עננה:
מחווה חוזרת למחווה של אריק לביא מ"עבודה עברית" ,התייחסות מפורשת וישירה לנושא הדיסקים המזויפים; "כפרה עליך" ,"אתה חייב לי כסף" , "להביא את המכה על הגב שלי".
דינה:
"אללה יסתור" , "מתבאס" , ";"ריח מור ולבונה", "הנשמה בלבי עוד מפעמת", "ממרר"; "תהיי לי אחות תהיי לי גם אמא"-מתבסס על "אם ואחות" מביאליק ומחווה קודמת של "טיפקס" בשיר "היי לו אם ואחות". שיר ראפ עם ניחוח רכיבים מזרחיים.
אני אבניבי:
מחווה לשנות השבעים :"אבניבי", "ברבאבא" ,"היפופוטם" ; "הפרס בקורנפלקס".
ג'וני מאר:
כותר הן ע"פ מרוקאית והגיטריסט של להקת הסמיתס ג'וני מאר;"כלב לא עובר ליד הקיוסק שלי", "מיתון" ,"עבריינים ופועלים זרים" ,"הגרלות וגרודים קטנים". לחן ועיבוד ניאו מסורתיים.
מייק ברנט 2000:
פרודיה על השנסונים הדביקים של מייק ברנט , הישראלי שכיכב בצרפת בשנות השבעים והתאבד.להיטו המפורסם ביותר :" לס מואה טמה".
שיר התקווה של מסייה רונסיה:
מוכר מכולת טיפוסית כגיבור הנראטיב השירי, דימויים כמו "שקית יום הולדת", "מסטיק עגול" , "אני מכיר אישית אנריקו מסיאס הזמר" ,"יבוא במגרש מול החנייה","שמח יותר מאולמי אפרת". שנסון צרפתי בעולם מילולי וויזואלי של עיירת פיתוח.
מיקוד 63568:
דגימה מ"לא היה בינינו אלא זוהר". קטע לא שירי של היפר ריאליה,ושיקוף המציאות באזור המיקוד של שדרות.
מעל גבי עטיפת הדיסק (עננה/הד ארצי 1999),מודים ומצדיעים חברי "טיפקס" לאמנים,סדרות טלוויזיה,סרטי קולנוע,מקומות ואנשים על תרומתם ללהקה ,רובם,ללא ידיעתם בעבר או בעתיד לבוא. הפסיפס המתקבל רק מחלק מהקרדיטים המובאים להלן מציג לראווה את מוטיב המקורות הפולקלוריסטים מזרחיים מסורתיים ,ואלה הפולקלוריסטים של מדינת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, בעיקר מתוצרי הטלוויזיה החינוכית, זה בצד זה.
קרדיטים(הצדעות):
אחר טלוויזיה/קולנוע מוסיקה לועזית זמר עברי
בית הנוער שדרות שכונת חיים ילו גידי גוב
מאו מאו שאפט וויקליף ז'אן צביקה פיק
משטרת ישראל קזבלן סנופ דוגי דוג משה הלל
אזכקות ישראל סטיב אוסטין לוס לובוס אטרף
רחוב אילת צ'רלס ברונסון דילייט איתן מסורי
שוק הפשפשים קוז'אק אבבא אדם
תמונות יפואיות סקוטרמן קוקו לוקו הכל עובר חביבי
החברה למתנס"ים סיפור בזיג זג בוני אם ננסי ברנדס
הטלוויזיה החינוכית זאב רווח ביסקאייה אלכס וייס
אולמי חתונות בדרום אלברט פירות אניטה בל עמיר לב
הרב הראשי לצה"ל קוונטין טרנטינו דיויין הגבעתרון
קולנוע אלנבי משה אבגי סמנטה פוקס אריס סאן
עסק שחור ?גל"צ אורי גבריאל פרנק זאפה טריפונס
פארק הירקון דובי דוברמן ארמי אוף לאברס פלפל אל מסרי
אורן הקטן ג'וקי ארקין קיור יגאל בשן
