוא סכום התביעה. חובה לכמת את הנזק שהבנק גרם לחשבון. הסיבה לכך נעוצה ב"אותיות הקטנות" המצויות בהסכם שבין כל בנק ללקוחותיו.
שם מופיע סעיף סטנדרטי בו כתוב (והלקוח הסכים לכך בחתימתו על ההסכם) כי "דפי החשבון ישמשו ראיה לכאורה לנכונותם". מכאן, שעל מנת לסתור ראיה לכאורה זו, חייב הלקוח בבקשתו להתגונן, להוכיח אי נכונות דפי החשבון, והדרך לכך עוברת דרך חוו"ד של מומחה מטעמו.

אם הלקוח "מסודר", ויש לו את כל המסמכים הבנקאיים מאז פתיחת החשבון ועד למועד הגשת התביעה - עליו להעבירם בדחיפות למומחה לשם הכנת חוות דעתו. וזכרו: יש 30 יום בלבד מיום קבלת התביעה על מנת להגיש בקשת רשות להתגונן.

ברם, ישנם לקוחות , ואלו "הרוב", אשר אין בידם את כל המסמכים הבנקאיים החשבון, וזאת לאו דווקא מחמת שאינם מסודרים, אלא מפאת סיבות נוספות כגון: הבנק לא נתן להם העתק, עבר זמן רב והם זרקו מסמכים ישנים, וכדו'.

נוסיף ונציין, כי "מסמכים בנקאיים" אינם רק כל דפי החשבון, אלא גם הסכמי הלוואות, תוכניות חסכון, בקשות להקצאת אשראי, דפי פדיון תוכניות חסכון, הודעות בדבר שינוי ריבית, דפי האובליגו של החשבון, רשימת הביטחונות שניתנו לבנק, ואח'.
כל המסמכים הללו חיוניים לשם בדיקה האמנם הבנק הפעיל כראוי את חשבון הבנק, ובלעדיהם אף מומחה המכבד את עצמו לא יוציא תחת ידיו חוו"ד בנושא.

נדגים, על קצה המזלג, את חיוניות המסמכים הבנקאיים:

מדפי החשבון ניתן לבחון (אי) ניהולו התקין של החשבון, לרבות התנהגות הבנק ביחס ל"ימי ערך" של הפקדת שיקים.

בדיקת תוכניות החסכון ביחד עם דפי החשבון - תאפשר תמיכה (או שלילה) של טענת התניית שירות בשירות.

בדיקת בקשות הקצאת האשראי והשוואתם להודעות שיעורי הריבית, תוודא האם הבנק נהג כשורה בכל הקשור להעלאת ריביות.

בחינת דפי האובליגו תוביל למסקנה האם הבנק נהג כשורה ביחס לגובה מסגרת האשראי שהעניק לחשבון.

המסקנה הברורה הנה שישנה חיוניות עליונה בקבלת כל מסמכים הבנקאיים הרלוונטיים, על מנת לבסס כראוי בקשת רשות להתגונן, או לפחות על מנת לדחות את מתן פסק הדין.

הבנקים ובאי כוחם מודעים היטב ליכולת ניצול המסמכים הבנקאיים ע"י מומחה מטעם הלקוח, ועל כן מנסים הם להימנע ממסירתם בתואנות שונות, שהעיקריות שבהן :

א. דרישת תשלום עמלה גבוהה להפקת המסמכים הבנקאיים המבוקשים.

ב. טענה לחיסיון ביחס למסמכים.

ג. המסמכים שנתבקשו אינם רלוונטיים להגנה.

עו"ד המתמחים בבנקאות יודעים היטב כיצד להתמודד עם תואנות הבנק. אלו "משחקי חתול ועכבר" ידועים, חלק מכללי המשחק של התביעות הבנקאיות, ואחד מהחשובים שבהם.

חשוב להתעקש בדבר השגת המסמכים גם כאשר הלקוח אינו מעוניין באמת ובתמים להוכיח הגנתו, אלא רק מנסה "להרוויח זמן, שכן , בד"כ, בזמן "ההתגוששות" בין הצדדים ביחס להמצאת המסמכים הבנקאיים , נדחה המועד להגשת הבר"ל.

חשוב גם להתעקש מסיבה אחרת: הפסיקה קבעה באופן חד משמעי את זכותו של הלקוח לקבל לידיו מסמכים בנקאיים.
זכות זו נעוצה בעובדה שהבנק רשאי לצרף לתביעתו רק את דף החשבון האחרון, ונוכח עדיפותו הפרוצדורלית של כתב תביעה בסד"מ (ראה מאמרי הקודם), מנסה המערכת המשפטית לאזן את היחס הבלתי הוגן שבין שני הצדדים, ע"י הקניית זכות ללקוח לקבל לידיו העתקי מסמכים בנקאיים נחוצים.

