עברנו לצפון ואנחנו לא מתגעגעים
שואלים אותנו אם אנחנו משתגעים
ממש לא משתגעים
כל פעם שאתם באים
זה לא יותר מסקרנות
רגש ישן שמתעורר כמו שזה בא
זה כבר עובר
לא, זה ממש לא ברצינות
עכשיו תביט בשקדייה
בפרח לוע הארי
עכשיו תריח את זה
עכשיו תגיד לי ש
זה לא יותר בריא
האנשים מצוינים
ומסתפקים כאן במועט
זה שרול והוא בונה עפיפונים
וזה תמיר וזאת אשתו ענת
כשהייתי שחקנית
וזה לא היה כל כך מזמן
שהעולם היה מונית ואהבה זמנית
וסידורים וכסף ועשן
עכשיו תביט בשקדייה...
לא מתגעגעים.
(שלומי שבן, מתוך "עיר", 2007)
לא ברור מהי מידת האותנטיות בשיר של היוצר הכל כך תל אביבי הזה אבל אין ספק שהוא מתייחס לתופעה משמעותית בנוף היוצרים הישראלים בשנים האחרונות- נטישת המרכז בכלל ותל אביב במעושנת,הצפופה והחומרית בפרט ומעבר לנופים הירוקים והבידוד היחסי בגליל. ברשימה זו אתייחס לארבעה שהם בעצם שלושה אמנים או להיפך..הכוונה היא ליובל בנאי, איש "משינה" לשעבר שיושב כעת באילניה,עמיר לב תושב כליל כיום והזוג מיקה קרני ומיקי שביב אנשי אמירים.
יובל בנאי זכה לתהילת עד במוסיקה הישראלית כסולן "משינה", אולי הלהקה בעלת אורך הנשימה המרשים ביותר בתולדות המוסיקה הישראלית (לא כולל "הגבעטרון"..) שהגיע לעשר שנים בקדנציה ראשונה ועוד מספר שנים בקדנציה הנוכחית ולמעלה מעשרה אלבומים. בנאי היה סולן כריזמטי ואייקון פופ רוק של ממש- מודל ללבוש, מודל להופעה על במה וגם לכותבי טקסטים רזים ומינימליסטים. באפריל 2008 הוציא את אלבום הסולו הרביעי שלו "מעבר להרים" שכתב והקליט באולפן ביתי בישוב אילניה בגליל התחתון (סג'רה) אליו עבר לאחר גירושין מאשתו השחקנית אורלי זילברשץ בנאי לאחר 20 שנות נישואין ושלושה ילדים משותפים. האלבום משתדל להיות גלילי לוקאלי בכל מובן אפשרי: מינימליזם בכלי הנגינה, פשטות בהגשה הקולית ובעיקר טקסטים אנטי- מתחכמים ואנטי תל אביבים בהגדרה.
יובל בנאי מגיע אחר לחלוטין לאלבומו החדש - האינטימיות באלבום הזה בין האומן למאזינים היא גדולה, וכבר מהשיר הראשון "בחצר של אלינור", הפשוט והמינימליסטי,בו בנאי בוחר בהתחלה גלילית לדיסק בנאי מעביר אותנו למקום השונה אותו הוא חווה כעת בחייו- גליל במקום תל אביב, סג'רה במקום רחוב המסגר ופשטות במקום תסבוך ויומרנות.אישית, השיר הזה מעורר בי מיידית חשק רב לסלט תבולה ריחני וחריף..
גם בשירים אחרים באלבום כגון הבלוז הכפרי הדילני "ג'וליה" וזמר המפוחית הכפרי "בשר ודם" האומן מתייחס לגליליות כstate of mind ולא רק למקום גיאוגרפי "מעבר להרים".
בראיון עם טל פרי (מאי 2008) הוא מתייחס לקשר בין היצירה לאדמה ולמקום ולשיתוף הפעולה שלו עם האומן הבא ברשימה זו- עמיר לב:
עמיר לב הוא גם חקלאי, הוא שותף גם לחיבור הנוכחי שלך לאדמה ולטבע?
"יש לי סבא שהיה חקלאי הרבה לפני עמיר. בוא נאמר שיש לנו תמיד על מה לדבר. בכלל, החיבור לגליל ולחברים שלי שם התחיל כבר לפני שש שנים. הייתי נוסע צפונה בכל הזדמנות, הרבה לפני ההחלטה הרשמית לעבור לחיות שם. ג'ורג' סמעאן, שמנגן כינור בהופעות שלי, הוא חבר טוב כבר 15 שנים.