שריף הילד הדרוזי צ'יטי צ'יטי בנג בנג קלאש להקת חיל הים
אדון ינשוף ציפיטפוט פוגס סשה ארגוב
היה היה פרודיג'י יוסי ומאיר בנאי
סיכום:
הסוציולוג חוקר הרוק מוטי רגב כותב על "טיפקס":
"הגיטרות החשמליות שלהם נשמעות "רוקיות" ,אך הסינתיסייזרים נשמעים לעתים קרובות דומים לצלילי "המוסיקה המזרחית". גוון הקול של קובי אוז הוא בלתי מזרחי ,אך הסלסולים ומשיכות ההברה מזכירות את הטכניקות הקוליות של זמרי הפופ המזרחי. קובי אוז גם כותב מלים המצטטות במודע ובאהדה את העברית האופיינית לכותבי המלים של אותו ז'אנר, אבל בשירים אחרים הוא כותב עברית גבוהה,תקנית ופואטית לעילא. וכך שירים כמו "עוד שבת" או "למה הלכת ממנו"(דואט עם שרית חדד-זמרת בולטת ב"ז'אנר הטורקי" של הפופ המזרחי) מהתקליט "נשיקה לדוד",מטשטשים את החלוקה המקובלת בין "רוק ישראלי" לבין "פופ" מזרחי, ומייצרים תחושה של מוסיקה "כלל ישראלית".
במלים אחרות ,נוסחת הסאונד של טיפקס נשענת על מיזוגים שכבר קיימים במוסיקה הישראלית , הרוק הישראלי עם הנגיעה האתנית,
"המוסיקה הישראלית הים תיכונית" ובמידה מסויימת גם שירי "ארץ ישראל" ויוצרת מיזוג ביניהם."
מפת המוסיקה הפופולרית העברית בארץ מקצה תחומי יצירה רחבים ולגיטימים הן לסגנון הניאו מסורתי של שילוח, בו פועלות להקות כמו "בוסתן אברהם","עשב בר","גאיה" ,כולם פונים להשפעות ממזרח, והן לסגנון האמנותי השואב רכיבים מסורתיים והמכיל קשת רחבה של אמנים. כמעט ואין אמן ישראלי בולט בעשור האחרון של המאה ה20 שלא חזר למקורותיו ההסטורים ביצירתו:ארקדי דוכין לרוסיה,יהודה פוליקר ליוון,מיקי גבריאלוב לטורקיה, אתי אנקרי למרוקו,חווה אלברשטיין ליידיש,ועוד רבים השתמשו במשך ההקלטות בכלים מוסיקלים ובתבניות וסולמות מוזיקלים החורגים מהמתכונת המוסיקלית הקבועה של מוסיקת הרוק ששמה דגש על הפעמות השנייה והרביעית בתבנית.
יואב קוטנר כותב על המשמעות המרכזית והייחודית של "טיפקס":
"טיפקס הפכה לאחת הלהקות החשובות והמעניינות במוסיקה הישראלית של שנות ה90' , להקה שהרחיבה את תחומי הצליל של מה שנחשב לצליל הישראלי המקובל, ופתחה פתח לשילוב מוסיקה מזרחית בפופ הישראלי.האלבום החיים שלך בלאפה הציע מוסיקה עממית ישראלית חדשה , או את הישראליות החדשה ע"פ אוז. לא פרודיה על מוסיקה ים תיכונית ,לא העתקת מוסיקה יוונית או תורכית וגם לא רוק בהשפעה מזרחית, אלא מוסיקה ישראלית,מזרחית עממית, עם השפעות מערביות בכלי הנגינה. טיפקס הלכה לשורשים שלה וחזרה עם מוסיקה מקורית ומקומית ,שאולי נשמעת אתנית,ערבית או מזרחית לאזניים מערביות, אך ליוצריה ולקהל מאזיניה היא ישראלית לגמרי.."התחנה הישנה"..המחישה יפה את הכל ישראליות והעממיות של הלהקה".
