המימד שלנו 

                                                                         המימד שלנו

4 המימדים ביקום שלנו נמצאים בסדר עולה בסולם. כל מימד מכיל את המימד הנמוך ממנו במידרג ויכול לצפות עליו "מלמעלה" ו"מבחוץ". את מימד הזמן, שהוא המימד הרביעי, נוכל להבין אם נדמה לעצמנו, לרגע, את היקום ללא הזמן. הוא היה מתקיים חלקיק שניה ונעלם. הזמן הוא זה שמאפשר ליתר 3 המימדים (המרחב) להמשיך ולהתקיים.

הזמן והיקום

היקום הינו, איפא, מעין מכפלה של זמן ומרחב. הן הזמן והן המרחב תלויים זה בזה ע"מ להתקיים. המרחב התלת מימדי המוכר לנו לא היה יכול להמשיך להתקיים ללא הזמן, אך גם ה"זמן" במשמעות המוכרת לנו לא היה יכול להתקיים ללא המרחב. הזמן הוא פועל יוצא של תנועה, הן ברמת החלקיקים הזעירים והן ברמת גרמי השמיים הגדולים. הזמן נמדד, הן ע"י התנועות של הכוכבים והן ע"י "תנועות" בחלקיקים הזעירים. ללא תנועות ביקום שלנו לא היה קיים זמן, כפי שהוא מוכר לנו.

הזמן ביקום שלנו החל עם המפץ הגדול בתנועה אדירה הנמשכת כל העת ו- 4 הכוחות בטבע מווסתים אותה. נהוג לומר כי בתוך חורים שחורים, שבהם החלקיקים מכווצים כל כך עד כדי חוסר יכולת לנוע, הזמן "נעצר". אם לא קיים זמן בתוך חור שחור משמעות הדבר שהמימד הרביעי חסר בו ואם אכן כך הדבר משהו אחר צריך לפצות על כך. ישנם מדענים הסבורים כי בתוך חור שחור נגמר המרחב – זמן שלנו ויש מעבר למימד אחר, או ליקום אחר.

היקום והיקום שלנו

מדענים רבים מוסיפים למילה יקום את המילה "שלנו", ולא בכדי. ליקום "שלנו" יש גבולות התוחמים אותו מכל העברים בעוד שהיקום הוא אין סופי מבחינת זמן, מרחב ומימדים. לשם המחשה נדמה לרגע את עצמנו במרחק של מליון כפול מיליארד שנות אור מהיקום שלנו. כל המפץ הגדול ו- 13.7 מיליארד השנים שחלפו מאז לא היו נראים לנו כלל משם, בגלל מגבלת מהירות האור, ולא היינו יודעים דבר על אותו יקום מרוחק. אך נניח שהיו לנו אמצעים "לראות" משם את היקום שלנו. הוא היה נראה לנו כהבזק של פיצוץ בקוטר של 13.7 מיליארד שנות אור "בלבד", שיש לו התחלה ויש לו סוף. מאחר שזמן הינו דבר יחסי, ומתוך נקודת מבט של מימד אחר, יתכן שכל התקופה של מאות מיליארדי השנים שמהפיצוץ ועד הדעיכה של היקום שלנו היתה "נראית" משם כאפיזודה קצרה ביותר.

היקום שלנו הוא כל מה שאנחנו יודעים על היקום, או כל מה שאנחנו מאמינים שיודעים. בניתוח ועיבוד המידע המצטבר על היקום אנו נתקלים בסתירה שקשה לישבה. כל מידע המתוסף לנו ומאפשר לנו להיטיב ולהגדירו הופך אותו ליותר "סופי". המילה "הגדרה" טומנת בחובה את המילה "גדר", אך מעבר לגדר תמיד יש עוד משהו שאנו איננו מכירים, בדיוק כמו שלכל מספר יש מספר הגבוה ממנו ללא סוף. עצם השימוש במילה "חומר" כבר הופך אותו לניתן למדידה ולסופי, עפ"י צורת החשיבה שלנו. מבחינתנו הדבר האין סופי היחיד שאנו מסוגלים לתפוס ולהבין הוא האפס והזמן האינסופי שאנו יכולים להבין הוא החידלון.