"מצד שני, לא ניתקתי קשר עם תל אביב לגמרי. זו העיר שגדלתי בה, ותמיד יהיו לי סנטימנטים עמוקים כלפיה, אבל לפעמים טוב להביט בעיר הזו מהצד. זה נותן פרופורציות. אנשים בגליל חמים יותר. מתעסקים בתכלס, במה שבאמת חשוב ואמיתי ועמוק. מה קרה בפרק האחרון של 'הישרדות' זה לא מה שהכי מעניין אותם".
בנאי לא מתיימר להיות מי שאינו. הוא צומח כאדם וההתפעלות שלו מחיי הכפר בולטת וכנה. הוא מבטא באלבום זה ,בקלות מעוררת הערכה, את חלומם של רבים לחיי טבע ושלווה ובריחה מהפיח העירוני.
אם עבור בנאי המעבר לגליל הוא באופן מוצהר מעבר השראתי , עמיר לב,אחד מהמוסיקאים הייחודיים שפועלים כאן בשנים האחרונות, הצהיר בעבר שמדובר בשינוי באיכות החיים ותו לא:
הדבר היחיד שהשתנה מבחינתי אלה השעתיים הנוספות שצריך לעשות בדרך לתל אביב. המעבר היה יותר כדי לשפר את איכות החיים מאשר כדי לשנות אווירה. שואלים אותי אם האלבום החדש יהיה כפרי, אבל אני חושב שאין קשר. אני לא מרגיש מנותק, ברגע שאני מגיע לתל אביב אני מתחבר בחזרה במהירות. בכלל, אני לא חושב שניתן להתנתק, הכול זה עניין של תפאורה משתנה. יש כל-כך הרבה דברים קשים מסביבנו, ואי-אפשר פשוט לעבור לאיזה כפר בגליל ולהגיד שהכול טוב בגלל שאני מתעורר בבוקר ורואה מולי עץ זית". ("מומה",ליאור בנדרסקי,2003)
לב,שעזב את תל אביב לפני מספר שנים ומתגורר כיום עם משפחתו בכליל,מתפרנס מהוראת מתמטיקה בתיכון והוציא אלבום ממש בימים אלו לאחר הפסקה ארוכה. יחד עם זאת, הוא עדיין מופיע ועבד עם יובל בנאי על אלבומו האחרון- אולי פרי הקרבה הגאוגרפית היחסית.
בנקודה זו של הזמן אין לדעת כיצד הגליליות השפיעה על יצירתו של לב,שאנסונר מחוספס ובעל קול עמוק ומסתורי שיצירתו התוותה פן מהורהר ומסוגר על חיי זוגיות עירוניים במוסיקה הישראלית. במה יעסוק אלבומו הבא? נדמה כרגע שהמתינות הגלילית הכתה בו שורש ונאלץ להמתין בסבלנות.
מאמירים נשמעים קולות אחרים, וענוגים. מיקה קרני ובעלה מיקי שביב נותנים חותמת איכות משמעותית ביותר לקהל היוצרים בגליל.
לשביב,מהבסיסטים הטובים ביותר אי פעם בישראל, ולקרני, המוכשרת והייחודית מניות רבות בהפיכת הגליל לוינטאג' מוסיקלי.
הזוג מגדל ארבעה ילדים רחוק מאד מהכרך המוסיקלי בתל אביב, מארח להופעה שבועית קהל בעליית הגג שבביתם ולפחות בזו שבה נכחתי עם נגה אשתי ההרגשה שקיבלנו היא של אירוח גלילי מובחר במיוחד.. בעוד ששביב לא זוכה להצלחה המסחרית לה הוא ראוי קרני מפציעה כבר למעלה מעשור עם אלבום חדש פעם בשנתיים שלש ושומרת על מעמד בכיר בפופ הישראלי.
בפרוייקט "הדרכים הידועות" שכלל גרסאות כיסוי לשירי "חתונה לבנה" של שלום חנוך, ביצע מיקי שביב תוך כדי נגינה וירטואוזית בגיטרה את השיר "רומן אמיתי" שמתרחש במקום הצופה לכנרת וברקע ההקלטה שומעים היטב שאון ילדים משחקים. וגם זו מוסיקה גלילית.