אדווין סרוסי מגדיר את המזרח כ:
"מקום גאוגרפי בתפיסה של התרבות המערבית, סמל לאידאה של השונה בתרבות המערבית.
המזרח בעיני עצמו - כתוצאה מקולוניאליזם פוליטי ותרבותי , המזרח יכול להווצר מלחץ תרבותי , חוויות ולחץ ליצור באופן מסויים. יצירה עשויה להתפרש כמזרחית גם בניגוד לכוונת היוצר ולהיפך.
המזרח המוסיקלי נתפס בהתאם לאייקונים מערביים ואין תמיד התאמה לפרמטרים המחקריים."
אם נתאים עצמנו להגדרה של סרוסי לא נגדיר את יצירתה של "טיפקס" כמזרחית בשטח המערבי של הפופ הישראלי אלא כפי שניסיתי להראות ברשימה זו,"טיפקס" כלהקה שמתעלמת מאותו קולוניאליזם פוליטי תרבותי שניסה למחוק את המקורות הפולקלוריסטים של עדות ישראל החל מימי "כור ההיתוך" של בן גוריון.
ענת וייסמן מגדירה את יצירתו ומקומו של אוז כאומן:
"לבנטיניות היא קביעת עמדה ולא כניעה.לבנטיני שלם הוא אדם המקבל את שני עולמות קיומו."
גדי טאוב מביא את גירסתו לשילוב המיוחד של אוז כאומן רב תרבותי:
"?לא מתקשט במוסיקה מזרחית מטעמי אופנה או אידאולוגיה,הוא פשוט מרגיש אותה,כמו שהוא מרגיש רוק אמריקאי".
נדמה שהגדרה זו היא היא ההופכת את "טיפקס" ללהקה פולקלוריסטית מובהקת על משנתה החברתית ויצירתה המוסיקלית המשתלבת היטב בפופולריות עכשווית שתהפוך לפולקלור של מחר.
מחווה חוזרת למחווה של אריק לביא מ"עבודה עברית" ,התייחסות מפורשת וישירה לנושא הדיסקים המזויפים; "כפרה עליך" ,"אתה חייב לי כסף" , "להביא את המכה על הגב שלי".
דינה:
"אללה יסתור" , "מתבאס" , ";"ריח מור ולבונה", "הנשמה בלבי עוד מפעמת", "ממרר"; "תהיי לי אחות תהיי לי גם אמא"-מתבסס על "אם ואחות" מביאליק ומחווה קודמת של "טיפקס" בשיר "היי לו אם ואחות". שיר ראפ עם ניחוח רכיבים מזרחיים.
אני אבניבי:
מחווה לשנות השבעים :"אבניבי", "ברבאבא" ,"היפופוטם" ; "הפרס בקורנפלקס".
ג'וני מאר:
כותר הן ע"פ מרוקאית והגיטריסט של להקת הסמיתס ג'וני מאר;"כלב לא עובר ליד הקיוסק שלי", "מיתון" ,"עבריינים ופועלים זרים" ,"הגרלות וגרודים קטנים". לחן ועיבוד ניאו מסורתיים.
מייק ברנט 2000:
פרודיה על השנסונים הדביקים של מייק ברנט , הישראלי שכיכב בצרפת בשנות השבעים והתאבד.להיטו המפורסם ביותר :" לס מואה טמה".
שיר התקווה של מסייה רונסיה:
מוכר מכולת טיפוסית כגיבור הנראטיב השירי, דימויים כמו "שקית יום הולדת", "מסטיק עגול" , "אני מכיר אישית אנריקו מסיאס הזמר" ,"יבוא במגרש מול החנייה","שמח יותר מאולמי אפרת". שנסון צרפתי בעולם מילולי וויזואלי של עיירת פיתוח.
מיקוד 63568:
דגימה מ"לא היה בינינו אלא זוהר". קטע לא שירי של היפר ריאליה,ושיקוף המציאות באזור המיקוד של שדרות.
