נשים וכסף 

נשים וכסף- למה זה לרוב לא הולך יחד?
כסף מקושר עם 'המרחב הציבורי' דהיינו שוק העבודה, עולם העסקים. נשים נמצאות חלק גדול מחייהן 'במרחב הפרטי' דהיינו בבית. כסף הינו שפת הדיבור במרחב הציבורי. המקח וממכר, המטבע העובר לסוחר בבית הינו רגשות, תחושות ותקשורת.

מה עוצר נשים מלהרוויח יותר?
התפישה החברתית שמשכורתה של אישה היא משכורת שנייה בתא המשפחתי מקובעת במעמקי תת המודע של שני המינים, ש/לך המעסיק/ה ושל האישה העובדת.
בכדי לקבל העלאה במשכורת נדרש ניהול משא ומתן, התדיינות על הכסף, מכשול רציני בפני נשים.

מעבר לכך על האישה להרגיש ש "מגיע לה" לקבל יותר כסף, שהרוויחה אותו בזכות. אלא שנשים בדרך כלל עסוקות בחשיבה על מה יאמר הבוס? מה מצב החברה? למה שאני אקבל אם מפטרים, מקצצים? ויש טובות יותר?....

על אילו דפוסים אנו חיות, למרות שאנחנו לא חיות עם גברים שמפרנסים אותנו?
הפנמנו את מודל החיקוי ההורי בתא המשפחתי בו גדלנו. אימא שהייתה בדרך כלל עקרת בית, אשת איש, אימא, ולעיתים אישה עובדת בחצי משרה או יותר. מודל החיקוי שלנו עיצב את תפישתנו את הזהות הנשית. להיות אישה= להיות אישה טובה ואימא טובה לפני הכול. בבתים בהן היו אימהות בעלות קריירות קרו אחד משני דברים: או שהילדה הפכה לאשת קריירה בעצמה, או שביצעה שינוי ועיצבה מודל נשי שהוא אנטי תזה לאימה שהייתה אשת קריירה.


למה נשים נרתעות מחומר ומכסף?
תהליך הסוציאליזציה (חברות, שחבור) מחנך נשים באמצעות 'מכבש הנשיות' לחשיבה תהליכית, המתמקדת ביצירת אינטימיות, שיתופי פעולה והתמקדות באנשים- תחושות, רגשות ורצונות. החברות מחנכת את המין הגברי לחשיבה 'תוצאתית' המתמקדת במטרה, בשורה התחתונה, בהישגים, כיבושים וניצחונות. כסף מקושר להישגים, ניצחונות ותוצאות. כסף דורש התמודדויות, שהן אנטי תזה של אינטימיות ושיתוף, 'מרפקנות', תחרות, כל מה שהוא ניגוד מוחלט להגדרת הנשיות הנורמטיבית. לכן, נשים מתפקדות כמנהלות משאבי אנוש, רווחה, תקשורת ולא מנהלות השקעות/ פיננסים למשל.

מדוע נשים בחברה שלנו מרוויחות פחות מגברים?
כי נשים מוכנות להסתפק בפחות, כי נשים רבות עובדות פחות ממשרה מלאה, כי נשים פונות למקצועות "טיפוליים" שמלכתחילה משכורותיהן נמוכות, כגון: הוראה, עבודה סוציאלית, סיעוד ועוד.
עובדה מצערת היא שבכל תחום אליו נכנסות מסות נשים מבחינים בירידה דראסטית במשכורות.
ההבדלים בין המינים אינם רק במשכורות, בתחום ההי- טק למשל מקבלות/ דורשות נשים הרבה פחות אופציות, מניות, השתלמויות, רכב והחזקת רכב, והפערים מגיעים עד כ- 40%.

האם זה שונה במדינות אחרות?
במדינת ישראל המשפחה מהווה ערך עליון, תחזוקתה מוטלת באופן חד צדדי על האישה, למרות הפמיניזם, כתוצאה מכך נעדרת אישה ממוצעת לפחות 4 שנים בעקבות לידות משוק העבודה. גיל הנישואין נמוך יחסית, לעומת אירופה למשל, שם מקובל לפתח קריירה, לא ללדת ילדים בגיל צעיר או בכלל. בארץ מתויגות נשים שבוחרות לא ללדת ולא להתחתן כיוצאות דופן. ברגע שאת יכולה כאישה להקדיש זמנך לפיתוח קריירה פערי התגמול בין המינים מצטמצמים באופן משמעותי.

נשים שאינן נשואות, או אמהות חד- הוריות, כיצד הן מסתדרות כלכלית?
נשים רווקות במידה והחליטו לפתח קריירה יכולות לפרנס עצמן, חד- הוריות שאינן מבוססות נמצאות בישראל בדרך כלל תחת כנפי הביטוח הלאומי, כמקבלות השלמת הכנסה או הבטחת הכנסה. תיאורית הקנוניה בישראל ממוחזרת גם בקרב נשים נתמכות הביטוח הלאומי, כאשר אין הן יכולות לרכוש השכלה אקדמית וגם לא להחזיק רכב, כלומר הכוונה הסמויה של המדינה היא לשמר את הנשים ללא אפשרויות קידום, רכישת מקצוע והשבחת חייהן, ללא כסף וללא שליטה.


מדוע נשים פחות "חומרניות" מגברים?
כי החברה מחנכת נשים לטפח, להשקיע, לטפל, לתת, להתמסר ולהקריב, לחלוטין סותר את מסרי החברה לגברים: תשיג, תכבוש, תרדוף, תצליח. כסף הוא אייטם שצריך 'לקחת' לא קשור לטיפוליות אלא מנוגד לו.

האם זה נכון בכלל?
נשים 'חומרניות' ביחס לעידוד וטיפוח הגבר שלהן להצלחה, הן אינן רואות עצמן ראויות לאותו קידום והצלחה, הן מטפחות אותו שיצליח עבורן ודרך הגבר מממשות את ההצלחה של עצמן.


האם נשים מתייחסות לכסף כאל דבר שלילי?
כסף מקושר בתודעת נשים לכוח, שליטה, חופש, מאבקים, שחיתויות ועוד. מקומות בהם נשים לא מעוניינות להיות. נשים נותנות כוח לגברים, אבל לא לעצמן, מעניקות שליטה לגברים עליהן אבל לא מעניקות את השליטה לעצמן.