שואלים אותנו אם אנחנו משתגעים
ממש לא משתגעים
כל פעם שאתם באים
זה לא יותר מסקרנות
רגש ישן שמתעורר כמו שזה בא
זה כבר עובר
לא, זה ממש לא ברצינות
עכשיו תביט בשקדייה
בפרח לוע הארי
עכשיו תריח את זה
עכשיו תגיד לי ש
זה לא יותר בריא
האנשים מצוינים
ומסתפקים כאן במועט
זה שרול והוא בונה עפיפונים
וזה תמיר וזאת אשתו ענת
כשהייתי שחקנית
וזה לא היה כל כך מזמן
שהעולם היה מונית ואהבה זמנית
וסידורים וכסף ועשן
עכשיו תביט בשקדייה...
לא מתגעגעים.
(שלומי שבן, מתוך "עיר", 2007)
לא ברור מהי מידת האותנטיות בשיר של היוצר הכל כך תל אביבי הזה אבל אין ספק שהוא מתייחס לתופעה משמעותית בנוף היוצרים הישראלים בשנים האחרונות- נטישת המרכז בכלל ותל אביב במעושנת,הצפופה והחומרית בפרט ומעבר לנופים הירוקים והבידוד היחסי בגליל. ברשימה זו אתייחס לארבעה שהם בעצם שלושה אמנים או להיפך..הכוונה היא ליובל בנאי, איש "משינה" לשעבר שיושב כעת באילניה,עמיר לב תושב כליל כיום והזוג מיקה קרני ומיקי שביב אנשי אמירים.
יובל בנאי זכה לתהילת עד במוסיקה הישראלית כסולן "משינה", אולי הלהקה בעלת אורך הנשימה המרשים ביותר בתולדות המוסיקה הישראלית (לא כולל "הגבעטרון"..) שהגיע לעשר שנים בקדנציה ראשונה ועוד מספר שנים בקדנציה הנוכחית ולמעלה מעשרה אלבומים. בנאי היה סולן כריזמטי ואייקון פופ רוק של ממש- מודל ללבוש, מודל להופעה על במה וגם לכותבי טקסטים רזים ומינימליסטים. באפריל 2008 הוציא את אלבום הסולו הרביעי שלו "מעבר להרים" שכתב והקליט באולפן ביתי בישוב אילניה בגליל התחתון (סג'רה) אליו עבר לאחר גירושין מאשתו השחקנית אורלי זילברשץ בנאי לאחר 20 שנות נישואין ושלושה ילדים משותפים. האלבום משתדל להיות גלילי לוקאלי בכל מובן אפשרי: מינימליזם בכלי הנגינה, פשטות בהגשה הקולית ובעיקר טקסטים אנטי- מתחכמים ואנטי תל אביבים בהגדרה.
יובל בנאי מגיע אחר לחלוטין לאלבומו החדש - האינטימיות באלבום הזה בין האומן למאזינים היא גדולה, וכבר מהשיר הראשון "בחצר של אלינור", הפשוט והמינימליסטי,בו בנאי בוחר בהתחלה גלילית לדיסק בנאי מעביר אותנו למקום השונה אותו הוא חווה כעת בחייו- גליל במקום תל אביב, סג'רה במקום רחוב המסגר ופשטות במקום תסבוך ויומרנות.אישית, השיר הזה מעורר בי מיידית חשק רב לסלט תבולה ריחני וחריף..
גם בשירים אחרים באלבום כגון הבלוז הכפרי הדילני "ג'וליה" וזמר המפוחית הכפרי "בשר ודם" האומן מתייחס לגליליות כstate of mind ולא רק למקום גיאוגרפי "מעבר להרים".
בראיון עם טל פרי (מאי 2008) הוא מתייחס לקשר בין היצירה לאדמה ולמקום ולשיתוף הפעולה שלו עם האומן הבא ברשימה זו- עמיר לב:
עמיר לב הוא גם חקלאי, הוא שותף גם לחיבור הנוכחי שלך לאדמה ולטבע?
"יש לי סבא שהיה חקלאי הרבה לפני עמיר. בוא נאמר שיש לנו תמיד על מה לדבר. בכלל, החיבור לגליל ולחברים שלי שם התחיל כבר לפני שש שנים. הייתי נוסע צפונה בכל הזדמנות, הרבה לפני ההחלטה הרשמית לעבור לחיות שם. ג'ורג' סמעאן, שמנגן כינור בהופעות שלי, הוא חבר טוב כבר 15 שנים.