מעל גבי עטיפת הדיסק (עננה/הד ארצי 1999),מודים ומצדיעים חברי "טיפקס" לאמנים,סדרות טלוויזיה,סרטי קולנוע,מקומות ואנשים על תרומתם ללהקה ,רובם,ללא ידיעתם בעבר או בעתיד לבוא. הפסיפס המתקבל רק מחלק מהקרדיטים המובאים להלן מציג לראווה את מוטיב המקורות הפולקלוריסטים מזרחיים מסורתיים ,ואלה הפולקלוריסטים של מדינת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, בעיקר מתוצרי הטלוויזיה החינוכית, זה בצד זה.
קרדיטים(הצדעות):
אחר טלוויזיה/קולנוע מוסיקה לועזית זמר עברי
בית הנוער שדרות שכונת חיים ילו גידי גוב
מאו מאו שאפט וויקליף ז'אן צביקה פיק
משטרת ישראל קזבלן סנופ דוגי דוג משה הלל
אזכקות ישראל סטיב אוסטין לוס לובוס אטרף
רחוב אילת צ'רלס ברונסון דילייט איתן מסורי
שוק הפשפשים קוז'אק אבבא אדם
תמונות יפואיות סקוטרמן קוקו לוקו הכל עובר חביבי
החברה למתנס"ים סיפור בזיג זג בוני אם ננסי ברנדס
הטלוויזיה החינוכית זאב רווח ביסקאייה אלכס וייס
אולמי חתונות בדרום אלברט פירות אניטה בל עמיר לב
הרב הראשי לצה"ל קוונטין טרנטינו דיויין הגבעתרון
קולנוע אלנבי משה אבגי סמנטה פוקס אריס סאן
עסק שחור ?גל"צ אורי גבריאל פרנק זאפה טריפונס
פארק הירקון דובי דוברמן ארמי אוף לאברס פלפל אל מסרי
אורן הקטן ג'וקי ארקין קיור יגאל בשן
שריף הילד הדרוזי צ'יטי צ'יטי בנג בנג קלאש להקת חיל הים
אדון ינשוף ציפיטפוט פוגס סשה ארגוב
היה היה פרודיג'י יוסי ומאיר בנאי
סיכום:
הסוציולוג חוקר הרוק מוטי רגב כותב על "טיפקס":
"הגיטרות החשמליות שלהם נשמעות "רוקיות" ,אך הסינתיסייזרים נשמעים לעתים קרובות דומים לצלילי "המוסיקה המזרחית". גוון הקול של קובי אוז הוא בלתי מזרחי ,אך הסלסולים ומשיכות ההברה מזכירות את הטכניקות הקוליות של זמרי הפופ המזרחי. קובי אוז גם כותב מלים המצטטות במודע ובאהדה את העברית האופיינית לכותבי המלים של אותו ז'אנר, אבל בשירים אחרים הוא כותב עברית גבוהה,תקנית ופואטית לעילא. וכך שירים כמו "עוד שבת" או "למה הלכת ממנו"(דואט עם שרית חדד-זמרת בולטת ב"ז'אנר הטורקי" של הפופ המזרחי) מהתקליט "נשיקה לדוד",מטשטשים את החלוקה המקובלת בין "רוק ישראלי" לבין "פופ" מזרחי, ומייצרים תחושה של מוסיקה "כלל ישראלית".
במלים אחרות ,נוסחת הסאונד של טיפקס נשענת על מיזוגים שכבר קיימים במוסיקה הישראלית , הרוק הישראלי עם הנגיעה האתנית,
"המוסיקה הישראלית הים תיכונית" ובמידה מסויימת גם שירי "ארץ ישראל" ויוצרת מיזוג ביניהם."
