האומץ לחצות את הנהר 

תלמיד זן רץ אל מורהו באמצע היום ואמר לו: "אוי, מורי, המדיטציה שלי נוראה! אני לא מצליח להתרכז כלל וכלל ואני נרדם כל הזמן!" המורה השיב לו מבט וענה כעובדה: "זה יעבור".
לאחר שבוע רץ שוב התלמיד אל מורו ואמר לו: "אוי מורי! המדיטציה שלי נפלאה! אני מרגיש כל כך מודע לעצמי, כל כך שלו, היא פשוט נפלאה!"
המורה השיב לו מבט וענה כעובדה: "זה יעבור".

כך הם סיפורי הזן: שנונים, מלאי הומור ומעוררי מודעות. הם מכילים חוכמה צרופה הנמסרת לקורא בתמצית מרוכזת ובפשטות כובשת לב ומאירת עיניים. הם רומזים לנו מהי הדרך הנכונה לצעוד בשבילי החיים לפי תפיסת העולם הבודהיסטית.

בסיפור זה טמון אחד המסרים החשובים של הבודהיזם והזן - הכל משתנה ללא הרף. הכל בר שינוי ואינו נח לרגע, ואילו הדבר הקבוע היחיד - הוא השינוי עצמו.
שהרי אנו מגיעים לעולם הפיסי בו אנו חיים כישות של חופש שלה מרחב אינסופי של אפשרויות, יצירה ותודעה. אך בהתגשמו לתוך גוף פיסי ולתוך חברה בעלת חוקים תרבותיים וחברתיים יכולתנו לחוות את אותו חופש הנמצא בבסיס נשמתנו מצטמצמת ואנו צריכים לעמול קשה ולהזכיר לעצמנו ללא הרף את מקור ישותנו האמיתית.
עלינו להיות מודעים מבחינה נפשית ורוחנית לתמרון שלנו בין הדפוסים הנכפים עלינו, בין אלו שיצרנו לעצמנו לבין השתוקקותה של הנשמה לשנות, לגוון וליצור לעצמה התנסויות ודפוסי תפקוד והתנהגות אישיים וחברתיים המשרתים אותנו לטובה.

השינוי הוא הדבר הקבוע. הוא כלי הנשק הדרוש לנו כדי להילחם בדפוסי הצל שלנו - הפחדים, המחשבות הטורדניות והדפוסים שהוטבעו בנו כאמצעי הגנה וכשומרי ראש לנפש ולגוף עוד בילדותנו ושימשו אותנו שנים רבות לאחר מכן כשריון האמור להגן עלינו מפני פגיעות. אולם, למרות שדפוסי הצל הללו שימשו ושרתו אותנו נאמנה בעבר, הרי שהמציאות טבעה להשתנות ללא הרף, וכך גם המצבים שאנו מוצאים עצמנו, האנשים השונים שאנו פוגשים, הגיל והתבונה המטביעים בנו את חותמם - הכל דינמי ואנו שבויים בהרגל. שבויים באותם פחדים מוצאים עצמנו חוזרים שוב ושוב על דפוסים, על טעויות, על מצבים שאינם משרתים אותנו וכך אנו פועלים במציאות מתוך קיבעון רגשי, שכלי וגופני. קבעון שכמובן גורר אותנו למצב של חוסר פתיחות לעשייה חדשה ולרעיונות מקוריים. ואנו עומדים מובסים מול קיר הפחד וחוסר היכולת להניח את הדפוסים המוכרים והלא אהובים בצד ולומר: "מספיק, עד כאן. אני מסתכל לפחד בעיניים, אני משאיר אתכם מאחור - דפוסי המקובעים - מקלף את הקליפות החוסמות ובונה לי, או לפחות מנסה ופועל לקראת יצירת דפוסים חדשים שלא ישרתו יותר את דפוסי הצל שלי".

כמו שמספר סיפור הזן הבא:
"טנזאן ואקידו היו מהלכים יחד בדרך מרופשת, מטר עז ניתך. משהקיפו את עיקול הדרך פגשו בנערה חמודה בקימונו ובחגורה אשר לא יכלה לחצות את המעבר. "בואי נערה", אמר טנזאן מיד והרימה בזרועותיו ונשאה מעל לפני הבוץ.
עד לאותו לילה שבו הגיעו למקדש אכסניה, אקידו שוב לא דיבר. אז לא יכול היה עוד לשלוט ברוחו.
"אנו הנזירים איננו קרבים לנשים" אמר לו לטנזאן. "ובייחוד לא לצעירות וחמודות. סכנה בדבר. מדוע עשית זאת"?
"אני עזבתי את הנערה שם" אמר טנזאן, האם אתה עדיין נושא אותה"?

לפי יונג מושג "הצל" - הוא הפחד שלנו. מחשבות שליליות ותחושות של נחיתות ופגיעות. הם יכולים להיות גם אמונות הנוצרות מתוך התרבות שלנו. יונג טען שחשיפה של הצל וגילויו יאירו את עיננו בדבר המלכודות והאשליות שאנו אוחזים בקשר לעצמנו וכך דרך גילוי החולשות - ע"י לימוד החושך לצורך קידום האור - נוכל לקדם את הכח לשנות.

ברוח סיפורי הזן, בחיים יש עליות ומורדות, פעם אתה למעלה ופעם למטה. דבר זה משתנה וחוזר על עצמו כמעגל אינסופי. האדם נמצא תמיד במצב של צורך, של חוסר סיפוק, גם כאשר הוא משיג דבר מה, מיד שואף הוא לדבר חדש. ההארה - היציאה מהסבל, האור שכל מאמין בודהיסטי שואף להגיע אליו, היא תפיסת העולם האומרת כי כל אדם הוא אך ורק בורג במכונה הגדולה של היקום ולכל אדם יש תפקיד אליו הוא נולד ובעצם הליכתו העיקשת להשגת אותו יעוד הוא מאפשר את קיומו של היקום הרחב שמסביב. וכך, לכל פרט ופרט יש חשיבות בעולמנו ולכל אחד תפקיד שעליו למלא מול עצמו ומול זולתו הכי טוב שהוא יכול.

או כמו שאומרת תורת הזן בדרכה המקסימה: "עשרים נזירים ונזירה אחת, אשון שמה, עסקו בהתבוננות אצל חכם זן אחד. אשון היתה יפת תואר ויפת מראה, אם כי ראשה היה מגולח ולבושה פשוט. כמה מן הנזירים התאהבו בה בחשאי ואחד מהם כתב לה מכתב אהבה, שבו הפציר בה כי תיפגש עמו בסתר. אשון לא ענתה לו.
למחרת אותו יום דרש החכם לפני תלמידיו, משנסתיימה דרשתו קמה אשון ממקומה, פנתה אל כותב המכתב ואמרה לו: "אם באמת ובתמים כה תאהבני, בוא וחבקני עתה".

הפירוש ברוח דברינו: צריך לאתר את הצרכים, את הרצונות הכמוסים, להיזכר במהות החופש הבסיסית של הנשמה ולבחור - איש איש בהתאם לאופיו וצרכיו האינדיבידואליים, את אותה הדרך הנכונה המכוונת למטרה כדי להשיג את המיטב.

כאשר עובד אדם על התפתחות נפשית ורוחנית, יד ביד עם ההתמודדות עם היבטי הצל ושילובם יחד עם יתר חלקי אישיותו, הוא יכול ליצור לעצמו תבנית חיים בעלת משמעות חיובית המשרתת נאמנה את צרכי נשמתו.