הגבולות התוחמים את היקום שלנו

 היקום שלנו מתוחם, הן מבחינת משך הזמן והן מבחינת המקום שהוא תופס. מבחינה מעשית ומבחינה מדעית אין כל מניעה לקיומם של יקומים נוספים בדיוק כמו שלנו במרחקים "אין סופיים" ובכמות אין סופית באופן שלעולם לא יוכל להיווצר מגע או קשר בין יקום אחד למשנהו ובאופן שלעולם לא נוכל לדעת עליהם, וכל זאת רק ב- 4 המימדים המוכרים לנו. אולם מעבר לתוחמים (LIMITS) של זמן ומרחב, היקום "שלנו" מוגבל ומתוחם גם מבחינת מימדיו. אנו בחושינו המוגבלים, בצורת המחשבה שלנו ובמכשור הקיים, מתקשים מאוד לקלוט ולהבין את האפשרות שהיקום המוכר לנו הוא חלק ממערכת בעלת מימדים נוספים. מי שמדבר על מימדים נוספים, כולל המדענים המשערים קיומם של 11 מימדים בסך הכולל, מדבר על כך שיש ביקום עוד מימדים שקשה להבחין בהם. מה שנכון יותר לומר הוא שאכן יש ביקום עוד מימדים, אך הם לא חלק מהיקום שלנו, אלא היקום שלנו הוא חלק מהם.

כאמור, המימדים כפי שהם מוכרים לנו, נמצאים במידרג. כל מימד מתייחס לכל המימדים שמתחתיו כאל מימד אחד. המימד השלישי, למשל, מתייחס אל המימדים שמתחתיו, לא בנפרד, אלא כאל מימד אחד. מימד הזמן מתייחס אף הוא אל שלושת המימדים כאל מקשה אחת.

מנקודת ראות של המימד העליון יותר במידרג, שנקרא לו לשם הנוחות "המימד החמישי", היקום שלנו הוא מימד אחד. ע"מ שיקל עלינו להביט על היקום שלנו "מבחוץ ומלמעלה" כאילו מתוך מימד עליון יותר, נכנה את היקום ה- 4 מימדי שלנו "המימד שלנו".

כדי למצוא את גבולות המימד שלנו ביחס למימד או למימדים האחרים, יש לאתר את המחסומים שאנו לא מסוגלים לעוברם. שני המחסומים המוכרים קשורים לתנועה של החומר והואיל וזמן הוא פועל יוצא של תנועה, שניהם קשורים לזמן. הגבול או התוחם "התחתון" הוא הנקודה שבה ביקום שלנו כל תנועה אמורה להעצר. נקודה כזו נמצאת בתוך חורים שחורים או בנקודת האפס המוחלט, שאנו לא מסוגלים לחצותה. מן העבר השני, התוחם "העליון" נמצא במקום בו קיימת מהירות התנועה הגבוהה ביותר האפשרית מבחינת המימד שלנו והיא מהירות האור.

התוחם "התחתון"

הנקודה שבה חלקיקי החומר מפסיקים לנוע ולפיכך הזמן "נעצר מלכת" נכונה למימד שלנו, אך לא למימדים אחרים. כאשר מגיעים לנקודה זו אין זה בהכרח "סוף העולם".

תורת המיתרים צופה את אפשרות קיומם של מימדים נוספים. עפ"י תורה זו קרינה סביבתית בצורת גרביטונים יכולה להיפלט אל המימדים הנוספים, שם היא תחמוק מגילוי מאחר שאין לנו גישה למימדים אלה. מעבר רציף מהמרחב שלנו למימד אחר אפשרי, על כן, בתוך חור שחור, שבו קיימת אנרגיה כבידתית חזקה מאוד ותנועת החלקיקים נעצרת.

התוחם "העליון"

המגבלה של מהירות האור היא מגבלה של המימד שלנו, אך לא מגבלה יקומית. אם נעבור את מהירות האור נחזור אחורה בזמן ואז נעבור למימד הנמצא מעל יריעת המרחב-זמן שלנו באופן שיאפשר להשתחרר ממגבלות מסלול הזמן ולנוע בזמן, גם קדימה, גם אחורה וגם לצדדים (דהיינו להיות באותו זמן במספר מקומות). כל מה שקרה בעבר כבר לא קיים בתוך המימד שלנו ולכן לא ניתן לחזור אליו. דרך מימד אחר, מחוץ למימד שלנו, הדבר כן אפשרי.

אם העדר תנועה יכול להוות פתח מהמימד שלנו למימדים אחרים, יתכן מאוד שמהעבר השני, תנועה מהירה מאוד מהווה פתח נגדי למעבר ממימד אחר למימד שלנו. עפ"י הגיון זה, בתוך תוכם של הכוכבים הבוערים קיימת תנועה כל כך מהירה של חלקיקים, המושכת אליה חומר או אנרגיה ממימד אחר ואלה מזינים אותם. (כפי שהמפץ הגדול עצמו היה אולי מעבר ממימד אחר).

יתכן, איפא, שהמימד שלנו איננו סגור בפני המימדים האחרים שבתוכם הוא נמצא, אלא פתוח כלפיהם ומקיים אינטראקציה איתם, בצורת מעבר של חומר ואנרגיה מהם אליו וממנו אליהם.