מפת המוסיקה הפופולרית העברית בארץ מקצה תחומי יצירה רחבים ולגיטימים הן לסגנון הניאו מסורתי של שילוח, בו פועלות להקות כמו "בוסתן אברהם","עשב בר","גאיה" ,כולם פונים להשפעות ממזרח, והן לסגנון האמנותי השואב רכיבים מסורתיים והמכיל קשת רחבה של אמנים. כמעט ואין אמן ישראלי בולט בעשור האחרון של המאה ה20 שלא חזר למקורותיו ההסטורים ביצירתו:ארקדי דוכין לרוסיה,יהודה פוליקר ליוון,מיקי גבריאלוב לטורקיה, אתי אנקרי למרוקו,חווה אלברשטיין ליידיש,ועוד רבים השתמשו במשך ההקלטות בכלים מוסיקלים ובתבניות וסולמות מוזיקלים החורגים מהמתכונת המוסיקלית הקבועה של מוסיקת הרוק ששמה דגש על הפעמות השנייה והרביעית בתבנית.
יואב קוטנר כותב על המשמעות המרכזית והייחודית של "טיפקס":
"טיפקס הפכה לאחת הלהקות החשובות והמעניינות במוסיקה הישראלית של שנות ה90' , להקה שהרחיבה את תחומי הצליל של מה שנחשב לצליל הישראלי המקובל, ופתחה פתח לשילוב מוסיקה מזרחית בפופ הישראלי.האלבום החיים שלך בלאפה הציע מוסיקה עממית ישראלית חדשה , או את הישראליות החדשה ע"פ אוז. לא פרודיה על מוסיקה ים תיכונית ,לא העתקת מוסיקה יוונית או תורכית וגם לא רוק בהשפעה מזרחית, אלא מוסיקה ישראלית,מזרחית עממית, עם השפעות מערביות בכלי הנגינה. טיפקס הלכה לשורשים שלה וחזרה עם מוסיקה מקורית ומקומית ,שאולי נשמעת אתנית,ערבית או מזרחית לאזניים מערביות, אך ליוצריה ולקהל מאזיניה היא ישראלית לגמרי.."התחנה הישנה"..המחישה יפה את הכל ישראליות והעממיות של הלהקה".
אדווין סרוסי מגדיר את המזרח כ:
"מקום גאוגרפי בתפיסה של התרבות המערבית, סמל לאידאה של השונה בתרבות המערבית.
המזרח בעיני עצמו - כתוצאה מקולוניאליזם פוליטי ותרבותי , המזרח יכול להווצר מלחץ תרבותי , חוויות ולחץ ליצור באופן מסויים. יצירה עשויה להתפרש כמזרחית גם בניגוד לכוונת היוצר ולהיפך.
המזרח המוסיקלי נתפס בהתאם לאייקונים מערביים ואין תמיד התאמה לפרמטרים המחקריים."
אם נתאים עצמנו להגדרה של סרוסי לא נגדיר את יצירתה של "טיפקס" כמזרחית בשטח המערבי של הפופ הישראלי אלא כפי שניסיתי להראות ברשימה זו,"טיפקס" כלהקה שמתעלמת מאותו קולוניאליזם פוליטי תרבותי שניסה למחוק את המקורות הפולקלוריסטים של עדות ישראל החל מימי "כור ההיתוך" של בן גוריון.
ענת וייסמן מגדירה את יצירתו ומקומו של אוז כאומן:
"לבנטיניות היא קביעת עמדה ולא כניעה.לבנטיני שלם הוא אדם המקבל את שני עולמות קיומו."
גדי טאוב מביא את גירסתו לשילוב המיוחד של אוז כאומן רב תרבותי:
"?לא מתקשט במוסיקה מזרחית מטעמי אופנה או אידאולוגיה,הוא פשוט מרגיש אותה,כמו שהוא מרגיש רוק אמריקאי".
נדמה שהגדרה זו היא היא ההופכת את "טיפקס" ללהקה פולקלוריסטית מובהקת על משנתה החברתית ויצירתה המוסיקלית המשתלבת היטב בפופולריות עכשווית שתהפוך לפולקלור של מחר.