משמעות פסיקה זו הנה, כי אם יוכח שהבנק סירב להמציא מסמכים שנתבקש להמציא, וכי סירובו הנו בלתי מוצדק - אזי עשויה להינתן רשות להתגונן ללא דיון בבקשה !

כך, לדוגמא, ברשות ערעור 21657/99 , בל"ל נ' טיראן בע"מ, דן בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ארבל) בבקשת בנק לאומי לבטל החלטה שנתן בית משפט השלום לתת למשיבים רשות להתגונן ללא כל דיון בבקשה, וזאת מהנימוק, היחידי, שהבנק לא המציא את כל המסמכים הבנקאיים שדרשתי לקבל.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הערעור של הבנק, תוך שקבע כי אי המצאת המסמכים החיוניים, כדרישתי, פוגעת בזכות הלקוח להתגונן כנגד התביעה שהוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר ע"י הבנק, ולפיכך החלטת בית משפט השלום הנה מוצדקת.
כן קיימת פסיקה נוספת בסוגיית זכות הלקוח לקבל את המסמכים הרלוונטיים לניהול בקשתו להתגונן מפני תביעת הבנק.

כפי מאמרי הקודם, בקשת רשות להתגונן הנה משימה קשה שיש לעבור אותה, ולא - יינתן פס"ד כנגד המבקש, תוך חיובו בהוצאות הבקשה, בנוסף על הוצאות ושכ"ט בגין התביעה.

אם מצליחים, אפוא, לייתר את הדיון בבר"ל - הרי שמדובר ביתרון גדול, שחובה לנצלו.

לאחר שהנחתי את דעתכם בנושא חשיבות קבלתם של המסמכים הבנקאיים, הבה ונדבר על עלות הפקתם.

כאמור, הבנק באופן הרגיל מתנה המצאת מסמכים בתשלום עלות הפקתם לפי התעריף המקובל אצלו, וכמספר הבנקים כך אף מספר התעריפים.
דרישת הבנק נסמכת על הטענה כי הפיק כבר בעבר את המסמכים המבוקשים, ולפיכך על הלקוח לשלם בגין ההפקה החוזרת בהתאם לתעריף.
ברם, כבר ראינו לעיל כי מגוון "המסמכים הבנקאיים" אינו כולל רק דפי חשבון, כי אם עוד מסמכים רבים, שבחלקם כלל אינם ניתנים ללקוח, וממילא טענת הבנק לא יכולה לחול עליהם.

אך לא רק זאת: קביעת תעריף יקר להנפקת מסמך בנקאי עלולה לפגוע בזכות הלקוח להתגונן.

נציין, כי יש בנקים הדורשים אף 17 ש"ח לכל דף (!). אסבר אוזנכם ואספר כי באחד התיקים שניהלתי ביקש עוה"ד של בנק דיסקונט ערבות מצד הלקוח לתשלום 100,000 (!!!) ש"ח טרם שיתחיל בהפקת המסמכים שהתבקש, וזאת לפי 17 ש"ח לכל דף, ובהתאם להערכתו השרירותית את מספר דפי החשבון.
פניה לבית משפט הובילה לתוצאה לפיה עבור מסמכים עד לפני 3 שנים ישולם סך 1.5 ש"ח בלבד (!), ואילו למסמכים ישנים יותר - וביקשתי מסמכים משנת 1952(!) - ישולם סך 3 ש"ח .
למותר לציין כי הפער בין דרישת הבנק לתוצאה בפועל עמדה על עשרות אלפי ש"ח מרובים.

הנה אפוא, עמידה על זכות הלקוח הביאה לקבלת המסמכים שביקש, ובעלות זולה פי מונים מדרישת הבנק.

נסכם ונאמר: לא ניתן לבדוק כראוי ניהול חשבון הלקוח בבנק ללא מסמכים חיוניים, וממילא לא ניתן יהא למצות מכלול זכויותיו והנזקים שהבנק גרם לו, ככל שגרם.
לפיכך, יש לעמוד בתוקף הן על קבלת המסמכים - שיוגדרו בהתאם לצורך ע"י עו"ד המתמחה בבנקאות, והן על עלות זולה של הפקתם.

במאמר הבא נדון, איי"ה, בנושא: עילותיה של בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בנקאית.

רשימה זו הנה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ
משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם
בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.