"מצד שני, לא ניתקתי קשר עם תל אביב לגמרי. זו העיר שגדלתי בה, ותמיד יהיו לי סנטימנטים עמוקים כלפיה, אבל לפעמים טוב להביט בעיר הזו מהצד. זה נותן פרופורציות. אנשים בגליל חמים יותר. מתעסקים בתכלס, במה שבאמת חשוב ואמיתי ועמוק. מה קרה בפרק האחרון של 'הישרדות' זה לא מה שהכי מעניין אותם".
בנאי לא מתיימר להיות מי שאינו. הוא צומח כאדם וההתפעלות שלו מחיי הכפר בולטת וכנה. הוא מבטא באלבום זה ,בקלות מעוררת הערכה, את חלומם של רבים לחיי טבע ושלווה ובריחה מהפיח העירוני.
אם עבור בנאי המעבר לגליל הוא באופן מוצהר מעבר השראתי , עמיר לב,אחד מהמוסיקאים הייחודיים שפועלים כאן בשנים האחרונות, הצהיר בעבר שמדובר בשינוי באיכות החיים ותו לא:
הדבר היחיד שהשתנה מבחינתי אלה השעתיים הנוספות שצריך לעשות בדרך לתל אביב. המעבר היה יותר כדי לשפר את איכות החיים מאשר כדי לשנות אווירה. שואלים אותי אם האלבום החדש יהיה כפרי, אבל אני חושב שאין קשר. אני לא מרגיש מנותק, ברגע שאני מגיע לתל אביב אני מתחבר בחזרה במהירות. בכלל, אני לא חושב שניתן להתנתק, הכול זה עניין של תפאורה משתנה. יש כל-כך הרבה דברים קשים מסביבנו, ואי-אפשר פשוט לעבור לאיזה כפר בגליל ולהגיד שהכול טוב בגלל שאני מתעורר בבוקר ורואה מולי עץ זית". ("מומה",ליאור בנדרסקי,2003)
לב,שעזב את תל אביב לפני מספר שנים ומתגורר כיום עם משפחתו בכליל,מתפרנס מהוראת מתמטיקה בתיכון והוציא אלבום ממש בימים אלו לאחר הפסקה ארוכה. יחד עם זאת, הוא עדיין מופיע ועבד עם יובל בנאי על אלבומו האחרון- אולי פרי הקרבה הגאוגרפית היחסית.
בנקודה זו של הזמן אין לדעת כיצד הגליליות השפיעה על יצירתו של לב,שאנסונר מחוספס ובעל קול עמוק ומסתורי שיצירתו התוותה פן מהורהר ומסוגר על חיי זוגיות עירוניים במוסיקה הישראלית. במה יעסוק אלבומו הבא? נדמה כרגע שהמתינות הגלילית הכתה בו שורש ונאלץ להמתין בסבלנות.
מאמירים נשמעים קולות אחרים, וענוגים. מיקה קרני ובעלה מיקי שביב נותנים חותמת איכות משמעותית ביותר לקהל היוצרים בגליל.
לשביב,מהבסיסטים הטובים ביותר אי פעם בישראל, ולקרני, המוכשרת והייחודית מניות רבות בהפיכת הגליל לוינטאג' מוסיקלי.
הזוג מגדל ארבעה ילדים רחוק מאד מהכרך המוסיקלי בתל אביב, מארח להופעה שבועית קהל בעליית הגג שבביתם ולפחות בזו שבה נכחתי עם נגה אשתי ההרגשה שקיבלנו היא של אירוח גלילי מובחר במיוחד.. בעוד ששביב לא זוכה להצלחה המסחרית לה הוא ראוי קרני מפציעה כבר למעלה מעשור עם אלבום חדש פעם בשנתיים שלש ושומרת על מעמד בכיר בפופ הישראלי.
בפרוייקט "הדרכים הידועות" שכלל גרסאות כיסוי לשירי "חתונה לבנה" של שלום חנוך, ביצע מיקי שביב תוך כדי נגינה וירטואוזית בגיטרה את השיר "רומן אמיתי" שמתרחש במקום הצופה לכנרת וברקע ההקלטה שומעים היטב שאון ילדים משחקים. וגם זו מוסיקה גלילית.
מורה לאנגלית ולתאטרון בתיכון רכז פרוייקט האומנויות "חלון פתוח" ומבקר המוסיקה הישראלית של התכנית "בילוי היום" בגלי צה"ל.
