תביעה לקצבת נכות כללית 

פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב ], התשנ"ה-1995 והתקנות שהותקנו על פיו, דן בביטוח נכות ומסדיר את המסגרת החוקית בדבר הגשת תביעתו של מבוטח לקבלת קצבת נכות כללית, תנאי הזכאות, שיעורי הקצבה וההטבות השונות לזכאי. 

הליכי הגשת התביעה ותנאי הזכאות לקבלת קצבת נכות שונים מהליכי הגשת תביעתו של מבוטח הטוען כי נפגע בעבודה ומתנאי זכאותו. כך למשל, נפגע בעבודה יכול להיות זכאי לתשלום מענק ( סכום כסף) חד פעמי אם נפסקה לו נכות רפואית מתחת ל % 20 , בעוד שבביטוח נכות הנכה איננו זכאי לתשלום כזה אלא לקצבה חודשית. כך גם, קיים שוני בולט בתנאי הזכאות, כאשר לנפגע עבודה מספקת קביעת דרגת נכות רפואית לבדה לזכותו בגמלה, בעוד שלנכה על פי ביטוח נכות קביעתה של נכות רפואית איננה מזכה לבדה בקצבת נכות וזכאותו של הנכה תיבחן על פי נכותו התיפקודית - היעדר או צמצום הכושר להשתכר.    

חשוב! גם נפגע בעבודה רשאי להגיש תביעתו לקבלת קצבת נכות על פי חוק זה. אולם, על פי חוק אין הנכה זכאי לקבלת כפל קצבאות. לכן, מומלץ לבחון תחילה מהי הדרך הראויה שבה יש לנהוג כאשר מבוטח שנפגע בעבודה חפץ להגיש תביעתו לקבלת קצבת נכות גם על פי חוק זה.     
      
הזכאים לקצבת נכות

נכה שהינו תושב ישראל שמלאו לו 18 וטרם הגיע לגיל פרישה שעקב ליקוי גופני, שכלי או נפשי הנובע ממחלה, מתאונה או ממום מלידה אין לו כושר להשתכר ואינו משתכר סכום השווה ל % 25 מהשכר הממוצע,או כושרו להשתכר צומצם ב % 50 או יותר. 

עקרת בית נכה שעקב הליקוי כושרה לתפקד במשק בית צומצם ב % 50 או יותר.

תנאי הזכאות 

הזכאות לקבלת קצבת נכות תיקבע על פי 2 מסלולים שונים: 

המסלול הראשון - קביעת נכות רפואית בשיעור של % 60 לפחות, או בשיעור של % 40 לפחות כאשר אחד הליקויים הקיימים אצל הנכה הוא בשיעור של % 25 ולגבי עקרת בית נדרשת קביעה רפואית של דרגת נכות בשיעור של % 50 לפחות. 

המסלול השני - קביעת דרגת אי כושר בשיעור של % 50 לפחות. 

ועדה רפואית

לאחר הגשת התביעה יוזמן המבוטח בפני הועדה הרפואית אשר תפקידה הוא לקבוע את שיעור הנכות הרפואית של המבוטח על פי רשימת המבחנים הרפואיים לקביעת דרגת נכות הקיימת בתקנות הביטוח הלאומי.  

לשם כך, נעזרת הועדה במסמכים רפואיים ובבדיקה קלינית של הנפגע ולעיתים ביועצים רפואיים חיצוניים. בנסיבות אלה, קיימת חשיבות רבה לתיעוד הרפואי המוגש על ידי המבוטח לועדה.  

על החלטת הועדה הרפואית רשאי המבוטח לערור בפני ועדה רפואית לעררים, שיכולה לאשר את ההחלטה ,לשנותה או לתקנה. החלטת הועדה הרפואית לעררים היא סופית עליה ניתן לערער בפני בית הדין לעבודה. בית הדין אינו משמש כוועדה רפואית ואין הוא מוסמך לדון בשאלה רפואית. לכן, לניסוח הערעור קיימת חשיבות מירבית אשר יכולה להשפיעה על הקביעות המשפטיות בעניינו של המבוטח.
     

ועדת אי כושר

עם הענקת נכות רפואית מזכה תיבחן דרגת אי כושרו של הנכה להשתכר או לתפקד. קביעת דרגת אי הכושר תיעשה על ידי פקיד התביעות לאחר התייעצות עם רופא מוסמך ועם פקיד שיקום. 

על החלטת פקיד התביעות רשאי הנפגע לערור בפני ועדת עררים. החלטת הועדה לעררים היא סופית עליה ניתן לערער בפני בית הדין האזורי לעבודה. 

חשוב ! על פי חוק, קיימת מגבלת זמן בהגשת התביעות. לכן, אי הגשת התביעות במועד הקבוע בחוק עלולה לפגוע בזכויותיו של המבוטח.

ערעור לבית הדין

על החלטת פקיד התביעות שאיננה בנושא דרגת אי כושר רשאי המבוטח לערער לפני בית הדין האזורי לעבודה בתוך 6 חודשים ממועד קבלת החלטת פקיד התביעות.

הטבות נוספות

למבוטח שנקבעה לו דרגת נכות רפואית זכאי להטבות נוספות, בין היתר, שיקום מיקצועי, פטור מתשלום דמי ביטוח, קצבה לשירותים מיוחדים, תו חניה לרכב לנכה וכו'.